תיהי בסביבה של אנשים שאת אוהבת ואוהבים אותך, ושל כאלה שמוכנים באמת לשמוע את ה'חפירות'' :-/
המון תפילות ..
אל תמנעי מהבכי לעלות
בע"ה בעיתו ובזמנו
ותודה רבה בע"ה אמן
להתפלל לה' ולהגיד תודה,לקלוט שהכל לטובה (גם אם לא נראה ככה עכשיו).
לדבר עם חבר/ה ולפרוק.
לאכול משהו מתוק (גומי יין זה טעים).
מוזיקה יפה.
לחייך.
אם צריך לבכות אז אפשר.
לעשות נשימות ארוכות.
לא מדבר עם בנות באישי
מצד שני פה ושם כשאני עם עצמי, או מנסה ללמוד אז זה "יושב" קצת ומסיח את דעתי במחשבות
כלומר לא נראלי שנכון לקפוץ שלבים ולומר יאלה קדימה לעבודה לפני שנתתי לכאב מקום
ו תיקון : תחשבי
לעשות את זה, ולהקציב לעצמך את הזמן לזה... נניח ביום x בערב, אני מתעסקת רק בזה.
ב. להתמודד עם הכאב זה ממש קשה, אבל מהנסיון שלי (האישי לחלוטין, לא מחייב שזה נכון גם לך), כאשר מתעמתים מול הכאב ומקבלים אותו, רק אז הוא עובר.
ב. אמרתי שזה נכון רק לגבי.
אבל שמדברים איתה על זה מיוזמתם זה מתיש.
עדיין אתה ועוד רבים כמוך מכניסים את זה הרבה...
באתי להגיד נכון אתם צודקים אבל זה לא שייך תמיד
בין העולם הבא
לעולם הזה
(ארז לב ארי)
להכיל את הכאב, לקבל אותו. להבין שזה בסדר לבכות להתבאס ולכאוב..
אישית אחרי שאני מגיע לשלב הזה, זה מספיק.
בין העולם הבא
לעולם הזה
(ארז לב ארי)
אולי משהו קטן...
הצורך לזוגיות הוא תמיד קיים אצל כל אדם.
ברגע שאנו מזהים מי שממלא לנו את הצורך הזה נוצר בנפש דמיון חזק עליו דווקא. כי זה מה שאנחנו מכירים. אנחנו עדיין לא מכירים אופציה אחרת. למרות שמבחינת האמת, זה לא נכון.
וכמובן כמו שכתבו מעלי כדאי לשתף ולפרוק אצל מי שאפשר.
בשבלב מסויים אני גם חושב שכדאי לראות את הצדדים הטובים.. מה לימד אותך הקשר הזה על עצמך, על מה שאת מחפשת וכו'
בהצלחה רבה!
אני בכללי בן אדם שלא אוהב להיות לבד, אלא כל הזמן עם חברה סביבו .
אבל לדבר עם אנשים שעושה לך טוב לדבר איתם, חברות טובות, ידידים.
ופשוט לצאת מהבית.
דבר שני, מה שלי הכי עזר להיות מוקפת באנשים שאני אוהבת, לצאת עם חברות, כמו כן לשתף חברה קרובה מאוד עזר לי.
כמובן שמותר לבכות ולכאוב, וצריך... אבל להיזהר לא להתעסק עם הכאב יותר מידי.
והכי חשוב, להתפלל!
אולי אתה רואה בנות בכלי לבן
יוצאות אל הכרמים עם אהובי לבן?
- אולי אתה רואה בדרך ליהודה
אשה יפהפיה צועדת לבדה?
- איני רואה בנות, איני רואה כרמים
עובר אני ביעף יבשת וימים
יומם וליל האש בעצמותי תבער
איני רואה דבר, איני רואה דבר
סימן שעוד לא הגענו
והאופק עוד רחוק
וליבך עודו פתוח
אל ארבעת הרוחות
וצריך להמשיך ללכת
וצריך להמשיך לצעוד
והדרך עוד מושכת
ארוכה
כשתסתכלי אחורה ותיזכרי, תביני בחיוך שהיית צריכה לעבור את השלב הלא קל למען עתיד מאושר. בע"ה בקרוב תזכי להקים בניין עדי עד
לפרוק בדרך שטובה לך ונכונה לך (בכי, חברה, כתיבה, לשמוע שירים וכו')
זה מה שהיה לי הכי נכון. פשוט להבין שקשה לי וזה בסדר. להבין שכרגע אני לא שמחה ומותר לי.
זה לגיטימי. גם אם מסביב יש ציפייה אחרת. להתעלם ולהקשיב לעצמך.
והכי חשוב, פשוט למצוא את מה שנכון לך. אנחנו יכולים לייעץ אבל לכל אחד יש דרך שונה להתמודד עם דברים כאלה..
אז תמצאי את שלך מתוך תפילה גדולה שלא תצטרכי להשתמש בה שוב
קודם כל אין לי הרבה מה לומר וזה מאוד תלוי אופי של אנשים. לי אישית הדברים העיקריים שעוזרים (עבר שלושה שבועות מאז) זה באמת להבין שה' מסובב את הגלגל וזה מה שהוא רצה! במיוחד בעניינים האלה. 'כי מה' אשה לאישה זה לא סתם, זה באמת ככה ועוד תיווכחי שזה מה שהיה נכון לך ולו. עוד נקודה היא שזה זמן שבו צריך לא תהכניס את עצמך למקומות שדורשים ממך כוחות נפש ממילא הנפש מנסה להשלים את עצמה.. לי אישית זה לא הצליח כי לאמא של חבר מאוד טוב שלי גילו סרטן וחניך של רצה להתאבד אז אני לא כל כך פנוי לעצמי ולאסוף כוחות נפש.. עוד נק' שעוזרת לי היא להיות עם חברים ומשפחה שנותנים לי הכי מקום של קצת להתכנס בתוך עצמי אבל בלי להגיע למקום של 'אני מסכן' ממש ממש לא להיכנס לנישה הזאת!! נק' אחרונה היא שהלכתי שלושה ימים לאחר שלי אברך בישיבה רחוקה ופשוט נחתי ממש, אספתי כוחות ואני ממש שלם עם עצמי!
אם זה לא היה נראה לי לא נכון בשכל הייתי חוזר לצאת עכשיו, אולי מחכה לתאריך שהיה אמור להיות החתונה לראות איך אני ואז... מבחינה רגשית ונפשית אני ממש אחרי.
בהצלחה ממש!
ואגב, קראתי את ההשתרשרות ויש סבירות די גבוהה ששואלת השאלה היא מי שהייתי מאורס לה כך שהיה לי התלבטות אם לכתוב... בין כה ובין כה שיהיה בהצלחה לך!!
כבר אמר בני מרשק: "זכרו, כשיורד גשם - נרטב גם האויב. מנצח מי שמחזיק מעמד רגע אחד נוסף" אסור להישבר גם כשממש קשה. להרים את הראש מעל המים ולהמשיך הלאה! בהצלחה!!
נ.ב- לא מדובר במי שהתכוונת אליה.
תודה רבה על מה שכתבת ומאחלת לך בהצלחה ובע"ה הקב"ה ירפא את הלב וישמח אותך לטובה
כן, מבינה את המקום הזה שזה מעט קשה.. וחושבת שגם כדאי להשקיע בעצמי כדי שאוכל לבוא ולעזור יותר, אבל לא תמיד זה קורה בשטח..
לגבי חברות, לא תמיד זה נמצא באופן נגיש של שחנשים ולדבר על הפרידה ולפרוק..