אתה לא מרגיש שזה מפלה אותך?
לא.
על קצה המזלג, כי אנחנו שונים, יש לנו מטרות ויעדים שונים ולכן גם עבודת ה' שלנו מתבטאת בצורה אחרת, חיצונית מול פנימית.
אם תרצה להרחיב, אני אנסה להסביר בפרטי

כי אני לא חושבת שאנחנו אותו דבר פשוט אנחנו לא צריכות להיות חייבות להסתיר את עצמנו ולקבל כל מה שהבעל אומר וכולי רק כי אנחנו בנות זו אפליה

המטרה היא בסוף ליצור כאן דבר שלם. בכל מין יש תכונות שאין במין השני והם משלימים זה את זו.
בכל מין יש תכונה כללית דומיננטית יותר אצל הגבר התכונה היא השכל ואצל האישה התכונה היא הרגש (זה לא אומר שאישה לא יכולה להיות ד"ר למדעי האטום, פשוט זה לא תפקידה... תפקיד הגבר הוא יותר חיצוני, מעין שר חוץ של הבית ותפקידה של האישה הוא יותר פנימי, מעין שרת פנים, כמובן שמדובר ברובד הכי נמוך, לא הכוונה שהבעל יילך ויסתלבט כל היום בחוץ והאישה תכרע תחת הנטל בבית, אלא הכל עניין של מגמה ותכונה מרכזית, מה העיקר אצל כל מין...) למעט יוצאי דופן כמו ברוריה אשת רבי מאיר בעל הנס...
זה לא אומר שצריך לאמלל נשים, להפך. ברוב המידות נשים עולות על הגברים. הרמח"ל במסלש כותב שצריכים לחזור ולחזור שוב על המסרים שהוא מעביר בספר על מנת שהם יקלטו ויופנו בשכל. השכל בעניין הזה הוא פחות מן הרגש. הידיעה היא חיצונית לאדם, אפשר לראות את זה בצורה הכי טובה בתינוק, התינוק הוא מאה אחוז רגש ואפס אחוז שכל, האדם מעצם היוצרותו הוא חסר שכל ומשם הוא מתחיל לקנות ידיעות שהן חיצוניות לו.

מצד אחד כתוב "נשים דעתן קלה" ומצד שני "בינה יתרה ניתנה בנשים" - זה לא אומר שנשים הן טיפשות, אלא אם נשים על כף המאזניים את השכל ואת הרגש השכל (הדעת) יהיה קל יותר, זה פרופורציונלי לרגש (כלומר יכול להיות שאישה יותר "חכמה" מגבר כי השכל שלה קל יותר ביחס לרגש שלה שהוא ממש גדול... אבל החלק היחסי הזה עדיין יותר גדול משכלו של גבר)

כל צד מטבעו הוא חסר, חצוי. כל צד משלים את הצד השני. בשביל שכל צד ישלים את הצד השני הוא צריך לדבוק במה שהוא כדי שבסופו של דבר הוא ישלים את הצד השני.
ננסה לדמיין יד ימין שרוצה להיות יד שמאל - זה אסון!
האם זה אומר שיד שמאל שווה פחות? ממש לא! לכל איבר יש תכונה משלו.

ההסתכלות על זה שזה "לא פייר ושזה לא כיף" היא הסתכלות טיפה בעייתית. אדם לעמל יולד, לאדם יש מטרה בעולם הוא לא עושה רק מה שכיף לו ורק מה שהוא רוצה...

ממש ממש לא!
אנחנו רוצות אותם זכויות

(וזאת עובדה...) שנשים דוכאו לאןרך ההיסטוריה ומגיעות להם זכויות, אף אחד לא חולק על זה.
אבל למה לא לדרוש זכויות? למה לדרוש *אותם זכויות*?
אני רואה כאן רצון להיות כמו בנים...

חוץ מזה, תלוי איזה זכויות. את מסכימה שיש שוני, אם יש שוני - הזכויות והחובות שונות, למה לדרוש אותם זכויות?
את סותרת את עצמך.

גבר ואישה הם אותו הדבר או לא?
אם את חושבת שכן - פיזית זה לא נכון, זה עיוורון כלפי המציאות...
אם את חושבת שלא (ואת כתבת שלא) - למה מגיעות להם אותן זכויות?

(שוב, אף אחד לא מתכוון בזה שלא מגיע להם את אותם זכויות לזה שהנשים יצטרכו להיות נעולות בתאים חשוכים ולהיות כנועות לבעליהם - אלא יש שוני, מגברים דורשים דברים שונים ולכן הם זוכים לזכויןת שונות, זה כל הסיפור)

את לא יכולה לדרוש לקבל זכויות של כהן בלי להיות כהן, או לרצות להיות כהן.
למה מגיע לאדם מישראל לקבל זכויות של כהן?!

(דוגמה לא מדוייקת כי בכהן וישראל יש מעמדות... הבאתי רק כדי להעביר את המסר)

יותר מאיש ואשה?

התורה מנשאת אותו באופן ברור מעל שאר העם ("ומדוע תתנשאו על קהל ה'..."), יש לו מעמד אחר, מעין שליח של העם אצל הקב"ה, יש מחנה שכינה ויש מחנה ישראל, יש כאן הבדלה.

אצל האיש והאישה אין מעמדות, זה לא אותו יצור. זו לא אותה ליגה. לא שייכת כאן שאלה של "מי שווה יותר?", מי שווה יותר כסא או תפוח? זה לא אותו דבר, אין מה לשאול מה יותר שווה...
וגם אם תגיד לי שיש מעמדות זה לא כזה ברור שהאיש מרומם יותר מהאישה, אולי הפוך

גם אצל איש ואשה יש הבדלה ברורה.

יש הבדל, הבדל שנועד להשלים בסופו של דבר, אף אחד לא יותר מהשני.
אם נמשיך עם הדוגמה שהבאתי: יש הבדלה ברורה בין כסא לתפוח, האם זה אומר שכסא שווה יותר מתפוח?

מה ההבדל בין זה לבין כהן-ישראל?

יש מעמדות, מי מעל מי

אצל גבר ואישה זה לא קיים ולא משחק תפקיד (חס וחלילה אם זה ימלא תפקיד...)

אבל זה פשוט לא קשור להפליה אז אני לא מרגישה מופלה...

מרגיז. מתעצבנים. מבינים שבציבור שלנו זאת המציאות.
אני אישית לא חוגגת שמחת תורה, ובפורים אני שמחה בלי אלכוהול, כי לא תמיד צריכים אלכוהול כדי לשמוח. יש בנות שהולכות לראות בחורי ישיבות משתכרים וזאת השמות חג שלהן, אני פחות מתחברת. אפשר לתעל את החג לחוויה רוחנית שלא זמינה במשך כל השנה, שיעורים וכדו'.
בסך הכל, כן, קשה להיות אישה דתייה.

מודה, אני לא חסיד של אלכוהול בכלל אבל מקפיד לשתות בפורים, השתיה נותנת ביטוי לנשמה האמיתית שלך, לאני האמיתי שלך שכל השנה מכוסה בתחפושות, כולם מתחפשים ואנחנו מורידים תחפושות
רק בפורים אפשר לקבל הצצה אמיתית לאישיות שעומדת מולך, רק אז אפשר לשמוח באמת בלי לחשוש ולהתבייש במה יגידו, חוץ מזה שהרווחתי המון ברכות מחברים ורבנים שהכרחתי שיברכו אותי

בקיצור הכל תלוי בהסתכלות (חוץ מזה שכל השנה יש חוויה רוחנית בדמות שיעורים...)

לא יודעת, מרגיש לי כמו להקשיב למישהו שמדבר מתוך שינה..

אם בפורים המסיכות נופלות, אולי זה אומר משהו על האדם, שיש לו בכלל מסיכות?

כל השנה אדם מדבר מתוך שינה, הוא מרדים את הפנימיות שלו ופועל על טייס אוטומטי בתפילה, בעבודת ה' וכו (בדרך כלל...) דווקא בפורים האדם מתעורר

לאדם יש מסיכות, בוודאות.
האדם מתחבא כל השנה מאחורי מסכה של מעמד חברתי, של מי שמצפים ממנו להיות ולא מישהו באמת...

א. לא, לא מפריע לי. בשמחת תורה איפה שאני גרה מסתובבים בכל העיר וכזה, ואז זה באסה שאני לא יכולה לרקוד. באסה, אבל אני לא מרגישה מופלית. אני גאה, ואני חושבת שזו פשוט דרך אחרת בעבודת ה', כמו בפורים. אז העניין של הבנים בפורים זה להשתכר, והעניין של הבנות זה לרקוד, לשמוע מגילה, לשמוח ולהידבק מהשמחה של הבנים.

 

בקשר לפורים- זה הכי לא מסכה בעולם!!! אתה מוציא את כל מה שאתה מסתיר, כל ההעמדת פנים, ורואים רק את מי אתה באמת. רק בפורים אתה יכול לדעת על אדם את כל הפנימיות הכי עמוקה שלו. זה בדיוק העניין של 'נכנס יין יצא סוד', לא? האמת הכי אמיתית ועמוקה...

ההשתכרות היא לא העיקר, זה לא העניין, ההשתכרות היא האמצעי לעבוד את ה' באמת, מתוך האני האמיתי שמוסתר בכל מיני כיסויים ומסכות.
בדומה לכך שהעניין ביום כיפור הוא לא לצום, הצום הוא לא העיקר, הצום הוא אמצעי להתעלות מעל הגשמיות ולהידמות למלאכים...

לגבי פורים עצמו, נראה שאת סותרת את עצמך באותו המשפט - העמדות פנים וההסתרות הן עצמן המסכות, ואם אני מוריד אותם משמע שאני מוריד את המסכות מעליי ומגלה את הפנימיות העמוקה...

אולי כי אצלנו אין הפליה בשמחת תורה כשהגברים רוקדים יש עזרת נשים פתוחה עם ריקודים מטורפיםם

ובפורים.. אני לא מתחברת בשום צורה לאלכוהול.. ואני ממש שמחה גם בל זה..

מה שאולי כן מפריע לי- זה לראות בשיא הקיץ בנים עם מכנסים וחולצות קצרות ולחשוב- אבל למה לי אסורר

את תצטרכי לציית לבעלך
את לא יכולה לשיר ליד אף אחד חוץ מאחים שלך אבא שלך ובעלך?
לא מפריע לך שאת צריכה להסתיר את עצמך בכל מובן כדי להיות צנועה?
שרב האנשים מהמגזר שלך חושבים שאת חלשה?

ב. לא לכולן זה מפריע, היי אני.
ג. לא נכון ולא פותחת.
ד. ממש ממש לא נכון.

הוא מקשיב לי אני מקשיבה לו. להרגיש נחיתות בזוגיות זה נורא ואיום ולא משנה אם את אישה או אתה גבר. זה הורס את כל מה שזוגיות צריכה לבנות.

לא יכולה לשיר? אני יכולה לשיר. ליד נשים.

הם אלו שלא יכולים לשמוע אותי. בעיה שלהם. ולא רק אותי, את כל בת אחרת ששרה בסביבתם. מסכנים. צריכים להתעסק במשהו כשהנשים שרות כדי לא לשים לב לשירה.

 

להסתיר את עצמי?

אוקיי, זה קשה. אבל תחשבי מה האיסור שלהם. אשכרה לא להסתכל על אישה. תנסי את יום אחד כשאת עוברת ברחוב עמוס, יום אחד. חצי שעה. סגור? תנסי חצי שעה לא להסתכל על בנים (לא לראות, אמרתי להסתכל.) ותגידי לי אם הצלחת. עכשיו תכפילי את זה בכמה כי היצר של הבנים יותר חזק ומבחינתם זה לא 'סתם לא להסתכל' כמו שאמרתי לך, אלא יש ממש איסור לזה. והמשיכה המינית לא מפסיקה עם האיסור.

 

רוב האנשים חושבים שאני חלשה?

חה. מה? רוב המגזר חושב שהאישה חלשה?!

הגוף של האישה שונה משל הגבר. נקודה. מה שכיום אולי, אנחנו מגדירים חזק (שרירים חזקים ויכולת פיזית לרוץ למרחקים וכד') האישה באמת פחות כזו מהגבר. מוכח. אבל בואי, אי אפשר להגיד שאין לה חוזק. 

אישה יכולה לעשות הרבה דברים ביחד בו זמנית, לשים לב לפרטים קטנים שהגבר בחיים לא היה שם לב אליהם, לחנך, לארגן, לדאוג, לטפל ולרוץ אחרי הילד בו זמנית. ועוד מלא דברים שהגבר גרוע בהם. ללדת. אחותי, ללדת! תביאי לי אדם אחד שחושב שהלידה היא פעולה שמבטאת חולשה.

לי ממש קשה העניין הזה.
ושמחת תורה ופורים זה רק חלק...זה מבאס, והיו תקופות שככ רציתי להשתכר, ולרקוד ולהשתחרר ולהתלהב,ואי אפשר..אבל דווקא עם זה- עוד פסדר, יש ישיבות עם עזרת נשים גדולה(יחסית) וגם מושפעים מאוד מהאווירה שאצל הגברים. אבל יש דברים אחרים, שזה מתסכל אותי בטירוף. נגיד העניין של הלימוד תורה, שאיך מצפים מבנות לבנות לעצמם קומה רוחנית בסיסית עם ככ מעט ידע וכלים שנותנים להן? וגברים-כל היום לומדים תורה, ואני מרגישה מבוזבזת. ואז אני רוצה ללמוד, ואיזה מישהו תוקע שאולי את זה בכלל אסור לי, כי נשים דעתן קלה.ועוד מלא דברים מגבילים, צניעות ולשיר וכו וכו, שלפעמים לי, יוצרים הרגשה של מן "מאחורי הקלעים" של הגברים. תתנהגי בצניעות, אל תחטיאי אף אחד,יופי, עשית מצוין את התפקיד שלך. זה מעצבן, שכל המרכז של עבודת ה נמצא אצל הגברים. ואני נוכחת ונמצאת, תמיד מהצד. מבחוץ. זה נורא קשור למצוות, שהרבה מהן נשים לא חייבות. יהיו כאלה שיגידו שזה הכי כיף, כי זה לא דורש ככ הרבה כמו הגברים, אבל גם חיסרון, מאותו עניין-אתה פחות קשור, פחות חלק.תמיד יש את המחיצה הזאת, של המשקיפה, מלמעלה.וכשרוקדים בתפילה, ואני ככ,ככ רוצה לרקוד איתם ביחד, ולהיות איתם ביחד, באורות האלה, וכל מה שאני יכולה לעשות זה לפזז לעצמי איתם ביחד, זה מבאס.זו ההרגשה שלי..זה מתבטא בהרבה דברים.
וואו, שפכתי.. זה פשוט מתסכל אותי,במיוחד עכשיו לפני שמחת תורה..

ואתן בעשר במקרה הטוב איזה הפליה

כל שלוש שעות ולפני זה היריון שגורם לחוסר שינה ואז הקימה ב-5 בבוקר תיראה כמו פינוק.

בנים צריכים להספיק סוף זמן ק"ש. בנות צריכות להספיק סוף זמן תפילה.

(הבהרה ציניות)
אתה רציני? אנחנו צריכות להתחבא כל החיים רק כדי שס וחלילה לא נכשיל מישהו ואתה מתלונן על לקום מוקדם?

ומה עם שמירת עיניים, לימוד תורה וכו?
לא יודעת.. אני מבחינה דתית מעדיפה פי מיליון להיות בת

זה נשמע באמת מבאס ומתסכל..נשמע באמת תחושה של לחוות את החגים בצורה משנית במקרה הטוב, לא לחוות בכלל במקרה היותר רע..
יש איזה מישו שתקע לך שאסור לך ללמוד תורה? ידעת שיש כאלה שאומרים שדווקא כן?
ואם לבך נוטה אחרי דעה מסויימת, למה לכפות על עצמך דווקא את מי שאומר הפוך (ומי זה? אני מנסה לחשוב על רבנים גדולים, ולכל ישיבה שמכבדת את עצמה יש מדרשה מקבילה. ל'רב דרוקמן' יש את גבעת וושינגטון, למצפה רמון את המדרשה במצפה, לעומת שבי חברון יש את מדרשת שירת חברון. מגדל עז בגוש עציון. מדרשת הרובע למי שהסגנון שלה כזה וכו..ובכל מקום לומדים תורה. ובחלק מהמקומות גם גמרא
אין סיבה שלא תמצאי לעצמך את הפינה שטובה לך?
ולגבי התבשמות בפורים- ובבקשה בואו לא נדבר על 'שכרות', שכן זה שלב שפחות רצוי להגיע אליו, ויותר שייך לסיפורי צדיקים מרוסיה על הפונדק והשיכור שמתגולל ברפש של עצמו, לעומת 'חייב איניש לבסומיי'- וישנו פירוש נפלא שזה מלשון 'בושם'. להגיע למקום שזה מפיץ ריח טוב וענוג, ולא של זבל והוללות..וגם אצל בנים יש הרבה שלוקחים אתזה לא נכון..היי בטוחה שבלי לשתות בכלל הפורים שלך יותר שלם ממי שהלך לאיבוד לחלוטין..(יש רמות, גם בין 'לא לשתות בכלל' ובין 'להתבשם' אפשר למצוא משהו באמצע. היי קליל וכללי, וזה גם נפלא)
רק כדוגמא מהחיים, אנחנו חבורת בנים שקובעים סעודת פורים, מתוכה יש אחד פוטנציאלי שמצליח להלך על הגשר של 'מתבשם'/'משתכר'. כל השאר שותים בקטנה, חלקנו לאור טראומות עבר בהן הלכנו לאיבוד לחלוטין, ואין לנו עניין לחזור אל השאול..
ואותו אחד שכן מתבשם. הוא חמוד ומאמי וקורע והכל. ויוצאים ממנו דברים טובים וזה יפה ממש לראות
אבל גם אצל בנים, לא כל אחד שותה, לא כל אחד יודע לשתות.

פורים שלי זה נתיבות שלום לפני החג. להתחיל אפילו 30 יום קודם, כל פעם קצת, במטרה לכסות כמה שיותר מהאוצר בספרון הלבן והמדהים הזה..וזה מה שמלווה אותי כל השנה, ונוסך עלי את אור הפורים, בזכות מה שהאדמו''ר מסלונים מדבר שם ונכנס לי אל הלב..המציאות של הסתר פנים, והסתר בתוך הסתר, ומה עושים עם זה ומה קורה עם זה..זה לא פותר את כל הבעיות בחיים, אבל זה בהחלט ה'משקה' הכי טוב ומחמם שיכולתי למצוא לעצמי..

וכל אחת יכולה למצוא לעצמה את הפורים שלה, אני מקווה..

ב''הצלחה! בברכה כוללת של חגים וזמנים לששון

תשובה מהממת ואמפטית.
פעם ראשונה שאני נתקלת בגבר דתי שלא מתנגד לתחושות הללו אלא נותן להן מקום.

הקב"ה. סוג של ה"העתק לא מושלם" ולא "משהו אחר".
אחרי החתונה נה זה משתנה יש מקווה, הריונות, לידות, הנקה וגידול ילדים שזה ייחודי לאישה.
גם "צניעות" נראית אחרת ונחווית אחרת.

בסופו של דבר בעבר ואי"ה בעתיד טהרה זו לא תהיה רק מצווה של נשואות אלא של כל הנשים.

בדיוק יצא לי לדבר על זה עם נשים שבבת מצווה יש קצת הרגשה של חגיגה על כלום.
בערך מעכשיו אישה חייבת בצומות וזהו בערך....
(על צניעות בדר"כ מקפידים כבר לפני).
אצל בנים זה ממש "מעבר סטטוס".
יש לא מעט מצוות שנתחייבים בהם, כבר יכולים להספר למניין ןכד'....

באמת טש איזו הרגשה בינמית כזו אבל צריכים לזכור ולהבין שבאחת לאישה יש עבודת ה' בסגנון שונה, גם אצל רווקות. עבודת ה' יותר "רוחנית" ופחות "טכנית".
קשר מסוג אחר- יותר פנימי ואינטימי ותפקיד אחר.

ואז גיליתי שזה לא באמת.

יש מקומות שאני יכולה לרקוד בהם בשמחת תורה (ואפילו עם ספר תורה...)
אני יכולה ללמוד תורה בעומק וברוחב.
אני יכולה לשתות בפורים (במידה..)
אני יכולה (וצריכה) להתפלל כל יום.
אני יכולה ללכת למניין נשי אם חשקה נפשי בתפילה יותר משמעותית.


בהלכה באמת אין אפליה, יש שוני והוא לא כזה גדול, אבל החברה מנסה לגרום לזה להיות ככה בכוח.

מסכימה עם זה ממש

לא חוגגת ולא חוגגת, עושה מה שצריך (תפילת חג ומצוות היום של פורים)

היה לי קשה עם זה שאני לא חלק מהציבור בתפילה
הרגשתי שלא סופרים אותי
היה לי קשה עם זה שבכללי זה נראה שלבנים לא קשה, והכל ככ פשוט יותר אצלם.

ועדיין לפעמים זה ממש יכול להציף פתאום את כל הכעס, וזה באמת קשה לי מאוד לפעמים

אבל אז פתאום הבנתי שבאמת שבנות זה עם פשוט מדהים!
באמת שאין כמו להיות בת.

וחוץ מזה, דיברתי עם מישו מהערוץ והוא ממש חידד לי את זה שוואלה לא- זה לא הכי כיף להיות חייב מלא דברים כל הזמן, ויש לי דרכים אחרות להתקרב לה'...

נראה לי שבאמת שאי אפשר להשוות בין גברים לנשים בקטע הזה, כי זה פשוט שונה ככ
אבל אם אפשר- אז לדוג' עכשיו בסוכות יש לי ד מינים, ובשמחת תורה אפשר ללכת למניין שנשים רוקדות בו,
באמת שיש פתרונות, ויש מקומות שגורמים לי להרגיש שייכת ומחוברת!


מקווה שהייתי מובנת מספיק

אשה שלא שרה בקול רם בתפילה לא מפלים אותה

היא אגואיסטית

אכפת לה מעצמה.

 

היא רוצה קדושה

היא רוצה להתקרב לה'

 

אתה באמת חושב שהדרך של אשה להתקרב לה' זה פריצות??

כשאני לא שרה בקול ליד בנים זה לא בגלל שאני אגואיסטית. אם הייתי אגואיסטית הייתי שרה ולא עושה חשבון לאף אחד.
מצידי, אין לי בעיה לשיר ושבנים יתמודדו עם זה בעצמם. בעיה שלהם. להם אסור לשמוע אשה שרה. לי מותר לשיר.
אלא, שאני משתדלת להתחשב, ולכן אני לא שרה בקול כשבנים יכולים לשמוע.
ואני בוחרת להתחשב גם כשאני מרגישה (לפעמים) קצת מופלית, בעיקר כשהאחים שלי מביאים חברים לשבת.

זה לא נכון. אסור לאשה לשיר בנוכחות גברים.

ב. את רוצה קדושה? יופי.

הדרך שלך לעשות את זה זה צניעות. לשיר בשקט בעזרת נשים זה צניעות.

 

את רוצה קדושה.

מה כפת לך ממי ששומע?

הרצונות שלי מורכבים. אין לי רצון אחד שלם ומדוייק. יש לי הרבה רצונות.

נכון שיש לי רצון לקדושה, אבל יש לי גם רצון להשמיע את הקול שלי, ולא להרגיש חנוקה.

ואתה יודע מה, לפעמים זה כל כך מעורבב, שמרוב שאני רוצה קדושה, אני רוצה לשיר את זה בכל הכח מהגרון שלי, ולא רק בשקט. 

אני מרגישה שכשמתייחסים לקדושה בתור הדבר היחידי שאני אמורה לרצות, זה מצמצם את האישיות שלי. יש באישיות שלי המון קולות וערכים וצדדים, והעבודה הגדולה היא לברר את הדברים וגם לבחור לפי הסיטואציה.

ועדיין, למרות שזה קשה לי אני משתדלת לא לשיר בקול חזק מדי כשבנים שומעים,  גם בגלל התחשבות וגם בגלל קבלת סמכות ההלכה.

 

ההערה העיקרית שלי היתה לגבי השימוש שלך במילה אגואיסטית. אני מרגישה שהיא לא שייכת כאן. אם הייתי אגואיסטית יכול להיות שלא הייתי שומרת מצוות בכלל (בהקצנה) כי הייתי דואגת רק למה שמתחשק לי באותו רגע.

שאת לא שרה בקול רם.

 

 

הרצון לקרבה לה' הוא הדבר הכי חשוב.

שזה כולל למצוא עבודה, להצליח בבגרות, ולהיות עם חברים.

וזה גם כולל תפילה ותורה ועבודת המידות.

 

 

אשרייך!

עדכון קטן, הצלחה בסיום התואר. בגרות עברתי ב"ה

ממש!
מרובע..

שלומר שובינסט זה לומר כל ה"עולם הנאור" נגדך,כמו לומר גזעני.
זה לא טיעון אמיתי ורק מרדד את השיח

זה אומר שאתה מרובע וחושב שאתה יותר טוב ממני בגלל שאתה נולדת בן
זה אידיוטי ורדוד.

זה אומר שאנחנו שונים.
לא עסוקים במי יותר טוב.
בן ובת（אבא ואמא）מרכיבים את הבית הישראלי.

אישה לא צריכה הכנה כזו בשביל להגיע לרוחניות, ולכן גם אנחנו לא ממש מרגישות בחיסרון הזה כמו שאתה מדמיין לעצמך.

אבל זה השורש לעניין

שמחה במצוות סוכה, אך כשלא נוח לי מותר לי לאכול לחם בבית תחת המזגן, מנענעת לולב, אך לא חייבת כל הזמן, בקיצור תודה למי שעשני כרצונו.

לא..
(העניין עם השתייה שמחליטים לי שלא לשתות זה מעצבן רק אבל אני מבינה מאיפה הוא בא.. בערך.)
אמ למרות שאני מאוד חושבת שבנות כך כך חכמות ועמוקות! שאני לא מרגישה שיש לי על מה להרגיש מופלת.
כיף לי להיות בת .

וזה באמת מציק לחשוב שיש הרבה דברים שגברים יכולים לעשות בציבור ואני לא.
ואז אני נזכרת שהמטרה של העולם זה לעשות את רצון ד', וזו התכלית לשמה נבראתי. ואין משמח מלקיים את התכלית שלי.
פתאום כשמתחדדת ההבנה שאני לא צריכה להיות מה שאני לא, כי ככה התורה החליטה, זה מרגיש הכי נכון בעולם.
המקור למחשבות האלו זה יצר התאווה (זה נשמע חריף אבל הוא קיים בכולנו..), הדחף להשתמש בחומר לשם החומר, בכל מה שיש לעולם הזה להציע. משהו בסגנון "תראו אותי". וזה מסוכן (מבחינה רוחנית).
אני מתייחסת בעיקר לעניין השירה שהזכרת, בנוגע לשאר הדברים שהזכרת בעיקרון גם לבנות מותר (לא יודעת לגמרי לגבי אלכוהול, וממילא מעטות הבנות שזה חסר להן בפורים).

הבנים הם אלה שמופלים לרעה
לא הייתי רוצה 3 תפילות ביום, לימוד תורה, שינה בסוכה ועוד חיובים שממש לא חסרים לי

נשים (אשכנזיות - לכל הפוסקים, ספרדיות - לרוב הפוסקים) חייבות גם. אולי מערבית פטורות.

הלכה למעשה
לכתחילה טוב שנשים יתפללו בכל יום תפילת עמידה של שחרית ושל מנחה, ואם יתפללו רק תפילה אחת ביום - יצאו ידי חובתן. ואף שלדעת רוב הפוסקים נשים חייבות להתפלל שחרית ומנחה, מכל מקום כיוון שמדובר בדין שהוא מדברי חכמים, הרוצות להקל רשאיות לכתחילה לסמוך על דברי הסוברים שנשים חייבות בתפילה אחת ביום. וטוב שתפילה זו תהיה תפילת שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. ומי שלא הספיקה להתפלל שחרית תתפלל מנחה, ובדיעבד אם לא הספיקה להתפלל מנחה תתפלל ערבית.

והנוהגות להסתפק בברכות השחר וברכות התורה - יש להן בדוחק על מה לסמוך, אבל אין ראוי לנהוג כן, מפני שלדעת רובם המכריע של הפוסקים חובה להתפלל עמידה לפחות פעם אחת ביום.

זה לספרדיות. הרב מלמד אמנם לא מחלק, אבל אם תסתכלי, תראי שכל הפוסקים שהוא מביא לתפילה אחת, הם אחרונים ספרדים. הרב יצחק יוסף והרב רימון מחלקים במפורש בין אשכנזיות, שחייבות לפחות שחרית ומנחה, לבין ספרדיות, שראוי שתתפללנה, אבל יוצאות יד"ח בתפילה אחת.

חובת נשים בתפילה. | שאל את הרב 

https://www.yeshiva.org.il/ask/103969  

https://www.yeshiva.org.il/ask/107451 

ולמה לנצלש

אבל שנינו יודעים שזה לא נכון, כמו שכבר הביאו פה בשם הרב מלמד.

 

נ.ב. אתה לא חושב שזה קצת צבוע מצדך, לאור מה שאמרת בשיחה הקודמת שלנו?

בנוגע לסוף: ברצינות - בכלל לא חשבתי שהתנהגתי בצביעות.

אבל אני גם בנאדם, ואני יכול לטעות. 

 

בכנות, אם תסביר לי, אני מוכן לנסות לתקן.

 

אבל אולי כדאי לעשות את זה בשרשור אחר?

יש הבדל בין לפסוק כדעת מיעוט, לבין להציג אותה כדעת הרוב וכעיקר הדין. אפילו הרב עובדיה, שהקל בדין זה אולי יותר מכל הפוסקים, כתב במפורש שזו קולא דחוקה מאוד וממש לא דעת רוב הפוסקים. אני לא רואה סיבה לקבל דברים חסרי מקור של רב עלום מהאינטרנט, מול מקורות מוצקים של גדולי הפוסקים בכל הדורות.

 

עונה במסר.

רק חשוב לי לומר למי שקוראת - 

את המקורות שצ'יאל הביא בהודעה האחרונה אני מבין באופן שונה מאוד.

אני חוזר בי, אתה כלל לא צבוע. אני מתנצל על האמירה, אף שאני לא זז מדעתי. (ואני עדיין חושב שאתה טועה בגדול).

אבל דעת רוב הפוסקים לא כך (אני יכול להביא מקורות).

זה לא עסק של בנים.

בנות, פשוט תשאלו רב (אם אתן רוצות).

הוא כנראה יגיד לכם דברים שונים מאוד מצ'יאל.

 

 

(כן, אני הולך להעתיק את ההודעה הזאת 

לכל תגובה שתכתוב אי פעם בנושא )

עריכה: אני מתכוון, רק בגלל זה אני לא עונה כאן

נשים עם ילדים חייבות תפילה אחת ביום ונשים שאינן נשואות זה נראלי משתנה לפי העדות....שכל אחת תשאל את הרב שלה ;)

רק אם היא עסוקה בטיפול בהם אופן שאין לה זמן כלל (ובמצב כזה, גם גבר פטור מעיקר הדין).

ולפי המשפחה שלי

תעשי מה שבא לך.

אני אוהבת את המקומות שפשוט יש מחיצה והבנות ממש רוקדות או שעושים ערב רק לבנות ואז הבנים הם המסכנים שמפסידים חוויות של בנות. אבל לא הייתי שמחה שהבנות היו ממש רוקדות עם ספר התורה... זה הורס את כל המיוחד. 

שמחתורה זה תמיד חג לא ברור בשבילי, כי מצד אחד זה חג מאוד שמח, אבל איכשהוא מרגישה שאצל הבנות זה קצת מתפספס. לגבי ריקוד עם ספרי תורה. אין עם זה בעיה הלכתית, אבל יש דברים שכרגע אינם מקובלים בחברה (כמו לדוג ארבעת המינים) ולכן כרגע אני לא מרגישה "מספיק בנח" לרקוד בשמחתורה עם ספר תורה.
לגבי פורים, ב"ה יש עוד דרכים בפורים לשמוח ולא מרגישה שהדרך שלי לשמוח זה דרך יין ולכן דווקא בפורים אני מוצאת דרכים אחרות לשמוח (הרקדות לבנות וכדו)
לגבי התפילה, בדרכ העזרת נשים יחסית רחוקה ככה שאין ככ בעיה (ובכל מקרה יש ככ הרבה סיייגים ודעות לגבי שירת נשים ככה שאם מישהי רוצה היא יכולה לשיר בתפילה)
אני מבינה את הרעיון הכללי. כן לפעמים אני מרגישה קצת מופלת.. מה שיותר מפריע לי, זה שלפעמים העזרת עשים בכלל נעולה. ואם אני רוצה להגיע לתפילת שחרית במניין אני צריכה ללכת לבית כנסת רחוק כדי שהעזרת נשים תהיה פתוחה. זה כן קצת מפריע לי..
אז באופן כללי, יש לכל דבר יתרונות וחסרונות, לא יודעת אם המילה והרגשה מופלת זה המילה הנכונה, אולי יותר נכון להגיד, פחות יכולה לקחת חלק. אבל שוב זה מה שאני מרגישה ובטוחה שיהיו כאן כאלו שיחלקו עלי.

אצל אשכנזים זה ממש מקובל

חבל שלא חושבים על זה

מופלית בכלל. זה פשוט דברים שונים. יש דברים יותר כיפיים אצל בנים ודברים יותר כיפיים אצל בנות.

חוץ מזה שדווקא ממש נחמד לי שאני יכולה להסתכל על הבנים רוקים וגם לרקוד בעצמי ולהם אין את שתי האפשרויות... 

לגבי אלכוהול, אף פעם לא ביררתי את הנושא היות שאותי זה ממש לא מושך ושמחה מאוד גם בלי זה.

אני לא אוהבת לרקוד ושונאת שתיה ושכרות.
ואגב יש מקומות שנשים רוקדות. מותר לנשים לרקוד בשמחת תורה בעזרת נשים- זה עניין חברתי לא הלכתי.

אני אישית שונאת להיות בפרונט ואני מעדיפה ללדת ורק לא לקרוא בתורה שבת אחת מול כולם (פלשתי לפורום ואני כבר אמא לכמה ילדים...) ושיהיו לי 3 דד-ליינים ביום (זה מורגש יותר שעובדים בסביבה חילונית ושכבר יש משפחה וילדים ובטיולים).

דווקא נחמד לי לשמוע שירים ולראות סרטונים שבעלי לא יכול וללכת לחוף ים סתם להליכה.
וממש נחמד לא להצטרך לסוכה כדי לאכול בסוכות.

דווקא בתור נערה הרגשתי שנשים אם כבר מופלות לטובה ומורידים מהן הרבה עול "בלי סיבה" (אין להם משפחה וילדים).

רוב הקשיים הייחודיים לאישה מגיעים אחרי החתונה (האמת כמעט כולם למעט תחום הצניעות).
אבל עד אז נהנים מ"ההקלות".

שלי ממש מעצבן לפעמים שיש דברים שאני לא יכולה לעשות כי אני 'אישה'😏

כי כשמסתכלים על המציאות במבט עמוק,

מבינים שד' ברא כל מין עם המבנה הנפשי-רגשי-רוחני-גופני שלו.

ובהתאם לכך את המצוות שמתאימות לאותו מבנה. חוץ מזה שיש פתרונות לבעיות שהבאת(הרקדת נשים בשמחת תורה נניח)

 

אני גם מבינה שיש דברים שיש לי בתור אישה שגבר לא יכול לחוות או לקיים.

במיוחד מה שקשור להבאת ילדים ועוד כל מיני דברים רוחניים שיש לנו בתור נשים.

 

לפעמים אני קצת מתבאסת שאני לא יכולה ללמוד תורה כמו שגברים לומדים,(ובכללי מקנא בביינישים וכדומיהם)

אבל מפנימה שלי יש את הלימוד והמינון שמתאים לנשמה שלי- (מידות,חינוך,מוסר,תנ"ך וכולי)

ושהעבודה הרוחנית שלי נוכחת בתחומים אחרים, נפלאים וחשובים לא פחות

שגם הם בונים את הקומה הרוחנית בעם ישראל.

וכמובן שאפשר להיות שותפה בלימוד תורה של הבעל וזה מחייה ומשמח לא פחות!

למרותת שברוב הדברים שאמרת זה לא מפריעה...

ליי מפריעע למשלל שבמעיין נגיד בנים מורידים תבגדיםם וקופציםם ואנחנוו צכות לחשובב אם יש לי למה להחליפפ וזההה.. קיצוררר

זה שבנים מורידים בגדים במעין זה גם לא בסדר

אני אישית מקפיד להיכנס עם חולצה 

הכוח של נשים עולה לאין שיעור
על כוחם של הגברים.

אנחנו שמחות שזכינו לשמור על עצמנו!!

ואל תדאג חוגגים גם אצלינו. בשמחת תורה יש רחבת ריקודים גם בעזרת נשים ובפורים יותר נחמד להיות מהצד שצוחק על השיכורים.. ויש אצלנו הרקדות ופעילויות לנשים.. 

וזכינו ובע"ה גם נזכה לשמש בתור אשה ואמא בעם ישראל יש יותר טוב מזה??

אני פשוט מקנאה לפעמים.. קנאה טובה קנאה שדורשת את קרבת ה' ולא קנאב של קנטרנות..
לדוגמא:
כשאח שלי הולך ללמוד שנים בישיבה. לצלול למעיין עולם הבא, שנים של טוהר ותום מלאים בקודש ואני צריכה אחריי שנת מדרשה אחת לנחות לעולם המעשה. אבל אני יודעת שהתורה שלי היא לא נלמדת רק מבית המדרש בזכות התבונה והיכולת המקיפה לראות את הדרך של העולם..
אני שמחה שיש לי את היכולת לבחור ללמוד תורה ושאני לא מחוייבת. חוץ מזה שביטול תורה זה חתיכת עניין מלחיץ..

אני מקנאה שאני לא מחוייבת בתפילות במניין וב3 ביום. אבל שמחה כי זה אומר שאני יכולה להתפלל כמה שבא לי, להתפלל ממקום פנימי וטהור יותר כי אין לי שום ש"ץ להספיק אליו, אני יכולה לבחור להוסיף על ה2 תפילות עוד תפילה פשוט כי אני מרגישה שאני רוצה להתפלל עוד. אני שמחה שיש לי את השקט שלי ואת הפרטיות, רק אני והקב"ה.

אני מקנאה שאני לא מחוייבת במצוות עשה שהזמן גרמן. אבל מאושרת שיש לי את היכולת לקיים אותן אם אני רוצה וזה הרבה יותר בחירי ואין לזה את קליפת החיוב. אם כי... "גדול מצווה" .

שמחה שיש את הצניעות, זה מאפשר אפילו לי לראות אותי באור אחר.. טהור יותר, פנימי יותר. בלי רעשי רקע. בלי רצון להרשים.

בקיצור: שמחה מאד להיות קרובה לעולם הרצון ושמחה לומר כל יום "ברוך שעשני כרצונו"

לדעתי עצם שאילת השאלה מצביעה על התרבות המערבית ובתוכה הפמיניזם שכ''כ מוטבעים בנו..

חיכיתי בכוונה לאחרי שמחת תורה, וכשהייתי בביה''כ בערב חג וצפיתי בהקפות חשבתי על השאלה שעלתה כאן.

הנחת היסוד שלנו צריכה להתחיל בבראשית. בריאת העולם וכולי. למה השם ברא אותנו? למה הוא ברא שני מינים?

''עזר כנגדו''.  זה לא סתם 'עזר', זה 'כנגדו'.

אם השם ברא אותנו, אז יש לנו תפקיד שונה בעולם, כי אחרת אחד ממנו לא היה נברא. כמו שאין אדם שתפקידו דומה לזה של חברו, כך אין בריה שנצרכת כמו חברתה.

אז מה התפקיד של כל אחד? זו כבר שאלה אחרת.. אבל בקשר לעניין הזה- לא התפקיד שלי לרקוד עם ספרי תורה או לשיר ושייצפו בי כל הבנים, לא התפקיד שלי ללמוד תורה, משנה, גמרא וכולי לעומק, לא תפקידי לקיים את מצוות עשה שתלויות בזמן, ועוד כמה דברים.. ולמה? כי זה לא הטבע שלנו!! תפקידנו מתאים לטבענו ולהיפך.

תפקידנו הוא לעבוד עבודה יותר פנימית, יותר אישית ובחירתית, לא לחוצה וקצובה בזמן ובאמצעים, ללדת ולהיות אמא בישראל וללמוד תורה בצורה מעשית כדי לקיים בית יהודי ולחנך בחינוך יהודי.

אז לא. אני לא מקנאה, בטח שלא מרגישה מופלית. לדעתי אין במה לקנא.

צריך להגיע לשמחה ולהשלמה במה שאני- איזהו עשיר וכולי..

 

אם כבר מעצבן איפהשהו הקטע הזה- זה במקומות כמו הופעות או כאלה כשאין מקומות ישיבה נפרדים או מחיצה שתיתן לנו לרקוד ולהתנהג בחופשיות ובכיף.. ובנים- נשמח שתשירו בקול יותר באירועים, כדי שגם אנחנו נוכל קצת.. זה כל מה שמצופה ממכם

 

והערה לגבי אפליה לאורך הדורות- מצטערת לנפץ, אבל אצל היהודים זה אף פעם לא היה. כן כן, הפמיניזם הגיע מהגויים, מרבות ימי הביניים שלהם. אצלנו תשימו לב- כמה התורה מגדילה את הנשים ושמה אותם במקומן הראוי, והאמת שדי נמאס מכל הנושא. לא חושבת שזה מוביל לאנשהו, אבל אם מישהי תשמח שמה שהיא בזכות זה- אשרינו!! שנה טובה לכולם!

אני אישית מקנאה לפעמים בדברים מסוימים.. פורים, שמחת תורה.. אפילו בזה שבנים חייבים בשלוש תפילות וכאלה..

אבל ברוך ה'!!

1. צריך להבדיל בין מה שלא עושים בגלל חברה לבין מה שלא עושים כי הדת אוסרת.
וגם בדת צריך להבדיל בין מה שאסור מהתורה לבין מה שאסור כסייג של חכמים. כמובן שהלכתית מה שאסור אסור, אבל כשיודעים שמשהו נאסר לא כי הוא רע אלא כי הוא יכול להוביל לרע בגלל נחיתותם של בני האדם, הרבה מהקושי לקיים יורד.
לדוגמא שירת נשים. זה אחד הדברים הכי עדינים ונוגעים שיש (אאל"ט הרמב"ם איפשהו מזכיר את זה כ"תרופה" לחולי נפשי. ושאשתו של האדם תשיר לו). אבל לצערנו זה יכול להוביל לדברים לא טובים (משיכה אצל גברים או רצון למצוא חן אצל נשים) ולכן חכמים הוצרכו לאוסרו. וכמובן כשאוסרים זה על כולם. אי אפשר להגיד שמי שבסדר מותר לו.
ובקטע ההלכתי כדאי להכיר קולא רווחת-
יב – האם מותר לגברים ונשים לשיר ביחד | פניני הלכה

2. בדורנו נשים יכולות להרוויח כפליים.
גם ליהנות מהדברים היחודיים לנשים בעבודת ה' שלהן מבחינה פיזיולוגית ופסיכולוגית, וגם לעשות דברים של גברים אם הן רוצות בכך.
יש מדרשות יר"ש שלומדים בהם גמרא על רמה ואפילו כמה שנים. נכון שזה לא כמו ישיבה שיש מחזור שהולך יחד כמה שנים, אבל זה בדרך לשם.

אותו דבר לגבי קיום מצוות שונות, ריקודים בשמחת תורה ואפילו שתיה בפורים. אישה יכולה לעשות את כל אלה. אין שום מניעה תורנית (חוץ משכרות. אבל אצל נשים בכל מקרה אפשר להגיע להרגשה מרוממת גם בלי שתיה מרובה).
נכון שמבחינה חברתית להפוך את זה למקובל זה תהליך, ומטבעו הוא לוקח זמן, אבל טוב שכך.
זה יוצר בירור פנימי על למה והאם לעשות וחיבור לדבר, במקום שזה יהיה עוד איזה טרנד חיצוני שסוחף את החברה ודועך מהר.

הבירורים האלה הם חבלי גאולה. אשרי הבנות שמצד אחד רוצות להוסיף על עצמן חיבור לה' ולתורה ולא מוותרות ונכנעות למצב הקיים, אבל מצד שני נאמנות להלכה. עזות דקדושה. זה המתכון לשינוי הגדול שיקרה בע"ה.

לפעמים אנחנו רוצות להתחלף אבל רק לפעמיים...

כמו בסוכות אב רק בקטע של הריקודים.. ובפורים...

שהרב קנייבסקי הגיע עצבן אותי שרק לגברים נתנו להתקרב והבנות העיפו אותם לצד

אבל חוץ מזה

אין כמו בנות...

וממש רצינו לרקוד ובסוף ב"ה רקדנו מאחורי הבמה..

חחח צודקת...

אבל בקשנו שיוסיפו..וכמובן שזה מה שהם עשו

שתדע שאנחנו מדברות על זה הרבה!
אני חושבת שזאת שמחה שונה פשוט. (מדברת בשם עצמי כמובן)
יש משהו - כמה משוהים אפילו - נורא מיוחד בלראות את העוצמה הזאת מלמעלה. אתה אולי אחד מההם שם, שרוקדים ושמחים, אבל אני זאת שמסתכלת על כל השמחות הפרטיות האלה הופכות לשמחת מצווה גדולה. מרגש מאוד להסתכל, לשמוע, להיות חלק גם בלי להחצין או לצעוק בקול גדול.
אם היו נותנים לי לבחור לאן אני רוצה להיכנס, הייתי בוחרת כל פעם מחדש בעזרת נשים.
יפהפה שם. עם כל הדורות האלה של בנות שמגיעות - לא כדי שיראו אותן, אלא כדי לראות. אנחנו לא צריכות לרקוד או להשתכר כדי לשמוח. מספיק לנו להגיע להר המור ופשוט להיות.

זה שזה מעצבן לא אומר שאני מרגישה פחות שווה.. להפך . פשוט יותר קשה

אני הייתי בהקפות שניות בר"ג, ונכון שדי צפוף שם אבל מי שרוצה לרקוד שם יכולה, והמציאות היא שיש בשעות הכי עמוסות בערך 500 בנות, וזה בלי לספור את כל התחלוה שקורה שם... יש לזה הרבה מאוד יתרונות

 

וזה שאני צריך לא להגיע לשם אם אני צריך לתלות משהו/להוריד משהו/ לקרוא למישהי/כל מיני כאלה, זה לא פחות אפליה מזה שאתן לא יכולות לשיר. אז נכון שזה מעצבן, אבל לפני שאת רוצה להכריע לפה או לשם תביני גם את האפשרויות שיש לך כמו (לחלק מהפוסקים) להתפלל פעם אחת ביום וגם זה לא במניין ובלי תפילין, לא להיות חייבת לשבת בסוכה כל החג (לדוגמה כשחם בחוץ ואת רוצה מזגן), להיות פטורה מכל העניין של שמירת העיניים ולא לחשוב שבע פעמים כשאת רוצה ללכת למעיין אם את יכולה מצד מי שיהיו שם (לא מצד עצמך) [כן אני יודע שיש בזה עוד כמה בעיות חוץ ממי שיהיו שם], להיות פטורה מעוד הרבה מאוד מצוות עשה שהזמן גרמן שאין פה המקום להאריך בהן. לכל מטבע יש שני צדדים וחבל מאוד להתעלם מאחד הצדדים. אני לא ח"ו מזלזל בכל מה שיש לנשים אבל לומר ק את הצד שלכן בלי לחשוב הפוך זה לא הדבר הכי יפה בעולם, יש שיאמרו אפילו די מזלזל... 

כל חג יש לו עניין אחר, אז בשמחת תורה העניין זה ללכת ולרקוד עם הספר תורה. אז כן, זה מעצבן. מבאס. אבל לא מפלה!!

הלכתי, ראיתי את כל הבנים רוקדים וקינאתי ביכולת. בשמחה האמיתית הזאת, כי מי שלא רוקד עם הספרי תורה הרבה פחות מרגיש... אבל אז, בהקפות שניות (גם בר"ג;)) אז אתה מבין משהו עמוק יותר. שכמו בפורים, העניין שלך זה לא הלרקוד\ להתבשם\ לא משנה, העניין שלך זה בשמחה טהורה פנימית, בלי קשר ליין או לריקוד. זה פשוט עושה את זה מבפנים. ואני אישית השנה בישיבה לא ככ הסתכלתי על בנים. רקדתי, והוצאתי את כל מה שלא יכלתי לרקוד בשמחתורה, והבנים לא עניינו אותי. השמחה היא פשוט מגיעה!

וחץ מזה- את ממשיכה את עמ"י ומתקנת את העולם! קראתי אפשהו, ספר ממש יפה, לא זוכרת איך קראו לו... שכל אישה שנולדת, ואז מביאה ילדים, זה מתקן את העולם!

 

ובקטע של לשיר- כן מעצבן כשחברים של אח שלי או החוריישיבה באים, ואז אני לא יכולה לשיר. אבל אם יש הרבה, זה כיף גם רק להקשיב. כמו שאת באה להופעה מקשיבה, וזה עושה לך את זה ואת נהנית...

 

בשמחת תורה עמדתי בעזרת נשים ורק רציתי להיות גבר. לא לרקוד באולם מחוץ לבית הכנסת, אלא ממש לשמוח עם התורה. להשתגע, לקפוץ, לא כמו ריקודים של בנות שכולן במעגל ויש תנועות שצריך לדעת לעשות. לשמוח באמת.

פורים זה אחד החגים שאני הכי פחות אוהבת, פשוט בגלל שאין לי מה לעשות בו. משלוחי מנות, משתה, קריאת מגילה... ואז פשוט כמה שעות ריקות שאני מחכה שיגמר החג.

כשאנחנו בטיול השבט ואחרי שאוכלים הבנים עושים זימון בשקט, בצד, כי לא אכפת להם אם נשמע או לא. למרות שגם אנחנו צריכות לענות לזימון, למרות שזו אחת המצוות האהובות עלי. כי הם לא מודעים לזה.

כשבמדורת ל"ג בעומר החברות שלי ואני לא יכולות לשיר שירים שאנחנו אוהבות, כי אנשים מסתכלים עלינו כאילו מינימום הטרדנו אותם מינית.

ועוד ועוד ועוד.

 

 

תכלס, דפוק להיות בת דתייה.

 

@בין שני עולמות