כל חומרי הניקוי, הסכינים, וכדומה בהישג ידה?

ואם אין, אז תקנה קופסא ומנעול [מנעול קטן ופשוט זה זול], ותנעל.

אחרי זה, תוכל לחשוב בצורה רגועה יותר, האם להמשיך לדבר עם אשתך על הנושא, ואם כן, מה בדיוק כדאי לעשות.

שלא לוקחים דברים בלי רשות??

בכלל..כל התערבות באוכל של האחר בזוגיות נשמעת לי הזויה
אתם ילדים גדולים, תחנך את הילדה לממתק בשבוע/ביום/רק בשבת

שאתה מנסה לחנך אותה והיא מראה לך דווקא שהיא אדון לעצמה.
והילדה נכנסת ביניכם...
אל תנסה לחנך אותה. תן לה את הבחירה מה לאכול וכמה שהיא רוצה. ואפילו תפנק אותה ותקנה לה משהו שאתה יודע שהיא אוהבת במיוחד.
כשתהיה במקום הזה שאתה לא מנסה לחנך אותה, אני בטוחה שכאשר תבקש ממנה לשמור את המתוקים בחדר או בארון גבוה, היא תיענה לבקשתך בשמחה. ואולי היא אפילו תוריד בעצמה את כמות המתוקים.
כי כרגע זה נשמע אכילה רגשית אצלה שהמתוקים ממלאים צורך נפשי לא מסופק.

אז אני יגלה לך שאני כן קונה ומביא לה מידי פעם שוקולדים טובים אבל לדבר איתה שלא תכניס הבית זה מריבות!
למה להכניס את האויב הבית ואז לחנך תילדים???

איך אפשר לנטרל הכל מהבית ומהסביבה?
אז תתאמץ ותחנך!
אז אולי גם לא תכניס הביתה סוכר וקמח לבן וסיגריות(לויודעת אם אתה מעשן,כן? זו סתם דוגמא שזרקתי..)ושתיה חריפה,ויש עוד מלא דוגמאות...
צריך לדעת שיש בבית דברי מתיקה ושמים לילד גבולות.

בכל מקרה, זה צריך להגיע מתוך הסכמה והדדיות. הדיבורים החד צדדיים על ה'אויב' יכולים רק לעשות לה אנטי.

גם כשההורים רבים, זה מאוד לא בריא לילדים.

מקווה שאתה עושה את זה לא בתור מניפולציה, אלא באמת מתוך אהבה ורצון לפנק.
אבל באמת תנסה להמנע מהמאבק. זה רק משיג את ההיפך.
אתה צודק שהיה עדיף לא להכניס את זה הביתה ולהתחיל מאבקים עם הילדה וביניכם.
ניסית לדבר איתה על זה בזמן רגוע ולהגיע להבנה ביניכם? לא מתוך תיסכול וכעס.

אתה לא מחנך את אשתך , את הילדים כן.
פשוט לשים במקום לא נגיש - לא בכל מקום הילדים צריכים לגעת

אגב גם אצלנו זה ככה בגדול. יש ארון ממתקים שהוא של ההורים (גם הממתקים של הילדים שם אבל רובם שלנו ובכל מקרה אף ילד לא נוגע בכלום).

את בעלי.

אוהב מתוק. במיוחד שוקולד. וזה לא דבר חריג - הרבה אנשים אוהבים שוקולד.

בהתחלה זה ממש הפריעה לי. הייתי מעירה לא - זה לא עזר. להפך. הוא הרגיש מקופח וניסה לקנות שוקולד בכל הזדמנות שאפשר.
אז הנחתי לזה. נתתי לו לעשות ככל העולה על רוחו.
זה החיים שלו. עד כמה שאני אוהבת אותו ולא רוצה לראות אותו מזיק לבריאות שלו - שתקתי.
1. אני לא אמא שלו וזה לא התפקיד שלי להעיר לו. אלא לתמוך בו ובהחלטות שלו.
2. זה רק מביא למריבות. וגם ככה לא חסר קונפליקטים בחיים משותפים. שוקולד לא צריך להיות בראש סדר עדיפויות ולא שווה את הוויכוח/מריבה.
3. גם לי יש הרבה מקום להשתפר בכל הנוגע למאכלים לא בריאים.

והנה זה פלא -
לאט לאט הוא שינה את דפוס צריכת המתוקים שלו.

לגבי הילדה -
כמו שלא תוציא את כל המסמרים/פטיש/מנורות/קומקום חשמלי מהבית, למרות שגם הם מהווים סכנה/מכשול לילדה. כך לא תוכל להוציא את כל המתוקים מהבית. גם אם הם מהווים מכשול חינוכי/בטיחותי לבתך. כי זה צורך (נפשי או פיזי) של אישתך.
אגב,
אצלנו בבית כשגדלנו היה מקובל שיש אוכל/חפצים/סרטים שלא מיועדים לילדים. רק להורים מותר להשתמש בהם.
מותר שילד ישמע את המילה "לא". זאת לא מילה גסה.

בהצלחה!

את אשתך אתה לא יכול לחנך, את הילדה כן.
ולא כל מה שמותר לאבאמא מותר גם לילדים.
ואם אתה באמת רוצה להשפיע עליה אז אל תטיף לה אלא תבשל בריא בעצמך כולל קינוחים
גם אם זה לא יגרום לה לוותר על הממתקים, בכל זאת הצלחת להשפיע על האכילה הלא בריאה מכיוון אחר

מה המשמעות של מתוק בבית, אתם הורים ויש לכם אחריות כלפ י בריאות הילדים. האם שמעת את דעתה וגישתה או שהם פסולים מכל וכל? איך היאנרואה את זה? מגיעים יחד להחלטה לגבי מינון המתוק בבית. לא אתה אומר לה. אתה יכול לבקש, לדון וכו' אבל לא קובע, אם היא לא בעניין זה לא יעזור.

הנתון:
"...האישה שאוהבת מתוק בכמויות מטורפות.."
הגישה שלך:
"...אף אחד לא צריך את האויב הזה.."
מה שגורם לויכוח:
"..כמה פעמיים אמרתי לה שאם היא רוצה משהו מתוק שתשים את זה ברכב שלה או במשרד.."

אל תחנך את אשתך. היא אוהבת מתוקים? היא גרה וחיה בבית? למה היא צריכה להפסיק משהו שהיא אוהבת- רק כי אתה לא אוהב?
במקום לחנך את הילדה שלא לוקחים משהו בלי רשות, אתה מנסה לחנך את אשתך לשנות הרגלים והנאות ולחנך אותה-בטח שהיא לא תקשיב לך.
אני מציע לשחרר, לעשות סוויץ' בראש שלא הכל בידיים שלי ולא הכל הולך כמו שאני רוצה, קצת ממתקים לא הרגו אף אחד חבל על הועכוחים והאנרגיות השליליות.

גם בעלי אוהב מתוק הרבה יותר ממני, והוא (כמובן) אוכל כמה שהוא רוצה, לא משנה מה אני חושבת/אומרת....
זה הגוף שלו, החיים שלו והבחירה שלו. נקודה.

לגבי הילדה - גם אצלי הילדים מאד אוהבים ממתקים. אני מחנכת לאכילה בריאה גם בהסברים (מכירים היטב את פירמידה המזון, יודעים שהכי בריא להיות 'בינוני'), שותים *רק* מים, קערה של ירקות או פירות היא נשנוש קבוע כשחוזרים מהמסגרות ועוד.
מעבר להסברים התכופים בנושאי בריאות- אני עצמי דוגמא טובה. ובהחלט בשנים שהיה שותה חצי בקבוק קולה ביום לימדתי אותם שאבא לא שומר על הבריאות, והסברתי כמה קולה זה משקה לא בריא (מולו, בידיעתו ובהסכמתו, לא כתקיפה אלא כהסבר אובייקטיבי).


אבל אני גם משחררת -
1. תמיד תמיד מותר לבקש מתוק, ו*תמיד* מי שרוצה מקבל 2 קוביות של שוקולד מריר. מרגיע אותם לדעת שהאפשרות פתוחה תמיד ואמא לא אומרת על זה לא.
2. בשבת בבוקר הם מקבלים צלחת ממתקים, עם חטיף, כמה סוכריות השוקולד, מאושרים עד הגג ומאד מחכים לזה.

ומוסיפה-
אני מסכימה עם הרעיון הכללי שגופו של כל אחד ברשותו, אבל תמיד מזהירה את בעלי חצי ברצינות חצי בחיוך שאין לי זמן לטפל בו אם תהיה לו סתימת עורקים.
רוצה לומר- גופו ברשותו, אבל להחלטות שלו (ושלי כמובן) יכולות להיות השלכות שישפיעו עלי ועל כל בני הבית.

אם באמת מדובר בכמות מוגזמת ( לא רק לדעתך, אלא לדעת כל אדם ממוצע) של מזון לא בריא שאשתך צורכת- לדעתי לא כדאי לקבל את זה בשתיקה, אם בן הזוג או בת הזוג עושים משהו שמסוכן לעצמם- גם אם זה דבר שלוקח לו הרבה זמן להשפיע או שמביך לדבר עליו- צריך לנהל שיחה מכבדת ואוהדת על הנושא. שתדע מה דעתך בעניין, שאתה אוהב אותה בכל דרך בה היא בוחרת לחיות אבל כואב לך לראות אותה עושה משהו שפוגע בה.
בנוגע לילדה, יש לכל הורה חולשות, ומאוד קשה לחנך ילד כשנותנים לו דוגמא אישית הפוכה, אבל זה בסדר לנסות ולהסביר שגם אמא ואבא עושים דברים לא טובים כי קשה להם אבל שהיא לא יכולה לעשות את זה בעצמה כי זה לא טוב. תנסה לא להגיד לה משהו אחד כשאשתך אומרת ההפך, זה מאוד מבלבל ופוגע בחינוך. תתאמו בינכם איך לחנך ותהיו עקביים בעניין. ותתנו לה ממתק מדי פעם- לא טוב להוציא לגמרי ממתקים כי זה יוצר חשק גדול יותר לאכול אותם. אפשר לנסות להעביר את המשפחה לממתקים יותר בריאים, אפויים או ביתיים. אפשר לקנות ולחתוך הרבה פירות- זה בריא ומתוק ויכול לספק את הצורך בממתק.
ובכל מקרה, לא להיבהל. אכילה בריאה היא לא דבר שקורה ביום אחד אלא לאט ובסבלנות.

יש מאכלים מתוקים שפחות מזיקים ואפשר לכוון לשם ולהכין או לקנות יורת מהם על פני השאר אבל בכל מקרה יש לי תחושה מהדברים שכתבת שיש כאן כניסה גדולה מידיי לתחום הפרטי והאישי שלה, כמו מה לאכול.
אפשר לעשות את כל המתוקים לא נגישים לילדים ויש הרבה דרכים אבל אי אפשר לומר לה בבית שלה מה לאכול ומה לא, זה מוגזם. אפילו שהכוונות כנראה טובות ןהדאגה לבריאות היא שמנחה אותך.

לדעתי, לקחת את הגברת הנכבדה לבקר בבית חולים ולשהות קצת זמן מעל הממוצע שתהיה מעורת עם הסביבה שם

הרבה פעמים אכילה מוגזמת (גם לא של מתוק) נובעת או מקושי רגשי או מאיזשהו חוסר פיזיולוגי.
איומים והפחדות זה לא הפתרון, כן כדאי לטפל אבל ממש בעדינות. היא כנראה כבר מודעת לעד כמה המתוקים לא בריאים ואני בטוחה שהיא לא אוכלת אותם כדי להכעיס אלא באמת מצורך (קורה לפעמים בהריונות שיש צורך במתוק וזה עובר בשלב מסויים מעצמו, אבל כנראה שכאן זה לא העניין), כדאי לבדוק האם היא בלחץ שאפשר להוריד ממנה, האם מסיבה כלשהי אין אוכל ביתי בבית והיא פונה לאכול ג'אנק בגלל זה, ואולי מדובר בבעיה ממשית וכדאי לבדוק זאת (לחולי סכרת יש לפעמים תשוקה עזה לסוכר כי הוא לא מגיע אל התאים אלא נשאר בדם והגוף מרגיש שחסר לו).

יש בבית ממתקים, הם בארונות הנמוכים, קונים לכל אחד מה שהוא אוהב, (לשבתות, ימי הולדת, חגים, ב"ה)
ולצידם יש אוכל בריא - פירות טריים, ירקות נהדרים שאני מכינה מהם סלט שכולם אוהבים, לחם מקמח מלא, ממרחים בריאים, ותתפלא-
אנחנו זורקים הרבה שקיות ממתקים שנפתחו ונזנחו/ מוסרים שלמים למנקה שבשבילה זה חיסכון.
הילדים לא באטרף כי זה זמין ולא מעניין.
לעומת זאת ראיתי ילדה שההורים שלה מחנכים קשוח והתוצאה שהיא אוכלת כמויות ומקיאה!! בבתים של אחרים.

עכשיו ספציפית לגבי השוקולד
אני בעצמי אכלתי במשך כשנה יותר מדי שוקולד, בעיקר בלילות, כשידעתי שיש לי רק כמה שעות ויגיע שוב הבוקר התובעני והעבודה - הלקוח, הטלפונים, המיילים, הסטרס של המטלות הבלתי צפויות ואלו שטרם טופלו.
בקיצור
שום שיחה נגד השוקולד לא עזרה
מה שהפריע לי זו השפעתו על הגזרה
התחלנו בכלל מכיוון אחר - במשך חודש הוא לקח על עצמו את הבוקר וגם הסיע אותי לעבודה. חזור חזרתי ברגל הליכה של שעה.
אחרי המאמץ הזה היה לי חבל לקלקל בקלוריות מיותרות ולכן זנחתי גם את השוקולד וגם אמרתי שלום לתהליך מסובך שהובלתי בעבודה ובמקום להשתגע עבדתי בנחת מה שבאמת צריך וב"ה.
משם הפכתי את הארוחה המרכזית שלי לסלט משגע שלא כאן המקום אבל הוא טעים ואט אט אני חוזרת לעצמי, זה לוקח זמן, ובשניים זה מצליח. מדי פעם מסכמים שיקח את האוטו וישחרר אותי מחובותי בבוקר ןאז אני עושה הליכות כפולות.
בקיצור - יש נקודה שבה האכילה המופרזת של המתוקים יושבת עליה ואתה בודאי יודע איך לשחרר אותה מהפלונטר

אהבתי את המודעות שלך

תהליך מקסים

ירוקים: חסה (אוהבת סלבנובה ירוקה חומה), עלי בייבי, רוקט, פטרוזיליה, נבטי אפונה, - כל צירוף שאת רוצה ובלבד שיכלול פטרוזיליה טריה (היא שעושה את רוב העבודה. לשים כמות), מלפפון, גבעולי סלרי, כייל - בקיצור כל מה שירוק.

סגול: נבטי צנונית, בצל סגול, סלק חי

אדום : עגבנית, פלפלונים

צהוב: עגבניות שרי, פלפלונים

כתום: עגבניות שרי, פלפלונים, (גזר)

חום: עגבניות שרי, סוגים מסוימים של חסה, פטריות.

אגוזים (מלך, ברזיל), שקדים, גרעיני חמניה, דלעת, צנוברים וכד'

אפשרי פרי (אני אוהבת להוסיף קיוי צהוב או אשכולית אדומה, אבל כל פרי שתרצי את יכולה)
או
אפשרי גבינה בולגרית / אחרת עד 5%

שמן זית איכותי

חומץ בלסמי איכותי ('יד מרדכי' בלי חומרים משמרים)
*******************

מהנ"ל תרכיבי מה שטעים לך,
ובלבד שיכללו כל הצבעים,
ותכלל הפטרוזיליה.
סלק חי טוב לסילוק רעלים - עוזר לירידה וגם נותן תחושת שובע 5 שעות אחרי שאכלת..

אין הגבלת קלוריות, שימי כמה אגוזים שבא לך.

כדאי להכין כמות יפה - מה שאת יכולה לאכול.
לשתות כמה שיותר במהלך היום
תנסי שבוע כל יום ותראי-
לא תרצי לאכול מתוק

(אפילו לחם לא בא לי. מכינה במקום דייסת כוסמת או שיבולת שועל מלאה או שיפון מלא לפעמים)

כן חשוב לשים לב לאכול חלבון (ביצה, דג, עוף)

וסידן- לכן עברתי לדייסות (שגם סותמות לשעות)
או - פיבר 1 עם יוגורט ופרי.

בפריזר יש פירות יער קפואים, אם מתחשק מתוק - אפשר לאכול אפילו קופסא- אין הרבה קלוריות. אם אין - אז פרי אחר

תהני

לארונות, מוכרים באלי אקספרס וכדו', תנעל ותשכח.

באמת באסה להתעסק בזה, מי שאוכל/ת אכילה רגשית בד''כ לא אוהבת לדון בזה, עלול לגרור למריבות מיותרות

אכילה רגשית= קריאה לעזרה
אם באים ממקום טוב - ממש לא באסה, יש תקווה.
מנעול זו הדרך הקצרה והארוכה.
תמיכה זו הדרך הארוכה והקצרה.
בהצלחה לאשתו של הפותח, ועזרת הפותח. אני מבינה אותה

נשמע קצת מזעזע

לנעול לילדים ולא לאשתו ח''ו....
אפילו לא לדון אתה על זה, זה בדיוק יעשה את ההפוך ויגרום לה לאכול יותר.
כדי לחסוך את הדיון מהתחלה הצעתי לסלק את הבעיה ע''י נעילה.

ילד צריך להבין שיש דברים שהוא לא נוגע בהם.
זה נשמע לי קיצוני קצת.. (אולי הילדים שלי עוד לא בגיל שצריך אמצעים כאלה?)

או שמבינים וקשה מאוד לעמוד בניסיון. במצב כזה עדיף לנעול.

כשהורים אוכלים ממתקים שרק להם מותר, מה זה משדר לילדים?
חינוך לבריאות? לא
חינוך להתאפקות? לא
אני רוצה להוות דוגמא אישית.
לכן, לא 'אשחק אותה' אלא באמת אדרוש מעצמי אותה מידה של התאפקות שנדרשת מהם (כמו לאכול קודם צהרים וממתק רק בסוף, או להמתין בין בשרי לחלבי)
ואכן כשנכשלתי הילדים העירו לי 'אמא את זוללת שוקולד'.
השיקוף שלהם היה הרבה יותר מוצלח מהשיחות עם בעלי
והיה אחד המניעים שלי לצאת מזה
לחזור להיות אמא שאוכלת שוקולד כמו בן אדם נורמלי לפעמים,
ולא זוללת בסתר.
הארתי את נקודת הדוגמא האישית ועכשיו תתנפלו כרצונכם.

יש לך כנות, בע''ה יהיו לך ילדים כנים ואמיתיים...

אנחנו לא מחנכים כך, אני לא שואף להיות דוגמא אישית.
סתם ככה ממתק היחיד שיש בבית זה כנפיים ברוטב טריאקי (מתוק קצת), אכלנו איזה 5 תבניות כאלה בצהריים, אם מתחילים עם זה קשה לגמור...ככה זה גם בשוקולד?

סוכר. לחם. שוקולד ושומן, אכן פועלים במוח במנגנון שממכר.
ממכר בדיוק כמו סגריות. ודורש גמילה.
(הביאו לנו לעבודה הרצאה מהארגון 'אכלנים אנונימים'
נראה לי המנהל מעדיף עובדות דקיקות.
חבל שהפסיקה האופנה של נשים מלאות)


אם שמים בסלט הרבה עלים ירוקים - חסה, בייבי, פטרוזיליה- זה יוצר גועל מהמתוקים. אפשר להוסיף לעלים מה שרוצים ועדיין זה פועל נהדר 🙂🙂🙂

לדעתי ילד צריך להבין שמה שמותר לאבא שלו לא בהכרח מותר לו.

שהחרסים את הגוף? אז אם לאבא מוצר כנראה זה לא ככ נורא וכן אפשר לאכול מזה... כשאני אהיה גדול אני אוכל לאכול מלללא ממתקים ולשתות שתיה מתוקה...
ככה בטח הילד חושב לו...

ולילד אסור כי ככה ההורים שלו אמרו

אתה רוצה לחנך? או סתם לתת הוראות לא משכנעות.
הילד יכול להקשיב לל...אבל הוא יגדל כמו אבא שלו כי זה מה שהוא ראה... אז כל מה שחסכת ממנו בילדות- הוא יאכל אח"כ כשיגדל ויהיה לו מותר

ולכן הם לא עושים לי צרות עם זה,
ומה שמקבלים מספק אותם.
לפעמים אנחנו בתור הורים סתם נכנסים איתם ראש בראש ואז מתחילות המלחמות.

מגבילים אם זה באמת נצרך. ובגדול לא ככ קונים ממתקים אז חסכנו בזה את העניין... קונים לשבת קצת ומגי פעם כשסבא וסבתא מביאים

חינוך זה העברת ערכים לדור הבא.

ערך כמו - לאחרים (מבוגרים/נשים/גברים וכו) מותר ולך אסור
או-
עושים כי ככה ההורים אומרים
אלו מהערכים הכי בסיסיים בחיים.

לא כל דבר שמותר לרופא/שוטר/מורה/הורה/פקיד/מזכירה לעשות מותר גם לאזרח אחר.
וכן-
להורה יש את הסכמות להורות לילד מה מותר לו לאכול/לעשות ועל הילד לציית.
בלי קשר למה שההורה אוכל/עושה.
וכן - גם אם הילד לא מבין את הסיבה.

כשהילד ייגדל ויחליט שהוא מעוניין לעשות/לאכול משהו מסוים - שיערב לו. זכותו.

ומסכימה גם שיש ערך בלדעת שלא כל מה שאחרים עושים גם אני יכול לעשות.

אבל לדעתי אם אין שום סיבה מוסברת להפרדה הזו זה יכול ליצור רק נזק בחינוך.
אולי בגיל צעיר הילד יבין ויישם אבל כשהוא יתבגר יותר הוא יבין את חוסר ההיגיון שבדבר (במקרה הטוב הוא יבין שההורים שלו ניסו לחנך אותו לדברים שהם בעצמם לא מצליחים ליישם, במקרה הפחות טוב הוא יחשוב שהם מנעו ממנו סתם כי הם רצו לשמור לעצמם או כל סיבה אחרת שמתבגר יכול לחשוב עליה...).
אם ההורים יהיו מספיק כנים לחשוף את החולשות שלהם ולהסביר שהסיבה שהם אוכלים זה כי הם גם מתגרים ולא מצליחים לעמוד בפיתוי, זה בהחלט יכול לעזור. ועוד יותר משמעותי יהיה אם הם יצליחו לעבוד על עצמם (אפילו בשביל חינוך הילדים), ואז הילדים ילמדו גם איך מתגברים על תאוות.

אני מעדיפה ללמד ילדים את הערך של 'לא כל מה שמותר לאחרים מותר גם לי' בדברים שאני משוכנעת שזה באמת סיבה אמיתית ואני משתדלת גם להסביר לילדים כשזה עולה (ולא חסרות הזדמנויות, החל מדברים שאנשים לא דתיים עושים ואנחנו לא, ועד שעת שינה שונה בבית לילדים ולמבוגרים)

למה? כי זה מסוכן ורק אבא יודע להיזהר.
או אמא. לא קריטי..
כנ"ל להדליק תנור ולנהוג ברכב.


אז יש מציאות שבה להורים מותר מה שלילדים אסור.
וחיים עם זה.

ולגבי הממתקים הוא יודע שזה מוסר כפול.
לדעתי זו לא צורה לחנך, אבל כל אחד בדרכו ובהצלחה בכולם

והילדים שלי מבינים היטב ששקדים זה לא בשבילם כי זה רק לאבא ואמא. וכן הלאה.

את לא באמת יכולה להימנע מכל מה שאסור לילדים שלך רק כדי לא להצטרך להגיד להם שיש כזה דבר שלך מותר ולהם לא.

מובן שלא נמנעים, אבל לא אוכלים את זה מול העיניים שלהם בלי לתת להם אופציה לקחת 'משהו טוב' לעצמם( אם הם נוכחים)

ואני אתן דוגמא אחרת דווקא מציאותית לחלוטין.
הילד שלי אכל ארוחת ערב ואחרי שהוא סיים אכלתי אני. הוא ראה אותי אחרת וכמובן רצה גם.
לפי הגישה שלך, חייב לתת לו משהו.
לפי הגישה שלי ממש לא.
הארוחה מסתיימת כשהוא שבע, ולכן אין שום סיבה שהוא יאכל משהו אחרי כן.

אם בא לו- מוזמן להנות.

מי שבאמת שבע לא יכול יותר מלטעום, ואם טעים לו האוכל שלנו, למה שאטרח להכין שונה? יותר נוח לי שכולם אוכלים יחד אותו האוכל

חייב ? אתה לא חייב כלום, תעשה מה שנראה לך נכון

אבל יוצא לפעמים ככה.

השתמע לי מדברייך שילד לא יכול לקבל לא על דברים שגם אמא שלו אוכלת.
כנראה לא התכוונת בכזו נחרצות.
ואני בת.

הרי הוא כבר אכל. לא מנעת ממנו אוכל רק כי זה של אמא ואתה תשאר רעב...

לא ארוחת ערב או כל גבר שבשוטף...
תאכלי מולו גלידה ותגידי רק לאמא? זה לא יפה להוציא את העיניים וממש לא מידה טובה. כם אנחנו מחנכים את הילד לא ללכת לגן עם משחק או אפילו אוכל שיכול להוציא את העיניים... (ממתק למשל, פיצה במקום כריך וכו)

בדיוק בגלל זה מתווכח עם אשתו, כי אם היא תקנה ותאכל בעצמה- מה יעזור 'לחנך ' את הילדים

לכן אני באמת מביאה לילדים שוקולד כשהם מבקשים... קוביה שתיים של מריר כי זה מה שיש..
טוב הם לא מבקשים כל שניה...
וגם משתדלת להגביל את עצמי כשאפשר... אין אצלנו ממתקים להורים .. כי אנחנו מחנכים לכך שזה לא ככ בריא, ואפשר במידה. אם לא מאמינים בזה-זה לא יעבור.

לא צריך "לדחוף" פרות וירקות פשוט לחתוך לעצמנו, מהר מאוד הילדים גם מצטרפים בשמחה.

זה נכון בעוד תחומים, כשמדברים יפה אחד לשני זה מה שהילדים שומעים וככה גם הם מדברים.
איך שאנחנו כועסים גם הם אחכ כועסים כמונו..

מאוד עוזר לי לזכור שהילדים והסביבה הם מעין מראה לאיך שאני מתנהגת.
מקבלים בחזרה את מה שנותנים..

ילד יכול לשמוע לא ויש דברים שלאבא ואמא מותר ולילד אסור כי זה מסוכן וכדו' לגבי ממתקים וחטיפים דוגמא אישית זה בסיסי כדי להקנות לילדים הרגלים טובים.

העניין פה זה הזוגיות לא הממתקים. ואם מחר היא תחליט להיות צמחונית פאנטית אז ננעל את המקפיא ...
יש כאן שאלה זוגית שתצטרכו לפתור בעצמכם. קוראים לזה תקשורת נכונה. אף אחד לא כופה בבית דברים על בן הזוג... להיפך- הגברים התחייבו בכתובה לספק את כווווללל צורכי האישה הריגשיים והפיזיים. הכול כולל הכוווללל.
אומנם בור בלי תחתית אבל... חתמנו.
הנשים למיטב זכרוני לא חתמו על כלום.... עיסקה זו עיסקה

לפני שאתה משאיר הודעה צינית??

תנעל את הילדים.

זה גם הבית שלה ואתם בזוגיות. אתם לא משכנע אותה אלא מקבלים החלטה ביחד... אם היא אוהבת מתוקים כול כך מה חשבת שיקרה שהיא תאמר לך : בעלי היקר ביקשת כול כך יפה אני מיד מפסיקה את ההרגל שלי של עשרות שנים?!?
תבדוק עם עצמך האם הסיבה של חינוך הילדים היא בעצם כיסוי לויכוח פנימי אחר שיש ביניכם ואיפה אתה יכול לפתור את העניין...
ודרך אגב ממתקים זה לא אויב זה פשוט לא בריא ...
ההגדרה לאוייב היא רחוקה בתכלית...
איך שאנחנו מפרשים את המציאות כך נצטרך להגיב..
מול אויב- נלחמים.
מול דבר לא בריא- נמנעים. ממעטים.
זה שהילדה מטפסת למרות שאמרתם שלא, זה קשור לקושי בסמכות הורית וקבלת מרות לא בזה שאישתך קונה ממתקים....
הרי אם היה מדובר בארון חומרי ניקוי והיא היתה מטפסת ולוקחת הייתם עוצרים את התופעה מיד...
הכלל אומר שאנחנו לא מחנכים את בן הזוג אלא את עצמינו

גם בריא וגם טעים.

מניסיון אישי -

הצורך במתוק בד"כ בא לפצות על חסר רגשי.