א. אני כלל לא בטוח שהדוגמא הזו נכונה. מסברא, יותר אחוזים בציבור הסרוג יוצאים לחול מאשר אצל החרדים.

ב. אנשים שמקיימים מצוות פעמים רבות עושים את זה כי הם חלק מקהילה דתית. בקהילה שכולם מקפידים על לשון הרע, כנראה שלא תדבר לשון הרע. בקהילה שלא, הסיכויים קטנים יותר. 

אם הנוהג בקהילה הוא שלכל אישה יש סט של ארבעת המינים, אז כנראה שגם לאשתך יהיה. 

וכן על זה הדרך. לכן ייתכן שיש מצוות שהציבור שלנו יותר מקפיד עליהם, ויש מצוות שהציבור החרדי יותר מקפיד עליהם.

לא אוהב את המילה דוסים אבל זו הייתה כוונתי.

 

רוב החרדים אין להם בעיה לצאת לחו"ל.

הציבור התורני שלנו יותר מקפיד על זה , כך זה נראה.

וחוץ מזה, ייתכן שהציבור הסרוג רואה כנושא בעל עדיפות עליונה את ארץ ישראל (אולי השפעת בית מדרשו של הרב צבי יהודה?) ובציבור החרדי יש דגישם אחרים.

כי הדיון משום מה סביב ליציאה לחו"ל ולא דיון כללי כמו הכותרת

(למשל אם תפתח דיון על כיסוי ראש או על לימוד תורה או על צניעות הבגדים או על תפילה במניין או על שני כסויי ראש לגברים בתפילת שמו"ע או על תפילה בזמנה ועוד ועוד ועוד)

 

כמיגזר אני לא מסכימה איתך שחרדים יוצאים יותר לחו"ל

כמה אחוזים מהציבור הדתי לאומי נחשבים בעינך לדוסים וכמה אחוזים מהציבור החרדי?

כי אם עשירית האחוז של אברכי ישיבת הר המור נחשבים בעיניך כציבור הדוסים מול רוב מכריע של הציבור החרדי אז וודאי שההשוואה לא ממש מוצלחת

מבין?

אז יש חרדים רבים שלא טסים לחו"ל, למשל רוב מכריע של הליטאים בבני ברק וקרית ספר לא יטוסו לחו"ל לטיול למשל

(כן יטוסו בשביל שליחות או איסוף תרומות - וזה מותר כמובן)

 

גם בקרב החסידים רבים לא יטוסו לחו"ל אלא רק לקברי רבותיהם (שזה דיון האם ראוי או לא אבל זה חלק מהיותם חסידים)

או פחות

כאילו לא יודעת אם הייתי מגדירה את זה כ'מצווה' אבל זה כן באותו עניין..

רוב אורח החיים הדתי שלנו נובע ממנהגים ולא ממצוות חד משמעיות.

מה התגובה שכנראה הכי נפוצה כאן בכל הפורומים?

״תשאלו את הרב שלכם״.

משמע, אין הלכה חד משמעית באותו נושא, אלא הנהגות מקומיות ואורח חיים מגזרי.

תחת מציאות שאדם לא יודע הלכה.

אם הוא יודע הוא לא צריך לשאול

לכתוב תעשו כך וכך, לא משתפים אנחנו עושים כך וכך - אלא תגובה סטנדרטית - ״תשאלו את הרב שלכם״.

לא לפסוק.


הבאתי זאת רק בתור דוגמא.

כי מה ההבדל לשתף מה אנחנו נוהגים לגבי הוצאת השבת, איזו כשרות אנחנו מקפידים - או מה הנוהג שלי בעינייני כתמים ודימומים?

הציבור החרדי מסתכל ( לפחות בעבר) על הנשימה באופן שונה. כנראה שהרמב''ם לא עבר איסור מתי שהוא חזר למצרים.. אם מסתכלים על המדינה באופן שהציבור הדתי לאומי מסתכל כאתחלתא דגאולה ברור שלא יוצאים מבארץ לעזוב את תהליך הגאולה?

ההבדל המשמעותי (והכואב) באמת הוא לא בדיון ההלכתי (כמדומני שאין בזה מחלוקות גדולות) אלא בדיון האמוני, ביחס לארץ ישראל.

יותר מדתי לייט

מה שכן, קברות צדיקים בחול', אצלו זה מושג נוכח

למי שיש לו, יש הרבה אופציות לטוס וגם מנצלים את זה.