יש מצב כזה שאנחנו פשוט דור לחוץ של מפונקים?

כאילו חס וחלילה שהכוונה על עם ישראל ברמת הכנסת ישראל, אלא יותר עלי כפרט בתוכה...
אני מרגיש כבר שזה מציף אותי,
כל התלונות שיש לי, בערך על הכל.
כאילו תראו את האבות, אברהם לדוגמה התחתן יחסית בגיל צעיר (25 ניראה לי?) אבל ילדים קיבל רק בגיל 86-100 (?),
בנו יצחק התחתן בגיל 40
ויעקב בכלל אומרים שבגיל 84
ועוד היה עליו להספיק להביא את את השבטים
ובכללי זה ניראה לי כזה שהממוצע של גילאים שהתחתנו בהם במהלך התנך ואחר כך בתקופת חזל נעו בממוצע בין 28-40,
(לגמרי השערה פרועה)
ומעבר לזה זה נשמע שכאילו הכל היה פשוט יותר, כאילו לדוגמא- הבנות בחרן היו רעות אז הכי טוב שתיקח מבית לבן,
או לך קח מבנות הארץ שם הם צדיקות,
או פוגע באשה בשוק ומצאה חן בעיניו ולוקח אותה לו לאשה וכו' וכו'.
ואנחנו,
מפוצצים תסביכים,
של איך, ובאיזה גובה, ומה ההשקפה, ואיך תיראה הגבה...
ומלא בררנות בכללי, במלא נושאים
(לא טענתי לטוב ולא טוב ומה צריך, פשוט.....).
וזה רק בענייני חתונה,
אצלי זה מתבטא מעבר לזה בערך בכל תחום כלשהו

ובכללי כזה ניראה שהכל היה אז כזה באורך רוח
כאילו לא יודע מרגיש לי כזה שבתקופתינו, כל היום אנחנו מתלוננים
(תיקון *לפחות אני מרגיש ככה על עצמי) ו... וואלה, אחרי איזה דיבור כזה מצחיק שכתבתי לה', אני קולט שיצא לי מילים שמדברות בדיוק על זה
שתכלס אני מושפע בפווול של טוב ובסוף תמיד אני רואה איך דברים מסתדרים אבל עדיין מתעקש אחר כך כל הזמן להמשיך לבכות על זה שיש כל הזמן הסתר והסתר בזמן שאני הוא זה שעוצם את העינים וה' פשוט עומד מולי, מחכה...
והכל תמיד כאילו מגיע באיחור
(לפחות ככה בהרגשה שלי כן, אני לא ישקר לעצמי.)
כאילו אני בכלל יודע חשבונות שמיים?!
ומתרעם ח"ו על ה' על שלא עשה לי כרצוני,
לי זה מתבטא בדרך כלל כשאני עצוב/מתוסכל/קצת כועס וכו' ומנסה יותר מידי להבין מה לא בסדר במקום להבין מה כן בסדר, ושאני מבין מה המקור של התחושות האלה אני קולט שאני אשכרה סתם, סתם בכיין וזה כאילו שיא המרתיע אותי,
כי לא סתם כתוב שכעס ועצבות זה עבודה זרה ממש, ואין לי מושג למה תמיד התחושות האלה חוזרות...
מאיפה מביאים מספיק בטחון ואמונה להפסיק עם כל ההידחפות הזאת לחשבונות שמיים???

אצלי בדרך כלל שינויים והתחלה של דברים חדשים,
במיוחד בעניני עזרה לזולת ועניינים כללים כאלה נותנים איזה סיפוק כזה קצת שמחה,
(כמובן כשדברים באמת זורמים, אחרת שוב פעם ה "למה" הזה),
אפילו שינוי גאוגרפי נותן איזה פריצת גדר כזאת,
אבל תכלס כמה אפשר לעשות שינויים,
וכמה באמת יוצא לי לתת לזולת ולמקום?
אולי באמת העניין שכמו ששום דבר שתעשה לא ישנה אם ה' החליט אחרת,
ככה גם בעיסוק הכללי הזה ובעבודת ה' עצמה...
והעניין אולי באמת גם להפסיק להתפלל על עצמי ועל העבודת ה' שלי,
ולהתחיל להתפלל על אחרים ואז אולי ה' יוציא מהכוח אל הפועל ויתן לי לתת קצת גם לזולת ולראות טוב באחר ואז ממילא אני יתחיל קצת לשמוח יותר מזה,
וממילא אם אהיה שמח עיני יפקחו ואני יראה שפשוט הכל טוב,
ואם הכל טוב אז הכל טוב,
ואז יש בטחון ויש אמונה וממילא תבוא גם ההשגחה...
אולי,
שווה לנסות.

ובקיצור סתם תסביכים שלי חח😅.
ואיזה כיף שיש את יריעת ב7 😁 שאיגדה את מיטב אנשי כנסת ישראל, שמשרים פה אווירה כיפית ברמות, ונותנים פה אפשרות לתכס עצות אמיתיות מתוקים אמיתיים אחד אחד פה.🍯

ובמחילה מעצמי על הנצלוש
(ניצול שרשור? הבנתי נכון?)
אני שם לב שאנשים מתבטאים פה בפתיחות ורגישות כזאת שלא יצא לי להתקל בה הרבה (שזה מקסים בעיני כן),
ומעניין אותי כמה ממכם יוצא להם להפתח ככה גם בחוץ ובאיזה רמה?
(מסקרנות גרידא)
אני למשל, כן מתבטא קצת בצורה רגשית ופתוחה בחוץ אבל רק אם אני מרגיש ממש נוח עם הבן אדם,
או שזה מישהו שאני סומך עליו ומעריך אותו מאוד, וגם תלוי בסיטואציה, אז זה משתנה אצלי כזה כי לרוב אני אפילו ממש מופנם, אבל כשאני כבר נפתח אז אני נפתח.
איך זה אצלכם (למי שמתאים לו לענות כמובן🤗)

ואם כבר שרויי אני בין כל הוגי הדעות המשכילים פה אז נעשה נצלנצלוש
(ניצול של נצלוש)
פשוט אין לי כוח לפתוח מלא שרשורים חח.
מה אתם חושבים, לגיטימי לרצות/לשאוף למישהי ברמה *תורנית* יותר גבוהה ממני ?
(לא ברמה הדוסית והרצון בעבודת ה' וההתחזקות, אלא ממש ברמה התורנית,).
כי תכלס יש לי די הרבה פערים "תורניים" אבל רוצה מישהי צדיקה יותר ממני
(לא שיש בי בכלל איזה ספק צדיק)
שתציב לי מטרה, שתידחוף אותי תמיד בעבודת ה'.
ואיך אתן בנות מרגישות בנוגע לזה?
(כאילו עם לצאת עם מישהו שפחות ממכם ברמה התורנית)

ולסיום- הדיבור המדובר בראשונה...

"אנא א-דוני, א-לוה אבותי גלה פניך לפני בהתעטף רוחי ונשמתי בשיחי לפניך...
אבי, מלכי, יוצרי מחמד נפשי,
כל כולי בוש ונכלם עומד פה מרגיש קצת נעלם
ממש ליד איפה שנפגשנו אז...
בעב הענן,
מסתכל וחושב וממלמל לי-
וואי ואי, מרגיש כבר לא נעים, על זה שכל פעם פונה עם אותם תחושות של רחמים עצמיים,
מה אעשה יושב שחקים, אתה למעלה ואני בתחתונים מנסה רק את שמך פה להרים...
מנסה לחשב את הדברים להבין רצונך...
באמת!



יהה!
ריבון העולמיים,
למה כל פעם שמשהו מרגיש נכון הוא מתקדם בשני צעדים, ואז,
שוב אותם מעגלים...
יערות שלמים כבר בזבזתי על דפים חדשים, מתי סופסוף אחזור לשורשים?
רק אתה מבין רק אתה יודע כמה לנחת רוחך אני ייגע, ומתגעגע...
אין לי משוא פנים להמשיך ולהתבכיין,
הרי לבסוף הנרטיב זה שאתה טוב ומטיב...
אבל כאדם שפל שמתקשה לסתום את פיו,
אני זועק לפניך משאול תחתיות-
מהזה כל המסכות, והקליפות שאת ליבי עוטות??
למה זה ישן בדיוק שכל רצוני זה אותך לרנן??
תן לי דעת תן השגה,
עזוב,
תן לי אותך!
איך?
בתחושה במחשבה בזה שאת רום שכינתך אזכה לקבל כבר ברננה, בירושלים הבנויה!
כי לי כבר נמאס מהתקופה ההזויה,
שבה הבמה היא אשכרה התרבות שעל כולם אהובה...
קשה לי עם ההסתר, אבל אולי אוכל להתגבר אם רק יציץ קצת באמת מעבר לגדר...
גדר?
ומה בכלל אדבר?!
כי אם חומה אשר עלי ניצבת ואת השגחתך מסתרת...
אבל אתה שבדין בראת עולם וברחמים הנהגתו, ועם כל ההסתרות שאנו בעצמנו מתעקשים לבנות,
עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת

ותמיד אלי מתייחס ממש כמו לילד שלומד לזחול, נותן להתקרב ואז טיפה מתרחק כדי שזה הפעוט ילמד מהטעות וגם לרוץ ידע בחלוף הימים,
ולזה אני נושא תקווה אליך בעל הרחמים...
וכן, אדם לעמל יולד.
אבל גם ייצר לב האדם רע מנעוריו,
והקושי מתרכז בעורף, ולזה יש כל תוקף...
ומתי יבוא יום שבו ידבר בנו האדם שיקרא בקול- אתםם!! וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עׇרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעׇ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֹֽוד...
ועד אז לי מה נשאר, חוץ מלהמשיך לבקש במאמץ ובלב שבור וחלילה לא בעצבות, שתתן לי לב טהור לעובדך כרצונך,
כי לשם מה הפכתני לשותפך...
בנתיים עומד לי פה בין ההרים, כולי בהרהורים, והכוכבים בקושי מאירים,
והים משמיע שירו,
הסירות חורקות ואני משמיע הנחה קלות,
אחחח,
ולוחש בפעם המי יודע כמה-
כבסני, ומשלג הלבין...
חזק מותניי, כי כשלו רגלי...
תן לי שמש ורוח בכנפי, לקיים רצונך בלי להניד עפעפי...
ואם טיפה תמשכני,
אחריך ארוץ עד אשר ככלות הגוף...
כי בסופו של דבר הכל בידי שמיים, ולא עלי לגמור המלאכה,
אם כי איני מסוגל ללהפטר מידיעת עצם היותה...
אז תן לי כוח אלוהי כי ממך בעצם ובכלל כל חיי ומאור עני...
ורק כמה מילים אחרונות לפני שאפול שוב לאנחות-
תודה על אכזבות
תודה על גבורות
תודה על בלבולים
תודה על בירורים
תודה על בכיות
תודה על שמחות
תודה על תפילות
וגם על ימים שבהם פחות
תודה ותודה על כל מי שאתה!
אבא/מלך מלכיא/ה-ללויה/עוז וגבורה/נמצא ומצוי, העיקר שלפניך תמיד אהיה רצוי.
כלו תפילותי, חי אני נאום א-דוני אם-לא, עוד יוסף חי
וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהוָ֖-ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיֹּֽום..."