כ"ב בטבת תש"פ 19:42

היי   כותבת פה פעם ראשונה אבל קוראת הרבה

אני עם תינוקת בת 3 חודשים ושבוע,  בבית בחופשת לידה,  ויש לי כמה התייעצויות

 

1. היא מאוד רגילה  להיות "על הידיים", נראה שרק ככה היא יכולה להרגע, אבל כעת נוצר מצב שכל דקה שהיא לא על הידיים היא מתחילה לבכות. לי באופן אישי קשה לשמוע אותה ככה אז אני מרימה מיד, בעלי טוען שאני מרגילה אותה לזה ושהיא צריכה לדעת להיות לבד.  (כמובן שאנחנו בסביבה מחייכים אליה מדברים איתה, אין הכוונה לבד לגמרי). כעיקרון לא הסכמתי איתו אבל בימים האחרונים אני ממש מותשת, אני בעצם לא מצליחה לעשות כלום כי כל רגע שהיא לא על הידיים היא לא נינוחה עד שאני מרימה אותה, ואני כבר חסרת סבלנות.

2. שעמום בחופשת לידה- אמנם אני הולכת לכל מיני סדנאות ונפגשת עם חברות אבל בסוף רוב היום אני לבד בבית,  מוצאת את עצמי מטפסת על הקירות. יש באזורנו מעגל נשים ואני הולכת אליו אבל לא נוצרות חברויות של ממש, כמו כן בגלל החורף (קר אצלנו) אני באמת לא רוצה להוציא את הקטנה.  סדרות לא ככ מדבר אליי ואני עושה עבודות בית אבל זה לא מספק וממלא. מה אתן עושות בחופשת לידה?

3. סדר יום - איך אפשר לסייע לתינוקת להתחיל סדר יום? לרוב אנחנו קמות סופית סביב 9:00 ומנסה להרדים ב8:00. ובלילה: היא  מתעוררת כל שלוש וחצי ארבע שעות והייתי רוצה להאריך קצת יותר. היא לקראת כניסה למעון. יש  לכן טיפים לגבי סדר יום ?

 

סליחה על  האורך, לא חייבות לענות על כל השאלות! פשוט פתאום התפנה לי זמן אז ישר שאלתי הכל...

אשמח ממש לכל תגובה!  

כיף יש את הפורום! 

 

כ"ב בטבת תש"פ 20:46
אני לא מאמינה בפינוק בגיל הפיצי. היא הרגע יצאה לך מהרחם ברור שהיא רוצה לחוש אותך. איפה את שמה אותה כשהיא לא עלייך? יש לה משהו מעניין? זה גיל שכבר מתחילים להכות במשחקים תלויים. אז אוניברסיטה, טרמפולינה כשהיא רואה אותך גם יכול להיות. כל דבר כמה דקות.
הלילות מעולים מעולים לגיל הזה.
לגבי השעמום. האמת שלא מוכר לי. אם את לא ממש עייפה ומספיקה בבית כנראה שהיא תינוקת די טובה סך הכל ומצבך טוב. ב''ה. אולי לפתח תחביב? תפירה? יצירות? ללמוד משהו? לקרא ספרים?
בהצלחה עם הכניסה למעון. לדעתי בינתיים תתנהלי איך שנח לך. שם כבר ירגילו אותה לסדר שלהם.
כ"ב בטבת תש"פ 20:58
רואה סרטים קוראת ספרים וישנה. מנשקת את
התינוק.
שעמום? לא יודעת מה זה.
את יכולה לעשות אלבום דיגיטלי בלופה זה מה זה מעסיק ותהיה לך מזכרת מהממת.
כ"ב בטבת תש"פ 21:04
בילד השני עוד תתגעגעי לשעמום הזה...
בכל אופן,
לגבי פינוק - לא מאמינה בזה בכלל! יש ילדים שזקוקים יותר שנתווך להם את העולם , גם לי יש תינוק בן ארבעה חודשים שרוצה אותי כל היום ואני מאפשרת לו כי הוא זקוק לי.
כדאי שהילדים שלנו יחוו עוד כמה רגעי חסד לפני המעון שם בוודאי לא ירימו אותם כל היום ....
נשמע שיש לה סדר יום מבחינת השעות ובכל מקרה בכניסה למעון היא תסתכרן עם השעות שלך , תהני!!!
כ"ב בטבת תש"פ 23:00
בתכלס אני מותשת נורא.קשה לי שהיא על הידיים. יש לי מנשא אבל איתו אי אפשר לשבת וגם לא לעשות כל דבר . ל. מרגישה חנוקה..
ברמה העקרונית מסכימה איתכן בהחלט.
תודה על התגובות!
כ"ה בטבת תש"פ 00:53

אם את מסכימה עקרונית עם זה שנחוץ וטוב לילד להיות צמוד פיזית לאמא כל היום, ומצד שני את לא מסוגלת לתת לילד שלך את המענה לצורך הזה בלי להיות חנוקה, אז התוצאה המתבקשת היא רגשות אשם (שלא נגמרים כאן, הם מלווים אמהות לכל החיים...).

 

אני מאמינה שאת אמא נהדרת לבתך, אם תרימי אותה כל היום, וגם אם תחליטי שאת לא. מותר לך להחליט איך גדלים ילדים בבית שלך, וזה ממש לא צריך להיות כמו בבית של השכנה, או של אחותך, או של האמא המושלמת מהכתבה בעיתון. הילדה שלך הופקדה בידייך, ולא בשביל לחנוק אותך!

אני אמא בלי רגשות אשם (רוב הזמן...), וגם את יכולה להיות!

כ"ה בטבת תש"פ 08:34
כ"ה בטבת תש"פ 12:20
אכן די להשוואות!חח
כ"ה בטבת תש"פ 13:02
גזור ושמור!
כ"ה בטבת תש"פ 13:52
איך את בלי רגשות אשמה? ספרי לנו@!
כ"ו בטבת תש"פ 00:22
רק לאחרונה גיליתי ש(כמעט) לכל האמהות יש רגשות אשמה, כאלה שמטרידים כשהולכים לישון.
מניחה שכמה הנחות יסוד הצילו אותי מזה:

הקב"ה הביא את הילדים שלי אלי, כי זה מסלול החיים שנועד להם. גם הטעויות שיהיו לי, הן חלק ממסלול החיים שלהם.

אני לא חיה בשביל הילדים שלי, והם אינם מרכז העולם. כולנו חיים למען מטרה גדולה.

לכל אדם יש בחירה חופשית. אני מאמינה בהם וסומכת עליהם, ולא חוששת שכל משבר ישאיר אצלם טראומה שתהרוס להם את החיים.


חוץ מזה, כרגע אני לומדת בחוג הורים בגישת שפר, וזה ממש משחרר! מומלץ!!

וממש ממליצה על 'הלוחשת לתינוקות'.
כ"ח בטבת תש"פ 21:36
מחזק. אהבתי ממש מה שכתבת
כ"ג בטבת תש"פ 07:24
בנוגע לידיים, לא ממליצה להוריד בכוח ולתת לתינוקת לבכות, זה עלול להכניס אותה לחרדות. כל תינוק נפרד בקצב שלו, ובסוף כולם יורדים מהידיים (ואנחנו אלה שמתחננות לחיבוק ). תחשבי על נשים אפריקאיות או על קופים, זה הטבעי שהתינוק צמוד לאימא. ומי שאומר לך אחרת טועה. חשוב מאוד להשיג מנשא נוח ללבישה ולסחיבה. לי יש בייביביורן והוא אחלה, הוא יקר אז עדיף להשיג ממשפחה או יד 2. ניסיתי גם לופיקס והוא נחמד לגילאים קטנים.
בנוגע לשינה, בלי לחץ, תשכיבי מוקדם יוצר תכבי אורות, גם אם לא תירדם לאט לאט תבין מתי יום ומתי לילה. וזה בסדר לישון מאוחר בגיל כזה, אם זו הסיבה.
שעמום- לא נשאר לך הרבה זמן בחופשה, אז דווקא לא נורא להשתעמם קצת, לפתח תחביבים, אולי לפתוח עסק אם מתאים לך. חורף זו באמת תקופה של הרבה בבית, תנצלי ימים יפים ליציאות החוצה.
כ"ג בטבת תש"פ 09:02

גם אני הייתי ככה בבת הראשונה שלי. היא היתה תינוקת ממש בסדר ואני כל כך השתעממתי בבית, לקחתי עבודות פרטיות ועדיין - - - בסוף חזרתי מוקדם לעבודה.

עם הבת השניה הארכתי את החופשה.... כבר לא היה משעמם, רציתי לנצל את הבקרים למנוחה לפני שהגדולה תחזור.

בקשר ל"ידיים", יכול להיות שהתינוקת שלך סובלת מכאבי בטן שרק כשאת מחזיקה אותה (בד"כ זה לוחץ על הבטן) אז נרגע לה קצת. 

הבת השניה שלי לא היתה רגועה בכלל, רק רק רק על הידיים כולל גם באמצע הלילה... עד שהלכתי למומחה לרגישויות ואלרגיות, ד"ר היימליך, והוא הביא לי כדורים הומאופטיים. ביום שהתחלתי לתת לה היא נרגעה קצת ואחרי חודש (גיל 5 חודשים) עבר לה לגמרי. תודה לקל.

יתכן מאוד גם שמתי שהיא לא בידיים שלך את עוברת לחדר אחר, והיא לא רואה אותך. תנסי להיות קרוב אליה, לשבת לידה, לשים עליה יד.

את יכולה גם לשים לידה בקבוק מים חמים שהיא תרגיש חום כמו כשאת מחזיקה אותה...

בהצלחה!

כ"ג בטבת תש"פ 09:08
לא אקרא לזה פינוק אבל יש הרגלים בגיל מוקדם.
ההשוואה לנשים באפריקה או לגורילות לא שייכת בכלל. התינוקות שם נמצאים בתנאי הישרדות לא טובים בכלל ונאחזים באימא כדי שלא יפלו. זה לא מצב אידיאלי. אנחנו לא קנגרו ולא גורילות ולא חיים באפריקה.
הילדה יצאה לך מהבטן. עכשיו היא נפרדת ממך וצריכה לחוות את העולם בדרך שלה. נכון שאת נותנת אהבה וחום אבל אם את מצמידה אותה אלייך את גם מגבילה אותה. גם פיזית- ההתפתחות שלה תהיה בעייתית. גם תודעתית. היא צריכה להכיר את העולם כאדם עצמאי.
אני ממליצה להרגיל אותה לאט לבלות עם עצמה. לשכב לידה כשהיא באוניברסיטה. לשחק איתה כשהיא על משטח הפעילות. לאט לאט היא תלמד להעסיק את עצמה. היכולת שלה להיות עם עצמה זו המתנה הטובה ביותר שאת יכולה להעניק לה לדעתי!
כ"ג בטבת תש"פ 10:21
מאמינה שהמשאבים צריכים להיות על התפתחות הילדה. במסגרת זה היא צריכה להיות כמה שיותר פעילה (על הידיים את מגבילה את הפעילות). תנסי לגרות לה את החושים, לגרות הפעלה של גפיים, להסתכל, להחזיק וכו'. גם חשוב מאד לשמור על סדר יום מסודר. זה חשוב לה מאד (אוכל, פעילות, שינה). לא מאמינה בלצאת לקניונים עם הילדה.
שמירה על סדר יום קבוע שנותן יציבות וגירוי הילדה לפעילות מילא לי את כל היום בחופשות הלידה.

מניחה שהיא נרדמת על הידיים. אם היא לקראת כניסה למעון אולי זה הזמן לקרוא קצת ולהתחיל לאמן אותה להרדם לבד.
כ"ג בטבת תש"פ 12:08


כ"ג בטבת תש"פ 16:25
וקרבה גופנית . זו לא פגיעה בהתפתחות. אלא זה הצורך האמיתי הנפשי וגם הגופני של התינוק . עם הזמן הוא יתפתח ויתנתק.
כ"ג בטבת תש"פ 16:29
כ"ג בטבת תש"פ 20:09
אפשר להביע המון חום ואהבה ועם זאת לכבד את המרחב של הילד.
הילדים שלי גדלו מחובקים ומנושקים ורואים שהם יודעים שהם אוהבים ויודעים גם לחבק, אבל עם זאת נתתי להם את המרחב שלהם ואת העצמאות שלהם והם רואים מזה רק ברכה.

את חופשות הלידה הארוכות שלי השקעתי בלהיות איתם ולאפשר להם להתפתח אבל הם ממש לא הרגישו בטוחים רק על הידיים.

אני רואה גם קורלציה בין אימהות שמסתובבות עם מנשאים עם הילדים עליהן (מתוך אמונה חזקה שזה מה שהילד צריך) להתעלמות מצרכים אחרים של הילד- למשל סדר יום. אימא שמבלה את הימים בקניון, גם אם הילד במנשא, לא קשובה לצרכים שלו. לפי מה שאני רואה, הידיים והמנשא מעיקים על האימא ובסוף מרחיקים אותה מהילד. המרחב חשוב לשני הצדדים.

אפשר ורצוי לתת חום. זה ממש לא אומר שכל רגע בלי מגע הוא רגע שהילד סובל.
כ"ד בטבת תש"פ 10:54
התכוונתי לתת תובנות ממה שאני רואה.
כ"ד בטבת תש"פ 13:57
מצטערת אם נשמע שיפוטי. רציתי להבהיר נקודה וכנראה לא הצלחתי.
אם חשוב מאד לאימא שהילד יהיה רוב הזמן או כל הזמן עליה, אז מה עושים עם הילד? בהתחלה מחבקים, מנשקים, מגרים לצחוק, שרים שירים, משחקי אצבעות ושוב מחבקים. בשלב כלשהו כבר מחפשים לעשות משהו אחר. אז מתחילים להסתובב עם הילד ומחפשים מה לעשות ולפעמים הפעילות לא כוללת את הילד.
לפעמים יוצאים לפעילויות שלא כוללות את הילד (שבמנשא) רק כי לא יודעים מה לעשות כבר.
בעצם יש 2 דברים- 1. מה התעסוקה. 2. האם יש מרחב לאימא ולילד.

הטענה שלי היא שכשנותנים לילד להיות פעיל ומחפשים בשבילו פעילות אז יש משהו חדש לעשות. אוניברסיטה, כדורים, בובות, תרגילים לגוף. הילד גם מתעניין בעוד דברים וגם לאימא פחות משעמם וזה גם תורם להתפתחות ואפשר גם לבנות סדר יום (למשל הוספת טיול).
בנוסף, יש מרחב לכל אחד מהם להיות קצת עם הגוף שלו וזה גם צורך, לדעתי, לשניהם.
כ"ד בטבת תש"פ 14:06
אני רק אומר כמה דברים
1. לכל אמא משעמם בחופשת לידה וגם אימהות שמאפשרות מרחב יוצאות עם הילדים לקניונים וכו. לא רואה שום בעיה בזה
2. יש אינספור מחקרים על כמה הילד נתרם מהמגע עם האמא. גם רגישות וגם התפתחותית. זה לא סותר זמן לבד אבל אי אפשר להתעלם מהכח העצום שיש במגע עם האם ולטעון שזה רק במצבי מצוקה או משהו דימה שכתבת בהודעה הקודמת
3. לכל אמא יש צרכים אחרים וצורת האימהות שלה נגזרת מזה וזה בסדר. מותר וכדאי לומר לאמא שאין שום נזק, ויש גם תועלת, מתינוק שנמצא הרבה על הידיים בחודשי חייו הראשונים. זה לא סותר כהוא זה את העובדה שאפשר גם אחרת, ואם זה לא טוב לאמא היא צריכה למצוא את הדרך שלה שיהיה לה טוב.

מה שבעיקר. היה מאד לא נעים לקרוא זה את ההגדרה שלך שיש קורלציה בין מי שמשתמשת במנשא/הרבה ידיים לזה שהיא מתעלמת מצרכים אחרים של הילד ומסתובבת איתו בקניון. זה פשוט לא נכון . זה הכל
כ"ד בטבת תש"פ 15:30
בגיל הקטנטן הם יורדים ממני ממש ממש ממש מעט. עכשיו בן תשעה וקצת חודשים בא לו לרדת והוא בהחלט לא מוכן להיות מוחזק כשמתחשק לו לרדת להשתובב. אז הידיים בהתחלה זה צורך. בוודאי שלא פוגע התפתחותית (מחקרים מוכיחים אחרת ולא, אין לי כח לחפש). כמובן יש ילדים שזקוקים לכך פחות ויש שיותר. כמו בכל צורך. יש תינוקות שישכבו שעה שלמה ויסתכלו על קשת בעגלה. ויש שיבכו אחרי עשר שניות. את מבינה? זה לא קטע של הרגל בגיל חודש. זה צרכים שונים. נשמע מהמם איך שאת דואגת לפתח את שלך. לא לכולן זה מתאים. ועדיין ילדים תקינים מתפתחים סבבה. מסכימה שאם לאמא יש קושי אפשר לנסות להרגיל לאט לאט ובהדרגה גם להישאר קצת לבד. לאט. עם קשר עין והקשבה. אבל אני פשוט לא מאמינה שהכל תלוי בנו. קטני שלי עכשיו רק סיים תקופה איומה של צרחות באוטו (עוד בוכה לפעמים ממש לא ברמה שהייתה ב''ה) בערך מאז שנולד. האחרים לא עשו את זה. הוא ילד אחר. עם קשיים שונים וצרכים שונים. כך זה בכל דבר. עצמאות זה משהו שנרכש לאורך כל החיים (וואלה אני עוד מתקשרת לאמא להתייעץ כשחולים לי). ובהתאמה לשלב ההתפתחותי ועם הקשבה לאם ולילד...
כ"ה בטבת תש"פ 13:22
ונכון, לא נורא שהתינוק יהיה -קצת- במצוקה, אם הוא תינוק חרדתי במיוחד אז מלמדים אותו עצמאות לאט יותר. אם יש לו הרבה חוסן נפשי אז מהר יותר.
אבל-
יש צרכים שהם טבעיים ומשותפים לכל תינוק אנושי באשר הוא. ולא סתם כתבתי על קופים. כל תינוק זקוק למגע צמוד לאימא שלו. לא כל היום. ואפשר גם שאדם אחר יחזיק אותו כדי לספק את הצורך- אבל כאשר התינוק מאותת על צורך במגע, לפי כל פסיכולוג שעוסק בנושא- כדאי לאפשר לו.
במיוחד בגילאים הצעירים עליהן שאלה פותחת השרשור.
נכון שזה קשה וחונק לפעמים. לא קל לגדל תינוק. ולאט לאט הם יורדים מהידיים, מגלים עצמאות ובאמת שבשלב מסויים כל אימא מתגעגעת לרגעים האלה של הביחד ושל היצור הקטן שתלוי בה.
כ"ג בטבת תש"פ 10:11

וכשהיא לא ישנה - על הידיים כמה שניתן במיוחד כשהיא לפני כניסה למעון

תצברי כחות למען הילדה שלך

אתן בתהליכים של היפרדות זה לוקח זמן

ככל שתהיה איתך יותר כן ייטב לה.

בהדרגה נסי לשים אותה על המיטה קרוב קרוב אליך ולשחק איתה כשהיא לא על הידיים זה ירגיל אותה למשחק

ומקווה  שגם בעלך ייקח איתך חלק בזה

בהצלחה!

 

לגבי שיעמום - ספרים, ללמוד ביו טיוב לעשות דברים ולעשות אותם! נסי לחשוב על כל דבר שיכול לעניין אותך

גינון, בישול, יצירה, סריגה, ניהול חשבונות, תכנות  פתיחת סתימות בכיור.... הכל אפשרי!

כ"ג בטבת תש"פ 21:26
תודה רבה לכולכן על התגובות !
בתאוריה אני מבינה את הצורך במגע, אבל בפועל זה קשה לי, זאת האמת!
הייתי רוצה להיות אמא טוטאלית שכזו, אבל כנראה שאני גם צריכה את המרחב שלי לפעמים ומכאן גם היא חשה ממנה חוסר סבלנות לפעמים.
בכל מקרה לקחתי את הטיפ של לשמור איתה על קשר עין ומגע לסרוגין.
והייאוש מהשעמום קשור גם לחורף כנראה .. אגב עוד משהו שעשיתי זה לאגד את כל המתככןים שאספתי מאתרים לחוברת אחת ..
חורף חם חכולן!
כ"ה בטבת תש"פ 13:26
אני מאמינה שדווקא אם תספקי לה את הצורך בקרבה היא דווקא תגלה יכולת להתנתק מהר יותר.
פשוט תדמייני שאת עדיין בהריון ותעשי הכל כרגיל כשהיא במנשא ואם כבד לך תשבי.
אבל היא בהחלט לא חייבת להיות במנשא או ביד, אם את רואה שהיא בסדר במיטה/עגלה/טרמפולינה אז שתהיה שם בכיף.
וגם, בדרך כלל אם לא יהיה כואב לה משהו או מציק היא פחות תצטרך אותך.
כ"ג בטבת תש"פ 21:31
אני לצערי לא אמא של ידיים. מאוהבת בילדים שלי אבל לא מסוגלת. ב"ה שהם מסתדרים עם זה. (וכבר עברו לי ייסורי המצפון )
פשוט משאירה אותם קרוב אליי בלול או בטרמפולינה או על השטיח ברצפה ובסוף זה זורם.
אני כן הייתי מתעקשת לצאת בימים לא גשומים שלא קפוא. את צריכה את זה. לא פשוט להיות כל היום בבית. במיוחד בחורף המדכא הזה. אפילו פעם בשבוע פעמיים. ואם יש מי שישמור עליה בזמן הזה עוד יותר טוב.
לגבי סדר יום - קימה מוקדמת ככל הניתן. אוכל קצת משחקים ולישון וחוזר חלילה. זה ניסוי וטעייה עד שתצליחי לזהות מתי למשוך בערב כדי שתישן מוקדם.

כ"ד בטבת תש"פ 11:59

 

תרגילי אותה להיות קצת לבד בהדרגה.

שימי אותה על הבטן על הריצפה (שמיכה...) עם צעצועים ותהיי לידה, לטפי, דברי.  אחרי כמה ימים כשהיא כבר תדע למצוא ענין בעצמה לכמה דקות, תקומי ותסתובבי בחדר, אח"כ תצאי לכמה דקות וכו....

 

הכל בהדרגה. עם ליטופים, דיבורים.....

 

סדר יום, מנסיון כואב, הכי חשוב שעת השכבה.   כשיש ילד אחד נוטים להגיד שלא נורא ישן אח"כ, יבוא איתנו לכל מקום... בטווח הרחוק זה הרסני.  ולכן כדאי שעת השכבה עם דברים קבועים שעושים שמסמנים לילד שהולכים לישון.

 

ובענין השעמום.  אם יש משהו שרצית ללמוד או להשתכלל בו, זה הזמן.

(מגזרות נייר, אפיה, כתיבה, צילום....)

 

בהצלחה.

 

כ"ד בטבת תש"פ 13:30
אני מסכימה שמגע וקירבה לאמא חשובים מאוד מאוד,
לא חושבת שזה צריך להיות 24/7.
כמובן לא לנטוש אותה בוכיה כי זהו, נמאס להחזיק אותה, אבל כן להניח אותה על הבטן לכמה דקות (בהתחלה רק דקה-שתיים כל פעם), זה כבר גיל שהיא צריכה להיות על הבטן כמה פעמים ביום, להרים ראש, לחזק את חגורת הכתפיים. לשכב מולה, לדבר איתה, לעשות קולות, לעודד אותה להרים ראש ולהסתכל עליך, ללטף אותה... לאט לאט היא תתרגל להיות יותר על הבטן ותוכלי להספיק כמה דברים מהירים בכמה דקות שהיא שוכבת ומסתכלת עליך או על המשחקים שלה
כ"ה בטבת תש"פ 00:35

לגמרי מבינה את התסכול שלך מזה שהיא כל הזמן דורשת להיות על הידיים. תינוק בגיל הזה (והרבה קודם...) בהחלט יכול להרדם בעצמו או לשחק (גם בהייה זה סוג של משחק...) בעצמו לפרק זמן. קרבה גופנית, חום ואהבה ללא הפסקה, זה בסדר אם זה טוב לך!

 ממש ממליצה לך לקרוא את 'הלוחשת לתינוקות' ולאמץ מה שנראה לך. לי זה עזר מאוד בלידה הראשונה, וגם בלידות הנוספות (אני אמא ל6). היא נותנת סדר יום, וגם מפרטת מה אפשר לצפות מתינוק בשלבים השונים. בהצלחה!

 

כ"ו בטבת תש"פ 14:03
חנוך לנער על פי דרכו...
זה נכון מאד גם לתינוקות!
תני לעצמך זמן להכיר אותה וגם את עצמך כאמא, זה לוקח שנים ואת רק בתחילתו של מסע מורכב, מאתגר ומופלא.
הבת שלך היא בריאה חדשה בעולם שהגיעה אלייך במיוחד. אין מישהי שיכולה לדעת מה טוב לה בלי להכיר אותה.

אני מגדלת ב"ה תינוק שלישי עכשיו ומבינה, עד כמה העצות של נשים היו נכונות לו, אבל לא לקודמיו בשום אופן . פתאום אני מבינה שיש כל מיני סוגים של תינוקות.

אם הייתי מתייחסת לקודמיו כמו שאני אליו - זה פשוט היה לא נכון ולא מתאים.

אולי יעניין אותך