נשמע קשוח אבל ככה מרגישה.
ב"ה יש הרבה שמחות. יכול להיות בשבוע אירוסין, חתונה ווורט.
כל השבוע עוד ועוד אירועים ואני קצת לבד..
אני אחת שצריכה את ה2-3 חברות טובות ויציבות שדואגות לה, וככה מתוך סביבה יציבה
מרגישה נוח ופתוחה ואהובה.
החברות המדהימות האלה, התחתנו ישתבח שמו.
ואפילו לאחת יש ילד.
הראש שלהם ככ לא איתי, ככ לא בשבילי.
ואחרי כל חתונה אני יוצאת בוכה.
מרגישה ככ מנותקת מהכל ומחפשת את עצמי, מרגישה לא בחבורת השווים. מרגישה מחוץ למחנה..
הברות הטובות שלי וגם השאר מתייחסות רק למאורסות או אלו שעוד מעט מתארסות..
ואני לא שם. רוצה מאוד אבל ה' יודע יותר מה טוב.
קשה לי כל כך להגיע לאירועים.. אני מרגישה כ"כ לבד מבפנים..
וגם ככה קשה לי עם חתונות.. הרעש.. העומס.. הריקודים.. לא בשבילי.
לא להגיע? זה יוציא אותי עוד יותר מהחברות, גמ ככה זה המקום היחיד שנפגשים.
ומה יהיה על מצוות שימוח כלה?
ותמיד שיהיה לי קשה אני אברח ולא אתמודד?
אבל איזה אופציה יש?
מרגישה בלי יציבות, בלי חברה אוהבת שנמצאת בשבילי.
וזה הזוי, כי באולפנה היה לי המון חברות ותמיד מוצאת את המקום שלי וככה ברוך ה' בכל מקום
מתחברת מהר ומוצאת חברות.
ה' איזה ניסיון כפול ומר מתוק זה.