ה' בניסן תש"פ 22:41

אז..

מה הקטע שבכל דור דור קמים עלינו לכלותינו..?  בשביל מה זה טוב? למה הקב"ה עשה את זה?

 

כאילו תמיד אני קורא את זה ואמנם שמח שה' מציל אותנו...אבל מרגיש לא כיף שזה ככה

"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו, והשדות כולם יתייבשו,

רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף" 

 

(פתגם אינדיאני)

ה' בניסן תש"פ 23:34

ייחודיות; אימוץ הקשר עם ה'; פרסום הנס בעמים; מבחן נאמנות לעמ"י. ומראה מקום אני לך.

ו' בניסן תש"פ 16:08


"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו, והשדות כולם יתייבשו,

רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף" 

 

(פתגם אינדיאני)

ו' בניסן תש"פ 16:26

התכוונתי לשאול אם הקב"ה לא יכול לגרום לדברים האלה שהזכרת לקרות בדרך יותר נעימה/נחמדה

"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו, והשדות כולם יתייבשו,

רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף" 

 

(פתגם אינדיאני)

ו' בניסן תש"פ 16:35

נראה לי שדווקא מה שקרה כאן היא אנלוגיה טובה לזה:

מעז יצא מתוק. אם הייתי מבין אותך כבר בהתחלה, זה סתם היה עובר ליד, והיה מסתכם בתור אירוע אנמי. אבל עכשיו, תחושת החוסר נוחות שפגה לה פתאום, יוצרת משהו יותר נחמד ומשעשע. 

 

זה מנגנון שחוזר על עצמו הרבה פעמים. אור מתוך החושך, ירידה לצורך עלייה וכו'. הוא לא מיוחד דווקא לקיום העם היהודי. המנגנון הזה גורם לכך שחלק מהנקודות שהזכרתי, לא יושגו אלא על ידי קושי.

 

אפשר לשאול באופן כללי יותר, למה העולם נברא מלכתחילה באופן כזה שהטוב יהיה מוכרח להתגלות על ידי הרע. וראה מה מ"ש כאן.

ו' בניסן תש"פ 20:45


"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו, והשדות כולם יתייבשו,

רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף" 

 

(פתגם אינדיאני)

ו' בניסן תש"פ 20:41
וגם אם כן, לפעמים אין מה לעשות. דרך הצער מגיעים הרבה פעמים לעומקים שלא היינו מגיעים בלעדיו
ו' בניסן תש"פ 09:14
....מאז מעמד הר סיני עוד לא הגענו לשלמות כעם בלשון המעטה.
ו' בניסן תש"פ 09:52
ובאמת,
פה לא גן עדן, עולם העשייה, באנו לכאן כדי לעבוד. כשטוב לנו מדי זה לא קורה כנראה.
וגם אולי קשור ל"עשיו שונא ליעקב" ולזה שכשעמ"י עושים טוב הם מעל עשיו ולהיפך.
ו' בניסן תש"פ 10:18
ישמעאל דור אחד אחורה
ו' בניסן תש"פ 15:10
אבל עשיו נכנס למשפחה(בראשית כח,ט)וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת ׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל־נָשָׁ֖יו ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃.

לא מדבר עם בנות באישי

ו' בניסן תש"פ 15:22

מי שאומר *הלכה* היא שעשיו שונא ליעקב הוא רבי שמעון,אותו רבי שמעון שדעתו (בבא מציעא דף קטו.)היא שדורשים טעמא דקרא.
דווקא כשמגיעים לאנטישמיות זה בלי טעם,או גם אם יש טעם-גם בלעדיו עדיין ישנאו אותנו.
(בשם מו"ר רה"י).
מה שהבאת זה חז"ל דורשים על הפס' הקול קול יעקב והידים ידי עשיו-כשהקול קול יעקב נשמע בבתי כנסיות ובתי מדרשות אין הידים ידי עשיו שולטות

לא מדבר עם בנות באישי

ו' בניסן תש"פ 10:24
"הן עם לבדד ישכון. לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם משיגים בזה אהבה וחשיבות כל אחד בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם. אבל לא כן עם ישראל כשהוא לבדד. ואינו מתערב עמהם ישכון במנוחה ובכבוד. וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליו ואין איש מתחרה עמו:
ובגוים. כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם:
לא יתחשב. אינו נחשב בעינם להתחשב כלל לאדם [וכיב״ז לשון המשנה שביעית פ״ח מי״א ואם מתחשב הוא. דפי׳ שהוא נחשב ומכובד] וכדאי׳ בסנהדרין דף ק״ד א׳ אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב עכשיו איכה ישבה בדד. פי׳ רצוני היה שיהיו בדד שלא יתערבו עם אוה״ע אז יהיו בטח. עכשיו שתשוקתם היה להשתוות עם אוה״ע נעשו בדד מהם ואין אומה מחשב אותם להתערב עמם. ובפסחים דף קי״ח ב׳ בזר עמים קרבות יחפצו. מי גרם להם לישראל שיתפזרו בין אוה״ע קריבות שהיו חפצין בהם. ובשמות רבה פ״א. שישראל בגלות מצרים מנעו מן המילה אמרו נהיה כמצרים. מה עשה הקב״ה הפך לבם לשנוא עמו. פי׳ שהן חשבו אשר מאחר שהם בגלות ראוי שלא להיות נבדל מהם. ונעשה להיפך שמצרים בדלו עצמם מישראל. והסיבה לזה הוא מפני שלעם ה׳ יש צורה מיוחדת גבוה משארי אנשים וכבר ביארנו לעיל כ״א כ׳ דמי שצורתו גבוה. ומאבד ומשחית צורתו נעשה גרוע מאשר תחתיו ומתבזה עליו. וא״כ זה אות אשר מראש צורים הוא. ומש״ה לא בנקל נפסד צורת האדם כי בטבע כל אדם לשמור בכל עוז עיקר הצורה אשר לזה הוא נוצר. ומש״ה מי שמהלך מכ״מ נגד תכלית צורתו. לא יתחשב לבן אדם כלל. והרי הוא כקוף בצורת אדם".
הנצי"ב שם.
ו' בניסן תש"פ 14:07

שזה קורה רק כשאנחנו רוצים להתערב איתם?

 

אם ככה למה אנחנו אומרים "בכל דור ודור"?

ולמה במציאות רואים שהם שונאים רבנים שבכלל לא חשבו להתערב איתם?

"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו, והשדות כולם יתייבשו,

רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף" 

 

(פתגם אינדיאני)

ו' בניסן תש"פ 14:17
כשאנחנו לא עצמנו הם נלחמים בנו.
"זָנַ֥ח יִשְׂרָאֵ֖ל ט֑וֹב אוֹיֵ֖ב יִרְדְּֽפו" (הושע ח).
בספרים כתוב שאם עמ"י לא היו חוטאים בעגל, האומות היו משלימות איתם ולא נלחמות איתם.
ו' בניסן תש"פ 15:50
זו הנהגת ד' את העולם. יש הרבה מתנגדים להופעת הטוב.
ו' בניסן תש"פ 16:07


"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו, והשדות כולם יתייבשו,

רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף" 

 

(פתגם אינדיאני)

ו' בניסן תש"פ 16:47
ד' ברא עולם שבו יש לנו אלפי שנים של התמודדות עם התנגדות לאור האלוקי שאנחנו מביאים לעולם. ד' גם ברא את המחלה וגם משגיח על כלל ישראל ומצילנו מידם.
ו' בניסן תש"פ 19:21
נראה לי להסביר שזה לא ממש משהו ייחודי לעם ישראל, כביכול, אלא זה יותר דומה לחוק טבע פסיכולוגי שהקב"ה טבע בעולם ועם ישראל פשוט עומד בקריטריונים. אסביר.

רוב האנשים (ואולי כולם) מחזיקים בשאיפה פנימית להשתפר, להתקדם וכו׳ - אבל גם יש גבול, כלומר, מתישהו אדם אומר לעצמו שהוא נמצא במדרגה מעולה, שזה מתאים לאישיות שלן ולעמדה הנפשית שלו, וגם שקצת נח פה ומעייף לרדוף כל הזמן אחרי השתלמות אינסופית. כן, אני מדבר על ותרנות עצמית מסויימת. לפעמים זו עמדה רעה כי היא משלימה עם רפיסות מוסרית, ולפעמים היא לא רעה כי האדם באמת טוב, אבל עדיין יש מקום לשדרוג.
הקטע הוא שבדר"כ כאשר פתאום יווצר חיכוך, למשל בקבוצה צמודה בעבודה או בישיבה או בצבא או שכן וכדומה, עם אדם שהוא באמת טוב יותר מאיתנו, מישהו שמציב באישיות שלו ובהתנהגות שלו איזה רף חדש גבוה יותכ, זה יעורר בנו תחושה של אי נוחות, אולי קצת קנאה וכאלה. יהיה לנו קשה עם זה כי נחוש צורך או תביעה רוחנית שלא נסתפק במקום שלנו, שלפעמים גם נראה פתאום עלוב קצת. אני חושב שהדברים נכונים במיוחד ככל שאנחנו באמת גרועים יותר, ולא סתם פחות מתאמצים. ברור כשאשר האדם הזה ילך וייעלם, אנחנו ננשום לרווחה. הדבר הזה שדקר אותנו כל הזמן בצד, הפסיק להציק. אפשר לחזור להסתפק במקום שלנו..

אני רוצה לומר שאותה תופעה קיימת לא רק בין אנשים פרטיים אלא גם בין לאומים. אומה אחת יכולה להתקנא באומה אחרת, להיות מוטרדת בגללה ברמה הרוחנית שלה. עם ישראל מיום שנולד הציג לעולם מודל אחר וחדשני של מחשבה מוסרית, של טהרה ושל קדושה. בנוסף לפריווילגיה המיוחדת של להיות עם ה׳, עם נבואה.
אמנם, לאומים זה לא כמו אנשים פרטיים ובמישור הענק ההוא המידות הרעות מתבטאות בעיקר על ידי כוחנות, דבר שמוליד מלחמות ואהבת דם.
לכן, בכל דור ודור, כשהמחשבה של כל דור מתאפסת על עצמה, היא פוגשת שוב את עם ישראל (בטח ובטח כשאנחנו פזורים בגלויות) ואז זה מציק לה, והדור הגויי רוצה להיפטר מהגירוי המוסרי שעם ישראל מייצר לו.
ומהם הפיתרונות? גירוש, או השפלה (וממילא איבוד הערך של עם ישראל וממילא השתקת התביעה המוסרית), וכמובן מה יותר טוב מרצח, פוגרומים, פרעות, שואה וכו׳.

אני חושש שהנאצי ימ"ש ניסח את הרעיון הזה בכתביו, נאומיו, ובהתנהגותו. זו לא מחשבה ששונה משאר הגויים, החידוש הוא בעומק השפל ובאכזריות השטנית והטוטאלית שאין מילים לתאר אותה.

זו רק הצעת סברא שלי, אני לא רוצה לקבוע מסמרות בדבר כזה מהותי ויסודי.

אולי יעניין אותך