נראה לי להסביר שזה לא ממש משהו ייחודי לעם ישראל, כביכול, אלא זה יותר דומה לחוק טבע פסיכולוגי שהקב"ה טבע בעולם ועם ישראל פשוט עומד בקריטריונים. אסביר.
רוב האנשים (ואולי כולם) מחזיקים בשאיפה פנימית להשתפר, להתקדם וכו׳ - אבל גם יש גבול, כלומר, מתישהו אדם אומר לעצמו שהוא נמצא במדרגה מעולה, שזה מתאים לאישיות שלן ולעמדה הנפשית שלו, וגם שקצת נח פה ומעייף לרדוף כל הזמן אחרי השתלמות אינסופית. כן, אני מדבר על ותרנות עצמית מסויימת. לפעמים זו עמדה רעה כי היא משלימה עם רפיסות מוסרית, ולפעמים היא לא רעה כי האדם באמת טוב, אבל עדיין יש מקום לשדרוג.
הקטע הוא שבדר"כ כאשר פתאום יווצר חיכוך, למשל בקבוצה צמודה בעבודה או בישיבה או בצבא או שכן וכדומה, עם אדם שהוא באמת טוב יותר מאיתנו, מישהו שמציב באישיות שלו ובהתנהגות שלו איזה רף חדש גבוה יותכ, זה יעורר בנו תחושה של אי נוחות, אולי קצת קנאה וכאלה. יהיה לנו קשה עם זה כי נחוש צורך או תביעה רוחנית שלא נסתפק במקום שלנו, שלפעמים גם נראה פתאום עלוב קצת. אני חושב שהדברים נכונים במיוחד ככל שאנחנו באמת גרועים יותר, ולא סתם פחות מתאמצים. ברור כשאשר האדם הזה ילך וייעלם, אנחנו ננשום לרווחה. הדבר הזה שדקר אותנו כל הזמן בצד, הפסיק להציק. אפשר לחזור להסתפק במקום שלנו..
אני רוצה לומר שאותה תופעה קיימת לא רק בין אנשים פרטיים אלא גם בין לאומים. אומה אחת יכולה להתקנא באומה אחרת, להיות מוטרדת בגללה ברמה הרוחנית שלה. עם ישראל מיום שנולד הציג לעולם מודל אחר וחדשני של מחשבה מוסרית, של טהרה ושל קדושה. בנוסף לפריווילגיה המיוחדת של להיות עם ה׳, עם נבואה.
אמנם, לאומים זה לא כמו אנשים פרטיים ובמישור הענק ההוא המידות הרעות מתבטאות בעיקר על ידי כוחנות, דבר שמוליד מלחמות ואהבת דם.
לכן, בכל דור ודור, כשהמחשבה של כל דור מתאפסת על עצמה, היא פוגשת שוב את עם ישראל (בטח ובטח כשאנחנו פזורים בגלויות) ואז זה מציק לה, והדור הגויי רוצה להיפטר מהגירוי המוסרי שעם ישראל מייצר לו.
ומהם הפיתרונות? גירוש, או השפלה (וממילא איבוד הערך של עם ישראל וממילא השתקת התביעה המוסרית), וכמובן מה יותר טוב מרצח, פוגרומים, פרעות, שואה וכו׳.
אני חושש שהנאצי ימ"ש ניסח את הרעיון הזה בכתביו, נאומיו, ובהתנהגותו. זו לא מחשבה ששונה משאר הגויים, החידוש הוא בעומק השפל ובאכזריות השטנית והטוטאלית שאין מילים לתאר אותה.
זו רק הצעת סברא שלי, אני לא רוצה לקבוע מסמרות בדבר כזה מהותי ויסודי.