מתחשלים.

לא פשוט...
אבל זה המצב...

באמת ככה את רואה את זה? חוץ מענין אחרי לידה שזה באמת קשה ולא לשוט בלי עזרה
אבל ביום יום זה - קשה ולא פשוט אבל מתחשלים? כאילו לגור ליד ההורים ולהיעזר בהם על בסיס יומי זה הבייסיק ומי שאין לה את זה מתחשלת? כי אני מה זה לא רואה את החיים ככה.
אולי לא הבנתי אותך נכון

מי שומר על הילדים ? גן בית ספר...
כשצריך נסיעות כמעט ולא יוצאת
אם זה משהו רפואי זה בייבי סיטר או בערב כשבעלי נמצא...
אם יש שכנה טובה- טוב שכן קרוב מאח רחוק, אפשר להיעזר הדדית בלקיחה מהגן או בייבי סיטר קצר אחרי צהריים

לא לקחתי בחשבון את הוריי כחלק מהענין של הבאת הילדים לעולם
הם מקסימים, מארחים בשמחה תמיד, קונים לנו דברים לפעמים או מתנות לילדים.
משני הצדדים כמעט ולא עשו לי בייבי סיטר- רק אצלם בבית לזמן קצר נגיד כשילדתי או נגיד הלכתי לרופא כלשהו כשהיינו אצלם בחופש

אאכ רק אחד מהם עובד בערבים והשני גומר כשנגמר הגן..

זה מה שאני עושה
אם אין אני לי מי לי
אין לי מי שיוציא את הילדים מהמסגרות!!!
נס שאני יולדת בבוקר כך שעד ארבע בעלי יכול ללכת להוציא

לפי מה שמסתדר, לפי מי שיכול באותו יום.
ואם זה קבוע אז מוצאים צהרון או מטפלת או שכנה בתשלום

לק"י

יוצאים חד"פ מוקדם מהעבודה.

היום כבר הרבה סבתות עובדות כך שגם אם הן קרובות אז הן לא יכולות לעזור בזה.

אני מלכתחילה בחרתי מקום מגורים עם פתרונות של צהרונים פרטיים שאפשר להעזר בהם גם במצב חד- פעמי.

הפתרונות לחופש היה פקטור משמעותי בבחירת מקום מגורים.
ההורים שלנו לא צעירים וגרין רחוק אחד מהשני ככה שתמיד יהיה אחד רחוק. לקחנו בחשבון שהם לא יהיה פתרון לכל החיים ולא ישארו בני 60 +לנצח.....
יש לי חברות שנתקלות בבעיה בכיוון השני- הורים צעירים שעובדים.

     סקר תענו ותפיצו    https://forms.gle/zJ1cB6iFvhD3eUU9A

זה מה שעושים.
אותי הביאו לקחת את הילדה כשעבדתי מחוץ לעיר... בתחבורה ציבורית... על כלום.

לי אין מי שיוציא מהגן ואין עזרה בכלל
זה ממש קשה
שמירה בתורנות ביני לבין בעלי
גם קשה למצוא ביבי ביטר וגם יש גדולים שהם לא מידי גדולים לשמור על קטנים אבל מתנגדים לביבי סיטר אז בכלל תוקע

כשזה לתקופה קצרה או לימודים זה משהו אחד
אבל אם את מתכוונת לעבודה קבועה ?
אם אין סבתא פנויה שיכולה לשמור על הילדים בשמחה באופן קבוע או מטפלת קבועה לא נראה לי שזו אופציה ששני בני הזוג יעבדו עד שעה מאוחרת

נשמע כמו מציאות מאוד מאתגרת..

אבל נשמע לי כמו משהו שאמורים לחשוב עליו מראש.
יש כל מיני אופציות איך להסתדר:
למשל שאחד מבני הזוג יקח הפסקה מהלימודים וימשיך אחרי שהשני יסיים (לדעתי עדיף שהאשה תסיים קודם ללמוד כי אח"כ מגיעים עוד ילדים ובסוף היא לא תסיים לעולם).
אולי לקחת הלוואה ולהוריד שעות בעבודה?

לוקחים בייביסיטר.
לגבי העניין הכלכלי- צריך לבחון את המקרה שלכם למשל לפצל תואר וכד'....

לפעמים היו לי השתלמויות / אספות הורים ובעלי שמר או ההפך. במקרים מיוחדים ביקשנו מחברים טובים ובמקרים ממש מיוחדים אמא שלי באה, ביקשתי ממנה רק כשממש לא היתה בררה, כי זה היה מאמץ גדול בשבילה, אחרי יום עבודה+ נסיעה.

ההורים שלי השתמשו מלא בבייביסיטריות....
זה נראה לי הכי טבעי לקחת בייביסיטר.
סבא וסבתא שלי ז"ל גרו יחסית קרוב אבל הם מעולם לא עשו עלינו בייביסיטר חוץ ממקרים מיוחדים. זה גם היה רלוונטי מעט מאד שנים מסיבות בריאותיות.

אם במילא ההורים מגיעים מידי פעם אחה"צ אז מנסים לכוון את זה לזמןשצריך בייביסיטר אבל שגם יהיה זמן לפגוש אתכם.

בדר"כ מביאים בייביסיטר.
גם הורים קרובים לא תמיד יכולים לשמור על נכדים. יש להם חיים משלהם ולפעמים מסיבות בריאותיות.

ואם אני צריכה לצאת בעלי חוזר 

זה הפרנסה שלהם.

וברצינות - מאז החתונה גרנו רחוק מההורים של שנינו.
כל שבת אצל ההורים זה שעה וחצי-שעתיחם נסיעה באוטובוס כל כיוון.
כך שאין מה לדבר על שירותי בייביסיטר קבועים בהתנדבות.

כרגע יש לי רק ילד אחד ואני איתו בבית כל היום.
ברגע שאתחיל לעבוד מתכננת לשים אותו במעון או משפחתון (בעדיפות למשפחתון פרטי עם לא יותר מ5 ילדים. עבדתי בעבר בתחום.. זה העדפה שלי).

טיפים-
אין לי ממש. קצת/הרבה קשה - כי כל יציאה מהבית זה תיכנון שלם.
התינוק כבר ישן לילה שלם אז לא רלוונטי לקחת אותו איתנו ובייביטיסר בערב זה שיקול כלכלי שיוצא (לנו) יקר מאוד.

הטיפ היחיד שאני בעצמי מתקשה ליישם - להתחבר לשכנים וחברות בסביבה. להכיר אותם. אחרי זה קל יותר לבקש עזרה פה ושם.
שמירה כמה דקות כדי לרדת למכולת
חצי שעה - שעה כדי ללכת למקווה
לפתוח את הדלת ולבקש מהשכנה ממול להשגיח דקה על תינוק ישן כי שכחתי משהו למטה בבניין

אני אישית הייתי כבחורה שומרת על ילדים כשההורים שלהם עבדו בצהרים.
בהתחלה הם הזמינו אותי לכמה ערבים כשהילדים איתם. לתת לי הדרכה ולוודא שאני יודעת את העבודה.
אחרי כמה ימים הם חזרו לעבוד צהרים ואני שמרתי על הילדים.
שוב, לא מדובר על שמירה של 5 או 6 שעות כל יום על 6 או 7 ילדים.
אלא יותר בכיוון של 1 עד 5 ושמירה על גג 4 ילדים. כשנולדו עוד ילדים הם כמובן הצטרפו לשמירה...
אם את או בעלך יכולים להוריד שעות עבודה כך שלפחות אחת מיכם יחזור סביבות 2 הבייתה. ושאר הימים תחזרו מאוחר יוצא 2 ימים שצריך השגחה של שעה ו3 ימים של 4 שעות (שוב, אין לי מושג עד איזה שעות אתם עובדים..)
כמובן שמדובר בשיקול כלכלי.
תחשבו אם שעה נוספת ביום שווה את הבייביסיטר שעולה לכם בהתאם.

בהצלחה!

כי נראה לי מי שחי במציאות כזאת מלכתחילה מוצא פתרונות ובעיקר לא מכיר מציאות אחרת.
אנחנו רחוקים מההורים, עד עכשיו הסתדרנו עם זה כי בעלי אברך והוא היה מוציא את הילדים מהמסגרות עד שאני חוזרת. עכשיו הוא בצבא, אז הגדולה הולכת אחרי הגן לשכנים והקטן לחברים שגרים ליד המעון. בכל מקרה אני מגיעה עד 4 וחצי, לא היינו צריכים פתרונות פסיכיים למלא שעות.
בסוף צריך לבחור: או פתרונות בתשלום או לעבוד פחות. אין פתרונות קסם. והאמת היא שגם מי שגרים ליד ההורים לפעמים צריכים למצוא פתרון חיצוני, לא תמיד זה מסתדר.

מה זה איך מסתדרים? הילדים שלי הם אחריות ההורים שלי?
אנחנו מביאים ילדים אנחנו מגדלים אותם אנחנו מסתדרים איתם. מלבד אחרי לידות מעולם לא הייתי ״בנויה״ על עזרה מההורים. ולא מגיסות צעירות ולא מאחייניות.
יש אבא ואמא
יש גן ומטפלת ובית ספר
יש צהרונים
יש בייביסיטר בתשלום

זה כיף ונחמד לקבל מדי פעם איזה אחרי צהרים מאמא או להשאיר אצלה ילדים, אבל לא ברמה שצריך לגור קרוב ביום יום.

ואנחנו גרים קרוב אל שני זוגות ההורים. פעמים בודדות קיבלנו עזרה

בכלל לא חשבתי על האופציה לשים את הילדים בתור בייביסיטר אצל ההורים שלי או של בעלי באופן יומיומי...
רק כשהייתי צריכה ללדת נעזרתי בהם. והם מקסימים והכל, אבל הם כבר גידלו מספיק ילדים, מספיק התאמצו. הנכדים זה כדי להנות

אנחנו לא עובדים בשעות שאין מי ישמור על הילדים, מלכתחילה. פשוט לא לוקחת משרה של שעות ערב, כי זה בלתי אפשרי.
יש לי השתלמויות לפעמים, אז עושה תורנויות עם בעלי ואם אין ברירה אז יש בייביסיטר. אבל בגדול באמת לא יוצאת בכלל בשעות האלה.

אני אשמח לעזור לילדות שלי כמיטב יכולתי יום אחד אבל הי, אני עובדת מספיק קשה היום. אני לא מתכוונת להוציא ילדים מהגן לעשות מקלחות ולהשכיב ולהאכיל באופן *קבוע* כל החיים שלי. תודה רבה

ההורים שמחים לעזור במקרי קצה.
למשל כשהייתי מאושפזת הם שמרו עליו בשמחה

באופן קבוע ברור שלא. יש בייביסיטר אם צריך..

לא גרים קרוב אבל גם לא רחוק- כחצי שעת נסיעה
אבל אנחנו בתחבצ אז זה לוגיסטיקה משמעותית לנסוע..

אצלנו זה ממש נפוץ. גם במשפחה וגם בקהילה.
כללל החברות שלי גרות ליד ההורים ונעזרות בהם בשמחה, כך שאין צורך לזלזל.

דבר שני - נראה לי שלא ממש הבנתן.
לא התכוונתי לזה שההורים מוציאים כל יום את הילדים מהמסגרות ומקלחים ומאכילים ומרדימים אותם.
התכוונתי לזה שאם את נתקעת בעבודה או שהילד ח"ו לא מרגיש טוב וצריך להוציא לפני או שיש חופש או שביתה או שנתנו לך משמרת ערב ואי אפשר להחליף ובעלך בעבודה או שיורד מבול ואת בלי רכב צריכה לאסוף את הילדים או אלף דוגמאות אחרות. יש לי עוד אם צריך

אז במצבים כאלה משפחה קרובה זה מאסט.
מי שיש לה משפחה קרובה לידה, תעיד על כך...

נניח במעבר דירה - לארוז את כל הבית ולפרוק את כל הבית ולנקות ולסדר ולארגן ולהחזיר דברים למקום וקניות ועוד ועוד.
זה ממש עוזר שיש משפחה קרובה.

זהו

הם בני פחות מ50, עם משרות מלאות ועסוקים
הם ממש לא פנויים להוציא ילד מהגן מוקדם או לשמור במשמרת ערב....

וגם ההורים של בעלי די צעירים

נכון שאנחנו גרים לא קרוב, אבל הם לא היו זמינים יותר אם היינו גרים קרוב- הם פשוט עסוקים.

שההורים כן יכולים ורוצים לעזור.
כיף לכם שההורים כאלה צעירים...

אני לא מזלזלת
משפחה קרובה זה כיף וטוב
אבל שוב, לא ברמה של עזרה יומיומית
אם נתקעת והכלב אכל את המפתחות של האוטו לצאת מוקדם אז זה מאד עוזר. אבל ברמה של להסתדר בצורה יומיומית זה לא משהו שצריך לקרות. ואם יש הרבה משפחות כאלו זה לא אומר שזה צורת חיים נכונה. בעיני. כל השכונה שלי משפחות לא כאלו. וכל האחים שלי גם. ושל בעלי.
הורים הם אנשים עם חיים משלהם. אם פעם בשבוע הם עוזרים לבת אחת שנתקעת, ובהנחה שיש להם שבע ילדים שזה מספר די ממוצע, אז מה עם העבודה של האמא? אחרי כל החיים שהיא יצאה מוקדם לאסוף אך הילדים שלה היא תמשיך לצאת מוקדם לנכדים שלה? לא נורמלי בדום צורה. מצטערת

אני מדברת על מצב שבו הם רוצים ויכולים לעזור.

אבל כשיש משפחה ברוכה ומנסים לעזור לכולם הרבה פעמים זה גולש לעול. וכשיש ילדים שמצפים לעזרה הזו באוטומט כי ״אי אפשר היום להסתדר בלי זה״ כמו שכתבו פה איפשהו בשרשור הזה אז לפעמים זה גולש לניצול.

כשההורים רוצים ויכולים ולכל הצדדים זה טוב זה נהדר.

לא לכולם יש כסף לבייביסיטר ובואי אני אגלה לך שאם אני אחכה לזמן שיהיה לי כסף לבייביסיטר ולרכב ולשאר דברים אחרים שיקלו לי מאוד על החיים, אז חבל......

לפעמים ההורים רוצים לעזור. למשל במקרה שלי ההורים ממש רוצים שנגור לידם כדי שיוכלו לעזור ואיפה שהוא זה שאנחנו גרים רחוק קצת מבאס אותם בגלל זה.

לק"י

חייבים להסתדר.
לעבוד פחות שעות למשל. לפעמים אין מה לעשות.

ברור שאם גרים ליד ההורים והם רוצים לעזור, אז זה מעולה.

מהצד של בעלי אין אופציה לעזרה, מהסיבות שכתבת.

ההורים שלי הכי רוצים לעזור, וכולם יחסית גרים קרוב אליהם.
רק מרוב שזה ברור שהם עוזרים, ונותנים את הרכב ועושים קניות, ושומרים על הנכדים וקופצים לסידורים.. אמא שלי (שגם עובדת!) הרבה פעמים על סף קריסה, ולפעמים מרוב שהעזרה לכל האחים שלי ככ מובנת מאליה, לי לא נשאר מקום לבקש, בפעמים המעטות שאני ממש חייבת עזרה ומעיזה לבקש (סוף תשיעי, אחרי לידה, מילואים שהתנגשו עם אסיפת הורים.. באמת נדיר).
וגרים בישוב צעיר, הבנות בתיכון שקיימות בדכ לא בבית.. וגם אם כן, לא אשאיר אותן לבד עם חמישה או שישה ילדים קטנטנים בשעות ארוחת ערב והשכבה, לא נראה לי הוגן לאף צד).
אז גם זאת נקודה שצריך לשים לב אליה.. כמה כל האחים מבקשים וכמה ההורים מפרפרים אצל כולם

ואף עם מצבים יותר בעייתיים.

ברור שנחמד ונוח וקל משפחה קרובה שמתייצבת בכל פעם שמצייצים, אבל זה ממש לא מאסט.

 

ברגע שזו לא אופציה בכלל - מיד מוצאים פתרונות אחרים.

ברגע שזו כן אופציה (אפילו רק בראש שלך, כי ככה זה אצל כל החברות שלך) - אז נראה לך בלתי אפשרי בלי הורים צמודים לכל שטות שהיא (מעבר דירה? ברצינות? בחיים ההורים שלי לא לקחו חלק בשום מעבר דירה שהיה לי. לפרוק ולארוז? קניות בזמן מעבר דירה (או בכלל)? זה לדעתי חריג אפילו במשפחות עם הורים צמודים).

 

שנינו עובדים במשרה מלאה פלוס פלוס. ההורים (של שנינו) - בכלל ביבשת אחרת. 

תודה שהגבת!

ילדים מסתובבים בין הרגליים זה מקשה מאוד

אבל לא ברמה יומיומית כזאת, אם זה הציפיות וזה מתאים להורים תגורו לידם...
רק שתדעי שגם לזה יש מחירים לעצמאות לזוגיות ותכף תגלי שגם לחינוך ילדים...

אני גרה במקום שבו להרבה יש הורים שגריםם ממש קרוב אליהם- 10 ד' הליכה.....
ואני לא מקנא בכלל....
לא הייתי רוצה קרבה כזו.....
יש לזה המון יתרונות אבל גם חסרונות....

אצלינו אחד ההורים גר בעיר קרובה וזה אידיאלי בעיני..... אז נכון שאי אפשר ל"הקפיץ" אותם כי נתקעתי בפקק אבל כן בייביסיטרים אחה"צ כשמתאפשר. אבל את זה גם לפעמים עושים ההורים שמגיעים מרחוק. מנסים לתאם יום שכבר צריך בייביסיטר, אבל מקפידים שגם אנחנו נהיה איתם חלק מהזמן.
בימי חופש אני שולחת לצהרונים פרטיים.
אני לא נותנת להורים לשמור על ילדים כמה ימים רצופים..... מה שכן קיבלנו המון תמיכה כלכלית בהתחלה שאפשרה לנו פתרונות שעולים כסף...

גרים מרחק של 30-40 דק נסיעה מכל צד.

במקרים חריגים כמו יציאה שלנו לנופש בלי הילדים ההורים באים לשמור.

שאר הפעמים מסתדרים

בטוחה שזה כיף ועוזר מאוד לגור ליד ההורים.
והלוואי והיה המצב שלנו.
אבל באמת שאפשר להסתדר בנחת גם אם לא

דרך החברים של הילדים מהגן/בי"ס

לק"י

נתקעת בלי בייביסיטר שתאסוף בסוף היום.
הוא עובד איפה שאנחנו גרים.

אבל אם לא, מסתדרים כמו שכתבתי במהלך השרשור.
ובטח שאבא שלי לא יוצא באמצע יום עבודה כדי לאסוף ילדים.

אז גם ההורים לא יכולים לעזור...הם גם עובדים . במשרה מלאה...
אז מה ההבדל כבר?

לא חייבים לגור לידם בשביל זה. ובשביך כל מה שאמרת יש בייביסיטר...

בקצב החיים של היום יש אנשים שצריכים עזרה. יפה שאת מסוגלת בלי,אבל למה להיות שיפוטית כל כך כלפי מי שכן צריכה. 

האמת לא נעזרת באף אחד עם הילדים.
הם אנשים עסוקים וזה הילדים שלי

כמובן שזה תלוי במצב בחיים, עבודות מספר ילדים זמינות של ההורים וכו...

באופן כללי אם אני אצטרך עזרה אין לי בעיה לבקש, וגם להם אין בעיה להגיד לא ככה שזה מצויין אבל ביומיום הם לא נמצאים באפשרויות שלי "להפיל" עליהם את הילדים.

זה בטח גם אופי שלהם וגם אופי שלי.

זה ממש לא ברור שתהיה עזרה מההורים ..
אנחנו גרים אצל חמותי ואין ממנה בכלל עזרה
לעומת זאת אמא שלי שגרה רחוק יותר עוזרת וכשצריך משהו אז אני מבקשת ממנה
אבל ממש לא בונה על אף אחד מהצדדים.
נדיר שאנחנו יוצאים שנינו כי יש לנו בעיית בייביסיטר אז אני יוצאת כשאני צריכה רק בערב כשבעלי נמצא ומסתדרים מצויין ..
וכשלפעמים אני מרגישה צורך לחכת עם בעלי בערב להתאוורר אז מבקשים מגיסתי או מישהו אחר אבל זה קורה אולי פעמיים בשנה ...

נעזרים לעתים רחוקות. בעיניי לפחות הילדים הם לגמרי לגמרי באחריותי ולא בונה על אף אחד חוץ ממני או בעלי.או בייביסיטר אם הייתה לי חח
בעיקרוו מתכננים את החיים לפי מה שאפשר והאילוצים הקיימים.
איפה את נתקלת בקושי? מתי את צריכה עזרה?

אני בטוחה שאם היתה לך אפשרות אז זה היה עוזר

אם את חושבת שכולם נעזרים בהורים ואי אפשר בלי- זה ישפיע על ההתנהלות שלך. אבל אם תחשבי על זה בתור אופציה נחמדה ולא התור מאסט- תגלי שזה ממש לא חובה...

היום אני רואה שזה כמעט בלתי אפשרי במצב שוק העבודה.
אין כמעט עבודות שהן רק בשעות הבוקר
או במשרה חלקית
או קרובות מספיק לבית
או גמישות עם אינסוף ימי החופש של מערכת החינוך.
כולם נעזרים בהורים. ומי שלא - מעסיק צי בייביסיטר אוו שאחד מבני הזוג אינו עובד (אברך, עקרת בית).

אנחנו גם במירוץ וכל שבוע מחדש שוברים את הראש על סידורים לילדים. וזה עוד לפני מחלות וחופשות...
אתגר!
אנחנו אף פעם לא יוצאים לבד. אין לנו כוח למצוא עוד סידור...

עד שיש לך בבית ילד אחד או שניים גדולים שיכולים חזור הביתה לבד מביס, להישאר בבית לבד שעתיים, לאסוף אח מהגן. זה קורה יותר מהר ממה שאת חושבת

מדובר בהמון שנים. אולי בדיעבד זה נשמע מעט.
אני גרה ליד ההורים ובדרכ מסתדרת לבד אבל יש תקופות שיש יותר עבודה בערב וכל פעם להמציא את עצמנו מחדש זה ממש קשה..

שאפשר להשאיר לבד וזה המון המון המון
בשביל להרוס זוגיות. כי אין אפשרות לצאת לבד זוגי
ויש קירסההשל היום יום עם הילדים ואין עזרה

לילד בן 10 לא הייתי נותנת להוציא את אחיו מהגן ולשמור עליו.

לא אמרתי שזה קל
היו לי מספיק שנים כאלו ב״ה , זה שנים של גידול ילדים. וזה השנים *שלנו* לגידול ילדים. והם יעברו (אלא אם כן כל הילדים שלך יגורו לידך ואז הם כנראה לא יעברו )

ואני מקווה מאד לעזור להם כפי יכולתי. אבל לא בהרגשה של התחייבות ולא על חשבון דברים שאני חולמת לעשות כשלא יהיו לי ילדים קטנים וכן הלאה
תשמעי אולי אני לא הבנתי אותך או שאת לא הבנת אותי,
דבר ראשון לא התכוונתי לפגוע וסליחה
דבר שני אם הורים רוצים איזה כיף ויופי, אבל לזכור שהם לא חייבים ולא לתת להם הרגשה שלא נעים להם לומר לא. כי יש לי חברות שכבר יש להן נכדים ראשונים והן ממש מתלוננות על הציפיה של הבנות שהן יעזרו בגידול ממש ולא רק מדי פעם מתי שנוח . אולי אני פשוט שומעת יותר מדי שיחות כאלו ולכן מגיבה קצת החריפות.
שוב סליחה .
וסהכ מה שאמרתי זה שאפשר להסתדר לגמרי. קשה? ברור!! יותר כיף לגור קרוב?? ברוווור!!!
אבל כן אפשר להסתדר בהחלט
אולי מהודעת הפתיחה שלך היה נשמע לי שאת תלויה בעזרה שלהם יומיומית ולא הבנתי נכון.
בכל אופן בהצלחה רבה!

טוב, נראה לי שבאמת פשוט לא הבנת אותי...

או מהמעון.

הבעיה ששעת הסיום המוקדמת ביותר זה 15:15 באולפנה (רוב הימים מסיימות אחרי....) ובישיבה נראה לי מסיימים ב-18:00..... לא ממש יודעת אבל אחרי 17:00 בטוח....

הם עוד לומדים.

לגבי האולפנא- במקום מגורי הספציפי בנות אולפנה ברב בימים (עדיין לא בכולן) בנות אולפנה הן פתרון לגן וא-ב בגלל שהן מספיקות להגיע עד 17:00.
המעון עד 16:00 ולכן הן מספיקות רק ביום הכי קצר שלהן.

אבל..... מקום מגורי הוא לא הנורמה. לכן בחרתי בו.

ברוב המקומות לבנות אולפנה יש זמן הגעה הרבה יותר ארוך ולדעתי הן לומדות מאוחר יותר. גם פה כמעט כל הצהרונים עד 17:00. בהרבה מקומות הם עד 16:00 ואז בכלל אין סיכוי....
וזה לפני שלוקחים בחשבון פנימיסטיות (אצלינו אני לא נכירה אפילו פנימיסטית אחת ביו"ש זה כבר הרבה יותר נפוץ).

בשורה התחתונה ה"בעיה" לא נעלמת אחרי 10 שנים. ואזור מגורי לא מייצג והמצב פה מצויין מהבחינה הזו.

ממה שאהי שומעת מחברות וקוראת בפורומים עם נשים מבוגרות יותר זה בכיךף "בעיה" שמתמודדים איתה הרבה מעל 10 שנים גם אם ברמה פחותה.

לק"י

היו מספיקות לאסוף בארבע.

פשוט הגבתי לפי מה שכתבת.

כולם שמחים מזה

יש פתרונות כמובן. אני תמיד הייתי גרה רחוק מההורים. וגם עכשיו כשאחד הזוגות התקרבו - הם כבר מבוגרים וממש לא הרבה נעזרים.

אבל הילדים גדלו ולאט לאט נעזרים בהם יותר ויותר.. (ויש כמובן משימות חדשות ומאתגרות..)

נראה לי הרבה פחות בעייתי מלבקש ממהורים שיבואו..

וחוץ מזה, זה מאוד תלוי ילד, האמת היא שלא היתה לי בעיה שהבת שלי תשתחרר גם באופן קבוע מוקדם כדי שתקח ילד.. תלוי מאיזה שיעור. היא ממש בסדר בלימודים, ואין לה שום בעיה להפסיד לימודים, וגם לי אין בעיה שתפסיד כל עוד היא מקבלת ציונים טובים ומסתדרת עם המורים. כך נהגו גם ההורים שלי כלפי, ויצאתי בסדר

לק"י

אם נתקעים מידי פעם- אז נשמע לי הגיוני שהילדים יצאו מוקדם לאסוף את האחים שלהם.

אישית בתור תלמידה (והייתי תלמידה טובה) לא הייתי רוצה לצאת מוקדם קבוע ולהפסיד לימודים (ולהשלים אחר כך).

זה לא רק אם מצליחים להשלים או לא......
הרבה נערות יכולות להבריז מכל השיעורים בתיכון בערך חוץ ממתמטיקה, אנגלית והמגמה ולהצליח.

בעיני זה לא נכון חינוכית.

חד- פעמי לא רואה בעיה בכלל. אני מדברת על משהו קבוע.....

בעיני אין שום בעיה שיפסידו לימודים, כי הם מסוגלים להשלים.. וכל עוד הם עושים בזמן הזה משהו חיובי אחר ומצליחים להשלים - הכל בסדר. אבל כך אני גם גדלתי (גם בעלי לא ממש מסכים איתי..) והילדים שלי באמת לא צריכים בית ספר, אלא יותר בשביל העיניין החברתי (בזמן הקורונה הם פרחו מבחינה לימודית - למדו בקצב שבאמת תואם את היכולות שלהם, אבל החברה היתה מאוד חסרה..) 

ילד בן 10 לא יכול להוציא ילד בן 4 מהגן?
ולהיות איתו בבית שעה/שעתיים??

אצלי הגדול בן 12 שומר על האחים שלו מידי פעם כבר מגיל 10 לדעתי,.
ובשנה האחרונה גם בערב אם אנחנו צריכים לצאת

אבל במעון אסור להוציא לפני גיל 12 או 14 שזה הגיל שהם כבר הולכים לאולפנה/ ישיבה וגם לא מספיקים להוציא.

בגן בטוח לא נותנים להוציא לילד עד גיל 10 ואני גם לא הייתי נותנת אולי רק בגיל 5 ככה.... לא בגיל 3.....
ממה שראיתי אצלינו- בני 11-12 מוציאים מהגן. לא יודעת מה החוק היבש.... לדעתי החוק זה מגיל 12....

הם אחראיים כבר בגיל הזה

(למי שאין ילד כל שנה- שנתיים).

אאלט

יש לך ילדים בגילאים האלו?
כי אם לא זה באמת נשמע חוסר אחריות
אבל ברגע שיש לך כבר ילד בגיל הזה אתה רואה לבד שאפשר לסמוך עליו והוא אחראי.

כמובן כל ילד שונה מהשני אבל בכללי

יכול להיות שגם אצלינו. לי זה במילא לא רלוונטי אז לא טרחתי לזכור...
אם כי יש לי בייביסיטריות בנות 14-15 אבל לא יצא שהם הוציאו לי מהמעון.....

וזו ממש הגזמה.... יש נשים שהן כבר אמהות בגיל 19-20..... קצת הגזמה בעיני לא לתת להוציא לפני גיל 16. שיפרגנו קצת להורים..

לק"י

הפתרון האפשרי הוא שהורה אחר מהמעון מוציא את הילד לבייביסיטר הצעירה יותר מהמותר.

ומותר לעבוד מגיל 14 ומגיל 16 כבר אחראית קבוצה לגמרי

לק"י

אולי זה השתנה? אני יודעת לגבי גיל 16 מלפני שנתיים. השנה לא ביררתי.

ואיפה לעבוד מגיל 14? במעון?!
ואחראית קבוצה במעון בגיל 16?!


זה גם מוגזם בעיני.

כבר שנים זה החוק וזה לא השתנה לאחרונה ובדקתי את זה..

לק"י

ולא נראה לי אחראי במיוחד שבת 14 תנהל קבוצה שלמה.
אלא אם כן, היא מאוד מאוד אחראית. ועדיין זה תפקיד לא פשוט.

ומי בכלל בגיל הזה יכולה לעבוד קבוע?
למ"מ פה ושם כשיש מטפלות נוספות בסביבה, זה נשמע לי סביר (אם אין מטפלת מבוגרת יותר)

ואכן בגיל 14 הן לא אחראיות קבוצה ולא קבועות. בגיל 16 יש כבר כאלה שקבועות..(גם חוק חינוך חובה הוא עד כתה י, אז זה הגיוני)

לק"י

אם הן מתגברות את המטפלות אז בכיף.
אבל לקחת אחריות על 8-9 פעוטות נשמע לי מוגזם ממש לגיל צעיר.

יש אצלנו מטפלות שיוצאות ב2 בחלק מהימים ואז יש תיכוניסטיות שבמקומן
זה בערך שעה שהילדים ערים, רק להחליף טיטולים ולשחק איתם קצת, ותמיד יהיו איתן עוד 2 מטפלות בוגרות בחדר. אישית זה נראה לי בסדר גמור..

לגיל 18.

בגיל 16..

וגם אחותי הקטנה עבדה במעון החל מגיל 15.
וקיבלנו תלוש מסודר וזה בטוח היה חוקי.


בדקתי עכשיו, זה מותר לפי חוק העסקת נוער ולא קשור לחוק חינוך חובה..

לעבוד מותר מגיל 14 אני חושבת ... את זה ניתן לאכוף.
בעקרון לפי החוק אסור להעסיק בזמן הלימודים. את זה הרבה פחות ניתן לאכוף.....

אם עבדתן במעון בימים שלא למדתן בהם אז אין בעיה.

זה נראה לי החוק היבש....

מעולם לא ראיתי עובדת מתחת לגיל 18.
גם גיל 18-19 בדר"כ היו מחליפות.

וגם אני עבדתי במעון בימי שישי בתור שביעיסטית.

עם הקושי הגדול במציאת מטפלות זה מאד הגיוני.....

המתנה קצר או לילד שיש איך לאסוף אותו.
נגיד אם האמא שמוציאה הולכת ברגל היא לא יכולה ללכת עם 2 עגלות והאבה פעמים אין לה כסאות מותאמים ברכב ל-2 קטנים.
זה מנש תלוי במקרה הספציפי.
תמיד שחבתי להעזר באמא אחרת (או אמא אחרת בי) לילד עד גיל שנתיים זה "נפל" על זה שאין איך להביא אותו.

לק"י

שהיא נכנסה יחד עם הורה אחר למעון או חכתה בחוץ, וההורה רק הוציא לה אותו.

הייתי משכיבה את הטיולון ומושיבה את שני הילדים אחד אחרי השני.

אם הטיולון שלנו שבעצם התאים מגיל לידה היה אפשר לעשות את זה.
עם הטיולון הרגיל כבר לא...
ודוגרי.... אני לאאבקש מאף אחת שתעשה את זה..... פה זה לא מקובל.....
כשגרנו במקום אחר זה היה מקובל יותר.....

אבל.... פה גם צריך לעבור כבישים יחסית עמוסים בדיוק בזמן ההוצאה מהמעון אז גם אובייקטיבית אפשר פחות "לחפף".

אגב, אני עירוניסטית ויצא לי להחשף מסיבות מסוימות תקופה מסוימת לחיי מושב (לא גרתי שם). יום אחד סיפרתי לאחד מהתושבים שכולי מזועזעת שהייתי במכולת וראיתי אישה משאירה רכב מונע פתוח עם ילדים. היא עשתה קניות ונכנסה לרכב עם תינוק בן שנה, הושיבה אותו על הברכיים ונהגה (שאר הילדים לא חגורים- אבל זה כבר בקטנה....).
אז הוא אמר לי שזו הנורמה.....
רח"כ ראיתי את זה קורה הרבה.....

בעיר זו אפילו לא אופציה שחושבים עליה. אין דבר כזה לא לחגור אפילו ל-5 ד' נסיעה.....
רכב מונע ממך פתוח עם ילדים זה הזוי ברמות...

שהם גם בישוב לא בסדר לדעתי.

וזה למרות שכל חיי אני בישובים.

מדברת על דוגמה כמו של אפונה מתחתיי..

או למשל חברה טובה שראתה שלא הגעתי לקחת את הבן שלי מהמעון יום אחד וכבר הגיעה השעה 4, אז היא לקחה אותו אליה והתקשרה אלי לעדכן שהוא אצלה(הייתי בלוויה של סבא והייתה אי הבנה עם הבייביסיטר)
ממה שאני מכירה אצל חברות שלי בעיר, אין סיכוי שזה היה קורה..

לק"י

ולאו דוקא בעיר או יישוב.

אני גרה בעיר ובאתי להתקשר לחברה שראיתי שלא הוציאה את הבת שלה. בסוף היא הגיעה שניה אחרי.....
את ההורים של רוב הילדים אני לא מכירה בכלל. במיוחד שמדובר במעון....

ואני גדלתי ביישוב... ממש לא מחייב שכולם ככה

ספציפית הטיולון המדובר היה ציקו לייטוואי, טיולון סטנדרטי לגמרי.
יוצא לי להוציא המון פעמים ילדים של אחרים מהגן והמעון וכמובן לבקש שיוציאו את שלי וכולם עושים את זה בכיף ובשמחה.
(סתם דוגמא - כשהייתי באוניברסיטה יום אחד חזרתי מוקדם יחסית, ובערך ב3 סגרו את המחסום בגלל התראות. כל ההורים נתקעו בירושלים והוצאתי יחד עם חברה איזה 10 ילדים מהמעון.)

אבל הסטנדרטים שלנו שונים.
ילדה בת 10 אצלי מוציאה בכיף מהגן ושומרת על אחותה שבגן לשעה לפחות.השארתי לבד לחצי שעה או שעה ולפעמים גם כמעט שעתיים(עם טלפון צמוד ושיחות איתם בלי סוף בטלפון כל הזמן...)
ילדות בין גיל 10 לגיל 3 ולא נרשמה שום טראומה.

בגיל 10 לא נותנים להוציא מהמעון ומהגן אני חושבת שגם לא.
אצל גדולים בשנתון גיל 3 זה עוד מעון.....

ואני גם שמרתי בגיל 10 על ילדים בגיל הזה.
אבל.... אצלי הבכור בן 9 בערך והוא ממש ממש לא אחראי מספיק לשמור על אחיו שבן 2.5.
בנים גדולים ובנות גדולות זה שונה.. .
זה גם תלוי באופי של ילד.....
גם שיש תינוק קטן גיל 10 זה צעיר מידי ובמילא צריך בייביסיטר.

גם שלי היה ככה קטנטנן שעלה לגן עם קוקו...
אבל כשהם מגיעים לגן הם מתבגרים ויותר קל איתם... ואם לא אז אחרי חצי שנה בגן

כך שיש לי ניסיון.
הבעיה העיקרית בשנה ראשונה שהם קטנים בלי שנ"צ. ככה שהם ממוטטים וסמרטוטים כל אחה"צ.
אבילו הגדול שלי- גדול בשנתון היה מסמורטט כמעט כל השנה הראשונה בגן עד הקיץ בשעון התהריים- אחה"צ. כשהתאפשר נתנו לו לישון שעה כשהגיע מהגן.
ככה שזה לא רק ילד בן 3 זה גם ילד בן 3 עייף.
אצל הבת שלי במצב דומה הייתי לפעמים מגיעה עם רכב למרות שהגן היה קרוב לבית כי היא פשוט שגעה אותי כל הדרך. היא היתה שפוכה מעייפות.
כשהיא הייתה בת 4 (שנה שניה בגן) יצאתי לחל"ד והוצאתי מהצהרון. היא בחלק מהימים עוד ישנה צהריים.
בעיני ההבדל המשמעותי בין גיל 3 לגיל 5 זה לא רק הבגרות זו גם העייפות והיכולת ללכת. אצלינו הגנים קרובים.
יש מקומות שהגנים לא במרחק הליכה סביר לילד בגיל 3-4.
יש לי חברות שגרות בעיר שהדתיים לא מרוכזים בו במקום אחד והממ"ד הכי קרוב אליהם הוא במרחק 15-20 ד' הלכה למבוגר. זה לא ריאלי שילד בן 3-4 ילך מרחק כזה כל יום גמור מעייפות גם בגשם.

כמו שכתבתי- מקטם מגורי לא מייצג.

באמת נכון...

בוודאי לא באופן קבוע.
וחברות שלי שעושות את זה - כולן ללא יוצא מן הכלל מסתמכות על המחשב כבייביסיטר בפועל.
אני עושה מאמצי על כדי שהילדים לא יחכו לי בבית מול המחשב.

אני עושה את מאמצי העל האלו, לא ההורים שלי. הם לא כלולים במשוואה, זה הכל

אני נשואה 10 שנים והבעיה אפילו לא מתחילה להסתיים.....
הזמני הזה הוא 15 שנה בכיף.....
זה לא זמני כ"כ.....
הבעיה בציבור הדתי שבני נוער מסיימים מאוחר ומגיעים מאוחר. הם לא יכולים להוציא מהגן ולא מצהרון יש חלון זמן די קצר..... (כיתה ה-ו).
ולמעון אין בגלל פתרון. אסור להוציא לפני גיל 12 או 14(לא זוכרת).
לגבי חופשים- לא כל נער מסוגל להיות עם אחים קטנים חודש ברצף. זה אולי פתרון לילדים בכיתה א-ב לא לילדי מעון וגן. גם לבני נוער יש חיים ולא הייתי רוצה לתקוע אותם בבית כל אוגוסט עד 16:00/17:00. יש לזה מחירי חברתי גדול מידי..... ובאמת הרבה לא מסוגלים. אפילו להורים זה ממש קשה.

רוב הימים.

אנחנו גרים רחוק משתי הסבתות והן כל הזמן אומרות לנו לעבור קרוב כדי שהן יוכלו לעזור יותר (לשמחתנו הן עוזרות אפילו שגרות רחוק. בקיץ אנחנו מתנחלים אצלן לשבוע בכל צד ובלימודים יוצא שאמא שלי נוסעת שעה ורבע לכל כיוון אם ילד חולה למשל, פעם בכמה חודשים כשאין ברירה אחרת).

לפחות שלי, הם צעירים ועמוק בתוך שוק העבודה.. הם לא יושבים רגל על רגל ומחפשים תעסוקה...

אני כן אומרת שרבות מחברותי שמצליחות לעבוד בתחום ההתמקצעות שלהם, בתנאים סבירים ולא תת תנאים -
מקבלות עזרה.
כמובן מלבד מורות או נשואות למורים.

ומי שלא, משלמת מחירים כבדים. של מחשב כבייביסיטר, חיפוש מתמיד אחר פתרונות, מתחים ולחצים מול מקום עבודה.
זה לא פשוט.

לידי במשרד יושבת סבתא שלוקח ימי חופש עבור הנכדים, ימי מחלה עבור הנכדים... מבחינתה זו עזרה הכרחית כדי שהילדים שלה יצליחו להשתלב בשוק העבודה. אם גרים ליד ההורים (והאמת שגם אם לא) יש כל מיני עזרות כאלה קטנות אך משמעותיות ביותר.

האם אי אפשר להסתדר בלי?
אפשר. אנחנו מסתדרים.
אך כן מביעה אמפתיה לקושי
יודעת כמה זה לא קל, כמה מחירים משלמים
חושבת שהורים בימינו צריכים יותר להתגייס - בטוחה שאני אעזור כך לילדי. כי זה המצב היום ולא תמיד אפשר אחרת.
לא באה בטענות, מעולם לא באתי. אין לי עזרה בכלל, גם לא כלכלית, גם לא אוכל.
עדיין יש לי אמפתיה לקושי.
בקיצור הבנת.




בהערת שוליים, קל יותר להיות סטודנט עם 30 אחוז הברזות וחופשות סמסטר משמעותיות בתקופות הכי מאתגרות מבחינת מערכת החינוך..לא דומה כלל לעובדת שצריכה לשבור את הראש על פורים, פסח, לג בעומר, ערב שבועות, והחופש הגדול בפתח. ב14 ימי חופש (כמה זה יוצא באחוזים? הרבה פחות מ30 אחוז לכל סמסטר...).

אבל המשפט - חושבת שהורים בימינו צריכים יותר להתגייס ממש מרתיח בעיני. מכל כיוון. אבל כבר הבעתי את דעתי בשרשור הזה ולא בא לי לפתוח עוד דיון. מוכנה להתערב על כסף שכשהילדים שלך יתקרבו לגיל שבו מולידים ילדים ואת תהיי אחרי עשרים פלוס שנות עבודה וגידול ילדים לא קלות - שגם את תחשבי שהמשפט הזה מרתיח במיוחד. גם אם תעזרי לילדים שלך כמו שאת חובת שתעזרי, זה לא משפט ראוי להיאמר.

בלי עזרה? שקשה למצוא משרות לאמהות? שעולם העסקים ממש לא מתאים לשעות של אמהות?
מה האלטרנטיבה?? לשים את הילדים בצהרון עד 18:00 כי ההורים עובדים?
אני גדלתי ככה, כי להורים שלי לא היתה עזרה בכלללל מההורים שלהם. גם לא בכסף או באוכל. אולי בגלל זה נראה לי נורא לגדל ככה ילדים. אולי בגלל זה ההורים שלי כל כך רוצים לעזור לנו.

אני חושבת שצריך לקחת בחשבון כשמחפשים מקום מגורים- לברר אם יש בייביסיטריות בשפע ובמחיר נורמלי... או לפחות לברר מה האחרים עושים.
באמת היה חצי שנה שהייתי נתקעת כי עבדתי יום אחד אחהצ...היה סיוט...

תקראי את המשך דברי.
אין לי ציפייה ולא טענה כלפי הורי וכלפי חמותי שלא עוזרים כלל. ליבי נקי כלפיהם.
הם לא חייבים ואנחנו צריכים להתמודד.

אני מתכוונת שעזרת הורים נחוצה במקרים רבים בימינו, בשונה מבעבר (אם כי בעבר גם היתה עזרה, אולי אפילו יותר...)
ועובדה היא שרבים מההורים תומכים - טכנית או כלכלית.
זה עניין של מודעות.
דווקא בגלל שאני לא מצפה מההורים, ולא מבקשת (חמותי שומרת על כל הנכדים כשההורים טסים לחו"ל. אני לא מבקשת אפילו לצאת לבית קפה. מעולם לא קיבלתי שירות בייביסיטר ממנה, ובאמת שאין לי שום טענה - אני רואה שיש לה מספיק נכדים על הראש)
אני חושבת שבדור הבא זה צריך לבוא מאיתנו.
המוכנות לעזור לילדינו להתקדם, לשרוד כלכלית או להתפתח מקצועית, בעזרת סיוע עם הילדים.

אבל לא צריכים
זה הכל
האמת היא שבגישה שלי אני איזור לבנות שלי בזה שאממן להם לימודים ואני די מצפה שהם יסיימו לפחות את החלק הארי של הלימודים לפני שיעשו ילדים. זו דעתי על הצורה שצריך לחיות בה. אם הם תבחרנה צורה אחרת זה בחירה שלהן ואני אעזור כמה שאוכל אבל לא ארגיש מחויבת לזה בשום צורה לשלם מחיר עבור בחירה שלהן.
שני בני זוג עובדים (בלי להוסיף לימודים) כן אמורים להצליח להסתדר עם ילדים. רב מי שאני רואה סביבי מסתדר ככה

זה היה נכון לגבי פעם לפני 10 15 שנה שהיה אפשר להתקדם לאט לאט המשרות היו שונות שכר דירה או מחיר של בית היה שונה
אני לא מכירה היום כמעט אף משפחה בגילאים שלנו ומכל סוגי האוכלוסיה שלא נעזרים בהורים או כלכלית או שעובדים קשה ונעזרים בהם פיזית
לעומת מבוגרים יותר מאיתנו שהצליחו לחסוך כשהיו צעירים או שאחד מבני הזוג יכל להרשות לעצמו לעבוד פחות ועכשיו כשהילדים גדולים באמת שאין להם צורך כמו עם ילדים קטנים

שהיום גם אפשר לפספס את שוק העבודה.
אם תחכי שהילדים יגדלו, חלק מהתארים ילכו לפח...

מה שבאמת קורה ולא בטוח שאת רואה שמסתדרים לבד זה באמת ככה ולא תמיד מספרים במיוחד שהעזרה היא כלכלית

כלכלית או שווה כסף (המון בייביסיטרים) והרבה גם וגם (כולל אותנו).

מי שלא היה לה עזרה ולא היתה בעלת יכולות הרבה הרבה הרבה מעל הממוצע ויתרה על משהו או על תואר או על עבודה עם הכנסה סבירה או התחתנה מאוחר או הביאה ילדים מאוחר וכד'....
אני כמעט לא מכירה מישהי שאכלה את כל ה"עוגה" בלי שום עזרה מההורים כלכלית או בבייביסיטרים. אולי כמה נשים שעובדות בחינוך וגם זה בקושי.....

לכן אני כבר היום חושבת על חסכון לילדים לכשיגדלו.... אני *לא חייבת* אבל רוצה.
אחרת זו נקודת פתיחה לילדים מאד מאד נמוכה.
ובעיני גם להחלטה לדחות חתונה וילדים יש השלכות אפילו בלי להתייחס לפן הדתי בכלל.
ולגבי דחיה אני לא מדברת על סיום תואר. הבעיה לא נגמרת שמסיימים תואר אולי רק אם הבעל הייטקיסט. הבעיה רלוונטית גם לשנות העבודה הראשונות.

ולא, לא נראה לי סביר שההורים "צריכים" לעזור לילדים שלהם כדי שישתלבו בשוק העבודה.
יש פתרונות אחרים שלא כוללים שיעבוד של ההורים.

זה מה שמקומם אותי.

מצד אחד את אומרת שהלכת לגור רחוק
ושאת מחפשת עידודים איך מסתדרים בלי הורים
מצד שני כל מי שמנסה להסביר לך איך היא כן עושה את זה את מתקיפה
ומצהירה שאם הם רוצים זה מצוין, שזה יפה מאד אבל מה הקשר לזה שאת גרה רחוק? זה לא ענין של רצון פה נכון?
ואת אומרת שאת רוצה עזרה חד פעמית אבל מביאה דוגמאות לדברים שקורים ביום יום.
משהו נשמע לי מוזר בצורה שאת מגיבה למה שכותבים לך מול מה שאת אומרת שמטרת השרשור והשאלה שלך.
אולי אם תסבירי מה את מנסה באמת לשאול התשובות יהיו יותר לטעמך 🙂

עכשיו חושבת לעצמי אם זה היה חכם כי הם מאוד רוצים לעזור ועכשיו לא יוכלו.

חייבת להגיד לך שאת נורא תוקפנית, באמת לא ברור לי מה גורם לך לענות לי ככה.

אולי יצאתי קצת תוקפנית
אבל גם את תקפת מי שהגיבה לך שאפשר בלי והורים לא צריכים. אם ההורים שלך רוצים אז כל הדיון על האם הם צריכים בכלל לא היה אמור לשנות לך. וטענת לי ולעוד מישהי שמי שאומרת שאפשר בלי הורים זה ״שקר גס״ ועוד כמה תגובות תמוהות שלי אישית לא ברור ההקשר שלהן לשאלה שלך. אני לא מתכוונת להיות תוקפנית אבל באמת לא ברור לי חלק מהדיון והדברים שאת כותבת. אז אני אפרוש ממנו ומבקשת סליחה אם נפגעת. 💐

ההורים שלי רצו שנדור לידם ואנחנו בחרנו לגור רחוק ואני תוהה אם טעינו כי הם רוצים לעזור לנו ולא יכולים בגלל המרחק וקשה לנו בלי העזרה


אז היה מתפתח שרשור אחר לגמרי רק אומרת..

זו בחירה שלך.

נכון זה קשה ומכעיס ששוק העבודה בימינו בנוי כך שנורא קשה לגדל ילדים בלי לשלם מחיר של לחץ מטורף

בערבים ובעיקר בחופשים

אלא אם כן מישהו במשפחה (אבא\אמא \סבתא) הוא עובד משרד החינוך...

 

אבל זו בחירה של כל אחד אם להביא ילדים ואיך לגדל אותם

יש שבוחרים להיעזר בהורים

או לעזוב את העבודה לכמה זמן

או להיות מורה או גננת (כי זה לא חכמה סתם לקנא בהם... אני גם יכולתי להיות מורה אבל אני זו שבחרתי שלא. כי גם לזה יש חסרונות)

 לנסות להסתדר בתמיכת שכנים\בייביסיטר וכו

אני מבינה את הקושי. ומכירה מקרוב וזה באמת לא פשוט.

ואולי  גם ההורים מנסים לשכנע אותך לחזור בך, ועושים לך מצפון (גם אם לא במודע) ומדגישים לך את מה שאת מפסידה כשאת לא לידם, שזה עושה את הקושי לעוד יותר קשה .

 

אני חושבת שאת צריכה לחזור לסיבות שבגללן בחרתם לגור רחוק ולהיזכר למה את חיה כמו שאת חיה.

אולי תחליטי לשנות, להקל על עצמך בעבודה או במקום המגורים. ואולי תחליטי שאת עדיין רוצה לחיות כך.

ואז כשתהיי שלמה עם עצמך תרגישי הרבה פחות מסכנה ויותר חזקה למצוא פתרונות.

בהצלחה

 

אני מניחה שגם בבחירה לגור ליד ההורים היו קשיים, מסוג אחר. שקלת והחלטת שבמקום המרוחק יהיה לך קל /טוב יותר. אז תהיי שלימה עם מה שבחרת ואל תסתכלי על השלילי. תמצאי אימהות בגן שיוכלו לעזור לך מדי פעם ואת להן, זה ממש מקל.

בעיקר בחופשים.
לכן יש צהרונים וקיטנות ומחזור שני של קיטנה.
וגם זה לא מספיק ובאמת בחופש אנחנו הרבה יותר נעזרים בהורים.
בדרכ הילדים נוסעים אליהם ליומיים/שלושה.

אבל כמו שאמרו לפני זה עובר מהר....
כשהגדול/ה בן 10/11 לדעתי כבר יכול לשמור על אחים קטנים.

לא יום שלם אבל שעתיים בהחלט


ונכון, החיים יותר מסובכים מהבחינה הזו כששני בני הזוג לא מורים. אבל לומדים להסתדר

לק"י

יש כאלה שעובדים עד ארבע.
ואם לא גרים קרוב למקום העבודה- תוסיפו על זה את הנסיעה.

אני מורה בחנ"מ, עובדת עד רבע לחמש חלק מהשבוע.
והיו תקופות שבייביסיטר היתה אוספת קבוע את הילדים.

שאמא שלי היתה מורה לפני 20-25 שנה בכלל לא היו צהרונים.
היא הוציאה את כל הילדים מהגן.
האמת שגם הייתה לנו מטפלת אישית עד גיל 2. וההורים שלי לגמרי היו מעמד הביניים.
במקום מגורי זו היתה המורמה של מעמד הביניים וגרתי בעיר ממוצעת לא ברעננה ולא בשכונת היי- סוסיאטי בירושלים או בגוש דן.
ככה שגם אם היה ילד חולה הוא נשאר איתה ובעת הצורך היא הוציאה מהגן אם הוא היה קרוב וחממה אוכל לילדי גן ויסודי.
אבל.... מלכתחילה ברוב הימים אמא שלי גם ככה הגיעה מוקדם.

היום כל המורות למעט 2 שאני מכירה והן מורות ב-א' לוקחות צהרון. גם גננות צריכות כי הן לא מספיקות להגיע והרבה פעמים נשארות בגן למטלות שונות....

לפני אמא...והיא מורה.
אנחנו סיימנו הרבה לפניה ולקחנו מהמעון ומהגן ושמרנו...

כשאני הייתי בגן חובה אני זוכרת שבסוף היום היו מלא ילדי יסודי שחיכו להוציא את האחים שלהם.
זו לגמרי היתה הנורמה.....

אבל.....
היום לא נותנים בכלל לילדי יסודי צעיר ללכת לבד הביתה.
מי מדבר בכלל על להוציא מהגן/ מעון ולשמור עליהם.
כשכתבתי למורה של הבת שלי ב-א' שיש לה אישור לצאת מביה"ס לבד היא שאלה אותי אם אני מצפה שתלך לבד הביתה עם כמה סימני שאלה..... הסברתי לה שאני פשוט רוצה שתחכה לי במקום מסויים צמוד לביה"ס.
וכנראה שהייתי מקבלת תגובה דומה על ילדב ב-ב'.
כשאני הייתי בכיתה ב' כבר הלכנו ברגל הביתה והיינו עצמאיים עם מפתח.
היום לכיתה ג' עוד יש צהרון וכל ביה"ס מלא בשלטים שאסור לתת לילד לפני גיל 9 לחצות לבד (שזה כולל כיתה ג').
כשאני הייתי בגן ילדים בכיתה ג' כבר הוציאו את האחים מהגן. אולי לא בגיל 3 אבל מגיל 4 בערך.....
בכיתות ד-ו לגמרי היה מקובל שילדים מוציאים אחים ושומרים עליהם עד שאמא הגיעה.....
היום לא נותנים להוציא מהמעון בגילאים הנ"ל- חוקית.
לגבי גן- מישהי כתבה גיל 9 (כיתה ד'). לילד שרק התחיל לעבור כביש לא הייתי ששה בהתחלה לתת לו גם אח קטן שצריך להעביר אותו.
לי כרגע יש בן 9 שעובר כביש מתחילת שנה. לא ההיתי מביאה לי גם ילד בנוסף ובטח לא לשמור עליו. אולי ילד בן 6 גדול בשנתון בגן חובה אבל ממש לא את אחיו שנכנס לגן עיריה לפני גיל 3.
הוא אכן מחצה כביש ו"שומר" על אחותו ב-א' בת 6 וחצי (קטנה בשנתון) אבל ממש לא גיל 3.

היא אחת שעובדת נון סטופ. כמה ימי מחלת נכד לא יהרגו אותו...

לק"י

אולי אם הבוס מאשר זה בסדר.

בשרשור הזה.
אני בן אדם ממש לא מפונק ובעלי עוד פחות, אבל להגיד שאין צורך בעזרה מההורים?
לדעתי זה שקר גס

לא אמרו לך שזה קל רק שזה אפשרי
וצר לי שאת לא אוהבת את הביקורת אבל להורים יש מספיק מה לעשות בחיים. עוד ילדים לגדל ובדרך כלל גם עבודה לעבוד . הם לא צריכים משרה שלישית ולא ממש יכולים לעמוד בזה. עצם הציפיה שהם יעזרו בצורה יומיומית מופרכת בעיני. ועוד יותר מזה אני אגיד בבוטות שזוג שלא חושב שהוא יכול להסתדר עם עבודה לימודים וילדים (זה באמת נשמע סיוט) כנראה היה צריך לחשוב מראש על מה שהוא לוקח על עצמו. וכן, אולי לא להתחתן כזה מוקדם ואולי לחשוב על מתי להביא את הילדים ואולי לחשוב לכמה שנים שאחד מבני הזוג יעבוד במשהו פחות תובעני ולא ששני בני הזוג ילמדו במקביל ועוד כל מיני פתרונות אפשריים. לחיות בצורה שבלתי אפשרי להתקיים ביום יום בלי עזרה מההורים זה פשוט לא אופציה נורמלית בעיני. יאללה עגבניות חופשי

אין לך מושג באיזה גיל התחתנתי או ילדתי ומה עברתי עד אז וגם כתבתי שממש לא התכוונתי לעזרה יום יומית.
התכוונתי לעזרה במצבים חד פעמיים ופירטתי אפילו.

ואני כותבת לך כמישהי שהתחתנה וילדה בלימודים. וקרעה את הצורה. מכל הכיוונים.

אבל זה לגמרי אפשרי, ומוצאים פתרונות בהתאם.
אם ההורים הם לא אופציה במשוואה, אז הם לא אופציה נקודה.

חוץ ממצבים ממש חריגים שגם מתכוננים אליהם מראש.

עובדתית, אני מסתדרת לא רע, עם בעל שעובד משרה מלאה פלוס באפס גמישות, סטודנטית מלאה שלפחות יום בשבוע מגיעה בערב, ובלי עזרה מההורים.

היית מאוד שמחה.
על זה דיברתי.
אני לא מדברת על מצב שחוזרים פעם בשבוע בערב...

בכל מקרה

אולי מציעה לאחיות שלי להיות בייביסיטר(בתשלום) לפני שמחפשת מישהי אחרת....

זה כנראה גם עניין של מנטליות ואופי שלי ושל ההורים.. וגם עניין של מה מרגיש לי נכון, וכנראה שאנחנו שונים בזה..

הייתי שמחה לגור קרוב אליהם בקטע של לראות אותם יותר, לקפוץ סתם אחהצ וכזה.. אבל לא חושבת שהייתי מקפיצה אותם על דברים אלא אם הם חירום..

עליהם באוטומט.

הן בדיוק כאלה.

לא משנה. נראה שרצית תמיכה וקיבלת עצות פרקטיות שזה לא מה שאת רוצה....
אני גם גרה במקום שכמעט כמעט כולם לא גרים ליד ההורים, יש פה מעט מאוד דור ממשיך... (ישוב) אז מראש זה לא הפתרון האוטומטי של אנשים וזה לא הראש..

שלי גרות ליד ההורים ואומרות לי שממש עשיתי טעות שהלכתי רחוק.
זה הכל...

אז קודם כל למדת מפה שאת ממש לא משונה, כי הנה יש המון מאיתנו שלא גרות ליד ומסתדרות.

הייתי מתה לגור ליד אמא שלי. אבל לא בגלל עזרה בכלל. כדי שהילדות שלי הגדולות יוכלו לקפוץ לעזור לה. לבקר אותה , להנעים לה את החיים שהם קצת קשים בגילה. אני מתחננת לפניה שתעבור לגור לידי כדי שנוכל לארח אותם כל שבת, שנוכל לעשות להם קניות שנוכל לקפוץ לרבע שעה לכוס קפה ולפטפט ולעשות מצב רוח. הלוואי שהיינו גרים לידה.

נשמע שההורים שלה עדיין צעירים ופחות צריכים תמיכה...

אתם בשלב אחר בחיים
לא דומה גיל 20 פלוס ל30 פלוס...

ההורים שלי עצמאיים לחלוטין והדבר היחיד שהייתי שמחה באמת לגורמקרוב זה בשביל שיהיה יותר קשר

סתם שיתפתי שבאמת הייתי רוצה כן לגור ליד ההורים שלי. ואני חושבת שזה הכס לגור ליד הורים. מכל מיני סיבות. ואת יודעת, פעם הייתי צעירה יותר וגם ההורים שלי .

ממש לא התכוונתי לתקוף, ממש הסברתי פשוט איך זה אצלנו, ושזה אפשרי לגמרי, ולא צריך להסתמך על ההורים, ומסתדרים והכל מצוין.
יש לי כמה בייביסיטרים קבועים שאני נעזרת בהם, יש חברות שאפשר לבקש עזרה במקרי חירום(למשל שבוע שעבר הייתי בלוויה אז חברה לקחה את הבן שלי מהמעון לחצי שעה עד שהשגתי בייביסיטר) ובמקרים מתוכננים מראש כמו לידה או אשפוז, כן מתארגנים מול ההורים אם מתאפשר, והם שמחים לעזור אם הם יכולים, אבל בכללי בחירומים קטנים זו לא אופציה ולא קשה לי בלי.

ניסית לשכנע אותי שהייתי מעדיפה אחרת- ברור שלפעמים המרחק מקשה, אבל בשקלול כולל- אני מעדיפה את המרחק של עכשיו וטוב לי לא לגור צמוד להורים.

באמת קהילה תומכת כשגרים רחוק זה חשוב.. יש לך קהילה תומכת?

וחיבוק כי נשמע שקשה לך.❤

אני כל הזמן מנסה לחשוב אם באמת עשיתי טעות.
אם יש בכלל יתרונות ללגור רחוק מההורים...


מה שביאס אותי זה שאני כתבתי על קושי שיש לי וקיבלתי התעלמות מהקודי כאילו הוא לא קיים.
והוא קיים.

בכל מקרה מעבר דירה זו טלטלה קשה
וברור שלוקח זמן למצוא חברות ולהתחבר. קחי לעצמך את הטווח הזה, זה סופר הגיוני.
אנחנו פה 3 שנים ורק בחצי שנה-שנה האחרונה מתחילה להרגיש שייכת(אבל אני אחת שלוקח לה הרבה זמן בזה.. ידוע ומטופל)

וגם התקופה עכשיו של הקורונה עשתה ממש רע למצב החברתי, במיוחד למי שלא מעורים בקהילה. מאחלת לך שתמצאי את המקום שלך❤❤🤗

אישית אני פחות מרגישה את הקושי ביומיום, כי אף פעם לא גרנו קרוב להורים ולא נעזרנו בהם.. אז זה לא משהו שהיה ועכשיו חסר. ברור אבל שאם התרגלת למשהו, עכשיו שזה חסר זה להתרגל למציאות חדשה לחלוטין.
אז אני כאן כדי לעודד שזה אפשרי

תודה 💖💖
פשוט כל הסביבה שלי גרה ליד ההורים. החברות, הבני דודים.
אמא שלי כל היום שומעת שאלות של למה הבת שלך לא גרה לידך??
כי זו הנורמה.
אחר כך היא באה ושואלת אותי את השאלה הזו...

כל הזמן חושבת מה יהיה כשהם יהיו יותר מבוגרים וכבר לא יוכלו בקלות לנסוע אלינו ואנחנו אליהם.

מלא מחשבות....

שהבעיה שלך היא לא הקושי הטכני של האיך שבהחלט קיים. אלא מה אנשים אומרים ואיך הם מגיבים למצב ולמה הנורמה במקום בו באת ממנו והכי גרוע החברות שאומרות לך שעשית טעות.
תקשיבי יקירה - לכל דבר יש מחיר בחיים. לא יודעת למה עברת רחוק מההורים אבל את צריכה בינך ובין עצמך ועם בעלך ביחד לחשוב ביחד מה נכון לכם ולקחת את כל המכלול של הדברים וזה אומר לוותר על משהו גם כן.
אני לא חושבת שמישהי ממעיטה פה בקושי שלך אלא שאני לפחות מעידה על עצמי שאני מוותרת על הרבה דברים כדי לא להיות תלויה בהורים. זה אומר להוציא אותם כשהח חולים ולהיות איתם עד שמבריאים בלי להיות בעבודה ולהתחלק בעומס עם הבעל, זה אומר שאם אין בייביסיטר בערב אז אין ערב זוגי, זה אומר שגם אם ממש בא לי על הצעת עבודה שתכניס הרבה כסף או בתחום שמעניין אותי אני לא אוכל להגיש קו"ח כי אין מי שיטפל בילדים. וככה החיים. תמיד מתמרנים בין ויתור כזה לאחר. ולך נשאר בגדול - או להשלים עם זה ולתכנן את החיים בהתאם לקיים.(עם בייביסיטר בלי בייביסיטר, בעבודה כזו או אחרת,) או להחליט לעבור ליד ההורים. ואת זו שיודעת מה הסיבה שבגללה עברתם רחוק אז גם לזה יש מחיר
בקיצור אף אחד לא באה להקטין את הקושי זה מובן הרבה חוות את זה אבל פשוט משלימים עם זה וחיים לפי זה כי זו בחירה.

להיות תלויים בהם?

תודה על מה שכתבת!

שאמא שלך תגיד שזו ההחלטה שלכם וזהו.
אתם לא צריכים לתת דוחות לאף אחד....

אני מרגישה שאת צריכה לדייק מול עצמך. השאלה 'אם יש יתרונות לגור רחוק' היא לא השאלה הנכונה בעיניי. כשאנשים גרים רחוק מההורים הם בדרך כלל לא עושים את זה *כדי* לגור רחוק (חוץ ממקרים של יחסים לא תקינים). הם עושים את זה כי הם רוצים לגור במקום הרחוק מסיבות x, y, z והסיבות האלה נראות להם מספיק משמעותיות בשביל לוותר על קרבת ההורים. ובלי להתחיל לדבר אפילו על עזרה כן או לא, הורים קרובים זה קודם כל קשר, גם אם הם לא עוזרים בכלל מכל סיבה שהיא. ההתרחקות גורמת לקשר אינטנסיבי הרבה פחות, זה בוודאי.
את נמצאת בנקודת קושי. את במקום חדש, עוד לא מכירה אף אחד, ועכשיו הקורונה בטח לא תרמה לתחושת הבדידות. במקום הזה בטח הדיבורים של החברות מאוד מערערים. אולי תשבי ותיזכרי עם עצמך למה בעצם מלכתחילה עברתם? מה חיפשתם במקום הרחוק הזה, שהיה נראה לכם שווה את המרחק? האם את מרגישה שמצאתם את מה שחיפשתם? אם לא, נראה לך שעם הזמן זה כן יכול להגיע, גם אם עוד לא רואים את זה כשהכל כל כך טרי? בקיצור, להיכנס לפרופורציות ולחשוב אמיתי. ואם נראה לך שאולי באמת זה לא שווה, אפשר גם לחשוב יחד עם בעלך. מותר להתחרט על החלטות אם מבינים שהן לא נכונות לנו.
בהצלחה ממש!

זה באמת כן קשה שאין עזרה מההורים. כי הרבה יותר נעים לבקש ממשפחה ולא סתם ליפול על אנשים לא קשורים.
בזמנים מיוחדים כמו מעבר דירה יצא לנו פעם שההורים של שנינו לא יכלו ככ לעזור אבל עשו מאמץ מיוחד ובאו לקצת זמן. במעבר השני שניהם באו ועזרו מאד, אפילו שזה שעה וקצת נסיעה.
זה בהחלט התגייסות! זה לא מתאים לכל אחד.
בדברים של היומיום- היו פעמים ממש בודדות שאמא שלי או אחותי באו לעזור לי יום שלם כשהיה לי יום מיוחד בעבודה שהתחיל מוקדם ונגמר מאוחר ובחופש הגדול... אז זה באמת היה חד פעמי כזה...
בגדול שאר הדברים- מוצאום בייביסיטריות. משתדלים קבועות. מתחברים לקבוצות וואצאפ מקומיות... שואלים חברות, אם יש. מקום חדש זה באמת קשה יותר כי לוקח זמן עד שמכירים.. אם יש לכם אפילו מישהו אחד שאתם מכירים וסומכים עליו כדאי להיעזר ולשאול איך משיגים בייביסיטר ולשמוע המלצות. אפילו לשאול את הגננת או הסייעת בגן, אם הן מקומיות...
בהצלחה ממש!
יכולה ממש להבין כי הייתי במקום הזה..

נוח מאוד לגור ליד ההורים, אבל אם בחרת לגור רחוק זה גם יתרון: חיזוק התא המשפחתי הפרטי שלך, מניעת התערבות בענייני חינוך ועוד.
איך תסתדרי? את או בעלך תצטרכו להפסיק לעבוד בערב, או שתשלמו למטפלת קבועה. נכון זה יוריד מהמשכורת אבל בעתיד הילדים יגדלו ואת תהני מהעבודה.
תשתמשי בייביסיטר, ותבחרי מסגרות שמסתיימות מאוחר. אבל תוציאי את הילדים מוקדם! רק כשיהיה באמת צריך תשאירי עד מאוחר.
כאחת שגרה רחוק מאוד מההורים ואחר כך קרוב, אני יודעת שאפשר להסתדר בכל מצב

מההורים אני ממש מבינה אותך.

אם היית גרה במקום אחר היית רואה שהשד לא נורא כ"כ....

עכשיו זה נראה לך קשה מאד בגלל הסביבה שלך.
אבל היום הרבה יותר לא מקבלות עזרה מההורים כי יש יותר הורים עובדים.
בדורי 30+ ומעלי 40+הרבה מאד קבלו עזרה גדולה מההורים בבייביסיטר כי להברה החו אמהות מורות או עובדות אחרות בהסתדרות כלשהיא שיצאו לפנסיה בגיל 50+.
כוחן היה לגמרי עוד במותניהן ועזרו לילדיהם.
בדור של גילאי 20+ של היום כבר יש הרבה פחות סבתות כאלו. ועוד 10 שנים רובן המוחלט יהיו סבתות עובדות ויצאו לפנסיה בגיל שכבר הכוחות מתמעטים.....
סבתא בת 70 זו לא סבתא בת 55....
גם זמן קבלת העזרה יהיה הרבה יותר קצוב.....

עושים את זה בשמחה?
אז למה לא?

אצלנו גם ההורים לא פנויים. אבל סבא וסבתא שלי ושל בעלי שומרים על הבן שלנו בשמחה. הם היו מגיעים יום קבוע בשבוע... לא הרגשתי שאני מנצלת אותם או שאני לא ממלאת את תפקידי כאם. אני מאוד מעריכה את זה שהם באו ולא רואה את זה כמובן מאליו בכלל, אבל אני גם לא מרגישה רע שהם מגיעים.

שהיו מעדיפים שהילדה לא תסיים לימודים או לא תביא עוד נכדים רק כי זה אומר שהם יצטרכו עזרה.. ולא לא מתאמים או קובעים את זה מראש
ואם אין עזרה צריך לוותר על משהו

ענתה ממש יפה כל השרשור.....

למה להכנס בה?

לעזרה מההורים או בייביסיטר או עזרה כלכלית
החיים היום בארץ ממש קשים מהבחינה הזו אין משרות בשעות נורמליות ולרוב משכורת אחת לא מספיקה

לרשום לך משהו בפרטי על זה

גם אני. זה בדיוק אחד מהפתרונות שאפשר להסתדר בלי הורים

צריך- אין דבר כזה

רצוי שיעזרו ? בוודאי אם הם יכולים !! ומתאים להם !

אצלנו מתאים לעזור בכסף או באירוח
אבא שלי מוציא את כולנו לנופש- הוא לארג' ומפנק ברמות, לשמור על ילדים פחות בקטעים כבר, מה לעשות ?

אם תבואי לעולם בגישה שאף אחד לא "אמור" או "צריך לעזור" פתאום כל עזרה שהיא תראה משמעותית, אירוח, מתנה, התייעצות וכו וכו

פשוט מנסה לחשוב עם עשינו טעות...

יש איך לתקן?
אפשר לחשב מסלול מחדש?

יש בייביסיטר קבועה, וכמה חברות שלה מתחלפות.
יש אמא של הבייביסיטר למקרים יותר קשים (כשהלכתי ללדת שמתי את הילדון ב6 בבוקר בבית של הבייביביטר, קבעתי עם האמא מראש שבכל שעה אוכל להביא אותו ושילמתי בהתאם)
יש שכנות. יש נערות הבנות של השכנות.
יש הורים אחרים מהגן שפעם הייתי נעזרת המון והיום משתדלת לעזור כמה שיותר. (במקרים שמאחרים 10 דקות לאסוף)

כמו שכתבו לפני, זה עניין של גישה. ההורים שלי גרים חצי שעה נסיעה ממני. אני אקרא להם ליומולדת של הילד, לערב סבים וילדים או סתם לבחור בגדים עם הפשושים.
מצבים כאלה הם win win.
אבל זה לא קשור לאיך מסתדרים...

גם אני קראתי את זה בצורה של ביקורת מסוימת.

זה נכון שאנחנו אחראים על הילדים ואנחנו ילדנו אותם ואמורים לגדל אותם אבל לכל אחד יש תנאים אחרים של עבודה/ עזרה/ מחיה.

יש כאלה שגרים רחוק מההורים אבל אחד מבני הזוג לא עובד או שיש לו עבודה גמישה או שעובד חצי משרה וכדומה.

ויש כאלה שלא מסוגלים להכניס בייביסטר זרה הביתה או שאין בנמצא דבר כזה (כמו אצלנו למשל).

ועוד.

 

חיבוק והרבה הצלחה!

וכל משפחה יש לה צורך אחר בעזרה

יש בייבי סיטר יש חברות שאנחנו נעזרות באופן הדדי
יש צהרונים

כן זה תמרון מטורף לפעמים אני יוצאת הוא נכנס וחוזר חלילה

לצאת לבד אנחנו מראש מוותרים... יוצאים לסיבוב קצר בערב בשכונה בבית יש ילדה בת 10 שנשארת לקרוא והשאר ישנים
או קפה ועוגה - בחצר

פרטיים שמספקים שרות עד 17:00 ועד 15.8 לפחות (יש שנה שהיתה לי קייטנה עד 25.8 עד 16:00).
ממש על זה בירתי מקום מגורים.

הבעיה שאין כמעט מקומות כאלה בציבור הדתי.
ואלו שיש הרבה פעמים מאד יקרים למגורים.

אני יכולה להגיד שהפתרון שלנו היה למצוא עבודה לא בירושלים- גוש דן אבל גם לא בפריפריה ממש.
ואצלינו התקרבנו לאחד ההורים אבל גרים 20 ד' נסיעה.
זה חסך לנו פקקים רציניים.
בנוסף הארכת חל"ד כמה שניתן.....
ועבודה שלי קרובה יחסית לבית אבל זה ממש מגיע ע"ח הרבה דברים אחרים.

בעיני קרבה להורים זה יתרון לא רק כשצריכים לקבל מהם עזרה אלא גם שהם מזדקנים וצריך לטפל בהם.

ההורים מבוגרים/ עובדים.

הם עצמם קופצים לביקור מידי פעם, אבל אין לנו כמעט ערה

למעט פעמים ספורות.

לכן התפשרתי על מקום העבודה שקרוב לבית ומאפשר לי לצאת ב15.00.

אף פעם לא עשינו את זה.
נעזרים בשכנים, חברים, נערות נחמדות

ואין לי עזרה מהם בכלל
לא מדובשם ולא מעוקצם

ההורים שלי מבוגרים ולא בעניין של טיפול בילדים

חמי אלמן

תמיד הסתדרנו מעולם לא חשבתי שזה מתפקיד ההורים....

מה שכן אפ יש. בני משפחה אחרים קרובים זה עוזר

(למשל אחרי לידות אני יכולה לשלוח ילד או שניים לאחותי הגדולה לשבת,

יש לי עוד אחות שגרה קרוב ובעת הצורך אפשר לשים ילד לשעה שעתיים)

אני חושבת שזה מפתח עצמאות, וזה חלק מהחיים...

ואחרי לידה- הולכים לבית החלמה

לא שאני חושבת שזה אידיאלי שההורים נדרשים לעזור באופן יומיומי או משהו כזה.
אבל אם הם רוצים ועושים בשמחה, זה מעולה.

אנחנו גרים קרוב להורים והם עוזרים לנו המון. במהלך השגרה (לא עכשיו..) מוציאים מהגן בערך פעם בשבוע. ועוזרים בנוסף מסביב איפה שצריך.
הם עושים את זה ממש בשמחה, יש להם המון זמן פנוי כרגע והם מאושרים להיות עם הנכדים בזמן הזה.
יודעת שזה לא המצב של רוב הזוגות ומודה לה' ולהם על כך מאוד. מקווה להצליח לעזור לילדים שלי עשירית ממה שהם עוזרים לנו.

ואז קיבלת אותם, והרגשת לא מובנת .
נראה לי שזה אפשרי לגור רחוק, במיוחד אם יש קהילה שהיא כמוך, גם ההורים שלהם רחוקים ויש עזרה הדדית.
מניחה שמי שגר קרוב ונעזר הרבה ההורים לא מבין איך אפשר בלי.
זה סוג של שריר שמפתחים כשאין עזרה יומיומית, לומדים להסתדר.
אין פה נכון ולא נכון, שתי האפשרויות יכולות להיות טובות, אתם צריכים לחשב מה טוב ומתאים לכם.

מצטרפת שכאשר להורים המבוגרים יש פנאי הם שמחים מאוד לעזור עם הילדים. זה מחזק את הקשר בין הדורות. העשיה שומרת אותם חיוניים. צריך מאוד לשים לב שיהיה על גבול הטעם הטוב שלא יגיעו למיצוי/עייפות ממנו אלא רק יהנו. להשתדל להשאיר נקי ומסודר כשיוצאים, כשנמצאים שם לשמור שהילדים יכבדו את כללי הבית שלהם (לא לקפוץ על הספה...). יש לנו בייביסיטר, ובעלי ייצא מוקדם מהעבודה כשאני לא יכולה, אבל פעם ב (פעם בכמה חודשים בייביסיטר, פעם בכמה שבועות ארוחה יחד באמצע השבוע) במיוחד כי הם ככ מבקשים להיות שותפים.
חוץ מזה שגם אנחנו עוזרים להם, והם מאוד שמחים שאנחנו גרים ליד. המון פעמים אנחנו קופצים אליהם למרות שפחות מתאים לי (לא נספיק שב, יאכלו שטויות, יראו טלויזיה) רק כדי שיהיה להם ביקור של הנכדים, כדי לשמח ולהעסיק אותם לשעה קלה, כי הרי שאר הנכדים שגרים רחוק יותר מבקרים פעם בחודש במקרה הטוב. ברור שהילדים גם נהנים מהביקור. אבל יותר חשוב לי הלעזור מאשר להיעזר. להזמין אותם לארוחת שבת, לקפוץ אליהם בלי הילדים כדי להוריד דברים מלמעלה עם הסולם וכו.
אנחנו באנו לגור לידם באופן מודע שיום יבוא והם יצטרכו עזרה. אנחנו שמחים שיש לנו את הזכות לכיבוד הורים, וכמובן גם נהנים מיתרונות של לגור ליד ולהתפנק עליהם.
אגב הצד השני גרים רחוק יותר (חצי שעה נסיעה) ואנחנו מאוד מקפידים שפעם בשבוע הילדים יראו אותם, פחות נעזרים בהם. אבל נוסעים לבקר לשעה וחצי כל שבוע.
אנחנו גם לא נתרחק למרות שאנחנו משלמים לזה מחיר שהדירה שיכולנו להרשות לעצמנו קטנה קטנה ובטח בפריפריה היו המון יתרונות, אבל הקשר הבין דורי חשוב לנו יותר. מי שקרוב יותר ונוכח יותר גם קשור יותר בלב. ועוד כמה שנים (כמה שיותר) גם הם כבר לא יהיו...

וה יברך אותך על מה שאת עושה להורים שלך. פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא
ההודעה שלך מיוחדת ומרגשת , שירבו כמוכם! 😍

את האמת שכשכתבתי חשבתי על אחים שלי שלא נראה לי מודעים לגודל החיסרון שלהם בחיי הורים שלי והייתי רוצה שהדברים יגיעו אליהם שאפילו שהם גרים רחוק שישתדלו במאוד מאוד להיות קשורים למרות שזה בטוח יותר קשה להם...

זה ממש חשוב וגם זכור לי לטוב כשהיינו ילדים. גרמו קרוב לשתי הסבתות ובאנו הרבה לבקר. אפילו בלי סיבה. והרבה פעמים סבתא באה אלינו. אמא שלי היתה ממש עוזרת ומתמסרת
זה באמת חשוב להיות קרוב.
עושה קצת מצפון...
אבל באמת שהחיים של צעירים היום הם יותר לגור לפי מקום עבודה או שכירות נוחה יותר...
אבל בהחלט מעורר מחשבה

מרחק של חצי שעת נסיעה.
למדנו להסתדר, תמיד שנינו היינו שותפים מלאים במה שקורה בבית.
לפעמים נעזרנו קצת בחברים טובים, אנחנו חיים בקהילה, יש לנו כמה חברים טובים עם ילדים באותם גילאים, שגם הם גרים רחוק מההורים. היינו עוזרים אחד לשני, בלהוציא לפעמים מהגן וכו...
היתה. לנו מעט עזרה מההורים במקרים מיוחדים, שמירה על הילדים כשהלכתי ללדת, או שנסענו אליהם השארנו את הילדים ויצאנו לערב זוגי, או במקרים שלא היתה בררה אמא שלי באה.
היתה שנה שבעלי למד תואר שני ואמא שלי הגיעה לעזור פעם בשבוע, אבל ברוב השנים זה לא קרה, כי גם אמא שלי עבדה משרה מלאה עד לפני שנתיים, וכשכולם היו קטנים היא לא תמיד היתה פנויה.

וחצי שעת נסיעה זה לא הרחוק שאני מדברת עליו

אין עזרה יומיומית, אי אפשר להקפיץ את אמא להוציא מהגן, היא גם עובדת וממש לא שייך לבקש ממנה ליסוע חצי שעה לכל כיוון בשביל כל דבר.
רק לדברים מתואמים מראש, ומתאימים לה בזמנים ובכוחות. וגם בתדירות לא גבוה, היא לא תסע אלינו פעמיים בשבוע.

אז כרגע אנחנו גרים ליד ההורים שלנו ויש בזה הרבה יתרונות אבל גם כמובן חסרונות, וזה אחת הסיבות שאנחנו רוצים לעבור דירה. (יש ב'ה קשר מצוין עם ההורים אבל רוצים להרגיש יותר עצמאות).

 

עדיין אין לנו ילדים ועוברת לי מחשבה אולי לחכות עוד כמה שנים עד שנעבור דירה כדי שבעז'ה שיהיה תינוק אוכל באמת להיעזר בהורים, אבל מצד שני- כמו שהרבה כתבו לפני, אני גם מאמינה שלהורים יש גם חיים משלהם ושלנו עוד עובדים, ואני לא רוצה 'להתעלק' עליהם מבחינת עזרה. (למרות שתכל'ס תמיד אפשר להיעזר באחרים ולא לרוץ אליהם ישר דווקא). 

 

באופן כללי אני מאמינה בחיים באיזון, ואני חושבת שברור שכל עוד ההורים יכולים לעזור זה מעולה וגם תורם לקשר בינם לבין הנכדים, אבל פשוט צריך לשים לב שהבקשה לעזרה היא באיזון ושהורים לא ירגישו שמבקשים מהם יותר מידי ולא תמיד נעים להם לומר לא, וזה יכול לגרום למתח מיותר.

 

תודה!

כלומר- אני שומעת שאת ממש בעומס, את לומדת עובדת וחדשה בקהילה שבה את נמצאת

כנראה שאת מרגישה עומס מעל הראש ואז את אומרת לעצמך שעשית את *טעות חייך* ולמה לא הלכת לגור ליד ההורים

לדעתי שתמצאי את האיזון עם עצמך ועם בעלך ויהיו לך חברות בקהילה תרגישי פחות במצוקה

גם לגור ליד ההורים יש מחיר- התערבות בזוגיות, התערבות בחינוך ילדים למשל מרשים סרט / ממתק שאת לא... ועוד ברמה יותר עמוקה של התערבות בזוגיות
השוואות בין הצדדים, השוואות בין האחים (לך עוזרים יותר להם פחות) ועוד ועוד.

אני גם מרחוק מרגישה הרבה התערבות כי בעלי עובד עם חמי בעסק משותף, ושוב הם מקסימים מקסימים אנשים חמים טובים ונדיבי לב ברמות, רק מדמיינת שנגור לידם נהיה לי פחות טוב

למשל חמותי מאוד נקייה ויש לה גם זמן לזה בימינו... אני רודפת אחרי הצל של עצמי בשוטף אז למשל מי מגיעה לנקות חלונות וכד' ?? כל פעם שהיא מגיעה אליי היא מנקה או מעירה

כמובן שאצל כל משפחה זה שונה, כותבת מה אני מרגישה..

 

אני באופי שלי מאוד עצמאית ומרגישה שכל עוד אני גרה במקום בו גדלתי ליד ההורים, אני לא לגמרי עצמאית (למרות שאנחנו יחסית לא באים אליהם הרבה ויש לנו מאוד את המקום שלנו)

 

דבר שני, מרגישים שבגלל שגרים קרוב ויחסית רואים אותנו הרבה אז אין ציפייה והתרגשות שאנחנו באים (משני הצדדים..) לא שלא שמחים, פשוט זה רגיל כזה.. (למשל שאחים שלי הגדולים מגיעים לשבת פעם בחודשיים בערך, אז יש יותר התרגשות, מפנקים אותם, קונים הפתעות לילדים..)

 

ויש עוד כמה סיבות שלא כתבתי. 

בעיני זה חוסר העצמאות, הפגיעה בפרטיות ובעיקר "מעגלים חברתיים" חופפים.
ואם גרים גם ליד אחים זה כבר ממש ממש מתחזק.....

אצלינו ךאחד ההורים יש 20 ד' נסיכה ואנחנו חווים את זה שממש קרוב.....
ההורים הרחוקים זה שעה וחצי.
יש לי אחות במרחק שעה וחצי מההורים ואחות אחרת- שעתיים. ככה שחצי שעה נחשב אצלי קרוב מאד....

אבל רחוק מספיק כדי לא לאפשר היעזרות בהורים ביום יום. וזה מה שהפותחת שאלה.
אני לא אקפיץ את אמא שלי להוציא ילד מהגן , אם נתקעתי בעבודה, ממרחק של חצי שעה נסיעה, ולא אקפוץ אחר הצהריים לשתות קפה. ואחשוב כמה פעמים לפני שאני מבקשת בייביסיטר.
כל עזרה שלהם מחייבת תכנון מקדים. במיוחד שעד לא מזמן אמא שלי עבדה במשרה מלאה.
אכן, זה לא דומה למרחק ששה וחצי- שעתיים, וזה היה חלק מהשיקול שלנו בבחירת מקום מגורים, לא רציתי להתרחק יותר.

יש לנו מישהי קבועה בדרכ' שעושה לנו בייביסיטר כשצריך.
בדרכ' אנחנו אוהבים לצאת עם הילדים למסעדה וכזה אז פעם ב... יוצא לנו להשאיר אצל הבייביסיטר, כנל אם יש סידורים הם לרוב באים איתנו.
אני מעדיפה לצאת לסידורים בדרכ עם בעלי, אבל יש פעמים שהוא נשאר לשמור על הילדים ואני יוצאת. ולהפך.

מה בעצם קשה אצלך ואז נוכל לתת יותר עצות..

וזה לא כדאי בכלל...
וגם ההרגשה שאין אף אחד מוכר, כולם זרים....

כשאת נתקעת זה לא אמור להיות קבוע אלא פעם ב.. וזה דיי מובן מבחינת המעסיק כשהוא יודע מראש שיש לך ילדים! אין מה לעשות ולצאת מהעבודה לקחת את הילדים בעצמך, זו גם אחריותכם לילדכם, אני לא חושבת שזה נכון שקבוע הורים יסתמו חורים במקרים כאלו.
שניכם עובדים ולומדים? אולי לחשב מסלול מחדש? במצב הזה אני עשיתי סטופ בלימודים ובעלי סיים תואר והייתי עם הילדים עבדתי משרה חלקית ובהמשך סיימתי את התואר ובעלי כבר ב'ה מצא עבודה מסודרת.

חברים? או אפילו הורים מהמסגרות של הילדים ולתאם איתם אם יש צורך? זה כבר לא קשור להורים זה ברמת החברותיות שלכם.. אולי להתחבר לקהילה?

בעוד שנתיים אי"ה כבר תכירו חברים ויהיה לכם הרבה יותר טוב חברתית ותרגישו שייכים יותר.

אנחנו גרים רחוק משני הצדדים וללא רכב מה שמעצים עוד יותר את המרחק ..
אני לא אשקר לך, יש קושי ובמיוחד למי שרגיל שאצלו במשפחה כן עוזרים והסבתות מגיעות כל שבוע ..
לפעמים זה מרגיש לי שאני לבד לבד לבד.. במצבי חירום צריך להמציא פתרונות והכל תלוי בנו
לבעלי למשל , זה לא מפריע כי המשפחה המורחבת שלו פחות הייתה נוכחת בחיים שלו ..
היתרונות זה שמפתחים עצמאות והתמודדות
אבל אם לי אישית הייתה אפשרות לגור ליד ההורים , מצד זה שהם היו פחות מתערבים ויותר דתיים וכלכלית .. הייתי עושה את זה בכיף ..
לא צריך לסבול בכוח ..

ענו לך פה קצת בשיפוטיות ולכן חשבתי לחדד.
אם ההורים שלך רוצים לעזור ואת רוצה לגור לידם ולהעזר, אז למה לא?
זה הרבה עניין של מנטליות, ומי שענה לך בשיפוטיות פחות מכיר את זה , כנראה. אני גדלתי עם סבתא שהיתה משמעותית בגידול שלנו וראתה בעזרה לאמא שלי את משמעות חייה. הדור של ההורים היום שונה, רובם עובדים ורוצים גם להנות , אבל אם אמא שלך רוצה לעזור , אז למה לא? ברור שזה מקל על החיים, לא חייבים לחיות בהישרדות
אבל , יש כל מיני שיקולים שבגללם אנשים בוחרים לפעמים לגור רחוק.( רצון לעצמאות, העדפה של קהילה/ מקום מגורים שונה/ אילוצי עבודה ולימודים).
כשבוחרים לכור רחוק אפשר להסתדר לא רע, במיוחד אם יש קהילה וחברים שגם גרים רחוק מהוריהם ונעזרים אחד בשני באופן הדדי .
יש גם הורים שעוזרים כלכלית וזה יכול לממן עזרה בתשלום. לכל זוג השיקולים שלו של מחירים ורווחים מקרבה/ ריחוק להורים. תעשו את השיקול שלכם ותחליטו מה טוב לכם, בהתאם לחיים שלכם. שתי האפשרויות לגיטימיות.

השיפוטיות שהיתה כאן היתה כלפי ההגדרה ש"ההורים צריכים לעזור" וש"חייבים" להיעזר בהורים וההנחה שפשוט אי אפשר להסתדר אחרת.

אני לא חושבת שהיתה שיפוטיות כלפי מצב שבו מישהי שמחה להיעזר בהורים שרוצים ויכולים לעזור. (ודווקא אני כן מכירה את המצב הזה מקרוב, זה מצב יפה ומקסים, זה לא קשור לעובדה שזה לא מחויב המציאות לחיות ככה)

רגישות וזהירות- לשים לב שלא מתישים אותם. הורים צעירים עדיין עובדים וזה לא קל (ובאמת- עם הגיל הכוחות לא נשארים כשהיו) והורים מבוגרים כבר חלשים יותר.

אני מסכימה שזה מאד עוזר שההורים עוזרים.
במקרה שלי הם עוזרים המון כלכלית.
אנחנו גרים רחוק וגם אם היינו גרים קרוב, הם מבוגרים מדי בשביל לעזור עם ילדים.

ורק סיפור קטן:
כשאני ואחותי היינו קטנות, סבתא שלי הייתה באה לשמור עלינו קבוע יום בשבוע. היא עבדה במשרה מלאה אבל היה לה יום אחד חופשי, אז אמא שלי, מורה לבגרות, סידרה לעצמה את המערכת כך שתהיינה לה הרבה שעות ביום החופשי של סבתא שלי, כדי לנצל את היום הזה היטב.

לפני איזה שנתיים אמא שלי הזכירה את זה, ואמרה שהיא לא מבינה איך היא העיזה לבקש מסבתא שלי לבוא ליום שלם ביום החופשי היחיד שלה. איזה חוצפה הייתה לה ואיזה ניצול זה.
אמא שלי היום בערך בגיל שבו סבתא שלי הייתה באה, אולי חמש שנים יותר, משהו כזה.

זה מאד קשה להורים. יש לי דודה שעובדת בבייביסיטר, בלעשות קניות לבנות הנשואות שלה ולהכין להם שניצלים לילה שלם כל שבוע. היא לא עובדת מחוץ לבית. הבנות שלה לא קולטות שהן מעסיקות אותה במשרה מלאה קשה ותובענית לאישה בת שישים.

אז רק אומרת, גם אם ההורים מסכימים בשמחה, צריך לשים לב לא להגזים. ולמצוא פתרונות קבועים שאינם הורים, אם צריך הרבה שעות.

גרה רחוק משני הצדדים...
אם זה קריטי-בייביסיטר.
תלוי באיזה שעות של היום ובאיזה מצב.
כשעבדתי אחהצ ובעלי היה בישיבה אז הבאתי מישהי קבועה לשמור. אחכ באמת היתה תקופה שלא מצאתי עד שהצלחתי לעשות החלפות עם חברה ושמרתי על הילדים שלה ביום אחר תמורת זה...
בסתם ערב-בייביסיטר.
בדכ רק אחד מאיתנו יוצא כך שלא צריך הרבה

אבל חפשי אירגונים שעוזרים לאמהות - ״אם לאם״ או משהו דומה אם את אחרי לידה.

מעבר לזה, אנחנו די בהישרדות...

לא יכולים לקחת בייביסיטר כי זה משכנתא פה ופשוט לא ממש יוצאים בלעדיו...

ועזרה? בקושי.

(אצלינו זה 20 ש"ח).

זה מטורף.....
באיזה גיל?
יש נשים שמרוויחות ככה....

כזו.....
הזוי.....

בסכומים האלה.

 

גם אני עבדתי ביישוב והפסקתי לעשות שם בייביסיטר אחרי שהבנתי ש20 ש"ח לשעה של הזמן שלי,

כבייביסיטר מנוסה ביותר, זו בדיחה...20 ש"ח זה לתיכוניסטית.

חשבתי שאת משלמת 30 לנערות בנות 15.....

אז עם הילד, כי אין ברירה.

 

היה לנו איזה הכרח לצאת כמה פעמים לקורס, אז אמא שלי אמרה שהיא מממנת את סדרת הבייביסיטר הזו, איזה 4 פעמים

עד שנגמר הקורס.

יצא סכום כמעט כמו הקורס עצמו.

המשכורת שלי כבר לא רחוקה משם....

ואני לא מרגישה חוסר אבל זה בגלל ששנינו הרבה בבית, אז יש עם מי להתחלק בעבודה.
מה קשה לך?