לפני כמה חודשים החברה הכי טובה שלי התחתנה
ומאז היא השתנתה
אני יודעת שנישואין זה משפיע וברור שיש לה פחות זמן וראש אלי
אבל זה כבר חריג
אם אני לא יתקשר אליה אנחנו יכולות לא לדבר שבועיים. אנחנו כבר לא יוצאות ביחד, לא נפגשנו כבר מעל חודש (היא גרה ממש קרוב אלי, אין שום בעיה שתזמין אותי לשעה לפטפט)
היא שכחה שהיה לי יום הולדת למרות שהזכרתי לה כמה ימים לפני.... (לא מצפה למתנה, אבל ליחס כלשהו....)
אני מבינה שזה לגיטימי וככה זה כשמתחתנים אבל אני מרגישה שהיא מתחמקת ממני בכוונה
היא כן מדברת עם חברות אחרות וגם סתם ככה היא לא עם בעלה כל הזמן, למשל כשהוא בתפילה/לימוד היא יכולה ליצור קשר אם היא רוצה.
אני מרגישה בעיקר רע כי לפני החתונה היינו המון ביחד ועזרתי לה וליוויתי אותה למלא מקומות
אני גם נהניתי, ברור, אבל עדיין זה כ'כ מרגיז אותי הכפיות טובה הזו וכאילו היא השתמשה בי ועכשיו זרקה אותי.
אני מרגישה שאם אני ינתק איתה קשר לגמרי היא אפילו לא תשים לב ולא תרדוף אחרי, לכן אני מפחדת לנתק את הקשר, כי לי הוא כן חשוב...
התחלתי לחשוב בעקבות זה שאוךלי עדיף שכבר לא יהיו חברות בכלל מאשר חברות שככה שוברות את הלב.
מי ערב לי שהחברה הבאה שתתחתן גם לא תעזוב אותי ככה???
אני רווקה וכרגע מסיבות אישיות לא מתכוונת להתחתן לפחות בשנה הקרובה אם לא יותר
אז למה לי שוב לעבור את הסרט הזה????
זה בעיקר פריקה כי אין כ'כ מה לעשות, אף אחד לא יכול להכריח אותה לחשוב עלי ולהתענין בי ולהתיחס אלי
אבל זה כ'כ קשה
תודה שהקשבתם עד עכשיו....