לא יודע לדבר בשם כל הישיבות.
יש ישיבות עם סגנון לימוד ספרדי, שבאמת עיקר המטרה שם זה לדעת איך לפסוק הלכה. לומדים את הסוגיות מהגמרא דרך הראשונים, אחרונים, עד לפסיקת הלכה מעשית. וזה גם דבר שלוקח המון זמן. כל סוגיה היא ארוכה.
אני לומד בישיבה עם סגנון לימוד אשכנזי. שם המטרה זה בכלל לא פסיקת הלכה. אלא המטרה זה לדעת איך ללמוד סוגיה בעיון. לדעת איך ללמוד גמרא נכון, איך לחשוב עם שכל ישר. לחקור ולהבין את כל השיטות השונות, גם את השיטות שלא נפסקו להלכה. להבין את ההווה אמינא של הגמרא, ולהבין את המסקנה. לדעת להוציא מתוך הסוגיות הגדרות כלליות למושגים, לדינים. לדעת לשאול את השאלות הנכונות. לדעת לדקדק בלשון הגמרא והראשונים, ולהקיף את כל האפשרויות השונות להסביר אותם. לדעת להקשות קושיות טובות, ולענות תירוצים שמספקים את הדעת. כל הדברים האלה נקנים במהלך הרבה שנים של עמל בלימוד, של סוגיה אחר סוגיה.
בגלל זה המסכתות שלומדים, זה מסכתות שיש הרבה מה לעיין בהם, גם אם אין בהם יותר מידי נושאים שקשורים להלכות מעשיות שהאדם הממוצע יתקל בהם.
ומה עם לימוד הלכה? בדרך כלל רוב התלמידים מקדישים חלק קטן מהיום ללמוד הלכה בעצמם או עם חברותא. לרוב לומדים משנה ברורה, שזה גם לא לימוד קצר. לוקח כמה שנים להקיף את כל המשנה ברורה. וגם אז בכלל לא נוגעים בהלכות כשרות, שזה לא נמצא בכלל בחלק אורח חיים בשולחן ערוך אלא ביורה דעה.
אז איך יודעים הלכות כשרות? הכי טוב לשאול את אמא חח. ואפשר לקרוא ספרים שמסכמים את ההלכות האלה בקצרה.
בסוף את רוב ההלכות המעשיות אנשים יודעים מהסביבה, מהבית, מחברים, מרבנים או שבאמת הם קראו קיצור שולחן ערוך פעם אחת או ילקוט יוסף.
אבל באמת אחד שלמד בישיבה כמה שנים צריך לדעת איפה לחפש. הוא אמור להכיר את הספרות ההלכתית מלמעלה, והוא צריך לדעת באיזה ספרים הוא יוכל למצוא תשובה לשאלה. אבל באמת יש שאלות מסובכות שדורשות שאלת רב.
חוץ מזה בישיבה משקיעים גם זמן ללמוד תנ"ך, אמונה, מוסר, חסידות. כל אחד מחלק את הזמן שלו איך שהכי טוב לו. אבל בסוף רוב היום זה לימוד גמרא (שלוש סדרים, שזה בערך 8 - 9 שעות), ולא תמיד הכי קל להכניס את שאר הדברים לתוך סדר הלימוד, כי קשה למצוא זמן. בקלות אתה מוצא את עצמך שובר את הראש מתי אני יכול להכניס לימוד הלכה לתוך הסדר יום העמוס שיש לי.