א. חשוב שתקראי קריאת שמע בזמנה בכל מקרה.
לגבי ברכות התורה וברכות השחר, תאמרי ברכות התורה לעצמך לפני כי בכל מררה לא אומרים ברכות התורה אחרי התפילה אם ברכת "אהבה רבה" או "אהבת עולם" ולמדת טיפה אחרי התפילה.
ביחס לברכות השחר, מכיוון שאת תוכלי להשלים בהמשך ממישהו אחר אז עדיף שתצאי ממישהו אחר.

הפסיקה האשכנזית היא שאם אין ממי לצאת אז מברכים לעצמנו ממה שאני מכיר.

ב. לכי להתפנות ואז תטלי ידיים ותברכי על נטילת ידיים ואשר יצר, כך פסק הרמ"א.

הצלחתי לשמוע ממשהו ברכות השחר. לגבי שעשני כרצונו, איך אני משלימה? בעצמי בלי ברכה?

מעולה, את יכולה להשלים עם ברכה אפילו.
כי לא צריך לישון בלילה כדי לברך "שעשני כרצונו"
(בהנחה שלרוב את מברכת שעשני בברכה)

היה הגיון בהחלטה שלך קודם, אז זה בסדר

לפי מימרת רבותינו "כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה"
אבל כאן אמרתי אחרת משתי סיבות:
1. יש בכלל מחלוקת אם מברכים "שעשני כרצונו" בשם ומלכות בכלל.
2. אם מישהו ברך "בריך רחמנא מריה דהאי פיתא" סוף סוף הוא יצא כי הוא הודה על מה שיש, אף כאן אם ברכות השחר הן ברכות הנהנין אזי היא יצאה ידי חובה כבר בהודאה אף בלי שם ומלכות.
ומכיוון שיש מחלוקת ביחס לברכות השחר אם מדובר בברכות השבח או הנהנין אז יש פה מקום לטענה זו גם.

ממילא, מכיוון שיש לנו כלל של "ספק ברכות להקל" נראה לדעתי שנכון לא לברך שוב.

לרמ"א אם אני זוכר זה היה מטעם שבח. ועוד, שהחיוב של נשים בברכות השחר (מח') הוא גלל 'רחמי'. ואני לא בטוח כמה פוסקים אשכנזיים יאמרו כן סב"ל. 

הסברתי מדוע אני העדפתי.

לא פשוט שלדעת הרמ"א מדובר בשבח, הרי הוא פסק שמברכים לפי סדר הקימה שזה ממש ברכת הנהנין.

יאמרו ספק ברכות להקל כי זה חז"ל, אבל יהיו פחות קיצוניים בזה מפוסקי ספרד שהיו מסתפקים יותר מוקדם בנושא.

יש דברים שרוכשים בלימוד של עשרות שעות בשבוע הלכה בזמני בישיבה

זה לא פשוט ותזכה שיתמלאו משאלות לבך לטובה.

אם היא רוצה לשמוע מאחרים - אין לה מה להפסיד מזה שתברך ברכות קריאת שמע לפני כן

 

אם אין ממי לשמוע, אז יכול להיות שאכן כדאי להתכוון לצאת ידי חובה בברכות קריאת שמע וללמוד מיד אחרי

לגבי סיום דבריך, הלכתי לפי מה שהרב מלמד הביא בשם רוב הפוסקים.

ו – מי שהיה ער כל הלילה – פניני הלכה

דיברתי מנקודת ההנחה של השואלת שאיננה רוצה לסמוך על המתירים לברך