ט' בתמוז תש"פ 00:21
עבר עריכה על ידי ברוקולי בתאריך ט' בתמוז תש"פ 10:50
 
 
[נערך לבקשת הכותבת. ]
 
ואיכשהו זה יצא ארוך נורא ובכלל יותר שיתופי.. התלבטתי קצת אבל בכל זאת שולחת..
מזכירה שיש פה נשמה מאחורה, רגיש לה העסק, אז קחו נשימה לפני שמגיבים... טוב? טוב.
יופי. תודה לכם
אה ואשמח שרק מי שקרא/ה עד הסוף יגיבו.

אז ככה -
למה לבנים יש מוסדות ומסגרות מובנות בהגדרה לגדילה רוחנית, שאם הם ירצו הם יכולים להישאר בהם ולהיבנות מבחינה דתית עד שירגישו שיש להם בסיס רציני והם יציבים לצאת לעולם או להתגייס,
ולעומת זאת אצל בנות יש יציאה לעולם בום טראח.. שלום לחיים היפים.. שירות לאומי, לימודים, אולי יש שנת מדרשה אבל זהו, לא מעבר...
אז נכון שיש מסגרות צדדיות והגדילה הרוחנית היא לאורך כל החיים, אבל זה כ"כ אחרת לברר כשזה במקביל לעוד מליון תחומים אחרים שעוסקים בהם במקביל.
למה זה בנוי כך מלכתחילה שאין תקופה בחיים של האישה שבה היא גם בונה את עולמה התורני?
למה אין שום מסגרת לבנות שזה מה שעושים בה בלי שום דבר אחר שמעסיק?
שמעתי כמה פעמים שזה אופי האישה, שהיא פחות זקוקה לזה מגבר כיוון שהיא רוחנית מטבעה.
אבל אני קצת לא קונה את זה כי תכלס כ"כ הרבה בנות יוצאות לשירות לאומי ישר מהאולפנה וחוטפות וואחד כאפה לפנים..
הגיל הזה של אחרי התיכון בעיניי הוא הוא גיל ההתבגרות על אמת, שהאדם מתעצב ומתבסס, וזה אבסורדי בעיניי שבשלב כ"כ קריטי ומבלבל, יוצאים לחיים ומתמודדים איתם בפול גז כשלא בהכרח יש כלים נכונים ובסיס יציב דיו להתמודדות.

לא, אני לא חושבת שיפתחו ישיבות לבנות, זה גם לא מה שמבקשת.
תכל'ס גם לא מצליחה לדמיין את העולם מתנהל אחרת.
אז לא יודעת מה מנסה לומר בעצם.
אולי סתם לשתף בתסכול שמרגישה שמתערער לי העולם הדתי ומבאס אותי שלא הייתה לי הפריוילגיה לשבת כמה זמן שאני רוצה ואצטרך, כדי לדייק ולברר ולבנות את העולם התורני שלי כמו שצריך.
ומקנאה בבנים שיש להם את האופציה, מתי וכמה שרק ירצו.
באמת לא מבינה למה כאילו בנים צריכים את זה ובנות לא? זה באמת לא נצרך? או שזו טעות שצריכה לבוא על תיקונה?

ומתוסכלת, שאחר כך בדייטים אני לא נחשבת מספיק דוסית,
בעוד שברצון שלי, אני רוצה להיות בערך בשמיים אם לא יותר,
אבל בהווה אני עדיין מחפשת ועוד לא שם למראית עין, וזה לוקח זמן לבנות את זה כי זה במקביל לחיים עצמם ולא בתוך חממה,
והחיים עצמם מבלבלים ממילא, ועוד יותר מבלבלים לאדם שתועה בדרכו.
ואז בחור שיושב ולומד תורה רציני, או גם אם לא לומד כל היום כי זה לא מתאים לנפש שלו, אבל בעל יראת שמיים וברמה תורנית כמו שאני רוצה -
לא רוצה אותי כי אני לא מספיקה לו איך שאני כרגע, בלבוש, בדיבור, אני פתוחה מידי, מעורה מידי בעולם הזה בשבילו. (שזה לגיטימי, כן?)

אבל איך? איך למען ה' אני אמורה להצליח להיות דוסית כשלא היה לי זמן סטרילי ונקי מרעשים חיצוניים כדי לסדר לעצמי את הנשמה ולהיבנות בלי השפעות מבחוץ?
אם הבירור נעשה תוך כדי הבלאגן עצמו?
מעניין לראות מה היה קורה אם בנים היו יוצאים ישר לעולם אחרי י"ב... איך הם היו מתמודדים.
תכל'ס אפשר לראות את זה לפעמים על חבר'ה שעושים צבא בלי שום מסגרת תורנית לפני ובצבא יורדים מבחינה תורנית.
מרגישה שאין מספיק הבנה להתמודדות הזו של בנות עם היציאה לעולם ללא מסגרת שמלווה ובונה קומה רצינית בנפש לפני. שלא מבינים איזה קשה להגיע ליישוב הדעת בתוך כל הרעש.
ועשיתי מדרשה ולא, מדרשה לא נחשבת מבחינתי כמקום שמספיק לזה, לפחות לא עבורי.
יש אנשים שלא מספיקים להם כ-10 חודשים שמתוכם חודשיים זה בין הזמנים, לביסוס.
מבחינתי זה די הציף לי הכל ולפני שהספקתי לעשות סדר ולתת תשובות לעצמי, כבר יצאתי לעולם חזרה כשהכל מאוד נוכח ומוצף ובאיזשהו מקום זה רק סיבך יותר.

ויודעת שיהיה מי שיאמר שגם בנים אחרי הישיבה לא יציבים תמיד, זה נכון, אבל הנקודה היא שאם הם רק ירצו להתחזק יש להם מסגרות שיוכלו להיכנס אליהן חזרה תמיד (כולל, ישיבות וכו), או מסגרת שהיו בה ומלווה אותם גם בחוץ.
לבנות אין משהו מובנה, אשכרה אין.
הן צריכות ללמוד ליצור את המסגרת לעצמן ולעיתים אפילו לייצר אותה ממש מאפס.

נכון שלפעמים חתונה יוצרת את המסגרת אבל גם בזה יש תקלות:
1. בסוף זה מסגרת של הבעל, ישיבה זו לא באמת מסגרת תומכת לאישה לדעתי. למעט אולי כמה ישיבות מיוחדות שמבינות את הצורך של הנשים ובאמת משקיעות בקהל האברכיות בצורה רצינית.
2. קצת קשור לסעיף הקודם - אולי פעם ישיבה היוותה מקום מספק והעולם הרוחני של האישה היה מבוסס על זה של הבעל, והאישה הייתה מתמלאת רק מלראות את הבעל שלה לומד. זה עדיין נכון במידה מסויימת, כמו שחברה מתוקה מדבש אמרה לי פעם שלראות את בעלה רוקד ושמח בש"ת כ"כ משמח וממלא אותה בכוחות לתת לו להמשיך לשבת ללמוד. עם כל זה, בהרגשה שלי, כיום, הרבה נשים זה כבר לא מספק ויש צורך במשהו מעבר, שלא נסמך רק על התורה של הבעל.
3.זה לא יעיל לרווקות. (אולי זה מסביר קצת את השאלה שנשאלת פה הרבה על לבוש וצניעות של בנות)

אז איך אפשר לבנות בסיס ככה? בתוך החיים? כשהם רצים ככ ככ מהר?
אני לא מספיקה למצמץ וכבר יש משהו חדש לעמוד מולו.
וזה נפלא, באמת. העולם נפלא. ואני אוהבת את החיים. הם מרתקים ומלאים בטוב.
פשוט לפעמים מרגישה שהיתי רוצה לצאת לחל"ת מהעולם ומכל הרעש,
להתנתק וללכת למעין 'טיול אחרי הצבא' באיזה בית מדרש, בלי להתחשב בכלום,
לחפש ולבנות את עצמי וללמוד בלי זמן מוגבל ומוקצב של שנה, ובלי דברים אחרים על הראש שמטרידים. לזכות להכיר גם את התורה ממקום עמוק באמת.
אבל אין לי איפה, אין מסגרות כאלה לבנות דתיות שבאמת מובנות לזה.
וגם ובעיקר אופי החיים של האישה לא בדיוק מאפשר עיסוק טוטאלי של שנים בבניין הרוחני והאמוני.

וזהו, זה כואב לי.
זה כואב ללכת לאיבוד, ועוד בלי מקום תומך שמהווה בית רוחני.

נ"ב 1: לא נכתב ממקום פמיניסטי שחושב שמזניחים את העם הנשי, לא מבקשת להיות רבנית וכל היום ללמוד תורה
אז במטותא מכם נא לא לקחת את התשובות לשם..אעריך זאת מאוד
נ"ב 2: לא נכתב ממקום מדוכא שחושב שהעולם מקום נורא לחיות בו. אני יודעת שהחיים בעולם נפלאים על כל אתגריהם ועם זאת חושבת שיש צורך בבסיס כלשהו כדי לצאת ולחיות אותם בטוב ובשמחה.

לא ידעתי לאיזה פורום לשייך את זה, העליתי פה מלא נקודות...
בהתחלה רציתי צעירים מעל 20 אבל איכשהו בסוף זה גלש לי לענייני חתונה,
ותכלס הרצון הזה לשבת ולהעמיק את העולם האמוני שלי, והתסכול שאין לבנות מסגרת המאפשרת בנייה הדרגתית ועמוקה יושב לי על הנשמה בעיקר כי רוצה להתחתן ולבנות בית בדרך חיים מסויימת וכואב לי החוסר יציבות בעבודת ה' והפער בין איפה שרוצה להיות לאיפה שנמצאת.
ומפחדת שאי אפשר להתחתן ככה או שלא אמצא מישהו ברמה תורנית כמו שרוצה, אז שייכתי לכאן.
אולי יהיו כאן כאלה שיבינו, יזדהו, אולי גם יהיה לכם עצות או דברים חכמים לומר... אני אשמח לשמוע!
בכ"א, תודה רבה למי שקרא עד כה. מוערך בעיניי.

אל תרצו בשביל אחרים.
אתם לוקחים להם את הרצון וזה פשוט לא

ט' בתמוז תש"פ 00:29

כתבת כל כך מדוייק, כלכך

בא לי פשוט לשמור את זה איפשהו ולקרוא מדי פעם

זה פשוט מדבר על הצורך הכל כך בסיסי הזה של לבנות עולם רוחני ****גם לנשים****

ושלא רק גבר יכול להרשות לעצמו להיסגר בבית מדרש ולהתעלות

ושלאישה זה פשוט לא רלוונטי 

והיא יכולה למצוא את עצמה מבולבלת, רחוקה, מתקרבת וכו' וכאילו מה היא תעשה בתכלס...

(ברור שיש פתרונות אבל אין מספיק יישוב הדעת לפעמים באמת ליישם אותם)

 

ולא בא לי לתת עצות, אפילו שיש.

רק להגיד שהזדהתתי ברמות 

וכתבת מדהים את הקושי הזה.

ואת נשמעת אדם מעניין 

 

והלוואי והיה מקום כזה שאפשר פשוט להיות בו 

וללמוד לבד,

ולהיות מדי פעם בחברותות 

או מדי פעם להתוועד 

ולהתחזק ביחד

לא בקטע של מדרשה ושיעורים ושיעורים,

כי בעיניי שיעורים זה לא העניין.

בנות לא צריכות בהכרח שיעורים

בנות צריכות זמן לעצמן, להתבונן, להפנים, להרגיש,

קצת נחת ושקט וזמן

בסביבה רוחנית תומכת.

 

פורום עבודת ה

באחדות ישראל נביא את הגאולה

כל יופי הבריאה הוא כדי לתאר את יופי  הנשמה היהודית

 


ט' בתמוז תש"פ 00:30
קראתי. מאד התחברתי.
בדיוק חשבתי לעצמי כמה אני רוצה. לקחת לי שנה לשבת וללמוד כמו שצריך, סוג של שנת מדרשה. אבל זה לא באמת אפשרי ..

עוקבת..
ט' בתמוז תש"פ 00:33
קראתי, הכל. ויש פה נקודות נכונות, כגבר אני לא חווה את זה, אבל מסוגל להעריך את מה שכתוב, ואת הכותבת...

שבעז"ה ה' יעניק לך את מעיינות הרוחניות, ואת השלמות הגשמית והזוגית בעולם הזה.
ט' בתמוז תש"פ 00:43
הדברים ממש נגעו בי.
היה לי מרגש לקרוא, הלוואי שניתן על זה יותר את הדעת...
כתבת דברים שנשמעים לי ממש נכונים ומדוייקים.

הדברים לא נשמעים בכלל ממקום פמיניסטי, או שכועס על העולם או משהו.. להיפך. נשמע ממקום באמת טהור

ומאחל לך שתמצאי בע''ה בעל שיראה אותך בעין טובה פנימית- אמיתית, ויעריך לגמרי את הרצונות הגבוהים שיש לך (ממה שכתבת). מאמין שיש כאלה!

מרגיש שאת והמגיבות נוגעות בנקודה חשובה..
הלוואי שעולם התורה הנשי יתפתח יותר (מתוך יראת שמים וכו'- לא סותר בכלל). נשמע שיש לזה תביעה אמיתית.
ט' בתמוז תש"פ 00:52
דבר ראשון אני רוצה להגיד לך שזו תחושה ממש ממש מובנת.
ושאני יכולה מאוד להזדהות.

ודבר שני - שיש מקומות עם מסגרת מובנית לאברכיות- שהן עצמן אברכיות ולא בזכות הבעל, הן לומדות תורה!
אז שתדעי שזה קיים.


ט' בתמוז תש"פ 01:00

גם לי יצא מלא פעמים לחשוב על זה. ודיברתי על זה הרבה פעמים עם אנשים.

 

לי פחות מפריע השאלה האם יש מקומות כאלה או אין (כנראה שיש כמה מקומות כאלה). אלא יותר השאלה למה לא דוחפים בנות לבנות את העולם הרוחני שלהן בצורה רצינית, כמו שדוחפים בנים לזה. 

 

לבנים בכיתה יב', כל השנה אומרים להם כמה הם חייבים ללכת לישיבה, כמה הם לא מכירים באמת את התורה ויש להם המון מה לגלות בה, כמה הם צריכים לפתח יותר את העולם הרוחני שלהם, כמה השנים הקרובות הן חשובות והן יעצבו את האישיות שלהם לכל החיים. ממש דוחפים אותם להשקיע בעולם הרוחני שלהם. ונראה לי שאצל בנות מתייחסים לזה הרבה פחות מאשר אצל בנים. 

 

נכון שהעולם הרוחני של בנות שונה משל בנים, והפתרונות שיש לבנים לא בהכרח יהיו טובים גם לבנות. אבל זה כן שאלה שצריכים לעסוק בה, שכל אחת שרוצה, יהיה לה אפשרות לבנות את העולם הרוחני שלה בצורה שתספק את הצמא הנפשי שלה לקודש.

 

אולי באמת בנות יותר רוחניות באופן טבעי. אבל גם את אותה רוחניות טבעית צריך לפתח, צריך להשקיע בה. בסוף לא לומדים תורה בשביל לא להתדרדר, אלא בשביל לדבוק ב-ה', ותמיד יש מה להוסיף בזה.

וגם לפעמים יש בנות שגדלו בסביבה לא הכי תורנית, ומה שהן קבלו באולפנה לא מספיק להן גם בשביל הבסיס, והן רוצות לבסס את עצמן כמו שצריך מבחינה רוחנית, וצריך שיהיו מקומות שיספקו להן את זה. 

 

טוב שהעלית את זה, זה נושא ממש חשוב.

ט' בתמוז תש"פ 01:02


פורום עבודת ה

באחדות ישראל נביא את הגאולה

כל יופי הבריאה הוא כדי לתאר את יופי  הנשמה היהודית

 


ט' בתמוז תש"פ 01:06
ט' בתמוז תש"פ 01:10
פעמיים בשבוע שבהם כל פעם בחורה אחרת מעלה נושא באמונה או בעבודת ה'. לא צריך דף מקורות מסובך אלא מעלים נושאים כללים כמו: אהבת ה', יראת ה', דבקות ב-ה', השגחה פרטית, תפילה, אהבת ישראל, התבודדות, שמחה, נתינה, סבלנות, רוגע וכדומה. הבנות יכולות לקחת את זה למקום אישי ולדבר איך כל נושא מתבטא או יכול להתבטא בחיים שלה.
גם בין המפגשים אם יש לבת נושא בוער או סתם קושי בחיים שקשור לצמיחה רוחנית, היא יכולה לשלוח לוואסטאפ של בנות החבורה ולחזק אחת את השניה.

אפשר להוסיף רעיונות. זה מה שעלה לי כעת.
ט' בתמוז תש"פ 01:11


פורום עבודת ה

באחדות ישראל נביא את הגאולה

כל יופי הבריאה הוא כדי לתאר את יופי  הנשמה היהודית

 


ט' בתמוז תש"פ 01:19
אבל אלו שאני מכירה מתנהלות באופן שונה ממה שהתרשמתי ש @מיונז מחפשת.
ט' בתמוז תש"פ 01:16
הלוואי והיה מקום שהייתי יכולה לשבת בו כמה שנים, ללמוד תורה לשמה ולבנות קומה תורנית אמיתית, בלי אג׳נדה פמיניסטית.
יכולה להגיד שאני משתדלת ללמוד כל מיני, בעדיפות לחברותות. זה לא מספיק (תכלס אולי מגרד את תחתית הרצון), אבל זה נותן משהו.

ואם במקרה את מקימה איזה בית מדרש נשי, אני אשמח מאוד להרשם.
ט' בתמוז תש"פ 01:22
היה עסוק בלפחד (ובצדק) ולהתנגד לעולם הנשי הפמיניסטי שהתבסס על מאמר חז''ל הבסיסי (אבל רק עליו.. ויש את דברי הרצי''ה הידועים ע''ז)- "השווה הכתוב אשה לאיש"..
לא הבחינו בצורך הזה. לא הקשבנו טוב. אולי. מעלה תהיה..
אז לא השקיעו מספיק מחשבה איך מפתחים את עולם התורה הנשי מתוך מקום נכון, מתוך מקום אמיתי.

כי בסוף.. התביעה ללימוד תורה לנשים היא תביעה שקיימת. אי אפשר להתעלם ממנה ולא נכון, וכל השאלה לאיפה לוקחים את התביעה הזאת. אבל משהו צריך לתת לה מענה
ט' בתמוז תש"פ 10:28

אלא בעיקר רצון לבנות משהו איתן ויציב בנפש שלא מתבלבל כשנדרש להתמודד מול סיטואציות מורכבות.

אל תרצו בשביל אחרים.
אתם לוקחים להם את הרצון וזה פשוט לא

ט' בתמוז תש"פ 10:30
ט' בתמוז תש"פ 14:47
בין המקום הפמיניסטי (ידע) למה שאת מעלה (יציבות תורנית).
ט' בתמוז תש"פ 02:05
עבר עריכה על ידי איש מורכב פשוט בתאריך ט' בתמוז תש"פ 02:39
עבר עריכה על ידי איש מורכב פשוט בתאריך ט' בתמוז תש"פ 02:39
למרות שב״ה אני רואה את עצמי כרגע כיציב רוחנית ובתהליך התקדמות, אבל לפי ההיכרות שלי עם עולם הישיבות אין דבר כזה גם לבנים (מוזמנים לשלוח בפרטי שמות של ישיבות שעשויות להיות כאלה). באופן פשוט המטרה העיקרית של ישיבה היא לאפשר לימוד תורה, ללא כל קשר לדברים שהזכרת, ולכן לפי מה שאני מכיר אף ישיבה לא עוזרת בתחומים האלה...
יש אמנם מקומות שיכולים להוות מקום נוח לעבודה אישית מבחינת הכלים שהם מאפשרים, אבל ניתן לפתור זה בקלות דרך קשר עם דמות תורנית מבוססת גם מחוץ לישיבה.

מבחינת ההשפעה על המוכנות לחתונה, לעניות דעתי זה תלוי מאוד איזה סוג של יציבות את מחפשת; האם מדובר בשאלות אמוניות (שלעניות דעתי נראה לי לא סביר שזה המצב שאת נמצאת בו), או שזה בכלל שאלה נפשית שמצריכה עבודה עמוקה הרבה יותר (ואז זה מעלה את הסבירות שהדרך לפתרון שונה לגמרי).
מה שאת אומרת נשמע לי מאוד דומה לחלק מהחוויות שלי, אבל הנקודה העיקרית שאת מחפשת לא ברורה לי מדברייך, אז אם תוכלי לדייק כדי שאצליח להבין יותר אז אוכל לנסות לעזור יותר...


עריכה: אחרי כמה מחשבות בעניין קלטתי שקשה לי להכריע אם מדובר בשאלות באמונה (דהיינו שכל) או שאלות נפשיות (דהיינו רגש) אז אם תוכלי לומר מה את חושבת שנכון אז זה עשוי להועיל להבנתי.
ט' בתמוז תש"פ 10:52

אם באלך אשמח לשמוע מה מבחינתך עזר לך לעשות את התהליך הזה ולהגיע לאיפה שאתה היום...בייחוד כי כתבת שאתה מזדהה עם התחושות וכו..

 

דבר שני, אני קצת לא מסכימה איתך, אמנם אני לא בן ולא חוויתי זאת בעצמי אבל בעיניי ישיבות בין השאר בונות את הערך והקשר לתורה, אהבת תורה, לימוד אמונה, יחס לתלמידי חכמים...

זה שבפועל אדם לומד רוב שעות היום גמרא לא מעיד על זה שאין תהליך שם בפנים. התהליך חלק מהלימוד לגמרי.

אני חושבת שזה חלק בגלל שלא מאמינה שמישהו שלא מחובר יצליח לשבת ללמוד שעות באמת ולא ישתגע בשלב כלשהו, ולכן מניחה שאדם בונה בעצמו קומה שגורמת לו לרצות את הלימוד, להעריך אותו.

וגם, מכירה קצת מקרוב.. שומעת מאנשים על התהליך בישיבה...

וכמו ש@ענווה1 כתב, לא לומדים תורה כדי לא להתדרדר, הלימוד בונה בך קומה של דבקות בה'.

 

בכללי, השיח והאנשים בישיבה הם אנשים שעוסקים בהתקדמות בעבודת ה', מה שלא בהכרח נכון לעולם בחוץ.

 

וגם לא מסכימה לגבי הדמות תורנית. כתבת ש-

"יש אמנם מקומות שיכולים להוות מקום נוח לעבודה אישית מבחינת הכלים שהם מאפשרים, אבל ניתן לפתור זה בקלות דרך קשר עם דמות תורנית מבוססת גם מחוץ לישיבה."

לדעתי דמות תורנית בחוץ לא משתווה בשום צורה לכמה שנים סטריליות לחלוטין בתוך מסגרת ישיבתית שהעיסוק שלך הוא לבנות את העולם התורני. 

אמנם זה דבר מדהים ליווי של דמות תורנית אבל לדעתי זה לא מחזיק באותה עוצמה. (מחוויה אישית שלי לפחות, מה שנקרא- רק על עצמי ידעתי לספר...)

 

בנוגע לפסקה השניה.. זו שאלה טובה. 

מה הכוונה שאלה נפשית עמוקה? ולמה זה דורש יותר עבודה מבירור אמוני שכלי.?

 

בגדול נראה לי שזה שילוב של שניהם ביחד. מגלה כל פעם חוסרים...

וזה סביר שאין גם בירור שכלי ואמוני לחלוטין.. אתה לא מתאר לך כמה דברים 'מובנים מאליהם' כביכול בנות לפעמים לא יודעות כי הן לא שמעו את זה אף פעם.

הרבה שיעורים אצלנו במדרשה היו מסיבת הפתעה לבנות... כל פעם גילויים חדשיםקורץ

 

ותודה על הנכונות שלך לעזור

אל תרצו בשביל אחרים.
אתם לוקחים להם את הרצון וזה פשוט לא

ט' בתמוז תש"פ 14:53
אם הדרך לפתרון היא בישיבה; אבל יציבות מסויימת כן יש לי... (ויש מה להאריך ביציבות הזו במידת הצורך, אבל לא כעת)
ואעזור בשמחה, כפי שהזכרתי לעניות דעתי יש שני תחומים, שכלי ורגשי. על מנת להשיג יציבות שכלית שמחזקת את הוודאות שהדרך היא אמיתית ונכונה אני חושב שיש להעמיק ביסודות האמונה כמו מציאות ה׳, אחדותו, תכלית האדם, מעלתו ותפקידו של עמ״י, מעלת ומטרת התורה והמצוות. בנוסף ניתן להעמיק בחסרונות הרבים של תרבות ואדם פרטי המנותקים מעבודת ה׳ ולהבין כיצד זה משפיע עליהם. אם יש שאלות אמוניות אישיות שמעסיקות אותך מאוד אז כדאי להעמיק בהן גם. (אם תצטרכי אוכל לתת לך מקורות ולגבי שאלות אישיות אז את מוזמנת לשאול בפורום ולהפנות אותי אליהן וככה תקבלי מגוון דעות)
אם את לא חושבת שמקור התחושה בשכל אז מבחינה רגשית ניתן להתמקד בלימודים שקשורים לתיקון המידות/ מדרשים/ חסידות, ובעיקר להתמקד בשמחה ועין טובה בעבודת ה׳, מה שאני מניח שמפותח יותר במדרשות ואולפנות חסידיות.
אם את לא חושבת שזה מה שמפריע לך אז אשמח לשמוע מה יש לך להוסיף.

אני חושב שזה עשוי להיות בגלל שאת רואה תוצאה ולא תהליך. יכול להיות שבחורים בישיבה לומדים באופן עצמאי דברים שגורמים להערכה וקשר לתורה או לומדים אמונה, אבל בסדרים הרשמיים זה תוצאת לוואי ולא העיקר ויחס לתלמידי חכמים זה דבר שיש לכמעט כל הבחורים לפני כן...
לימוד גמרא כשיש סייעתא דשמייא אכן מחבר ללימוד גמרא, אבל האם מטרת שאלתך היא להתחבר ללימוד גמרא?
וד״א אני מכיר אנשים כאלה, הרבה מאוד אנשים מתחילים ככה, וגם אחרי כמה שנים לא כולם מתחברים.
את רוצה לתאר לאיזה תהליך בישיבה את מתכוונת?
התורה משפיע על האדם בהרבה דרכים, אחת מהן היא שהתורה יכולה לגרום לדבקות בה׳, אחרת היא שאדם לא ידרדר, ושתיהן השפעות טובות שאמרו רבותינו...

זה נכון שבישיבה אנשים יותר עסוקים בדברים האלה מבחינה שכלית ולכן יותר נוח להתקדם בעבודה הפנימית למי שמעוניין בכך, אבל יש בישיבה כאלה שלומדים סתם ולא ניתן לראות התקדמות אצלם...

מה את מגדירה כבניית עולם תורני?

יש שאלות עמוקות מרבדים שרוב האנשים פוגשים, שלא תלויות בעבודת המידות או בבירור שכלי, ואם זה המצב אז צורת העבודה עליהם שונה משאלות רגילות.
בירור אמוני שכלי זה שאלה פתוחה שצריך הבנה כלשהי או ידע שיפתור אותה, אם זו שאלה רגשית אז כנראה שצריך להשריש את ההבנה דרך חיזוק מידה כלשהי. אם זה לא אחד מהשניים אז כנראה שזה משהו עמוק יותר...
(אולי לא דייקתי בתגובה הראשונה ושכחתי שאלות רגשיות, אז אם משהו לא ברור אז תגידי לי...)

הרבה דברים שמחדשים לבנות עשויים להיות שאלות של ידע או הבנה, וזה בעיקר מה שלומדים בישיבה לכן סביר שבנים ידעו יותר בתחום הזה, אבל לפי מה שאני מבין ממך את לא רוצה להשלים ידע אלא לבנות השקפת עולם ברורה, לא כך?

יש לי שאלה שעשויה לעזור להבין תמונה כוללת יותר, איך עוברת עלייך תקופת הקורונה? איזה תחושות, מחשבות מעסיקות אותך וכמה זה נוכח אצלך בחיים ואיך זה משפיע עלייך?

ועוד שני דברים, נראה שהעניין שמפריע לך גורם לך לחשוב שמשהו מעין זה מפריע להרבה אחרים וזה בעצם מה שבנים בונים בישיבה. אם זה אכן המצב אז חשוב שתדעי שרוב האנשים לא מתעסקים ברבדים הפנימיים שלהם בכל מקרה, ככה שהם לא נמצאים בישיבה בשביל לבנות משהו פנימי כי תחומי העיסוק שלהם חיצוניים לרבדים האלה...
ודבר שני, הרבה פעמים יציבות היא בעצם מקובעות שזה לא דבר טוב, אז אשמח אם תנסי לתאר לי שוב למה את מתכוונת ביציבות בעבודת ה׳, ובמה זה מתבטא?
ט' בתמוז תש"פ 15:22
אולי אני טועה, אבל אני מרגישה (בעיקר ע"ס התרשמות מאחים שלי) שיש משהו בישיבה שמכניס אותנו אל הקודש ואת הקודש אלינו.

אני אוהבת את התורה ומשתדלת ללמוד מידי פעם, אבל זה לא כמו תקופה שמוקדשת לזה.
אני מחפשת את האווירה מסביב, ללמוד תורה ולהכנס לזה ברמה שאני מרגישה שאני לוקחת חלק במשהו אינסופי, שהוא בסיס העוה"ז. אני מחפשת מקום וזמן שאני אהיה פנויה להקדיש לנשמה שלי, לתביעות הגדולות שהיא דורשת ממני ואני לא מגיעה לספק לה אותן, כי אני צריכה להגיש עבודה או ללמוד למבחן או משהו כזה. אני מחפשת את המקום שבו אפשר להתמלא ולאגור כוחות לחול ולמציאות היומיומית. אני מחפשת מקום שכשנכנסים אליו אפשר להשאיר בחוץ את כל מה שלא קשור.

אבל בעיקר אני רוצה לעשות בירור מעמיק ולבסס את העקרונות והמקורות שלי. בשביל זה אני צריכה זמן לבירור עצמי (שאצלי לפחות מגיע בד"כ במהלך לימוד), מקום שזה המהות שלו (כי אחרת בורחים לדברים אחרים) ואנשים שיוכלו לענות לי על השאלות והתהיות שיעלו לי.
י"א בתמוז תש"פ 01:58
להבנתי שורש השאלה של מיונז נובע ממקום שונה, לפי מה שאני מבין, אך אני מחכה לתשובות שלה כדי להיות בטוח יותר בהבנתי.
אך בכל זאת, למה את רוצה את ביסוס העקרונות והתקופה ללא הדברים שבחוץ?

את אומרת שכשנכנסים לבית מדרש אז משאירים את הכל בחוץ, אבל זה לא נכון, עניינים לא פתורים בחוץ לא נשארים בחוץ, אם הם מספיק בוערים אז הם ממשיכים לבעור בכל מקום עד שהם נפתרים, ולא בטוח שהמקום לפתור אותם הוא בית מדרש.

ביסוס עקרונות גם לא נעשה במסגרת לימודי הישיבה כי מהותה אינה לבנות השקפת עולם. ככל שיש יותר ידע באמונה אז ממילא נוצרת לאדם השקפה רחבה יותר, אבל ניתן לעשות את הבנייה הזו גם בצורה פרטית... (כמובן שככל שיש יותר נגישות אישית אז זה יותר קל, אבל זה תלוי גם באיכות ולא רק כמות...)
י"א בתמוז תש"פ 15:14
אני מרגישה שהתחלתי איזשהו תהליך פנימי עוד באולפנא ובשירות (שילבתי אז סוג של מדרשה), אבל עכשיו אני לא מצליחה לפנות לזה זמן בכלל ואני מרגישה שמשהו כמו "בית מדרש" יכול להכניס אותי לזה.

ברור לי שלא הכל נשאר בחוץ, אבל אפשר לנסות לפחות להשאיר כמה שיותר, מה שלא ממש אופציה סתם ככה.

אני חושבת שאני מחפשת מעין שילוב של מדרשה וישיבה. שיהיה מותאם לבנות ולצורת חשיבה שלהן (אני לא מחפשת את הלימוד, למרות שזה יכול להיות מעניין...), אבל כן רואה ערך בחברותות ובחבורות לימוד ולא רק בשיעורים. ובעיקר, משהו שלא מוגבל בזמן (שנת מדרשה) ושגם אח''כ הוא ימשיך לנכוח בחיי בצורה משמעותית יותר מאחרי שנה.

מקווה שהייתי מספיק ברורה.

ואשמח מאוד להע/ארות שלך @מיונז
י"א בתמוז תש"פ 18:16
כעת את מתארת רצון לתהליך פנימי, אבל לא איזה סוג תהליך (בניגוד לתגובות הקודמות שלך...). וודאי שיותר נוח לעשות תהליך כלשהו ללא עומס והפרעות מהצד, אבל אני לא מצליח להבין איזה תהליך את רוצה כדי להמליץ איפה המקום לעשות אותו. אצל מיונז לעומת זאת אני קולט דברים שעשויים להצביע שהמקום לפתרון הוא לא בבית מדרש כי היא מבקשת משהו מוגדר יותר במילים ממה שקלטתי ממך כרגע...
(או בקיצור, היא מבקשת לפתור את בעיה x ואת מבקשת לעבור תהליך y)

ההבדל ביניכן הוא שאת רוצה להיכנס לבית מדרש בשביל לעבור תהליך בבית מדרש, והיא רוצה לפתור בעיה כלשהי שייתכן והמקום לפתור אותה זה בבית מדרש. לכן במקרה שלה לא שייך להשאיר את הדברים בחוץ כי מלכתחילה היא מנסה לפתור את הבעיה, אצלך לעומת זאת הגיוני להשאיר דברים, כי את רוצה לעבור תהליך כלשהו, שלא ברור לי מהו.
ט' בתמוז תש"פ 10:35

@לב אוהב , @אמיץ(ה) , @מלון , @והוא ישמיענו, @שוגי~ , @ענווה1

תודה לכם על ההבנה והתגובות המפרגנות

 

@חסדי הים אחלה של רעיון, מעניין אם אפשר שזה יהיה ממש משהו שבונה בסיס, או שזה יותר מעין 'תחנת תדלוק'

 

@(אהבת עולם) תודה לך! אישית, לא יודעת אם באמת אעשה את זה אי פעם, אבל את מוזמנת לפתוח בעצמך! 

 

אל תרצו בשביל אחרים.
אתם לוקחים להם את הרצון וזה פשוט לא

ט' בתמוז תש"פ 12:04
אבל לא דיברתי איתה על זה המון זמן.
שמעתי פעם על משהו בבת עין, אבל לא מספיק יודעת פרטים, רק שזה לא התאים לי...
וזה ברשימת חלומות שלי, אעדכן אם מתישהו זה יצא לפועל.
ט' בתמוז תש"פ 10:39
כתבת דברים שעלו לא פעם בשיחות עם חברות.
עשיתי שנת שירות במקום תורני שהשפיע עליי המון, גידל אותי וחידד מאוד את השקפת העולם שלי בנושא מסויים. את הצהריים - ערב והזמן הפנוי שלי בשירות השקעתי בלימוד.
אחרי השנה הזו , הרגשתי ששנת מדרשה לבד לא נכונה לי, שאני פחות מתחברת לעולם של המדרשות, ממה שראיתי והבנתי מחברות אני צריכה לימוד יותר אקטיבי ומדוייק מטרה. אבל הייתי חייבת דרך ללמוד, להתקדם. הייתי חייבת את החיבור הזה.
ברור שלשבת וללמוד זה עולם אחר, אבל לא רציתי להתחיל תואר אינטנסיבי יחסית עם ילדים (באמצע זה שונה..)
גם אני לא בטוחה עד כמה זה מדוייק שאישה צריכה את זה פחות מגבר.. ואם הייתה לי דרך לשבת וללמוד במסגרת שמתאימה לי - סיכוי סביר שהייתי שוקלת את זה...

לתפיסתי, המשמעות של להיות דוס זה הרצון וההשתדלות לקיים את דבר ה' באמת, לשים את ההלכה לפני הרצונות האישיים שלי (או יותר מדוייק - שהרצון האישי שלי יהיה לקיים את ההלכה). לא להתפשר. להרגיש שזכית, לבחור כל יום מחדש.
(והשקפת העולם היא ממילא נגזרת של ההגדרה)

מסכימה עם מה שאמרת על חתונה-יוצרת-מסגרת.
נראה לי שכדאי להגיע לנישואים כמה שיותר שלמות בעצמנו , כשהעולם התורני שלנו יציב ואיתן .
ברור שיש מה לתמוך ולהיתמך מהבעל, ושמתקדמים ביחד בעבודת ה', אבל כדי שזה יהיה באמת ביחד- נראה שצריך וכדאי להשקיע בזה כבר עכשיו.. (:

אמרת נכון, אנחנו גדלים ומתפתחים כל החיים.
יכולה רק להגיד לך איך אני משתדלת לפתח עוד את העולם הרוחני שלי (בתקווה שיועיל לך אפילו קצת..),
אין לי אפשרות להקדיש יום שלם ללימוד אז מציבה לעצמי יעדים - אם התחלתי ללמוד ש"ס משניות בעיון, כתבתי את הפרקים בדף ומסמנת את מה שלמדתי.
התחלתי בתנ"ך עכשיו אני במשנה ובעז"ה השלב הבא - היד החזקה..
לפני כל חג - חוזרת על הלכות החג.
יש תקופות שלומדת פ"ש כל שבוע..
ברוב ראשי החדשים בשירות דאגתי לספר שהתשדלתי ללמוד בחודש הקרוב (דרך ה', מסל"ש , חובת התלמידים, באלול- אורות התשובה...)

הלימוד משמר את היציבות בעבודת ה' שלי.
וגם תפילה. תתפללי על זה. ב"והערב נא", בשמע קולנו.
לזריקות כח ועידוד הולכת לכותל(:

שהקב"ה יאיר לך פנים ותמצאי את הדרך הנכונה לך ביותר הבייתה
ט' בתמוז תש"פ 13:07

באמת בלי לימוד עצמי שום דבר לא יתקדם, וזה נכון גם לביניישים. ולמקרה שקצת קשה לעשות צעדים ראשונים, אז יש שיעורים ברשת.(ואני לגמרי לא מתייחס למה שכתבת בארוכה, אבל הזעקה מרגישה אמיתית ומהמעט שאני יודע גם נכונה) 

ט' בתמוז תש"פ 13:48
מה שאני עושה מרגיש נכון,

זעקה נשמע קשוח קצת

ותודה, ניראלי...
ט' בתמוז תש"פ 11:01

כתבת מדויק.

אני חושב שאני מבין טוב את הכאב. רק מהצד השני.

אישי לי מדי לכתוב במקום פתוח ולכן לא אכתוב מה שהייתי רוצה. אבל קצת כן.

 

א.

אני משער שאת יודעת ובכל זאת אקצין: אין הכרח כלל בין תורניות לבין ביינישיות. הכוונה היא שבחור שלומד או למד בישיבה, עשור ומעל מצידי, אינו בהכרח כלל בחור צדיק, תורני או עובד ה' יותר מאחר. בצער רב אני אומר, לפעמים אף להפך.

אפשר לכאוב שאין את המסגרת, וראוי. אבל נכון לדעתי לצאת מהמחשבה (הנכונה בחלקה) שרק לשבת מול הגמרא מסדר את הכל או לפחות נותן את הכלים לכך. לפעמים לא. פעמים רבות לא.

המידות לא תמיד נבנות כשכולם מסביב נחמדים. העבודה והשיפור לא תמיד עולים כשהכל ורוד ופשוט בבועה היפה. ויותר, בכמה ישיבות המושג -עבודת ה' או עבודת המידות- נמצא בשיח היומיומי? בעצב אני אומר, שהמצב שכמעט ונהייה סטנדרט שמי שיוצא מהישיבה או לאחר מספר שנים ממנה אוטומטית מחובר ועובד ה' פחות, מכאיב לי כל כך. ההפך צריך להיות, ואם זה המצב כנראה טעינו בדרך. לטעמי החיבור לא נובע ממספר השעות מול הגמרא אלא מדרך החיים; האם אנו חיים את ה' יתברך או לא.

 

ב.

לא ארחיב כאן, אבל במשפט: הצד שלכן? אין אותו לבנים. אין לצד התורני של המפה את האפשרויות כמעט כלל "לצאת לחיים" (מושג שגוי בעיניי) כרווק תורני. נתקענו בעצם בישיבה עד החתונה ולרוב הרבה אחריה. כמה ביינישים נשארים בישיבה פשוט כי אין להם אפשרות אחרת? הפגיעה הזו משפיעה בצורה בה כנראה לא תביני מכמה שורות. דרך החיים המובנת לגברים בציבור גם היא דרך חיים שנקבעה וממשיכה להתקבע יחד עם פגיעה בכל הרוצים מעט שונה. עוצר כאן. 

 

ג.

ההשוואתיות הורסת: כאחד שחושב על הנקודה הקודמת כמה שנים, מעולם, עד הרגע, לא העלתי להשוואת בין הגברים לנשים. לדעתי זו הסתכלות שגויה ומעט מסוכנת. אפשר וראוי לכאוב על החוסר. אפשר וראוי לשנות מה שנכון וצריך. חמור לדעתי לפעול לכך מתוך השוואתיות.

אני מבין שזה הצד השני ואין למי להשוואת חוץ מלמין השני. אבל אדייק את הדבר מצורת ההסתכלות; האם אנו רוצים בתיקון כי להם יש ולנו לא, או האם אנו רוצים בתיקון כי זה הדבר הנכון לנו. וכן, משחק המילים הזה כביכול, ובעצם המחשבה וההסתכלות על העולם, לדעתי מראה על כל ההבדל.

 

ד.

אני חושב שנכון לפתח את המקום הנכון והמותאם לכן, מקום בו ניתן למלא ולהתמלא. בשמחת תורה ובפורים כבר יש הרקדות תורניות לנשים (תקנו אותי אם אני טועה). שיעורי התורה הנשיים מתרחבים יותר ויותר. עולם המדרשות גדל וכבר אינו לשנה אחת, ולאט אבל בגרף עולה המקומות דרכן ניתן לחזק את החיבור מתרבים.

ואולי נכון גם ליצור מקום חלקי שיענה על הכאב המדויק הזה. מסברא אומר שרוב השינויים בעולם נבעו מתוך כאב של יחידים שקמו ופעלו. ומבין אותך. וכואב איתך. ולא מוריד אף לא טיפה אחת מהכאב.

 

ה.

יציבות בעבודת ה' בהחלט קשורה לחתונה: זו ההשלמה הנדרשת, זו ההתחלה הנדרשת בשביל להתקדם ולהשתפר בעולם הרוח. אין צורך לדעתי להרגיש שלמים בעבודת ה' בשביל כך. צריך לדעתי לחפש ע"פ השאיפות וכל עוד יש עבודה רצינית לכיוון שלהן. אין מצב בחיים, או לפחות כך אני מקווה, שנאמר לעצמנו: זהו, הגענו למקום שלם, עכשיו אפשר לנוח.

אומר יותר מכך, וזה מתחבר לנקודה א. עבודת ה' לענ"ד אינה בבית המדרש. ואינני מחלק כלל בין נשים לגברים. אין הכוונה שאין עבודת ה' בבית המדרש, ודאי ופשוט שיש. אבל לטעמי עבודת ה' המרכזית נמצאת בעיקר מחוצה לו. וגם כאן, כמו ברוב השורות לעיל ראוי ונכון להרחיב. אבל כתבתי די.

 

 

מקווה שלא פגעתי, זהו הפך רצוני.

כתבתי יותר משתכננתי אך עוד רב החסר על הנמצא.

מאמין שרבים מהביינישים יחלקו עלי.

ובכל זאת, מקווה שלא אצטרך להרחיב כאן יותר.

בהצלחה.

ט' בתמוז תש"פ 11:24

בתחילה אגיד שברוקולי ערכה את ההודעה לבקשתי ויש שם שינויים קלים, אז לא יודעת אם כתבת את זה לפני או אחרי.. אשתדל להתייחס לנכתב לפני שערכתי.

 

א. ממש לא אמרתי שלשבת מול הגמרא זה מה שמסדר את החיים. בסוף האדם בוחר ויתכן כמו שאתה אומר שאדם ישב בישיבה ולא יעשה בה כלום. אמת. מה שהתכוונתי זה שבישיבה ישנה האופציה לבירור סטרילי במידה והאדם בוחר בזה.

בנוגע למידות וכו - מכירה ישיבות שכן, זה השיח.. בכ"א, לא אמרתי שאין מה לתקן בעולם הישיבות...

 

ב. לגבי הלצאת לחיים, כן , תמיד הרבה שלנו במדרשה היה אומר שהחיים זה ממש כאן בבועה.. אבל בו זמנית היה מזכיר שזה לא לנצח, ועבודת ה' בחוץ היא משמחת ומגדילה. זה פשוט שניהם. לא התכוונתי שהחיים בבימ"ד הם לא נחשבים חיים.

אני מסכימה איתך מאוד לגבי זה שעבודת ה' היא לא בהכרח בבית המדרש, ואפילו כתבתי שמה שאני אומרת לא נובע מכך שאני חושבת שהחיים מעאפנים או משהו, פשוט חושבת שצריך קודם לכן, קצת מקום של התכנסות כדי להצליח לצאת אליהם ולחיות אותם בצורה שמגדלת ולא מערערת.

 

והאמת מעיזה לומר שקצת כן מבינה על מה אתה מדבר, כי מכירה מקרוב כאלה שהמסגרת הישיבתית פגעה בהם. עם זאת, לא מסכימה לגמרי- למה אין להם אפשרות אחרת? מישהו אמר שצריך להישאר בישיבה עד גיל 30 אם אדם לא התחתן? לא ולא. למה גבר לא יכול לצאת ללמוד ולעבוד ולשכור דירה?

 

ג. קיבלתי. תודה על הדיוק. לא התכוונתי להשוות, יותר לדבר על החוסר.. הבאתי את הצד הגברי בעניין כדי להסביר את הפער. (ושאלתי גם בהודעה הפותחת, אם כך זה צריך להיות, כלומר האם הפער נכון מלכתחילה כי זה נשמות שונות או שזו טעות שצריכה תיקון? ואם זה מצריך תיקון אז איך? אני לא יודעת מה התשובות לשאלות האלו.)

בכל אופן, חד משמעית הרצון שלי בתיקון נובע מצורך שלי בזה. לא ממקום פמינסיטי שמחפש שיווין וכו...

 

ד. אתה צודק, באמת יש התקדמות גדולה בעניין. אבל שוב, זה דברים שהם מעין 'תחנות תדלוק' .בתחנת דלק לא מייצרים את המנוע, רק שמים בו דלק... אם תשים דלק ואין מנוע ברכב זה לא עוזר לכלום...

 

ה. מגניב לשמוע דעה כזו. לרוב אנשים יגידו שלא מתחתנים עם שאיפות.. מה שגם נכון וקצת מפחיד.

 

ממש לא פגעת,

תודה על הבנת הכאב, ועל ההערכה.

רואים שכתבת מתוך רגישות ומאחלת גם לך למצוא תשובות לנפש במקום בו אתה נמצא

אל תרצו בשביל אחרים.
אתם לוקחים להם את הרצון וזה פשוט לא

ט' בתמוז תש"פ 11:35
עבר עריכה על ידי דעתן מתחיל בתאריך ט' בתמוז תש"פ 11:47

רק דייקתי את דעתי.

 

לגבי החלק השני של ב.

אני חושש שאת טועה. אינני מנפגעי הישיבות. אני אוהב ומחובר אליהן מאוד. ולא, לא ניתן.

פחות מעוניין להרחיב. אם חשוב לך את יכולה לשאול בפרטי.

 

והסוגריים, טוב, בדיוק עליהן אני חושב שהן הסתכלות שגויה. השוואת מיד לאחר שהסכמת שלא נכון להשוואת.


עריכה: אוסיף משפט שנובע אצלי מתוך חוסר ההשוואה. בסוף, המקום שאולי את רוצה שיהיה קיים לבנות, זה שאינו תחנת דלק אלא חיים שלמים, אני לא בעדו (ככלל). אני חושב שכמו שאנו קצת סטינו מתפקדנו בעולם כך גם אתן.

 

קראתי לפני העריכה.

וסליחה שאינני קורא בשנית.


ט' בתמוז תש"פ 11:50

לא חשבתי שאתה מהנפגעים, אמרתי שבכללי מבינה שיתכן ויש כאלו גם.

 

לא ככ הבנתי לגבי ההשוואה, אולי לא דייקתי ואולי לא הובנתי אבל נראה לי לא קריטי באמת לפתח על זה דיון כי נראה לי בגדול אנחנו די מסכימים

 

ואשמח לשמוע. תודה!

אל תרצו בשביל אחרים.
אתם לוקחים להם את הרצון וזה פשוט לא

ט' בתמוז תש"פ 11:06
את הכאב שלך באמת
לא פעם ראיתי בחורי ישיבה ועלה לי דמעות בעיניים
למה אני צריכה להסתפק רק בשנה של מדרשה ..
זה לא כמו ישיבה!!!
לבנים יש כל כך הרבה עולמות של תורה להישאר בהם בן שיגיע לישיבה שלו תמיד תמיד יתקבל בברכה זה לא אותו דבר אצל בחורה איזה בחורה נשארת שנה שלישית המדרשה או אפילו שניה? אף אחת..

ובאמת הצפייה של העולם מבנות לדעתי היא הרבה יותר גבוהה מגבר וזה באמת מתסכל ..
אם גבר יכול להרשות לעצמו ללמוד בנחת שלו עד שהוא יבנה ..
לבחורה אין את הפרבלגיה הזאת זה שירות מדרשה וישר לימודים גבוהים שלוש שנים וטאק עבודה ילדים וזהו..
נורא קשה לשלב עם הכל לימוד תורה..
ותאמיני לי אני מנסה בחיי כמה שאני מנסה.

ואני ממש מבינה אותך באמת אני מרגישה התנשאות מהעולם של הגברים מה את לא יודעת שככה וככה?
לא נשמה שלי העולם לבנות הרבה יותר תובעני..

אבל יש נקודה שאני לא מתביישת להגיד אני בטוחה במילון אחוז שאם הבנים היו עוברים את הדרך שלי לא היה להם אפילו לא את החצי אמונה שיש לנו פשוט היא נמצאת שם..
גם בלי הסבר הגיוני
ולא אני לא אומרת שבחורה לא צריכה ללמוד תורה עוד שעה אני הולכת ללמוד תורה זה חשוב! מבחינתי מי שיהודי צריך ללמוד תודה .
לא יודעת אם זה מנחם אבל אל תחשבי שהאמונה שלהם יותר גבוהה ממש לא.


ואני הבנתי מה קורה פה..
פעם זה לא היה הגיוני שבנות ילמדו תורה ואז רבנים אמרו למה לא בעצם?
אם בחורה משכילה מסוגלת ללמוד דברים לעומק של חול אין סיבה שהיא לא תלמד תורה..
ואז אמרו אבא שהילדה מבקשת ממנו ללמוד תורה יכול ללמדה...
יש הרבה מקומות שנורא מקטינים את האישה.שהדעת שלה לא מכוונת וכו' וכו.
בולשיט

אני כן חושבת שגמרא לא הייתי רצה ללמוד אבל לפחות לדעת מה הולך שם זה כן..


אני מסכימה איתך שחייבים מקומות שנשים לומדות בהם תורה ויש בהם רבניות ורבנים 24/7 ..
מקום איכותי שיכול לעטוף את הבחורה בכל שלב בחייה ובכל שלב יהיה לגיטימי מאוד שתבוא ללמוד לא משנה מי היא.
בין הנסתר לנגלה
בין העולם הבא
לעולם הזה
(ארז לב ארי)
ט' בתמוז תש"פ 17:09
הזדהתי כאן עם הרבה דברים.
המחשבות שלי בנושא לא מאורגנות מספיק כדי להעלות אותם על הכתב בצורה מסודרת, לבינתיים שולחת חיבוק אם זה מתאים 💜
ט' בתמוז תש"פ 17:30
יש לי הרבה מחשבות לגבי זה, אבל רובן נאמרו פה.
מה שכן, עם כל הקולות הצמאים כאן, הייתי מציעה פשוט ליצור פלטפורמה לזה. ללימוד
יש היום בתי מדרש לנשים של יום בשבוע עם כמה שיעורים שאפשר להצטרף לזה, וגם אפשר ליצור חברותות. הקורונה גילתה לנו את נפלאות הזום
ולמי שסולדת מאמצעים טכנולוגיים, אפשר להיפגש פיזית סביב אזורים קרובים.

אחרי הרבה הזדהות פה הרשיתי לעצמי להציע פתרון🙈

הכלי הזה, שבור אני משתמש בו

 

 

אולי יעניין אותך