י"ד בתמוז תש"פ 12:27

זוג עם שני ילדים ובהריון, מתחזקים (עדיין לא דתיים) שומרי שבת וחגים ומסורת.
מאז שאנחנו בתהליך (שלוש שנים בערך) כמעט ולא נפגשים עם המשפחות בסופי שבוע ובחגים , ובמילא לא נפגשים במהלך השבוע , לא גרים באותה העיר.
יש לנו ילדים צפופים, שנתיים וחצי, חצי שנה ובהריון. ובגדול עניין הגידול עליי עם שיתוף פעולה של בעלי כמובן. (אני לא עובדת)
מרגישה לבד ומרגישה קושי בבדידות לפחות אחת לחודש שמנטרל אותי אנרגטית.
הילדים כמעט לא חווים משפחה וסבא וסבתא כי הם לא באים לבקר וקשה להם לארח אותנו בשבתות.
זה המצב ולא ניתן לשנות.
החלום שלי משפחה גדולה אבל מרגישה שאני טובעת באתגר הזה. ואני מרגישה בודדה ועצובה לפעמים שכמה נורא שאנחנו בתהליך כל כך מבורך אבל המחיר הוא בדידות איומה.
עוד אין קהילה ממש (גרים בתל אביב) זו עיר פחות מסורתית כך שאין ממש שכנות פעילה.
מישהי יכולה להאיר את נפשי ולחזק אותי? אשמח מאוד! לא רוצה להיות בעצבות כי באמת שברוך ה אני ברת מזל! רק צריכה כוחות!
י"ד בתמוז תש"פ 15:55
שאפשר לעשות בתהליך של התחזקות זה לברוח מהבסיס שלך. כלומר מהמשפחה.
זה הדבר הכי בסיסי שיכול להיות.
אין שום משמעות לתהליך בלי קשר עם המשפחה.

ברור שלא תצליחי להחזיק מעמד ככה.
איך אפשר?
תחזרו למשפחה. גם אם זה אומר פשרות קטנות.
תבנו את עצמכם מתוך המשפחה ולא בנפרד.
י"ד בתמוז תש"פ 16:18
חחחח אז לא כתבתי מספיק ברור
אני כל הזמן מזמינה אותם ואין בהם צורך לבוא לבקר או געגוע לנכדים
הם גם לא מזמינים כי אין להם כוח לארח אותנו
הלוואי והוריי היו סבים מעורבים אבל רחוק מזה
גם כהורים הם היו בענייניהם . בקיצור לא מתמרמרת זה התיקון שלי וההשגחה הפרטית שלי להיות בת להורים כאלה.
אז זו נקודה אחת רק כדי התמונה תיהייה ברורה
כתבתי שזה המצב השלמתי איתו ואין מה לעשות
הלאה.....
איך אני מתקדמת ומתחזקת מכאן עם כל הבדידות שכרוכה בניסיון הזה. כמובן שרק הקדוש ברוך הוא אבל כלים פרקטיים מאוד יתנו לי תקווה וציפייה
ט"ז בתמוז תש"פ 15:28

♥︎♥︎♥︎♥︎

If you want to change this world, go home and love your family. 🏡

 

 

ט"ז בתמוז תש"פ 20:37
תראי, בדידות היא הרסנית.
אם אתם גרים בתל אביב, יש לא מעט קהילות, ותיקות וחדשות שתוכלו להצטרף אליהן.
יש מרכזי לימוד יהדות שסביבם מתקבצים כל מיני אנשים בכל מיני שלבים רוחניים בחייהם.
אני באמת חושבת שקודם כל, שווה לכם להתחבר למקום כזה.
אני לא תל אביבית ולא מכירה כ''כ, אבל בטוח שיטוט קצר ברשת יתן לך כמה כיוונים על מקומות כאלה. עכשיו בקורונה זה יותר מורכב, א''א לקיים שיעורים ואירועים כמעט, אבל אולי בכל זאת המרכזים האלה יכולים לתת לכם מענה חברתי.
וגם- אולי חברות, גם אם הן חילוניות לגמרי, יכולות להוציא אותך קצת מהבדידות.

לגבייך- אני גם לא עבדתי בצורה מסודרת כמה שנים כשהגדולות שלי היו קטנות. אני חושבת שכדאי לך לשקול היטב אם זה טוב לך.
יכול מאוד להיות שאם תמצאי עבודה בחצי משרה, קרוב לבית, והילדים יהיו במסגרות, זה יתן לך קצת אוורור, קצת מרחב נשימה.
זה לא קל להיות עם ילדים בבית כל הזמן. המון עיסוק טכני, את מדברת כל הזמן עם ילדים ולא עם מבוגרים, וזה מאווווד אינטנסיבי.
אני לא יודעת באיזה שלב את בהריון, אבל אם את לא לקראת הסוף, תשקלי את הענין- עבודה בהיקף מצומצם שתיתן לך קצת אוויר.
ואם לא עבודה- אז בכל מקרה את חייבת, בשביל עצמך, להתאוורר מדי פעם.
לצאת לבוקר בבית קפה עם חברות (אולי להשאיר את הילדים עם סבא וסבתא?)
לצאת לים באיזה יום חופשי
לצאת בערב לאיזה חוג שמענין אותך.
אפילו רק לצאת למקום מיוחד, עם הילדים.
זה ממש יעשה לך טוב.
כ' בתמוז תש"פ 15:37
המקום, ו-או הגרעין התורני
יעזרו לכם בהכוונה

בהצלחה
כ"ג בתמוז תש"פ 06:46
בדידות זה קושי נוראי.
אולי תצאי לעבודה, תבלי קצת זמן עם אנשים מבוגרים וזה ייתן לך כוחות לילדים?
אולי תעברו דירה למקום עם קהילה? (יכול להיות גם בתוך ת"א)

אולי יעניין אותך