אני גננת ויש לי ילדה מקסימה בקייטנת הגן ( יש לי איתה היכרות מכל השנה ). והיא מאוד דרמטית והכל אצלה שחור הוא לבן. היא בעלת מזג מעט קשה נוטה לכעוס בקלות ושלילית לרוב.
היא אומרת משפים כמו
" אף אחד לא חבר שלי "
"הוא כל הזמן מציק לי"
" היא תמיד לא משחקת איתי"
" אני אזמין את כולםם אלי הביתה ואותך לא "
" אני תמיד לא מצליחה במשחק הזה"
" כל הזמן אני כועסת ועצובה וככה אני "
מיותר לומר שכל מכה זה צרחות, כל כעס ואי שביעות רצון דורשת זמן רב ולבד להרגע
לאחרונה הילדה עוברת משבר משפחתי אך המשפטים הללו והדרמטיות נאמרו לאורך כל השנה.
אני מחפשת דברים לעזור לה. מצד אחד להקשיב לדברים שלה להכיל אותה ולשקף את רגשותיה מצד שני ללמד אותה להיות יותר חיובית יותר שמחה. ללמד אותה שיש מגוון מצבים וגוונים בחיים וזה לא " תמיד , כל הזמן , אף פעם ".
חשוב לי לציין שהנסיון להראות לה נקודת מבט חיובית כשל ונגמר בפינגפונג לא מועיל בו אני מסבירה לה ומוכיחה לה שהעניין לא גורף והיא מתעקשת שכן.
לדוגמא
אני " היא לא כל הזמןן לא חברה שלך. מוקדם שיחקתן מאוד יפה יחד. נכון עכשיו אתן לא מסכימות וקצת כועסות וזה בסדר. נצליח להתגבר על זה יחד "
היא " לא נכון היא תמיד לא חברה שלי. זה לא בסדר שאנחנו כועסת לא נצליח להתגבר ונשאר ברוגז לעולם".
כשהיא נרגעת היא חוזרת לשחק ולהנות