אבל אתה יכול לשאול איך זה להיות בן שני של מישהו. או הורה שני של מישהו. הרי הוא נורא אוהב את השני, ואיך יש לו מקום לאהוב גם אותי

ולכל גבר/אישה יש בן זוג אחד

זה לא קשר דומה בכלל

כמו להשוות בין למידה פרטנית לפרונטלית

מצד שני, אפשר להבין שאפשר לאהוב שני אנשים שונים.

 

יש לי הרבה חברים טובים וקרובים מאד, שרובם אם לא כל אחד מהם מתחבר איתי בנקודה אחרת.

 

והרבה בנות שיצאתי איתן התחברו לצדדים שונים באישיות שלי ואני לצדדים באישיות שלהן שאצל האחת היתה ולאחרת היתה נקודה אחרת.

 

אז ההבנה שכל אדם הוא מיוחד גם אם הוא לא היחיד, והוא יכול להיות יחיד כרגע - מספיקה בעיני

שהזמן עושה את שלו ופשוט שוכחים.

זורמים עם החוסר-נותנים מקום גם לכאב וגם לזה שחסר משהו ברמה הפיזית-רגשית

אולי בתוך הלב שלו הוא כל הזמן מתגעגע לקודמת ורוצה שהיא תחזור?

יש מצב שהוא כל הזמן יזכור שאני ברירת מחדל

מה גם שיש נטיה לזכור את אלו שהלכו מאד לטובה....

 

אני מדברת בלשון אישית, ב'ה אני לא במצב הזה בכלל, עוד רווקה

ובעז'ה לא אגיע

אבל ככה קל לי להסביר....

ןגם לא חושבת שמתישהו שוכחים או מפסיקים להתגעגע לגמרי.
זה פשוט מצב שצריך להכנס אליו בידיעה שהיה עוד מישהו והוא לא הולך לשום מקום מבחינה רגשית

לא חושבת ששוכחים,
הכאב מתעמעם ותופס מקום יחסית צדדי בחיים אבל לא נעלם ונמחק.

מניחה שפשוט מרגישים צורך פיזי-רגשי לזה, כמו בפעם הראשונה שהם התחתנו.
לא כולם מסוגלים לעשות את זה שוב, שלל סיבות(אשליך ממה שקרה אצלנו-אני חושבת שלרוב בגלל הילדים)

אני בקושי שמעתי גם על אלמנים שהתחתנו שוב
אני לא מכירה מספיק בשביל לדעת

 

אבל לרוב יש להן פחות הצעות (הן יוצאות הרבה אחרי האובדן לעומת גברים שלפעמים מתחתנים בתוך השנה) 

 

לרוב זה נובע ממשתנים אחרים 

 

מאשר נשים שצריכות את הגבר שלהן

ככה פעם הוסבר לי בקצרה....

ולדעתי הוא גם לא נכון בכלל

זה הוסבר לי יותר בהרחבה

הרי אלמנים יכולים להתחתן עוד בשלושים או מיד אח'כ, הם זקוקים נואשות לאישה (בלי קשר לכמות הילדים בבית)

ואלמנות רובן ממשיכות בלי להתחתן שוב, לפחות עד סיום נישואי הילדים

אז הסבירו לי שזה נובע מהצורכים השונים בין המינים

ב"ה
אבא שלי לא התחתן שוב מעולם ועכשיו הוא גם לא רוצה.
היועצת שלי התחתנה עם אלמן די הרבה שנים אחרי שהיא התאלמנה
אני באמת לא יודעת מה קורה, אבל אני לא חושבת שזה הסבר נכון כל כך, אם הבנתי נכון-גם נשים זקוקות לזה.

יש הרבה רווקים שמתחתנים הרבה אחרי 18, זה אומר שגם בנים יכולים להסתדר הרבה שנים בלי אישה
מה יש באלמנים שהם זקוקים נואשות לאישה?

אדרבה

תחכימו אותי אם אני טועה

עם כל הכבוד לרווקים, ואני אומר כמובן גם על עצמי-

רווק לא חווה נישואין

אז הוא לא יודע איזה חוסר זה..

 

תחושת חוסר מגיעה ממשהו שהיה לך או שייך לך או שהיית קשור אליו.

ובמיוחד אחרי שנים של נתינה ואהבה ועבודת מידות מטורפת כדי לבנות את הנישואין האלה. והחיבור שבא בעקבות זה.

 

אנחנו לא מרגישים את זה, כי אף פעם לא היינו במצב כזה,

ומי שכן מרגיש- הוא מאלה שלא יכולים להסתדר הרבה שנים בלי אשה (כמו שאשה לא יכולה 'להסתדר' בלי גבר.. ואני לא מתכוון רק לרמה הגשמית)

כמובן אני לא כותב מניסיון (ב''ה), ושבע''ה גם לא נכתוב חס ושלום מניסיון, ולא אף אחד אחר מישראל.
אבל מכיר מעט את התופעה

אבל נשמע לי הזוי להגיד שגברים בנישואים שניים באים להתחתן עם אשה רק כי היא אשה,

ולא בודקים התאמה לפני כן..

זה לא פחות צורך נפשי ממה שזה צורך פיזי

 

אולי בהתחלה.. ייתכן שהגבר רק רוצה להתחתן ולמלאות את החוסר,

אבל זה כמו כל אדם שיש לו כאב הוא לא חושב בהתחלה בצורה הכי רציונלית. אבל זה לא שלא חשוב לו מישהי מתאימה,

 

וגם- הענין הזה שלא רוצים להתחתן עם מישהי שמזכירה את האשה הראשונה (זה גם רצון שמשתנה בין אנשים ובמשך הזמן)- מי שלא מכיר יחשוב שהוא רק רוצה להתחתן עם מישהי ולא אכפת לו עם מי. אבל דוקא מאוד אכפת לו עם מי- שלא תזכיר את האשה הראשונה...

אז לא הכל פה זה לוטו, נראה שהרוב פה זה לא ככה

וגם יש כל כך הרבה משתנים בקטע הזה כל כך הרבה

גם כשהיה מותר, איך גבר יכול להתחתן עם כמה נשים? איך הוא לא מרגיש סתירה?
אז נכון שכנראה הייתה רק אחת שהוא היה מחובר אליה באמת, אבל איך הוא לא הרגיש מוזר?

כנראה שגם אם היום זה שונה ב"ה, בטבע של בנים יש יכולת כזאת לתת לכל אחת את המקום שלה והצרכים שלה.
אבל רק מזו שהם אוהבים באמת הם רוצים גם לקבל ואיתה הם רוצים להרגיש את האהבה=אחד.
רק היא תרגיש שהם לא שם רק בשביל לתת לה ובגלל שהם צריכים רוך ושאר תכונות של אישה בחיים שלהם, אלא כי הם פשוט מרגישים אחד איתה.

לעומת זאת, אישה לא יכולה לעשות את הפיצול הזה. היא עד הסוף.

וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה?

לא יודע, אבל לא פעם ראשונה שאני שומע את הטענה הזאת והיא נשמעת לי שלוקחת את הגבר למקום מאוד זר לעצמו וקר.. כאילו אין דבר כזה רגשות, לא שמענו על זה מעולם.

זה נשמע לי נישואין כל כך טכניים בלי נשמה המצב הזה של פוליגמיה

ואל תביאו לי דוגמה מהאבות-
הם עשו דברים על פי ידיעת רצון ה' מעצמם, לבנות בית ישראל (מהר''ל בתפארת, נפש החיים שער ב' ועוד..). וגם יעקב לא רצה מלכתחילה לשאת שתי נשים.
אברםה ויצחק בכל אופן זה לא בדיוק היה שתי נשים. אלא אשה אחת ושפחה אחת

ולגבי הפסקה השניה והשלישית שלך- תראה שכתבתי ממש לא ככה. שגם גברים רוצים אהבה של אחד.

כל הדיון הזה של "כן אידאלי לא אידאלי" הוא חסר משמעות.

 

זה סוג הדיון שכל צד מדגיש את הרגשות שלו, והדיון הוא לא בעובדות אלא בין שתי תמונות עולם - בעיקר רגשיות - מוקצנות.

 

ברור שכשאומרים שיש משהו באופי הגברי שגורם להם לאהוב שווארמה לא הכוונה שגבר בלי שווארמה ימות מרעב. בקיצור, הדיון מנסה להגיע לבירור ולא להקצנה של שתי התפיסות האפשריות בקצה

 

והשאלה לא מה אני רוצה אלא מה אני מאמין שתקין (לא אידאלי, תקין)

ובסך הכל רציתי להראות שיש לגבר כח בנפש שיכול לגרום לו להתחתן עם אישה חדשה גם אם אשתו המנוחה לא נשכחה ממנו.

לא כתבתי שזה טוב או רצוי.

ולהיפך, נראה לי שמעמיסים עליי דברים שלא כתבתי.

פשוט לא רציתי שיחשבו עליי דברים כאלה..

ניסיתי, לא הצלחתי

ונשמח להסבר

זוג ששניהם לא יודעים לבשל ואוכלים בחוץ. יכול לכתוב פה מישהו שזה לא אידאלי ולא יודע מה עוד.

 

וזה באמת לא אידאלי. הם מפסידים חלק מחוויית הזוגיות. אבל זה לא בעיה. הם בסדר גמור.

 

אותו דבר גבר שנשוי לשתי נשים בזמן שהדבר מותר מצד ההלכה. האם היה יות טוב שיהיה נשוי לאשה אחת? יכול להיות. אבל במציאות הוא צריך לבחור בין הרבה שיקולים, ובפועל הוא בוחר באפשרות היותר טובה או הפחות גרועה. זה לא אידאלי אבל זה בסדר. אנחנו לכל היותר יכולים להתעניין מה השיקולים לכאן ולכאן ואיך לתת להם משקל.

בין דבר שהאדם שולט עליו לדבר שהוא לא בידי האדם.

 

דבר שהוא לא בידי האדם- למשל הזוג כרגע- במצב הנתון הזה- לא יודע לבשל, סבבה אז אנחנו אומרים שהדבר הכי אידיאלי למצב הלא אידיאלי שלהם זה שיאכלו בחוץ, במקום לגווע מרעב או לאכול אוכל לא טעים וקר בבית.

 

אבל כשיש לך בחירה בין אשה אחת לשתי נשים- פה אני אישית לא יכול לתרץ את עצמי ולהגיד- כן אין לי ברירה, וזה לא מעיד על כלום ואין הבדל בין שני הדברים מבחינת האישיות שלי. כי זה מעיד! מעיד שבחרתי משהו, מתוך המקום הנפשי שלי, והשאלה היא מה זה מעיד. לי נראה שהיכולת הזאת להיות עם כולם מעיד שיש פגם בהרגשה הייחודית, כלומר- השכל אומר שטכנית אפשר להתחתן עם הרבה נשים אז נקשיב לו, והרגש שמצד טבעו לא מתחבר לכל אחת באותה הצורה ולא מעריך ולא רואה בכל אחת את אותם הדברים- אלא בכל אחד הוא רואה דברים שונים (נגיד עין טובה אומר שאני מתמקד בטוב שאצל כל אחד, בודאי שהטוב שלי הוא אחר משלך וכן הלאה).

אז זה אומר שיש פה רובד של תקינות מצד השכל, ואי ביטוי רגשי- לכאורה מצב לא תקין מבחינה רגשית.

זה החלום של הרבה גברים גם היום
רק שהמציאות לא מאפשרת, לפחות לרובם. ב"ה.

"לא ברשיעי עסקינן" במובן הרעיוני

זה לא מה שאני שומעת ומתרשמת..

אם מזה שיש גברים שנוטים לפזול החוצה זה אחרת מחיים זוגיים ואהבה ממוסדת עם כמה.
פזילה החוצה זה בדכ תאווה. נשואין כוללים בתוכם אהבה ברמה מסויימת והתחייבות.

החלום של הגבר, אפילו הדתי.. שהוא ישמח בכמה שיותר נשים,
אני רואה את זה גם בשיחות חיות עם כל מיני אנשים. בקיצור, זה ברור.
מי שיכול להרשות לעצמו, לרוב מי שהכסף נשפך לו מהכיס (חילונים וכו) מקיף את עצמו בנשים..
זה מלמד.
אתה לא תראה אישה שמקיפה את עצמה בגברים ח"ו גם אם היא העשירה הכי גדולה וגם אם היא הכי חילונית וגויה בעולם.

אבל הוא מייצג את עצמו ואת שכמותו ולא את הרוב.

מסכים שיש הבדל בין המינים בעניין. אבל זה בגלל הקטע היצרי ולא בגלל שבנים מחפשים עוד אהבה.
גברים גם אוהבים את האישה שלהם מאוד. גם אם בקטע היצרי יש להם קשיים.

לא חושב שיש לי חבר או קרוב משפחה אחד, מהדתיים ומהחילונים, שהיה מוכן להכאיב לאשתו ולהתחתן עם עוד אחת.

אבל כנראה מה שמפריע לך זה עצם זה שהם נמשכים לעוד נשים. גם אם לא יעשו עם זה כלום ובלי קשר לפוליגמיה. נכון?

שכן.
אני לא מאשימה בטח ובטח שלא את מי שלא ממש את זה, רק אומרת שהטבע הזה פוגע.

יותר ממה שזה.
זה יצרי נטו ולא רגשי. גם אם קשה לכן לתפוס את זה כי אצלכן זה לא ככה.

נצייר מקרה שכיח- גבר שמאוד אוהב את אשתו. משקיע בה. מחזר אחריה. מעריך אותה. מקשיב לפריקות שלה.

אבל מה לעשות יש לו גם יצר. אשתו מושכת אותו אבל יש גם אחרות שמושכות אותו. לא רגשית אלא רק יצרית.
אז הוא מתאמץ לא להסתכל, לא לחשוב, ומדי פעם הוא טועה וכן מהרהר. ואז הוא מצטער ומרגיש רגשות אשמה. ובגלל זה דווקא משקיע יותר באשתו. כי הוא פגע בה למרות שהיא לא יודעת מזה.

משתלם לאישה? לא יודעת מה עם אחרות אני באופן אישי הייתי מוותרת על "פיצויים" כאלה
אבל בכל זאת יש לציין לשבח את מי שמצפונו מייסר אותו, זה יפה.

שהוא היה שמח לוותר על התיק הזה שנולד איתו ומקשה עליו.

בכל אופן, לא צריך לחשוב על זה יותר מדי. צריך להתמקד בטוב שיש בבחור שמול עינינו.

בדיוק כמו "גבר שרוצה להתחתן עם אשה נוספת הוא לא נורמלי". נראה לי לא יפה

שהיא לא מיוחדת לו, הוא לא בסדר בכלל.

למה כולם פה מניחים שאם אדם עושה משהו הוא עושה את זה ברשעות מקסימלית?

 

אני לא התחתנתי אפילו עם אשה אחת. אבל אני מאמין שאם הייתי מתחתן עם שתי נשים, הייתי עושה את זה בהתחשבות. איך? לא יודע. לא עשיתי. אבל אם הייתי עושה, ברור לי שלא הייתי מתעלם מהכאב הזה. 

 

באמת הכאבת לי בתגובה הזאת

למה הרצון לעוד אישה חשוב יותר מהכאב של הראשונה שבכל מקרה יהיה קיים במידה מסויימת?

כאילו יש לנו גבר. באישון לילה הוא קם למקרר. פותח את המקרר, מוצא משהו, אוכל קצת, מתיישב על הספה, ופתאום מחליט שהוא רוצה עוד אשה. הוא חוזר לחדר השינה, בודק שאשתו ישנה, והולך לחפש מישהי אחרת.

 

אז ממש לא.

מישהו שמתחתן עם אשה שניה, בהבנה שלי, זה אדם שלדוגמה - הוא זקן או נכה ומישהי מתנדבת לטפל בו, ובשלב מסוים הם מחליטים לצרף אותה כחלק מהמשפחה. אפשר לאמץ אותה כבת, אבל בחברות מסוימות אפשר להתחתן איתה.

או יכול להיות מישהו שאשתו כבר מבוגרת והוא רוצה עוד ילד. יש הרבה חברות שבהן דבר כזה הוא הגיוני.

או מישהי שהיא מסכנה והוא מוכן לאסוף אותה הביתה ואשתו מבינה שהוא אוהב את אשתו הראשונה אבל רוצה לדאוג לשניה (שוב, פחות נפוץ בחברה שלנו, שנשים הן יחסית עצמאיות)

 

ועכשיו תן לי להציע רעיון מהפכני - בוא ניקח גבר, שאשתו יודעת איך עובד ראש של גבר, והיא מבינה שאם הוא יתחתן עם מישהי אחרת זה לא אומר שהוא אוהב אותה פחות. אז פשוט אין כאב כי היא מבינה. היא מבינה שהוא אוהב אותה כמו שהוא לא אוהב אף אחת אחרת (וגם את השניה הוא אוהב כמו שהוא לא אוהב אף אחת אחרת, ככה זה גבר).

הדיון היה על החברה שלנו כיום איפה שאנחנו חיים (לזה לפחות אני כיוונתי).

ולגבי הסוף לא יודע, לי משום מה ברור שכן יכאב לה. והלכות צרה יוכיחו.

הוא לא מדבר על להתחתן עכשיו, בשעה 00:39 בלילה.

 

ולכן אני מבין שהכוונה היא כשזה בהקשר המתאים

 

ואכן היה נפוץ מאד שהן לא הסתדרו ביניהן. אבל זה לא אומר שזה תמיד כך. ולא אומר שאנחנו מדברים על מקרה כזה. בדיוק כמו שנדבר על נשואין באופן כללי ותגיד "אבל יש כאלה שסובלים"

 

ורק בשביל להבהיר, הרקע הכללי של הדיון בשרשור הזה הוא להתחתן עם אשה נוספת אחרי שהראשונה מתה

מה שכתבת הוא "הרבה גברים הם ממש לא בסדר"

 

(איך הגעתי לזה? כי את מודה לה' על זה שחלום של הרבה גברים לא מתממש)

 

אני מאמין באמת שהאוכלוסיה של גברים שאנחנו מתייחסים אליה, בין אם היו שמחים להתחתן עם יותר מאשה אחת ובין אם לא, רוצים כך משיקולים חיוביים וטובים. כן, אני מאמין שאדם יכול מתוך רצון טוב וחיובי לרצות להתחתן עם יותר מאשה אחת (לא אומר שזה מתאים לי, אומר שיכול להיות אדם שמתאים לו)

 

(אל תגידי "התכוונתי לגברים רשעים". כי גם החלום של הרבה גברים רשעים הוא לרצוח יהודים או לגנוב)

ככה בראו אתכם(את רובכם) כנראה
אני בת ודעתי הברורה שזה לא טוב. המצב האידיאלי הרצוי והמוסרי היחיד זה איש עם אישתו ללא תוספות וללא שאיפות או מאווים או חשקים לתוספות.

ננסח זאת כך: אילו את היית גבר, מה את היית חושבת?

 

אם את טוענת שאנחנו חושבים מחשבות כאלה כי אנחנו גברים, את בעצם טוענת שהגישה הזאת מוסרית באותה מידה.

 

טיעון מוסרי אומר: אני חושב אחרת ממך, וחושב שגם אתה צריך לחשוב אחרת. אם את רק אומרת "ככה אני חושבת כי אני אשה" את אומרת בעצם "ככה אני מרגישה" ואז זה בסדר גמור אבל מי שלא מרגיש כמוך הוא לא פחות מוסרי

באישה מתכוונים בדיוק לדברים האלה- האישה (לא כולן ולא תמיד בסדר?) נבראה בצורה מתוקנת
והגבר צריך להתקן בעזרת מערכת שלימה של מצוות כדי להגיע לתכלית
והתכלית היא מה שכתבתי. זה מה שהתורה רוצה.
אני לא מאשימה את הגבר כי הוא לא אשם שבראו אותו ככה אבל ברור מה צריך להיות. אפשר לא להסכים עם זה בכלל?

ממה שאני למדתי,

האיש והאשה משלימים זה את זו, כלומר באותה המידה שכל אחד/ אחת משלים את השני הוא גם מקבל מהאחר במקום שהוא חסר..

במקומות האחרים אולי הוא. כל מקרה יבחן לגופו. בגדול האישה יותר שלימה

נכון בהחלט ככה יש שמסבירים,

אבל הנקודה הזאת לא קשורה למה שאמרת לגבי שתי נשים,

זה אומר שמבחינה גשמית- האשה יותר מתוקנת ושייכת לקדש את החומר, ואין לה התמודדות עם יצרים.

והגבר בגלל שהוא שלם יותר רוחנית- הוא יותר מועד לכישלון בתחום הגשמי.

אבל זה לא אומר שגברים הם רעים בטבעם..

רק התכוונתי לומר שהטבע הזה פוגע באישה.

אבל יוצא להם מעשים רעים בטבע שלהם. מעניין

בתור תיאוריה אבולוציונית זה באמת נשמע טוב

ובטח רוצה אותה וגם פועל להשגתה זה פוגע באישה,
מה לא מובן בזה?

אבל הטענה שלך היא שאנחנו רובנו כאלה בטבע.

גם המון אנשים שלא עשו שום רע ולא חוטאים בהרהורי עבירה.

 

אז המון בהצלחה עם התיאוריה..

אהמ סליחה. עם האמת הצרופה

שעושים
אלא לומר שיש לכם טבע הרבה יותר מאתגר משל אישה ממוצעת.
ברור שמי שמתאמץ ומצליח שווה הרבה יותר ממי שלא.
בחיי הפורום הזה מייאש חח

(וסליחה על האמוציות..)

להתלהב מחיזורים ומחמאות כשברור לנו שהם חיצוניים לגמרי ואנחנו לא ניקשר רגשית לאחרות בגלל זה.
לעומת זאת אצל נשים זה מצוי.

מתלהבת מחיזורים מדמויות לא רצויות. חד משמעית. היא תחווה את זה כהטרדה אפילו.
מי שכן, חסר לה משהו בפנים..

דווקא נראה לי שאם בחורה תחזר ותראה עניין במישהו זה כן יעבוד עליו כמו שצריך ואפילו יותר מאישה, אם הגבר לא דתי ולא מוסרי בדרגה גבוהה הוא ישמח לנצל את זה כדי להשיג את מבוקשו גם אם לא יקשר אליה.
וכן, אתה צודק יש הרבה נשים שנופלות בפח בגלל קצת חיזורים ומילים טובות (מתכוונת למקרים לא טובים) וזה עצוב זה אומר שיש הרבה נשים שלא מספיק בטוחות בערך העצמי האמיתי שלהן.

התכוונתי לדוגמא למקרה שהבוס בעבודה מחמיא לה שהיא עובדת טוב וזה. ואז זה נמשך למחמאות עדינות עליה עצמה.

ולהרבה נשים, גם כאלה שמחוברות לעצמן, זה כן יעשה טוב והן יאהבו את זה ויחפשו את זה כל עוד זה לא עובר את הגבול. אבל הבעיה היא שהגבול יכול להימתח ואפשר ליפול.

לגבי גברים, ההבדל שרציתי להראןת הוא שגבר אולי יקח חיזור לנפילה יצרית אבל לא לחיבור רגשי.
ושוב, גם פה, גבר נורמטיבי לא יבגוד.

הן לגברים והן לנשים.
השאלה אם ח"ו תהיה גלישה תלוי באופי וערך עצמי, מי שהאופי והערך העצמי שלה בריא וטוב תטה פחות להגרר. יכול להיות שיש משהו מובנה בטבע הנשי שמועד יותר לפורענות וזה מזכיר את הסיפור של ברוריה.

אישה נורמטיבית לא תיפול בנפילה יצרית וגבר כן.
אתה אומר שנפילה יצרית פחות חמורה מנפילה רגשית?

אין יצר. פשוט פעמים הרגש חזק ומתגבר עליו.

ואגב זה מה שמוכח מברוריה. היא לא נפלה בגלל רגש ומחמאות אלא בגלל יצר.

כל העדויות ובמקרים ששומעים עליהם..
לנשים וגם לגברים יש תמיד נק' יציאה מנסיונות כאלה, הם יבחנו בשאלה אם ומתי הם בחרו להתרחק מניסיונות כשהרגש או השכל אותתו שיש משהו בעייתי ובשביל זה צריך זה מוסר בסיסי ויושר פנימי.

ויראת שמיים (שהיא החסם המרכזי במקרים שהנטיה לבגוד היא כי בן הזוג לא נותן יחס ראוי)

הכל נכון, אבל רק לא להכליל.

אני רואה בעצמי דברים אחרים לגמרי בחלק מהתיאורים כאן..

תמיד לזכור שהאישיו זה לא גברים מול נשים, אלא מי האשה שהכי מתאימה לי או הגבר (לבנות). ויש הכל מהכל, למרות הקו הכללי.

(קצת מרגיש שזה הפך למלחמת מינים)

בשאלה המקורית שלי שאלתי את האמון והביטחון ואולי האכזבה

לא חשבתי להגיע לויכוח כמה נשים כל גבר היה רוצה.....

שזה יגרור המשך.
אבל אני באמת חושב שעל זה יושב ההבדל ביחס השונה להתקדמות בין אלמנים ואלמנות.

ראיתי שהיא זורמת עם דיון ענייני ולא לוקחת למקומות אישיים אז אפשר לדון איתה על זה כאילו אנחנו צופים מבחוץ ומנתחים

זה ניסיון להביא איך הראש של הצד השני עובד. לי בכל אופן זה תורם, זה מחדד נקודות מסויימות ותודה ל@נוגע, לא נוגע.

בכל אופן זה לא באמת אכפת לי מה זה כן היה

ובסוף כולם מתים
אם כבר סוף

את הילד הכי מפורסם בעולם.
הארי פוטר

תמיד כשמדברים על עניינים מוזרים כאלה ועם שמות של אנשים מוזרים והשיחה נשמעת לא קשורה וקצת הזויה-

זה ככל הנראה הארי פוטר.

לא קראתי מעולם, אבל זה ככה,

ופה במצב במקרה יצא לי לשמוע על הענין

הכי נחמד לעשות את זה למי שלא מכיר את הארי פוטר

האמת שניחשתי שזה קשור
אבל אני נהנית להצהיר על בורותי בנושא

יבינו אחד את החולשות של השני. ואחרי זה להגיד שיש גיוון והתכללות.

איזה ניתוח מדוייק! 

ברור שקיימת הנטיה הזאת בעיקר אצל נשים, בדיוק כמו שקיימת הסתכלות אחרת אצל גברים.

 

זה שבכל מיני דרשות ומדרשות רבנים מלמדים שהגישה הנשית היא נכונה והגישה הגברית פסולה, זה סתם רגשי נחיתות. סליחה

אף אחד לא לימד אותי שהגישה הגברית פסולה. אם יש דברים שקשה לי איתם זה מתוך התבוננות במציאות.
אין בזה גישה נשית וגברית, יש מציאות- גברים אוהבים או היו רוצים מלא נשים ונשים רוצות רק גבר אחד. התורה נתנה לגבר סט של מצוות(חלקן אולי גם לנשים אבל בטח בדרגה הרבה יותר פחותה מבחינת החומרה כי גם אין בזה צורך פעמים רבות מצד הטבע) שנועדו לשמור על העיניים והלב- מה שנשים מרגישות ורוצות בלי ציווי. נשים מגיעות לתכלית בלי עמל רק מצד הטבע והגבר צריך לעמול.

כאילו, אני גבר, אז אני יכול להעלות השערות לגבי נשים או לשאול אותן ולשמוע מהן על עצמן.

את אשה, את יכולה להעלות השערות לגבי גברים או לשאול אותן וכו' וכו'. לקבוע- לא, את לא מכירה מספיק.

 

אבל מאיפה לך שזה האמת לאמיתה? 'יש מציאות'- טובב.. אם יש מציאות אז אין דיון, יש רק מסקנה: נשים in גברים out. גם אני בתור גבר לא מכיר את כל הגברים, כמו שאת כנראה לא את כל הנשים, ולמען האמת- יותר מעניין אותי התפקיד האישי שלי בעולם מאשר איזו מלחמת הגנה על הגברים או מלחמה נגד נשים.. לא ראיתי אף פעם יד ימין שנלחמת ביד שמאל

העיקר שזה עוזר להרגשה

מסקנה מצחיקה.
אתה רוצה להתווכח על המציאות? לגבר אין הרבה יותר ציווים שנועדו לעשות אותו נאמן לאישתו?
תאמין לי שאין לכם מה לבכות.
לא הבנתי מה פוגע במה שכתבתי. כתבתי עובדות יבשות.

אלא יותר מתוך הדברים שלך.

את הפסקאות האחרונות בודאי שלא הפניתי כלפיך ה'אל תביאו לי' זה כנגד תגובות שהיו צפויות של דוגמאות מהאבות שכביכול אני הקטן 'יוצא' נגדם..

ויעקב דווקא מוכיח את זה בדיוק. לא רוצה אבל יכול. וכשנקלע למציאות כזאת רק אחת באמת אהב.

תמיד כשאני קוראת על אלמנות ל'ע (סיפורים, לא כתבות) מתארים שם כמה קשה להם להשתחרר והן לעולם לא שוכחות פחות מספרים על גברים, אבל גם כשכן זה אותו תיאור

וקשה לי לדמין את האישה השבורה והמתגעגעת יוצרת קשר אמיתי וחזק עם גבר נוסף

גם אחרי תקופה.....

באמת לא שוכחים.
וכן מתגעגעים
והצד השני צריך להיות רגיש ולהכיל..

ויש איזה משו בגמרא על אלמנה שתמתחתנת
@חסדי הים

אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שנאמר (ישעיהו נד, ה) כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו תנא אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה אין איש מת אלא לאשתו שנאמר (רות א, ג) וימת אלימלך איש נעמי ואין אשה מתה אלא לבעלה שנאמר (בראשית מח, ז) ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל:

אבל השאלה המקורית שלי מתיחסת לרגש ולרמת הקשר והאמון

לא נכנסת להלכה וגם לא מבינה בזה.....

מבחינת מקורות מסויימים ביהדות.
לא באתי לפסוק.

או דברים יותר קשים כמו במקרי גירושין

שיש כאלה שזה הצליח להם מצוין.

 

אמנם, חז"ל אמרו, אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה,

 

לאידך - גזירה על המת שישתכח מהלב.

 

תלוי באנשים, בתעצומות הנפש, במציאות הספציפית שלהם. 

 

אדם זה דבר מורכב, אי אפשר  לעשות הכללות כאלה ("הלב שלהם עדיין שייך אליו".. מי אמר).

 

 

 

אבל צריך לשאול את האלמנים/אלמנות ובני זוגם לפרק ב.
בכל מקרה-
לא נכון לומר כמו שאמרו כאן שהם פחות מתחתנים
אפילו לא נכון בכלל.
אלה אנשים שמתחתנים ויש להם רצון חזק בזוגיות חדשה בדכ
גם כי הם חוו אחת טובה לרוב.. ויודעים מה זה נותן.

ללא ספק יש שם מורכבות בקשר שצריך להכיל מהצד השני.
נו אז מה..
לכולנו יש איזה מורכבות שצריך להכיל בקשר איתנו.
(וזה גם לא מדויק שגרושים באים נקיים לקשר. גם להם יש השוואות ומטענים מהקשר הקודם שילוו אותם מול בן הזוג הנוכחי)

אחות בבית אבות שעובדת עם ערבים מטפלים ספרה לי על אחד בן 30 בערך אדם די אינטליגנטי

(יודע לקרוא ולכתוב, אצל ערבים בעבודות שחורות זה הישג)

שהתחתן עם בת 16 שבאה ממשפחה מאוד מה שנקרה בימינו "פטריארכלית"

האחות שאלה אותו למה הוא התחתן איתה, ברור שהיא לא לרמה שלו.

הוא ענה שהוא רוצה דווקא אחת כזאת שכל מה שיש לה בחיים זה בישול וניקיון, אם האישה עובדת זה באמת לא יפה לא לעזור בבית אז עדיף לו כזאת מישהי כזאת,

כדי שהוא יגיע הביתה ויתיישב על הספה, ולא יצטרך לקום אפילו כדי להביא כוס מים.

 

והוא אמר שהוא חוסך כסף לאישה שנייה שתעבוד, ואולי גם בעתיד אחת שלישית שתגדל את הילדים של כולן.

 

ברור שיש הבדל החברה היהודית פעם לבין הערבים היום,

אבל נראה לי שפעם "אישה" היה יותר תפקיד מאשר "חצי שני של הנפש" וזו לא הייתה כזו בגידה להכניס עוד למשרה הזו.

הערבי הזה לא נראה שהוא שונא את אישתו, או לא מעריך אותה, הוא פשוט רואה אותה בתור ממלאת תפקיד, ומבחינתו זה יהיה מאוד נחמד להביא לה עזרה עם הילדים, בשביל מי שגודלה ככה זה כנראה בסדר מבחינתה.

 

(אני באמת לא מצליחה לחשוב איך עובד הרעיון "אחת שתגדל את הילדים".

חלק מהילדים יהיו של העובדת,

והיא נגיד תחזור בשעה שש בערב ותראה את הצרה שלה משכיבה את הילדים שלה לישון, והיא לא רואה אותם בכלל,

ולמי בכלל הם יקראו אמא? 

והזאת עם הילדים צריכה להיות בייביסיטר כל היום לילדים לא שלה בלי הפסקה?)

והבעל שם הוא השליט בבית אז הן מתיישרות לפיו וכל אחת עושה את תפקידה. אבל מן הסתם כן יש טינה כלשהי אחת כלפי השניה. וכנראה בשביל הילדים יש אמא ויש את זאתי שהיא כמו חצי אמא.

כשלמדתי על רחל ולאה והדודאים זה היה לי ממש מוזר כל הקטע הזה של "תור של מי להיות איתו הלילה".

זה בטח גורם לעוינות, כנראה יהיו השוואות, או שפתאום בא לו את זאת ולא את זאת אחרי שהראשונה התכוננה, ועוד כל מיני,

אני לא מדברת על יעקב אבינו, רק על הרעיון של תורות, זה ממש לא נראה לי יכול לעבור בלי פגיעה ברגשות.