י"ט באב תש"פ 20:06
גבר רגיש מאוד-
״רק כשהתחתנתי הבנתי כמה אני רגיש וכמה אני 'נתון לחסדיה' של אשתי״
"היא כל כך מסורה, תומכת ומכילה אותי אני מפחד שיום אחד ימאס לה"
"היא ביקורתית, מאשימה ויש לה אין סוף משימות עבורי, למה אני כזה ילד לידה?"
"יש לנו קשר קרוב ודיבור מעולה, ועדיין, אני מגלה שוב ושוב את הצורך שלי לרצות אותה"

משפטים אלו ועוד אני שומע שוב ושוב, הם נפוצים לרוב

ומשקפים את אחד הכאבים הזוגיים הנפוצים ביותר.

יחד איתם מגיעים איחולים עצמיים של גברים:

"אם רק הייתי פחות רגיש"

"אם רק הייתי יודע בבירור מה אני רוצה"

"אם היא רק היתה משחררת קצת ולא מלחיצה כל כך"

"אם היא רק היתה מבינה עם מה אני מתמודד ורואה אותי"

מתי הרגישות שלנו כגברים הופכת לחולשה?

מתי הרגישות הזו הופכת להיות לאוייב הזוגיות?

ל"גבר רגיש מאוד" יש את הסיכוי להבין לעומק את האישה שלו.

לדעת לענג ולשמח אותה ברמות הכי עמוקות.

ולזכות באישה תומכת ומפרגנת למנוחה שלו.

החשש הוא, שהרגישות שלו תהפוך אותו לפסיבי ותגובתי בתחומים מסויימים.

לפעמים בתחומים החשובים ביותר.

גבר מחוספס לעומת זאת יתקשה בלהבין את האישה שלו ישאר מתוסכל וישאיר את האישה שלו בודדה.

גבר רגיש שלא מצליח לעבוד עם הרגשות שלו, אין לו כלים, ולא מזהה את ההזדמנות שטמונה ברגישות שלו

יגיע שוב ושוב לחווית ילד מול אמא.

והיא או הוא או שניהם יאבדו את המשיכה המינית.

האישה שלו תנהל אותו, תהיה ביקורתית כלפיו,

או שפשוט תהפוך להיות המטפלת שלו.

על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באישתו.

זהו פסוק מכונן מבריאת העולם שמתאר את ההתפתחות הרצויה של גבר.

לעזוב את אבא- לעזוב את המקום הצודק,

הערכי שמבטל (לרוב בלי לשים לב!) את רגשות האישה שלו.

לעזוב את אמא- לוותר על האישור והריצוי של אמא (שעכשיו מכוון לאישה?!)

ודבק באישתו- כגבר שמתגבר על גלי הרגש שמופנים כלפיו-

תסכול, האשמה, ביקורת, חוסר אמון,

חותר אל לב הים שבאישה, מאפשר לה להרפות ולהתמסר אליו

וכובש באהבה ובנוכחות שלו את ליבה.

גבר רגיש יכול להיות מלא עשיה, לבחור בדברים שטובים לו

ולקחת אחריות על חייו הזוגיים.

החולשה היא כאשר אנחנו מצפים שדברים יקרו לנו (זה אף פעם לא קורה!!)

ושהאישה שלנו תבין ש.... (זה גם לא נוטה לקרות,

היא פשוט מבינה שאנחנו לא גורמים למציאות שאנחנו רוצים לצאת לפועל)

תן לרגישות לפעול מתוכך. קח אחריות
י"ט באב תש"פ 21:10

כתב יפה מאוד. ציטוט שווה.  
ויש צד של אמת בצורה שבה הוא מציג את הדברים. 


אבל יש גם צד אחר. 
כי כשגבר מצפה שהאשה תבין, אי אפשר רק לומר לו שהוא צריך להפסיק לצפות ובמקום זה צריך להתחיל לנהל את הרגשות שלו בצורה נכונה מול העשייה שנדרשת ממנו בתוך המערכת הזוגית. 
כי הרבה פעמים הציפייה שלו ש"האשה תבין", היא ציפייה כל כך נכונה ומתבקשת, שאי אפשר רק להיתלות ברגישות שלו ולצפות שהוא ידע לנהל אותה.  אפשר לצפות ממנו לעבוד על הרגישות שלו בשלב הראשון של ההתמודדות, או בשלב השני, אבל לא לאורך כל הגיזרה של הקונפליקט. תמיד כשאשה אומרת שהגבר שלה רגיש מידי ולא מספיק חזק, תבדקו טוב טוב למה הוא רגיש ומה הפך אותו לכל כך חלש. אולי תגלו שהוא עבר כזה כור היתוך שבו גם פלדה היתה הופכת לחמאה. 
במציאות של היום שבה מגמות עולמיות מנסות לטשטש את ההבדלים הבסיסיים שבין איש לאשה, ומנסה לייחס לאשה כוחות ותכונות של גבר, נוצר מצב שבו האשה מגיעה למערכת הזוגית עם ציפיות סותרות כאשר מחד היא מבקשת לקבל יחס שוויוני של שותפות מלאה בעול הבית כמו גם נטילת חלק שווה בכל תהליך של הובלה ו"ראשות הבית", ומאידך היא גם דורשת שהגבר יהיה ער לרגשות שלה ולקשיים שאיתם היא מתמודדת ויהיה חזק ולא רגיש ולא יתרגש מכל סצנה או מילה שלה. אבל זה לא באמת אפשרי, כי אי אפשר לצפות מהגבר שלך שבערב יהיה גבר חזק אם בבוקר ריסקת אותו לחתיכות. זה או או. או שהגבר שלך הוא סמרטוט ריצפה, או שהוא מלך ואת המלכה. אי אפשר לאכול את העוגה משני הכיוונים. או שאנחנו מקבלים את הטבעים השונים שהקב"ה יצר לגבר ולאשה ואת המשמעות של הטבעים הללו כלפי התפקיד והמקום של כל אחד בתוך המערכת הזוגית, או שאנחנו לא מקבלים את זה ואז השמים הם הגבול לכמה שפתאום הגבר בכלל לא גבר. 
הוא כותב כל כך יפה על זה שגבר צריך לחתור למקום שלו בבית. שהוא צריך לקחת אחריות, שאסור לו להיכנס למקום מרצה של ילד מול אמא שלו. אבל אל תשכחו שזה חייב להיות הדדי, כי אם היא לא מבינה את המקום שלו בבית, ואם היא מתנהגת כאילו שהוא ילד קטן מולה, ואם היא לא מתמסרת לאחריות שלו בשום שלב שהוא, אז מאיפה הוא יבנה את המקום שלו ?! 
אז אם מדובר בגבר שהוא אטום רגשית, הכל יותר קל. כי איך שהאשה מתחילה קצת לנענע אותו ולמשוך אותו לתוך החולשות שלה, הוא הופך לכזה אטום ומנותק שגורם לה מהר מאוד להבין שכדאי לה לקחת כמה צעדים אחורה אם היא רוצה לקבל ממנו קצת יחס וקירבה. למרבה הצער, זה מה שנקרא בעולם שלנו "גבר". אבל אם מדובר בגבר חמד עם מידות טובות ורגישות, הוא עלול להישאב לתוך קונפליקט כזה - שכל כך מצוי בעולם שלנו - עד למקום שהוא כבר לא ידע איך לצאת ממנו. ריצוי - הובלה ("הגבר של הבית") - אכזבה - ריצוי - אכזבה -הובלה - וחוזר חלילה. והאמירות על כך שהוא צריך לעבוד על הרגישות שלו ולנהל נכון את את המערכת כדי "לכבוש באהבה את ליבה של האשה" לא ממש רלוונטיות בשבילו, כי האשה קודם כל צריכה לסדר את השביל שמוביל ללב שלה שבשלב הזה נראה יותר כמו.... כביש ללא מוצא.

 
ברור שהגבר צריך לעבוד על עצמו להיות מסוגל להכיל את הקונפליקט שהתפקיד שלו בבית דורש ממנו. אבל זה לא אומר שלאשה מותר להעצים את הקונפליקט הזה ולמתוח אותו בהתאם לכל מיני דמיונות שהלעיטו אותה בהם לגבי איך שבית צריך להיראות. כי אם מותחים יותר מידי, כמו שכולנו יודעים, בסוף זה נקרע.

י"ט באב תש"פ 21:22
החשיבות בעייני שכל אחד יעשה את תפקידו שמותאם לו

אולי יעניין אותך