״רק כשהתחתנתי הבנתי כמה אני רגיש וכמה אני 'נתון לחסדיה' של אשתי״
"היא כל כך מסורה, תומכת ומכילה אותי אני מפחד שיום אחד ימאס לה"
"היא ביקורתית, מאשימה ויש לה אין סוף משימות עבורי, למה אני כזה ילד לידה?"
"יש לנו קשר קרוב ודיבור מעולה, ועדיין, אני מגלה שוב ושוב את הצורך שלי לרצות אותה"
משפטים אלו ועוד אני שומע שוב ושוב, הם נפוצים לרוב
ומשקפים את אחד הכאבים הזוגיים הנפוצים ביותר.
יחד איתם מגיעים איחולים עצמיים של גברים:
"אם רק הייתי פחות רגיש"
"אם רק הייתי יודע בבירור מה אני רוצה"
"אם היא רק היתה משחררת קצת ולא מלחיצה כל כך"
"אם היא רק היתה מבינה עם מה אני מתמודד ורואה אותי"
מתי הרגישות שלנו כגברים הופכת לחולשה?
מתי הרגישות הזו הופכת להיות לאוייב הזוגיות?
ל"גבר רגיש מאוד" יש את הסיכוי להבין לעומק את האישה שלו.
לדעת לענג ולשמח אותה ברמות הכי עמוקות.
ולזכות באישה תומכת ומפרגנת למנוחה שלו.
החשש הוא, שהרגישות שלו תהפוך אותו לפסיבי ותגובתי בתחומים מסויימים.
לפעמים בתחומים החשובים ביותר.
גבר מחוספס לעומת זאת יתקשה בלהבין את האישה שלו ישאר מתוסכל וישאיר את האישה שלו בודדה.
גבר רגיש שלא מצליח לעבוד עם הרגשות שלו, אין לו כלים, ולא מזהה את ההזדמנות שטמונה ברגישות שלו
יגיע שוב ושוב לחווית ילד מול אמא.
והיא או הוא או שניהם יאבדו את המשיכה המינית.
האישה שלו תנהל אותו, תהיה ביקורתית כלפיו,
או שפשוט תהפוך להיות המטפלת שלו.
על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באישתו.
זהו פסוק מכונן מבריאת העולם שמתאר את ההתפתחות הרצויה של גבר.
לעזוב את אבא- לעזוב את המקום הצודק,
הערכי שמבטל (לרוב בלי לשים לב!) את רגשות האישה שלו.
לעזוב את אמא- לוותר על האישור והריצוי של אמא (שעכשיו מכוון לאישה?!)
ודבק באישתו- כגבר שמתגבר על גלי הרגש שמופנים כלפיו-
תסכול, האשמה, ביקורת, חוסר אמון,
חותר אל לב הים שבאישה, מאפשר לה להרפות ולהתמסר אליו
וכובש באהבה ובנוכחות שלו את ליבה.
גבר רגיש יכול להיות מלא עשיה, לבחור בדברים שטובים לו
ולקחת אחריות על חייו הזוגיים.
החולשה היא כאשר אנחנו מצפים שדברים יקרו לנו (זה אף פעם לא קורה!!)
ושהאישה שלנו תבין ש.... (זה גם לא נוטה לקרות,
היא פשוט מבינה שאנחנו לא גורמים למציאות שאנחנו רוצים לצאת לפועל)
תן לרגישות לפעול מתוכך. קח אחריות