מרגישה קריסה נפשית, קושי וחוסר סבלנות אפילו לטפל בילדה שלי בגלל המצב ביננו..
פעם לא היתי צועקת התחלתי לצעוק מרוב תסכול. מנסה להשתלט על זה אבל לפעמים זה קורה גם ליד הילדה שרכה בשנים..
מייסרת אותי המחשבה איך נכנסתי לחיי נישואין בכזאת קלות ולא בדקתי עליו יותר . מצד שני מבינה שיש פה מהלך אלוקי אבל וואלה לא יודעת מה עושים.. רציתי משהו אחד קיבלתי משהו אחר לגמרי ממה שרציתי וייחלתי שיהיה בבן זוגי.. כואב לי עליו גם שלא תבינו אבל הוא לא מה שרציתי... ממש לא ...
כואב לי על הילדה.. רוצה שיהיו לה עוד אחים לא רואה את זה קורה כרגע.. ואין לי עוד הרבה שנות פוריות לצערי..
פלונטר..
סליחה יודעת שנקעה נפשכם מתלונות על חיי נישואים פה בפורום אבל רציתי לפרוק את אשר על ליבי..
תודה.