ויש מי שאומר שכשיורדות דמעות באופן ספונטני זה כנראה כי באותו הרגע בדיוק דנים את האדם.

כי כולם מביאים הפוך ממה שכתבת.. תראי למטה בתגובה של @דעתן מתחיל

שראוי, אלא כמו שנפש כתבה
שם הוא מרגיש צורך לבכות פתאום אז זה בסדר כי כנראה באותו רגע דנים את האדם
אבל לא בצורה מתוכננת
כך זכורני.. אבל כדאי לחפש מקור יותר מוסמך

זה שמעורבת בו גם יראה וגם שמחה. זה אומנם חג, אבל זה גם יום הדין.
(גם מבחינה הלכתית אפשר לראות את השילוב הזה)
אז לי הקטנה זה נראה הכי מתאים בעולם לבכות !
הלוואי עלי !

לא בכי של עצבות

על בכי של עצבות אמר עזרא לעם: "כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות יהוה היא מעזכם"

ועל בכי של התרגשות כתב האריז"ל: "כי מי שאינו בוכה בימים אלו, אין נשמתו טובה ושלימה. גם אמר, כי מי שבוכה אז מעצמו, ומעורר אז בבכיה גדולה מאליו".

 

אני לא בר סמכא גדול, אבל אני מניח שגם אזהרת הגר"א הידועה שלא לבכות, היא על דרך אזהרת עזרא והוא מסכים עם דברי האר"י.

 

ובוודאי אשרי מי שמתרגש מרוממות הימים, מעוצמת התפילות, מדמיון המשפט, ונפשו הומה ועולה על גדותיה.....

 

 

 

 

אבל לפחות בשבת הבעיה היא בכי של עצב

למה אתה מרגיש צורך לבכות?
(אלא אם זה מהתרגשות ואז ברור שאפשר)

ופה מביאים כמה מקורות

האם לבכות בימי ראש השנה? : הלכה יומית

ויש תקיעות שופר שמרעידות את הלב..

 

ותודה על הקישור!

שזה יום דין צריך דמעות?
תשובה? פחד?

האר"י הקדוש עודד מאוד בכיה בראש השנה אך מתוך יראת הרוממות ולא מתוך בכי של צער (בשם האדמו"ר הזקן). הכוונה היא שמתוך ההתעוררות שלנו להמליך את ה' יתברך עלינו ועל העולמות כולם והזכירה שאנו בניו (!), מתוך המחשבה על גודל מעלת נשמתנו והריחוק שלנו מקרבתו ודביקותו יתברך, מתוך כך ראוי להזיל דמעות.

 

"גם היה מנהג מורי ז"ל לבכות בר"ה וביה"כ, ואמר כי מי שאינו בוכה בימים אלו, אין נשמתו טובה ושלימה. גם אמר, כי מי שבוכה אז מעצמו, ומעורר אז בבכיה גדולה מאליו, כי אותה שעה דנין אותו בב"ד של מעלה, ונפשו מרגשת, ולזה בא לו בכיה".

"גם היה נוהג מורי ז"ל לבכות הרבה בתפלת ר"ה אפילו שהוא יו"ט ומכ"ש בתפילת יוה"כ. והיה אומר מוז"ל כי מי שאין בכי' נופלת עליו בימים האלו הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלימה... ואמר כי האדם הנופלת עליו בכיה רבה מאליו בימים האלו בתפי' הוא הוראה שנידון באותה שעה למעל' אם ביום א' ואם ביום שני".

אבל יש גם אחרונים ובראשם כנראה הגר"א שאמרו שפחות מן הראוי לבכות ביום שמחה שכזה.

 

ואני חושב שנכון להביט ביום הגדול מתוך וגילו ברעדה. שר"ה הוא יום שמחה ואמונה עצומה, יום של המלכת ה' בעולם. ודווקא מתוך הגדולה הזו החוסר והריחוק מופיעים ביתר עוצם. ואם הגענו לשם, ראוי לבכות לה' יתברך ולרצות בקרבתו היותר שלמה. ומתוך כך לעלות לשמחה גדולה יותר, שמחה הבאה מתוך הבנת הגודל, מתוך הרעדה.

אם כי השנה אולי כדאי לדחות את הדמעות לחג שני בזכות שבת קודש.

לכלוא את הדמעות בפנים?

אבל איננו רוצים שיתמלאו בנו דמעות של צער וחרטה ביום המלכת ה' יתברך. לכך יום הכיפורים נועד כמה ימים אח"כ. אנחנו רוצים להתעסק בהגדלת שם ה' בעולם, וממילא הצרות הפרטיות שלנו, החטאים המכאיבים שעשינו, כמעט ונעלמים.

אם יש לנו שעה קלה ללוות את המלך האהוב ביום בחירתו, האם נבקש על עצמנו או שמא נודיע בקולי קולות שהוא ה-מלך? כי אם הוא כל כך עצום ואין סופי, אם הוא בורא ומחייה העולמות כולם, מה שגיאה קטנה מהעבר שלנו משנה? מה משנה מי היינו אתמול, אם היום המלך בחר בנו ללוות אותו, אם היום אנו מובילי קמפיין הכתרתו?

אולי נכון להפנות את מבטנו מיום של דין עצמי עלינו ליום של המלכת ה', אם כבנים ואם כעבדים, וממילא רק דמעות מתוך כיסופים, געגועים, שמחה או התרגשות יעלו בנו.
ויש סיפור יפהפה של ר' שלמה על העניין, אבל המילים כבר חורגות מן הדף...

סתם נראה לי שבטח, תלוי על מה ולמה כמו שכתבו מעליי