ו' בתשרי תשפ"א 14:09

אני קוראת פה שרשורים על בנות שמתלבטות אם לנסוע להורים היום או מחר

אם להשאר עד סוכות או לנסות לחזור לפני וכו'

אני מבינה שיש פה בנות להורים צעירים

ויש פה ל"ע בנות שחלו הן ובני משפחותיהן בקורונה אז אין להן את החשש מהדבקה

אבל- הלב שלי נקרע מגעגועים!!!

אני גרה רחוק מההורים שלי וגם מההורים של בעלי

ולא זכיתי להיות בקרבתם מפורים!

מלבד כמה פגישות חטופות ממרחק גדול בשטח פתוח וכמובן עם מסכה....

אני ב"ה אמא לשישה בליעה"ר

וכבר לא כ"כ צעירה ונשואה ב"ה מעל 15 שנה

אבל גם אני צריכה את אמא ואבא

וגם בעלי....

והם מבוגרים... עם מחלות רקע

ואני מ-ת-ג-ע-ג-ע-ת!!!!!

רוצה קצת להתפנק אצלם

רוצה הרבה שירוו נחת מהנכדים

הם מפספסים את הגיל הכי מטריף של התאומות

ולא- זום זה לא פתרון!

 

הא, ובנוסף לכל... כבר 4 שבועות לא זכיתי לחיבוק מבעלי... (וכבר אמור להגיע המחזור הבאעצוב)

כן אני יודעת שה לא קשור

אבל זה מסביר קצת את הצפת הרגשות שלי....

אז תודה לכן שאתן תמיד פה בשבילי

עד כאן בנתייםחצי חיוך

ו' בתשרי תשפ"א 14:12

אין לי מה לומר מלבד ים ים ים של הזדהות ושמכיון שהקורונה פה להישאר כרגע, הגיע הזמן לחשוב על דרך לעשות מפגשים לא חטופים. בחוץ אבל לא חטופים. אולי אפילו לשכור מקום בשביל זה פעם בחודש, למצוא מישהו שמוכן להשאיל חצר. להיות יצירתיים כמה שיותר. זה קשה מאד אבל אפשרי לחשוב מחוץ לקופסא ולמצוא דרך להיות יחד ושהם יחוו את התאומות קצת. פיקניק בחוץ , דברים כאלו.

ו' בתשרי תשפ"א 14:31

נקרע לי הלב! ועם הסגר הזה- לא נוכל לעשות אפילו מפגש חטוף או לסייע להם בקניות

כי אנחנו לא גרים באותה עיר

גם ככה המפגשים הקצרים הללו היו נוראיים...

ונעשו כמובן אחרי הרבה חשיבה ומציאת פתרונות יצירתיים לכל הבעיות הלוגסטיות והבריאותיות....

כי זה לשכור רכב גדול

לנסוע שעה להורים שלי

או שעה וחצי להורים של בעלי

לשהות שם שעה

ולחזור

אז כמובן שעשינו זאת, אבל זה לא מספק לא אותם ולא אותנו

וגם קשה כלכלית ופיזית...

ו' בתשרי תשפ"א 14:42

קשה משמע אפשר.

ואני מרשה לעצמי לכתוב את זה בתור מי שמתמודדת והתמודדה עם הקושי הזה.

נכון זה קשה

נכון זה סיוט לנסוע עם תינוקות 

נכון זה מחיר כלכלי

אבל, לדעתי האישית, ולא כהטפה חלילה אלא שיתוף של אידיאל החיים האישי שלי בנושא, זה חובה. פשוט ככה. לא משנה קל קשה או יקר. פשוט לא משנה. אין מצב אחר

במצבים כאלו , שהכל נורא קשה ואני לא יודעת מה לעשות אני חושבת לעצמי, ואם עוד מעט הם כבר לא יהיו פה ל"ע ח"ו אלפי פעמים? מה אני ארגיש אז לגבי חסכנות כלשהי או קושי של לנסוע (ולשבת בשמש הקופחת בחוץ ותינוקת צורחת ו...)? מה יותר חשוב לי?

כשהרגשתי שאולי לא יהיה לי את ההורים שלי בגל להקורונה המקוללת, וההרגשה היתה מאד מאד מוחשית! אז הכל קיבל פרופורציות. ולכן כשאמרתי להורים שלי שאני אשלם את הקנס שאיימו על 500 או אלף שח עכשיו כשהם הגיעו לחג, זה הגיע מזה. מעצם ישותי וההבנה שלי שכל עוד יש לי אותם, אני אעשה הכל בשביל שיהיה לי אותם, ולא על הניר בלבד. 

סליחה שאני יוצאת מורבידית ועוד בערב יום כיפור, אבל כשיש הורים מבוגרים, צריך לזכור שאנחנו לא יודעים לכמה זמן יהיה לנו אותם. וכשיש קורונה משתוללת כמו עכשיו, אפילו עם כל הזהירות שנוקטים, אז עוד יותר. ועוד יותר. וכל יום הוא מתנה. וכל מתנה צריכה ניצול מירבי.

 

סליחה אם יצאתי נביאת זעם מטיפה. הנושא לגמרי בנפשי. מקווה שאת מבינה חיבוק

ו' בתשרי תשפ"א 14:50

ועשינו זאת כמה פעמים.

אבל- אין מצב שאהיה שם שבת/חג שלם. יש לי ילדים קטנים, שאמנם מודעים מאד לכללי ההגיינה אבל לא ניתן להסתמך על זה לחלוטין.

ואני לא מסוגלת לקחת על עצמי את האחריות שחלילה אדביק אותם.

לא אכפתי ל מקנס

אכפת לי מהחיים שלהם!!!!

ו' בתשרי תשפ"א 14:51

ממש לא התכוונתי שבת חג. ההיפך, דווקא בגלל שעושים את זה ביום חול זה כל כך קשה ומאתגר. הנסיעות, המחיר. הכל. 

עכשיו שמזג האויר נהיה יותר נעים ובע"ה אחרי הסגר אפשר להיפגש בפארק, אפשר בחצר, ממש לכמהשעות, לבוא עם אוכל ומשחקים לילדים. 

מזדהה כל כך עם הקושי. 

חיבוק ענק!

ו' בתשרי תשפ"א 14:55


ו' בתשרי תשפ"א 15:23
מזדהה מאוד עם הקושי בארגון מפגשים בטיחותיים מספיק, ובעיקר כשגרים רחוק.
גם אצלנו ההורים משני הצדדים בסיכון, ואנחנו משתדלים מאוד להיזהר. ומצד שני באמת לבוא למפגש קצר או להיות בקשר רק בשיחות וידאו/זום זה ממש לא זה. (וגם לי יש בן בערך בגיל של התאומות שלך, מבינה אותך מאוד מאוד...).

אני הרגשתי שמפגש אמיתי שההורים מצליחים באמת להיות עם הנכדים וליהנות מהם זה לבוא לשבת. ומצד שני בשבת הכי קשה לשמור על כללי ריחוק.
מה שאנחנו עשינו זה לנצל את זה שאני עובדת במשרד החינוך ובחופש הגדול לא עובדת, אז ברגע שהגיע החופש הגדול התחלנו להסתגר בבית, לא ממש כמו בבידוד אבל כמעט. בעלי יצא לתפילות ולקניות (וגם ללמוד בבית הכנסת לבד) והקפיד מאוד על מסכה וריחוק, ואני עם הילדים ממש נמנענו ממפגש עם חברים, יצאנו החוצה בבקרים כשריק בחוץ, ולא הלכנו למתקנים, וככה הרגשנו מספיק בטוחים לבוא להורים גם בלי שנצליח להקפיד על כללי בטיחות. (נכון שעדיין יש סיכון מסויים, אבל גם בכל נסיעה ברכב יש סיכון של תאונה, מצד ההשתדלות שלנו זה היה נראה לי מספיק בטוח ויותר הגיוני מאשר לא לבוא בכלל תקופה בלתי ידועה).

עכשיו כשחזרנו ללימודים ולעבודה זה באמת בעיה, ולא יודעת אם נחכה רק עד החופש הבא, או שנחליט לבוא בתקופות שהמצב יותר טוב. עוד לא באמת יודעים מה נעשה... (הלוואי שהיה מותר לנסוע לשמחת תורה, אחרי הסגר זה דווקא הזמן היותר בטוח...)
ו' בתשרי תשפ"א 15:13
ראינו אותם פעמיים במשך כל התקופה, בחוץ בשיא החום...
אני צריכה ללדת כל רגע ולא תהיה לי עזרה. כולם בבית על הראש שלי.
כן, גם אני ממש מקווה לטוב...
ו' בתשרי תשפ"א 15:16
ועוד עם הריחוק מהבעל בכלל.
ו' בתשרי תשפ"א 15:20
על המילים: "כבר 4 שבועות לא קבלתי חיבוק מבעלי ועוד מעט המחזור הבא"

אוף.

💚💛💜🧡💙❤️
ו' בתשרי תשפ"א 15:21
ו' בתשרי תשפ"א 15:59
אמנם רק ההורים שלי.
אבל ככ מתגעגעת.

וככ חבל לי שהילדים שליכבר לא בקשר ולא אוהבים אותם...
מדברים כמעט כל יום. אבל זה לא זה...

וגם אמא שלי לא הייתה איתי בלידה.
ולא יכולה לעזור לי עכשיו, כשקשה לי...

😭

רק שיהיו בריאים!!⁦🙏🏼⁩
ו' בתשרי תשפ"א 17:16


ו' בתשרי תשפ"א 17:16


ו' בתשרי תשפ"א 16:18
הקפידו כמוכם.. ועוד מפורים!!!!
כל הכבוד לכם , אשריכם!!!
ז' בתשרי תשפ"א 12:58
אנחנו גם. עם הורים של בעלי ועם סבא וסבתא שלי. ההורים שלי צעירים יותר. ולא מוכנים לזה. יש הרבה משפחות. קשה בטירוף
ו' בתשרי תשפ"א 16:23
הלב נשבר לחשוב על הפספוס הנורא הזה, שלך, שלהם, של הילדים. כל כך עצוב! שולחת לך חיבוקים
ולגבי הטהרה, כזה באסהההההה. ניסית ביופלבנואידים?
ו' בתשרי תשפ"א 17:15

לעזור.... התחלתי גם את ביופלנואידים בהמלצתך.... (של סופרהב, לא יודעת אם זה משנה...)

מקווה שיעזור לסיבוב הבא....

ו' בתשרי תשפ"א 17:20
מטפלת בעצמך ולוקחת מלא תוספים למרות שזה בטח ממש מעיק
הלוואי הלוואי שיעזור!!!!!
ו' בתשרי תשפ"א 17:02
את פשוט... מלכה
יואו
עוקבת אחרייך עם כל הסיפורי טהרה שלך. מבטיחה שאת אחד השרשורים שלך לא מזמן ששיתפת על הטהרה סיימתי בדמעות ממש. ואמרתי להשם תראה מה זה נשים גיבורות של עמישראל.....
תקשיבי, מותק
את מדהימה
מדהימה
מדהימה

כל כך ריגשת, ברור שאת צריכה חיבוק של אבא ואמא ופינוק.. וואו לגמרי.... וכל כך כןאבת איתך את המרחק..

אין לי עצות
רק מבקשת ממך שתתפללי עליי לישועת ה' במה שצריך כי אני בטוחה שאת ככ אהובה לפני בורא עולם. וההתמודדות והקושי שלך ככ אהובים ויקרים בעיניו.
מדהימה אחת!!!!
ו' בתשרי תשפ"א 17:06
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך ו' בתשרי תשפ"א 17:19

ומתייגת כל אחת ואחת מכן שלא הצלחתי כבר להגיב באישי-

@בארץ אהבתי @תיתי2@אורוש3@השם בשימוש כבר@אני זה א @אודיה.

אין כמוכן!

חיזקתן אותי

חיבוק

ו' בתשרי תשפ"א 19:45
ו' בתשרי תשפ"א 20:04
ו' בתשרי תשפ"א 18:03
התמודדות בכלל בכלל לא קלה...
אצלנו רק ההורים של בעלי מבוגרים (וחוששים), אבל כיוון שאנו גרים באותה עיר - פעם בשבוע (לפני הסגר...) הם קופצים לבקר אותנו, בשטח פתוח ועם מסכות. אז הם רואים אותנו ואנחנו אותם, לפחות... אבל זה לא אותו דבר כשהם לא יכולים לחבק
וההורים שלי - לא יודעת אם הייתי שורדת בלי להיפגש איתם בכל התקופה הזו... אבל באמת יצא שכמעט חצי שנה לא היינו אצלם בשבת ובקושי נפגשנו בימות החול. ב"ה שכבר עברנו את זה... אבל הם מתקרבים לגיל של סיכון, ואם הקורונה תישאר פה עוד כמה שנים - לא יודעת מה נעשה...
ואת - זה בלתי אנושי, מה שאת עוברת! ממש! הנפש בסכנה לא פחות מהגוף עם הקורונה...
הלוואי הלוואי שבקרוב תמצאו פתרון... ושהקורונה הארורה הזו תיעלם מהעולם...
ו' בתשרי תשפ"א 19:57


ז' בתשרי תשפ"א 12:02

אז בסוף היום הנוראי שהיה לי אתמול, המחזור פשוט הגיע

אמנם קצת הקדים... אבל עדיין שמחתי שכבר הגיע

(ועל הדרך הוא הבהיר לי שכל המצב רוח הנוראי של אתמול היה פשוט הורמונאליחצי חיוך)

כי זה אומר שיש לי איזה שביב תקווה בעתיד

תודה לכן יקרות שאתן כאן איתי כל הזמן

אין  לכן מושג כמה כח זה נותן!!!!!

שבת שלום לכולן!!!!

ז' בתשרי תשפ"א 12:09
גם אני קיבלתי היום
ואתמול מזה צרחתי על הילדים היכ נראה שהקירות רעדו חחח
ז' בתשרי תשפ"א 12:16

כ"כ רחמתי עליהם כשהלכו לישון

ז' בתשרי תשפ"א 13:05
טוב שהגיע ושיהיה צ'יק צ'אק ויעבווווווור
חיבוק גיבורה אחת!!
ז' בתשרי תשפ"א 13:45


ז' בתשרי תשפ"א 13:41
ז' בתשרי תשפ"א 13:46


ז' בתשרי תשפ"א 12:05
נשרפת מגעגוע להורים שלי.
כל כך רוצה לחבק אותם.

לא מדברת עם בנים באישי!!!

אולי יעניין אותך