כ"א בחשוון תשפ"א 00:36
כשאני משתדלת להיות יראת שמיים ולדקדק כמו שאני מבינה מהאחריות הרוחנית שיש לכל אדם, אני מרגישה שזה גורם לי להתרחק מאנשים, זה גורם לי להיסגר קצת בפני הסביבה, כאילו הם לא יבינו אותי, ובנוסף באמת שהרבה פעמים אני לא מרגישה שהשיח מספיק "מעניין" אותי... אני כאילו חביבה והכל, אבל לא שותפה מלאה... וזה לא מהתנשאות אני מקווה... זה כי הדברים האלה באמת לא מעניינים אותי. אולי אני צריכה להיות יותר "חומרית"?
איך שני הדברים לא יבואו אחד על חשבון השני?
כ"א בחשוון תשפ"א 11:51
את צריכה למצוא בעל כזה כמוך ויחד יהיה איזון מול העולם

 

"בין הגירוי לתגובה ישנו מרחב.
במרחב הזה בכוחנו לבחור את תגובתנו.
בתגובתנו טמונים החופש והצמיחה שלנו."
 ויקטור פרנקל

 

כ"ב בחשוון תשפ"א 00:20
המ רגע הוא לא אמור להשלים אותי?
כ"א בחשוון תשפ"א 15:17
התורה היא לא רק האדם מול הקב"ה.
התורה רואה את האדם בתוך החברה ומכוונת אותו שם.
יש המון מצוות חשובות שתלויות ביחסים בין אישיים.
דוגמאות: ואהבת לרעך כמוך. פשט המצוה היא פשוט לאהוב את רעינו. נסי להתבונן ביהודים שאת מכירה, ולאהוב אותם יותר. להתבונן באהבה הזאת - מה גורם לה, מה מחזק אותה, וכדומה.
יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. הכבוד של כל אדם שסביבנו, לא רק לא לזלזל, אלא לכבד. לראות בו דברים חשובים שראויים להערכה.
וכן הלאה. ההתבוננות בחלקים האלה של התורה מביאים את היחס הנכון יותר לחברה שסביבנו. מאפשרים לעבוד את השם גם בחברתיות שלנו. בחיוך ותמיכה במי שסביבנו, גם אם הוא לא במשבר. בהערכה ואהבה לאנשים. בעין טובה על העולם.
אחר כך, גם החלק של בין אדם למקום נהיה פחות רחוק מזה, ואפשר גם לשתף בו מי שמתאים לכך.

תזכי להוסיף יראת שמיים ואהבת הבריות, ושתהיה רוח הבריות ורוח המקום נוחה ממך

הבהרה - אני בן גם לנו יש נשמה שרוצה להשתחרר!

כ"ב בחשוון תשפ"א 00:22
העמקה זה נכון... ממש חשוב. אבל העניין הוא גם שאני יכולה לכבד אותם, אבל עדיין להרגיש ריחוק וחוסר שיתוף... אז שאלתי את עצמי אולי דווקא סוג של עממיות חסר לי?
כ"א בחשוון תשפ"א 18:37
כאשר אדם מעצב את זהותו טוב לו להיות בחברה הומוגנית ולכן טבעי שמרגיש מרוחב ממי שלא כמוהו
אח''כ אדם מגלה שנשאר לו עוד הרבה מכנה משותף עם כל אדם

אולי יעניין אותך