כשאני משתדלת להיות יראת שמיים ולדקדק כמו שאני מבינה מהאחריות הרוחנית שיש לכל אדם, אני מרגישה שזה גורם לי להתרחק מאנשים, זה גורם לי להיסגר קצת בפני הסביבה, כאילו הם לא יבינו אותי, ובנוסף באמת שהרבה פעמים אני לא מרגישה שהשיח מספיק "מעניין" אותי... אני כאילו חביבה והכל, אבל לא שותפה מלאה... וזה לא מהתנשאות אני מקווה... זה כי הדברים האלה באמת לא מעניינים אותי. אולי אני צריכה להיות יותר "חומרית"?
איך שני הדברים לא יבואו אחד על חשבון השני?
איך שני הדברים לא יבואו אחד על חשבון השני?