וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא (ויקרא י״ג י״ג)
ידועה השאלה הכיצד זה כאשר רק מקצת הנגע הוא לבן אזי האדם טמא ואילו כאשר כולו לבן אזי הוא טהור.
עלה בי הרהור מסויים שיכול אולי לפתוח פתח להבנת העניין.
למילה ״טהור״ ישנם שתי משמעויות. האחת היא לא טמא והשנייה היא נקי מתערובת, למשל בביטויים ״זהב טהור״ או ״דבש טהור״.
מכאן שכאשר הנגע הופך להיות לבן כולו, הוא בעצם נהיה טהור במשמעות השנייה, ואז התורה אומרת שהוא הופך להיות טהור גם במשמעות הראשונה. אז מה הלאה ? לא יודע. כמו שאמרתי זה רק פתח. לא הגעתי לכלל מהלך שלם לפתח את הנקודה הזאת.
חיזוק נוסף לקשר הזה ניתן למצוא בגירסת הירושלמי לברייתא המפורסמת של רבי פנחס בן יאיר שם נאמר: ״נקיות מביאה לידי טהרה״
(בניגוד לנוסח הבבלי שם בין נקיות לטהרה ישנה פרישות).
בביאת ג״צ ובחורבן בג״צ ננוחם.
(ותודה לשום וחניכה)