הסדרה שטיסל ושאר סדרות הדרמה
שפועלות על הרגש שלנו.
אני באמת שואלת,
למה שאני אצפה במשהו דמיוני שגורם לי כביכול להיקשר לדמויות פיקטביות
ובעקבות צפיה להרגיש כאב או צער או אכזבה בשביל דמות מסוימת.
ואז גם לרצות לעקוב כי אני סקרנית לדעת מה יתפתח.
למה? למה?
חסר לי על מי לכאוב?
חסר לי על מה להרגיש אכזבה? באסה?
חסר לי על מה להוריד דמעות? (בקטנה כן?...)
למה שיוצרי סידרה יסחטו ממני רגשות כאלה? גם אם זה נעשה בתום ובכוונה טובה של לבדר את הזמן שלי.
או אפילו אם יש כאן כוונה של לעורר אותי לחשוב על דברים, להסתכל על ציבור מסוים באור מסוים.
לא רוצה. לא רוצה שישפיעו עליי דרך משהו דמיוני ורגשני.
רוצה לראות את המציאות בעיניים ומתוך זה להיות מושפעת. וגם שם לתווך את זה לעצמי בצורה נכונה.
וגם חבל על הזמן שלי.
אז החלטתי שלא לצפות בסדרה הזאת, אפילו שהיא הייתה מקסימה ונוגעת מאוד בעיניי.
דעתכם?
באחדות ישראל נביא את הגאולה
כל יופי הבריאה הוא כדי לתאר את יופי הנשמה היהודית