י"ט באדר תשפ"א 11:18
כְּדֵי לִחְיוֹת חַיֵּי אֱמֶת, 
עַל הָאָדָם לְהֵאָבֵק בְּגַאֲוָתוֹ 
בכָל רֶגַע שֶׁל הַצְלָחָה,

וּבְכִשְׁלוֹנוֹתָיו, 
נֶגֶד דִּכָּאוֹן וְחסֶֹר יֶשַׁע. 

כְּמוֹ שֶׁטִּהוּר מַיִם 
מַעֲלֶה אֶת הַלִּכְלוּךְ מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם, 

כָּךְ גַּם טִהוּר הָאָדָם כְּשֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בִּיסוֹדִיּוּת,
הוּא חַיָּיב לִהְיוֹת קָשׁוּר בִּקְשָׁיִים רַבִּים 
בַּעֲמִידָה מוּל נְטִיּוֹתָיו הַגַּשְׁמִיּוֹת הַשְּפֵלוֹת, 
הָעוֹלוֹת מֵעַל פְּנֵי הַשֶּטַח בִּזְמַן כָּזֶה.
 

 

"בין הגירוי לתגובה ישנו מרחב.
במרחב הזה בכוחנו לבחור את תגובתנו.
בתגובתנו טמונים החופש והצמיחה שלנו."
 ויקטור פרנקל

 

כ' באדר תשפ"א 18:03

המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד , ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה - מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל . יעקב ישאב ממעיין החכמה בחפץ גובר והולך , ואילו עשו רק יצפה ליום , בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים , ויחד אתם תעודת חיים גדולה , שהכיר אותה רק באופן חד צדדי , ובדרך שמעצם טבעו הוא סולד בה . אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו , אילו הקדימו לשאול את עצמם , היאך יכולים גם האומץ , הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו - היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת , 'ה כי אז 'הגיבור' שלעתיד לא היה הופך ל'גיבור ציד , ' אלא ל'גיבור לפני ה' ' באמת . יעקב ועשו , על כל נטיותיהם השונות , היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם ; עוד מראשית הייתה חרבו של עשו כורתת ברית עם רוחו של יעקב ; ומי יודע איזה שינוי היה צפוי לקורות הימים על ידי כך. 

 

 

אין ספק שמדובר בקטע עוצמתי ומעורר השראה, אם חושבים על יעקב ועשו כ״טיפוסים״. אבל מצד האמת, לא ברור על מה הוא נשען בכתוב בביקורת שלו על יצחק ורבקה. כשהתורה רוצה להעביר ביקורת על דרך החינוך של אבות מסוימים היא עושה את זה (״ולא עצבו אביו מימיו...״), אבל כאן בנוגע לעשו איזה רמז יש בכתוב לביקורת כזאת כלפי יצחק ורבקה ?

אדרבא. התורה מעידה על יצחק שאהב את עשו, ואולי בדיוק באמצעות האהבה הזאת הוא ניסה לכוון למה שהרש״ר הירש כותב ?

בביאת ג״צ ובחורבן בג״צ ננוחם. 

 

(ותודה לשום וחניכה)

אולי יעניין אותך