בעלי היה אברך, אז פשוט ויתרנו על המלגה, והוא נשאר לעזור מלא בבית. גם לקחתי עזרה מבחורה שבאה כמה פעמים בשבוע לכביסה וכלים.
השתמשתי בעזרה של בעלי רק כשהרגשתי שאני כבר לא מסוגלת פיזית, וזה עובר את גבול היכולת שלי, אבל זה קרה מלא. לפעמים כמה פעמים ביום.
למרות שהוא עזר, והיה שותף פעיל, זה עדיין היה מטורף ושנינו הרגשנו שאנחנו מאבדים שפיות.
התינוק היה בבכיות כמה חודשים, היו לו בעיות באכילה, והבכיות היו בערך 24 שעןת ביממה, וגם היו ילדים נוספים ב"ה....
בקיצור - אני אומרת שבמקרה כזה, צריך ממש למסור את הנפש על למצוא עזרה. אולי במקביל גם לחפש משהו שעוזר לגזים.
ואם זה באמת רק גזים, אז להתעודד מזה שבעז"ה זה ממש זמני, ולהתפלל שיעבור כמה שיותר מהר... (אצלנו הקושי נמשך הרבה מעבר לשלושה חודשים, כמו שנוהגים להעריך, אבל כאמור הבעיה לא הייתה גזים)...
לבי איתך.