מכירה את זה מכיוון אחר.
בעלי משתגע מיום חופש, אם הוא חולה או מסיבה כלשהיא צריך להישאר בבית ולא ללכת לעבודה זה ממש עונש בשבילו. והוא לא טורח להסתיר את זה ואומר את זה בפירוש.
בהתחלה הייתה נפגעת, כל כך רע לך להישאר איתי בבית יום אחד? לא מוצא בי שום עניין שמעדיף ללגת לעבודה?
אבל כל פעם מחדש אנחנו מדברים על זה ועל איך הוא מרגיש ואיך אני ומפעם לפעם אני לומדת פחות לקחת את זה אישית ויותר להבין שזה בכלל לא קשור אליי אלא משהו בנפש שלו שצריך את היום מסודר וברור.

זה הזכיר לי את המקרה שלך כשקראתי אותך, אולי יעזור לך קצת.

והוא היה מלא, הוא לא היה עצוב מזה.. יודעת שזה לא יפה. וכמו שאמרו פה גם אני הייתי רוצה שהבן שיהיה לנו בע'ה יתגעגע אלינו אחרי שיתחתן וישמח לבוא. אבל זה בא ביחד עם הרגשה ולא רק הרגשה, רואה בעיניים, שלהורים שלו יש השפעה עליו והם כן יכולים לשנות לו את הדעות גם אם הוא חושב שלא.. אז כל זה ביחד מתקשר לי לעניין שהוא עדיין 'ילד של אמא'. והרגשי של ההורים שלו לפעמים על זה שלא באים הרבה משפיע עליו ואני צריכה להתעלות מעל עצמי ולבוא גם יותר. חוששת ממה שיהיה אחרי שאלד. שיתחשב בהם יותר מאשר בי. וברור שאני צריכה לשמוח שהוא כזה, אבל לפעמים נחמד שהבעל לא מדבר כל יום עם ההורים, לא מושפע מהדעה שלהם יותר מדי, ובכללי, יותר גבר ועצמאי ומבין שזה טבעי לראות את ההורים פחות ואי אפשר להיות דבוק עד 120. (מודעת לזה שאלו החיים וגם הילדים שלי לא יחיו כל חייהם איתנו בבית)

תודה לכל מי שהגיבה. לא ציינתי שכן יש רקע לדברים האלה וכן "סבלתי" המון פעמים מההשפעה והרגשי שההורים שלו עושים ושזה משפיע על ההתנהלות שלנו אחר כך..

את בעצם מרגישה שהוא 'ילד של אמא' וחושבת שהוא צריך להבין שהוא נשוי עוד מעט עם ילד ולא צריך להיות דבוק.
יחד עם זה את כותבת שלפעמים ההשפעה שלהם עליו היא לא לרוחך.
אבל אלו שני דברים שונים.
לצורך הענין, בעלי מקפיד לדבר עם אמא שלו כל יום, ואם אין לו כוח כי עיף מידי, מבקש שאני אתקשר אליה. זה ככה שנים שנים, עוד מלפני שהתחתנו.
מעולם לא הרגשתי שזה פוגע בעצמאות או בבגרות שלו, או שהוא ילד של אמא.

כך שאולי תנסי להפסיק לראות אותו כלא עצמאי וכילד, ואולי תנסי לראות את הצד החיובי שבזה.

מצד שני, אם יש השפעה שבעינייך היא לא טובה (אני לא יודעת.למה התכוונת, ועד כמה אלו דברים קריטיים), אז זה משהו שכדאי לדבר עליו איתו.
אבל כמובן בצורה שלגמרי מכבדת אותו וכמובן כמובן, מכבדת את המשפחה שלו.

בהתחלה היה אצלנו קטע כזה בקטנה.. ומתישהו פשוט למדתי לקבל את זה. כן- זה המשפחה שלו, הם גידלו אותו, אהבו אותו ואני צריכה לשמוח שהתחתנתי עם בעל שיודע לאהוב, שיודע להעריך ולהכיר טובה!!
מרגישה שאחרי שקיבלתי את זה הכל נהיה טוב יותר ומובן לגמרי ועכשו יוצא שאנחנו נפגשים איתם פעם ב..
ולאחרונה הוא התחיל לסוע בשישי עם הילדה לביקור קצר (שעה נסיעה לפחות לכל צד) ומרגישה שזה עשה לו טוב יותר ושזה עושה גם טוב יותר בבית! (חוץ מזה שיש לי קצת שקט ככה כל שישי)
בתכלס, כל הרגשה שלך היא לגיטימית ואין בזה נכון או לא נכון.. מקווה ממש שזה יסתדר אצלכם הכי טוב שיש🤗

לא מרגישה צורך לראות אותם? להיות עם האחים? המשפחה שגדלת בה?
זה צורך טבעי שלא סותר את האהבה אלייך.
נשמע שאתם זוג צעיר. הם המשפחה שלו לא פחות ממך.
אמנם התחתנתם והוא צריך ורוצה להיות איתך ולבנות איתך בית.
אבל תחשבי על הילד שיש לך בבטן, יום אחד הוא יתחתן ויבוא פעם בשבועיים ואשתו תתעצבן שהוא רוצה יותר.
סליחה על תגובה הזו, אני פשוט מחתנת תכף בת ורואה את זה מהצד השני כבר( וגם מהצד שלך , כי גם לי יש חמות).

ולא הייתי רוצה לגור שוב עם ההורים ולראות אותם כל יום כי זה בא עם כל החבילה. ובכל דבר יש חסרונות. ו'החסרונות' עכשיו זה לראות פחות (להיות בקשר יומיומי ולהתראות פעם בשבועיים) אבל להקים בית. ואצלנו במשפחה זה אחרת, ההורים שלי גידלו אותנו להיות יותר עצמאיים. כל האחים והאחיות שלי מאוד מאוחדים ואוהבים ועדיין זה בסדר שמתראים פחות. זה לא מוריד מהאהבה ועדיין הקשר קרוב למרות שכל אחד גר במקום אחר.

אני מבינה מאד את התחושות שלך

זה בסדר להתעצבן,

וכל הכבוד לך שאת מודעת לזה ומנסה להבין למה זה גורם לך לכאלו רגשות, בטוח שזה לא סתם.

 

אני לא חושבת שזה שהוא מתגעגע סותר את זה שהוא מודה על המצב שלו כרגע בחיים. 

 

יכול להיות שכשהוא מבטא את הגעגועים ואהבה להורים שלו את רואה אותו יותר כ"ילד של אבא ואמא" ופחות בתפקיד הגבר והבעל שלך וזה מה שמציק לך? או אולי את מרגישה שזה מוריד מאהבה הבלעדית שלו אליך?

  
 

בעלי יכול לא לדבר עם ההורים שלו שבועות על גבי שבועות,
ולא לראות אותם חודשים
ולא יזיז לו.

אני שולחת לו הודעות להתקשר אליהם, אני יוזמת שבתות( למרות שלא אוהבת!!) והלוואי והיה אומר לי משפטים כאלה.. זה היה משמח אותי מאוד.. לדעת שהוא גדל בבית בריא ויש לו חשק להיות בקשר טוב ונכון עם ההורים שלו ולאהוב אותם ולא לכבד רק כי ההלכה אומרת לכבד( כמו אצלנו למשל..)
אצלי זה היה עושה טוב על הלב
אבל אני מדברת ממקום שחסר לי

שולחת לך חיבוק על התחושות.
את מרגישה בתחרות איתם לפעמים? מרגישה שהאהבה שלו אליהם באה על חשבונך?
יש לכם מספיק זמן איכות זוגי?
את שומעת ממנו מספיק שהוא אוהב אותך, מתגעגע? אולי את צריכה לשמוע את זה יותר?
ואיך את מרגישה כשאתם נפגשים איתם? נוח לך? נעים לך מספיק?

לפי מה שאני מבינה אתם נשואים יחסית טריים ועבור חתנים וכלות רבים הפרידה מבית ההורים לא פשוטה.
צריך לשים על זה את הדעת וכדאי לשחרר גם אם לך לא קל עדיין לקפוץ בספונטניות, לפרגן לו הזדמנויות לקפוץ לבקר אותם מדי פעם, אולי אפילו מיוזמתך, כדי שלא תצטרכי לשמוע משפטים שמקפיצים אותך ככה...
ובאותה נשימה לדאוג לברר מה ימלא אותך ואיך לאט לאט לשחרר את העניין הזה אצלך.
קשרי משפחה טובים זה ברכה, וכיבוד הורים זו זכות. זה לא תמיד קל, אבל שווה את המאמץ.
בהצלחה רבה ושיהיה בשעה טובה ❤

אמון בך כשותפה לחייו.
כאן הייתי אומרת- באמת אנשים מקסימים, אולי נקפוץ אליהם יותר..אולי כל מוצש?
זה יוצר חיבור גדול בינכם. רק שתדעי. שאתם יחד. שאת איתו. זה מגביר את האהבה

מרגישה מול המשפחה שלך היחסים טובים, את מתגעגעת אליהם?

לא סתם כותבת בהתייחסות דווקא איך בתפיסה שלך למשפחתך..

אני מרגישה בדיוק ככה אחרי כל מפגש עם המשפחה שלי
למרות שיש בעל מושלם וילדים מדהימים
לא הייתי חוזרת אחורה בשום מצב
ועדיין מתבאסת שלא נפגשת איתם יותר

מכבד ואוהב את הוריו- זה סימן שהוא בעל טוב ויהיה אבא טוב לילדיו. לא הפוך. עבדי על רגשותייך ונסי להפוך אותם- לעודד אותו ולאהוב את משפחתו- זה בסיס טוב גם לילדים שיגיעו, מהווה תמיכה בבעלך שרק תחזק את הקשר ביניכם.

 

בתור מישהי שאיבדה אבא, תשמחי בכך שהוא יכול לראות את ההורים שלו ולכבד אותם, כשהם כאן ועכשיו, ומי יודע מה יהיה מחר.

 

אם ההשפעה שלהם עליו היא שלילית אזי יש בהחלט מקום לחשוב מה עושים עם זה ועם המפגשים.

 

אם בדר"כ ההשפעה היא לא שלילית, אולי זה יושב אצלך על סוג הקשר שלך עם המשפחה שלך/ הקשר שלו עם המשפחה שלך/

על כך שאת לא מרגישה שקיבלו ומקרבים אותך אצל המשפחה שלו.     את זה את צריכה לשאול את עצמך בכנות, לבדוק על מה מהדברים זה יושב ולנסות לבד או בעזרתו לתעל את זה למקום טוב ובונה.

 

 

 

 

אבל תזכרי שאם זה משמח אותו זה רווח שלך בעל שמח שווה אשה שמחה