הבת שלי בת שש נרדמת כמעט כל לילה עם היד בתוך התחתונים. לא מלחיץ אותי במיוחד, אבל מענין אותי

בכל המקומות שתקראי יגידו לך להגיד לו לעשות את זה במקום שלא רואים אותו..אני חושבת שצריך לנסות להסיח את דעתו או לשים לו בגד שהוא לא יכול להגיע לשם..
אם אפשרי פיג'מה סגורה מלמעלה למטה..
ופשוט להסביר שזה לא צנוע.
אין לך בכלל מה להתרגש זה ממש מוכר

כי זה יוצר לילד קישור בין תחושה נעימה להגדרה שלילית.
הייתי אומרת שמדובר באיזור צנוע, ובאיברים צנועים ולכן לא עושים את זה ליד אנשים, אלא בפרטיות ובצניעות.
נכון שזה להגיד בערך אותו דבר, אבל זה להשתמש במובן החיובי של צניעות

למשהו דתי זה בעייתי כי זה יכול להמשך..😔
לא חייב לקשר ללא צנוע אפשר לחפש סיבה אחרת למה זה לא טוב

אין לזה קשר לאוננות בגיל בוגר

ההלכה אוסרת כל התעסקות שם. וצריך להרגיל את הילד.

ואם מסבירים את זה ככה ("זה לא צנוע, לא נוגעים שם סתם") אין סיבה שילד יקשר את זה ל"אנטי מנעימות", כי לא אומרים לו שאסור את ה"נעים" אלא כל עיסוק שם, ולא בגלל שיש בעיה בנעימות אלא בגלל שזה מקום מוצנע.

אפשר להרגיל בלי הרבה טררם, פשוט להסביר שלא עושים את זה וזהו.

חשוב עצם החינוך להרגשת הצניעות

 

(מה גם, שאם אומרים במפורש ש"בפרטיות אפשר", זה לגמרי יכול ליצור הרגל כזה גם לגיל גדול יותר... זה כאילו "אישור".)

 

 

 

(אני לא יושב לקרוא בפורום הזה, נתקלתי בראשי. התלבטתי אם לכתוב ובסוף החלטתי שכן, כי זה חשוב..)

אין עניין להרגיל אותו בגיל שלו, כמו שלא מרגילים אותו לצום ביום כיפור.

זאת תופעה מאוד מאוד שכיחה, והיא פשוט נעלמת כשהילד גדל. בדיוק כמו מוצץ או שמיכי וכו'.

כמו כן, חשוב לזכור שהילד לא מקשר את זה בשום צורה למין, הוא לא חושב על מין, אין לו בכלל משיכה מינית או מודעות מינית בגיל שלו.
המגע שם יכול להיות נעים או מסקרן, הילד חוקר את הגוף שלו, ואם נגיד לו שאסור לגעת שם הוא בהחלט עשוי להבין שזה מקום אסור או מלוכלך או טמא וכו', וזאת הבנה הרסנית. כל עוד הוא לא יכול להבין שיש סיטואציה שבה זה מותר ואף מצווה (כי הוא קטן מדי), אז מבחינתו זה פשוט אומר שזה אסור ורע.

אם היינו יודעים שזה יימשך מגיל 3 ועד החתונה זה משהו אחד, אבל כאמור זה לא המצב...

אני מזמין אתכם לשאול כל גננת שאתם מכירים, אני בטוח שאין אפילו אחת שלא ראתה הרבה ילדים עושים זאת בגן.

נ.ב.
הייתה אצלנו בעיה דומה, התייעצנו עם רב (ראש ישיבה) שהוא גם מטפל מיני עם תואר שני בעו''ס קליני ועוד כל מיני תארים טיפוליים, וזה בדיוק מה שהוא ענה. עד שדיברנו איתו הייתי מאוד מבוהל ונבוך, אבל הוא ממש הרגיע אותי.

מתוך כתבה במקור ראשון:

חשוב לא לתת לילד הרגשה שמשהו לא בסדר. אנחנו הרי לא רוצים שירגיש אשם, מלוכלך או מגעיל בשל העובדה שהוא נוגע באיבר מינו ויפתח תסביכים בעקבות כך. אפשר להסביר וללמד בצורה עדינה, בלי לברוח או להסתיר, שמדובר במשהו פרטי שלא נוגעים בו בפרהסיה, אלא לבד בחדר, באמבטיה או בשירותים. במצב תקין כל ילד יבין שלא נוגעים באיבר המין הפרטי בקרב חברים. גם אם יש לכם, ההורים, איסורים וגבולות בענייני מין, עליכם להציב אותם כפי שהייתם נוהגים בכל נושא אחר.

"חשוב שלא תרחף מעל ראשם של הילדים עננה של הסתרה והדחקה. חשוב שרגשות ההורים המועברים לילדים יהיו גלויים ועדינים. סיפורים של מבוגרים עם סיבוכים פסיכולוגיים סביב המיניות שלהם מגיעים לעתים מחוויות מסובכות של מיניות בילדותם. התייחסות לא טבעית לאיברי המין יכולה לבסס אצל הקטנים יחס מורכב למערכת המינית שלהם וחבל. אם אנחנו רוצים מערכת יחסים פתוחה ומשוחררת עם הילדים שלנו, זה צריך להתחיל מפה, מנושא המין''.

ד"ר רוב מחזק את דבריה: "צריך לתת לזה לקרות ולא לעשות עם זה שום דבר. אסור לעצור או למנוע את זה. צריך פשוט להתמודד עם זה ולהבין שזה משהו טבעי שחולף עם הזמן".

- חולף עם הזמן? אנחנו הרי לא מפסיקים להיות אנשים מיניים.

ד"ר רוב: "נכון, אבל הסקרנות ממוצה בשלב כלשהו וכבר אין עניין בהתעסקות באיבר המין''.

ודין חינוך קיים בכל המצוות. צומות זה דבר שונה בגלל הקושי הגופני לצום, כמובן וכידוע.

 

זה שהילד לא מקשר את זה למין אני יודע, וזה עדיין לא מבטל את ההלכה, ואת הדין לחנך אליה גם קטן.

וכמו שאמרתי: אין שום סיבה שילד יראה את זה כמלוכלך או טמא, אם יסבירו לו בצורה נורמלית. הכל תלוי בהסברה של ההורה. אין שום דבר הרסני אם מתנהלים בצורה חכמה.

 

ולעת עתה כתבה במקור ראשון לא מהווה בעיניי פסק הלכה.

:שהוא יהיה רגיל למצוות, וכאשר יגיע לגיל הרלוונטי הן כבר יהיו טבועות בו. כמו שפת אם.

 

הטיעון הזה לא רלוונטי במעשה שעושים אותו פעוטות רבים, כאשר הוא ממילא עובר כשהם גדלים. בכתה א' כבר לא תראה ילדים שנוגעים שם כ"כ הרבה (ואם כן - אז זו כבר באמת בעיה שדורשת בירור יותר מעמיק).

 

כמו שלא אומרים לילד בן שנה וחצי שאסור לעשות צרכים בטיטול, למרות שברור לנו שהמצב הטבעי והטוב הוא ללכת לשירותים. זה פשוט שלב, שלב שעובר מאוד מהר, ואין סיבה להתעכב עליו או לעשות ממנו אישיו.

 

בנוסף, ברמה הטכנית:

 

זה קרב אבוד מראש. הורה יכול להגיד לילד שלו שאסור לו לראות מסכים, כי ההורה שולט במסכים. הורה יכול להגיד לילד שלו שאסור לו במבה, כי ההורה שולט באספקת הבמבה. אבל להגיד לילד לא לגעת בעצמו? הילד יכול פשוט לעשות את זה בכל פעם שהוא בשירותים או לבד בחדר, אין להורה שליטה על זה. אז מה שייצא מכל האיסור זה שהילד ילמד בגיל צעיר מאוד שיש דברים שאבא ואמא לא מרשים, אז אין ברירה אלא לעשות אותם בהחבא בלי לספר להם. ילד בן 3 זה ילד שלומד גבולות, מכיר את העצמאות שלו, חוקר את העולם. זה עוד לא גיל שבו גם כשהילד לבד הוא יידע לשנן את כל מה שההורים אמרו לו.

זה לא רק השטחיות של ההרגל, כדי לייצר אינרציה.

זה כדי לטבוע יחס.

נאמר זאת כך: ילד שחונך שבשום פנים ואופן לא נוגעים שם, כנראה יירתע מלעשות זאת גם כשתהיה לו תאווה אחרת לעשות זאת.

כמו שכתבתי לעיל כבר - אנחנו רוצים לטבוע בילדים שלנו יחס צנוע. (אגב, בשורש, זה בדיוק מאותה סיבה שאתה לא רוצה שהוא יעשה את זה בפומבי. למה? כי אתה רוצה להרגיל אותו לצניעות נפשית. להרגשת צניעות)

 

והטיטול, במחילה, לא באמת קשור. אתה יודע זאת.

ילד שגדל על זה שמגע נעים הוא מוקצה ואסור, הוא ילד שיכול לפתח בסבירות גבוהה הפרעות התנהגות או קשיים מיניים משמעותיים. במקום זה כדאי פשוט להרפות, ולתת לגיל לעשות את שלו. זה יעבור מהר מאוד, כאמור לא תמצא ילדים בכיתה א' עושים זאת.

 

היחס לפומביות שונה - כי אנחנו לא אומרים לילד שהמגע או התחושה הנעימה הם רעים או אסורים (כאמור זה יכול לגרור הרבה בעיות בעתיד), אלא להפך - זה בסדר גמור מתוק שלנו, רק תעשה את זה כשאתה לבד. אפשר גם להציע בילויים אחרים, לעניין אותו בדרכים אחרות להרגיש טוב ו/או להרגע, אבל בלי המסר של "אסור".

מה הוא לומד מזה? שיש דברים שהצנעה יפה להם, וזה מסר שמצד אחד חשוב שהוא ייקח אותו הלאה, ומצד שני לא יעשה לו שום נזק בעתיד.

 

הטיטול קשור במובן הזה שהדגשתי שזה רק שלב, ולכן לא צריך להתרגש. זה שלב שלא ממשיכים איתו הלאה אל הבגרות, ולכן אפשר פשוט לתת לגיל לעשות את שלו.

 

ובדיוק כמו טיטול - אם ההתנהגות התינוקית/ילדותית ממשיכה יותר מדי זמן, אז זה כבר באמת דורש בירור מעמיק יותר.

אנחנו לא רוצים ליצור לו תחושבת גועל או רוע כלפי זה. אנחנו כן רוצים לטבוע בו רגש של צניעות.

אם אתה חושב שעצם הטבעת רגש של צניעות היא מה שאתה לא רוצה, אז באמת השיח מיותר, ואתה מוזמן גם ללמד אותו לעשות את זה בפומבי.

 

מה שהסברת לגבי הפומביות לא עונה על מה שכתבתי. לא כתבתי בנוגע ל"איך עושים את זה בלי נזק" אלא בנוגע ל"למה זה חשוב לנו לחנך אותו לזה", והתשובה היא כמובן כי אנחנו רוצים להרגיל אותו להרגשת צניעות.

 

ולא, רגש של צניעות זה ממש לא מילה נרדפת לרתיעה וגועל ומיאוס. לא יודע למה אתה מערבב בין הדברים.

מבחינתו יש אסור ויש מותר, קשה לו מאוד לשים גבולות על דברים שהם מותרים ובשביל זה הוא צריך עזרה.

 

כשאתה אומר לו שמשהו לא צנוע ולכן לא עושים, אז מבחינתו זה אסור ורע וכו'. הוא לא בגיל שבו הוא יכול להכיל מורכבויות.

טוב, עד לרגע זה לא ראיתי צורך לומר זאת והיה נראה לי לא ראוי להכנס לדוגמאות אישיות. אבל אני רואה שזה כן נצרך:

מאז שאני  זוכר את עצמי, כילד קטנטן שאבא עושה לו מקלחת, הוא לימד אותי את זה. ולא, זה לא יצר לי רתיעה, ולא גועל, ולא אנטגוניזם. זה פשוט טבע בי רגש צניעות בריא וטוב שקיים בי ב"ה עד היום.

כנראה שבכל זאת זה אפשרי... אתה פשוט לא צודק בתיאוריה שלך, הכל תלוי בצורת ההתנהלות של ההורה ובהנגשת הדברים.

 

 

 

(וכדרכי לגבי "לא תהא כהנת כפונדקית", אני בטוח שאתה יכול למצוא שלל דוגמאות של דברים שאתה מלמד את ילדיך שהם אסורים, לא מבחינה דתית, למרות שאתה כמובן לא מעוניין בפיתוח אנטגוניזם ורתיעה. ולמרבה הפלא זה עובד, אני מניח..)

 

על המצב ההלכתי אין עוררין: לילד בן 3 אין איסור לגעת בגוף של עצמו, אפילו אם זה במקומות האינטימיים ואפילו אם זה לצורך עונג.

 

בנוסף, המטרה גם כן ברורה:

כשהילד יגיע לגיל ההתבגרות ומעלה, מצד אחד הוא לא יהיה מכור למגע כזה ומצד שני הוא לא יירתע ממגע כזה (אני מתכוון שלא תהיה לו רתיעה פסיכולוגית, לא הלכתית). 

 

לכן מה שנשאר זה רק הוויכוח לגבי הטקטיקה.

 

אני חושב שבאמת כל המומחים, דתיים וחילוניים כאחד, פסיכולוגים ואורולוגים ורופאי ילדים וכו', אומרים את אותו הדבר - לא לעשות מזה אישיו, לא להגיד שזה אסור, להבין שזה שלב שבו בילד בוחן את הגוף שלו ולחכות בסבלנות שזה יעבור. 

דין חינוך הוא מושג הלכתי, תרצה בכך או לא תרצה, זו העובדה.

 

ושוב: אפשר וצריך לומר את זה בצורה שלא מייצרת לילד תחושה רעה כלפי זה, אלא תחושה של צניעות טבעית ובריאה.

מתי הוא יחליט להפסיק?

ילד לא נשאר עם מוצץ עד גיל הבגרות, למשל.

כל עוד המינון לא מוגזם וכל ילד זה לא מגיע על חשבון הנאות אחרות, כמו מפגש עם חברים עם משחקים.

אבל זאת רק הקונוטציה שלנו כמבוגרים לעניין מביאה אותנו לידי מבוכה.
אצל הילד הכל תמים. יש ילדים שנעים להם לסלסל בשיער, ללטף דובי, למשש את הפופיק וכו'... ויש ילדים שנעים לגעת שם. מכיוון שאין להם בכלל יצר מיני בגיל כזה, לא נראה לי שצריך יותר מידי להתייחס לעניין, אלא יותר להסיח את דעתו למשהו אחר.
הבן שלי (קצת יותר גדול) הרבה פעמים מגרד שם ואני שואלת אותו, אתה צריך לשירותים? כדי שיבין שנגיעה במקום הזה שייכת לשירותים. בד"כ הוא אומר שלא, שמגרד לו שם. אני שואלת אותו אם הוא רוצה שאשים לו משחה או משהו והוא אומר שלא ומפסיק לגרד. יכול להיות שבאמת מגרד לו שם. אין לי מושג.
אפשר לעשות מה שאת עושה בלי להתייחס יותר מידי, להוציא את הכרית או היד מהמקום בעדינות ולהציע משחק או התעסקות אחרת. לדעתי כמה שפחות לדבר על העניין, הוא יבין את המסר המרומז עם הזמן. זה יעבור מתישהו.
בהזדמנות אחרת בלי קשר צריך לדבר איתו על שמירה על גופו וגופם של אחרים. איזה מקום הוא פרטי ואסור לאף אחד (שהוא לא רופא) לגעת שם וכו'...

הנה כתבה מעולה על הנושא הזה, ממש עושה סדר בעניינים:

מביך אבל חשוב: מה נכון לומר לילד קטן שמאונן בסלון? - וואלה! בריאות