י"ד באלול תשפ"א 17:16

שלום לכולם,

 

הבן שלי בן שנה ו-11 חודשים.

אנחנו רוצים להתחיל לו אבחון לאוטיזם, אני מאוד מודאגת, אשמח לתשובותיכן הכנות.

 

1. כשהוא רואה אותי או את בעלי בוכים, הוא לא מגיב, מבחינתו הכל כרגיל. אנחנו דיי בטוחים שזה לא תקין.

2. אוצר המילים שלו מאוד מצומצם, כ-20 מילים.

3. נדיר מאוד שהוא באופן ספונטני מחבק/מנשק את בעלי או אותי.

4.כשיש הרבה אנשים/כשהוא מתרגש/עייף, הוא מתחיל לעשות קול של הימהום חוזר.

5.לפעמים הוא מכבה ומדליק את האור בחדר שינה כמה פעמים רצוף.

6.מפחד מאוד מרעשים חזקים (של מקדחה).

 

מהצד השני, הוא מצביע על דברים שהוא רוצה/דברים שהוא רוצה לשתף, מחייך, מוחא כפיים, עושה ביי ביי, יוצר קשר עין, מחקה תנועות שאנחנו עושים, כשאנחנו משחקים איתו בלהאכיל בובה הוא משתף פעולה, משחק יפה בקוביות/מכוניות/מחבואים, מגיב ברוב המוחלט של הפעמים שקוראים בשם שלו, התחיל ללכת בגיל שנה וחצי.

 

מה אתן חושבות על התסמינים שציינתי? כמה מהדברים פה מוכרים לכם אם בכלל?

 

תודה.

י"ד באלול תשפ"א 18:04
ילדים בגיל הזה יכולים לשחק עם מתג או עם בובה קופצת וכו' במשך דקות ארוכות ברצף.

אני יותר מבוגר ממנו, וגם אני לא סובל רעשים חזקים.

כנ''ל שאר הדברים, הכל נשמע נורמלי לגילו.


הכי טוב שתלכו לרופא ילדים או רופא של טיפת חלב, הם כבר יידעו להגיד לכם האם נדרש בירור נוסף.
י"ד באלול תשפ"א 22:24

הכל פה נשמע די תקין. הבת שלי קצת יותר קטנה ממנו, וממש לא מעניין אותה כשבוכים, היא מהמהמת די הרבה ופוחדת מרעשים חזקים. נשמע לי שממש חבל על מה שאתם עוברים סתם כך, וכדאי שתתיעצו עם מישהו שמבין בזה. 

ט"ו באלול תשפ"א 11:03
חלב אין לכם מה לרןץ.
נשמע שהילד מתפתח יפה, 20 מילים זה יפה וברור שהוא יפחד מרעש של מקדחה. חלק מילדיי עד היום לא אוהבים לחבק ולנשק, זה עניין של תחושתיות. נראה לי שחיבוק ונישוק ספונטניים זה בשלב מאוחר יותר, הוא עוד קטנציק. ההמהום זה דרך הרגעה, לא נשמע לי לא תקין. וגם המשחק עם המתג הוא תקין (מטריף ת'הורים אבל תקין).
נשמע ילד חמוד. אם עדיין אתם לחוצים הייתי שואלת אחת טיפת חלב או רופא ילדים כי הם יותר מוסמכים מרוב ההורים כאן אבל על פניו נשמע שאין לך ממה לדאוג.
הרבה נחת
ט"ז באלול תשפ"א 09:20

למען האמת, לפי מה שכתבת, אני לא מבין למה את חושבת שהוא אוטיסט. 

יכול להיות שיש לו עיכוב שפתי אבל אני לא רופא ואם יש לכם חשד לקושי התפתחותי - לכו לאבחון.

 

אם הוא משתף אתכם בחוויה (בונה מגדל ומחכה שתסתכלו, למשל) או משחק משחקי דמיון (להאכיל בובה) - אז כנראה (ושוב, אני לא רופא התפתחותי) שזה לא אוטיזם. (ובמידה ובכלל קיימת בעיה). 

 

מה שכן, 20 מילים זה מעט  בגיל הזה - במיוחד אם הוא לא מחבר מילים - אז לדעתי קחו אותו לאבחון וכמה שיותר מוקדם, אפילו אם זה רק בשביל השקט הנפשי שלכם. 

זה הדבר היחיד שנראה לי בעייתי במה שתיארת. 

(מה שכן, ב"להגיד מילים" לא הכוונה להגיד בדיוק את המילה בצורה נכונה, אלא אפילו אם יש הברה כלשהי שברור למה כוונת הילד - זה נחשב למילה. למשל, אם הוא אומר "תא" במקום סבתא, אז זו מילה מהבחינה הזאת). 

 

 

ט"ז באלול תשפ"א 12:28
האבחון עצמו של הכותרת הוא לא מה שחשוב.
מסכימה אם אלה שאמרו שזה לא בהכרח אוטיזם, מצד שני יכולה להגיד לך שאצלנו במשפחה הילד היה "רגיל" לגמרי עד גיל 5 ודיבר שוטף, והייתה רגרסיה מטורפת.
אז אם שמים בצד את האוטיזם כן או לא, אני תמיד בעד לחזק את הילדים ולתת להם את המירב.
לעזור לו לרכוש שפה, להרבות בספרים, לחבק ולתת הרבה חום, כל מה שאת חושבת שיכול לתרום לו.

הדבר היחיד שהאבחון יכול לתת לך הוא מתן טיפול תרופתי או כדומה, וזה ממש לא נשמע לא רלוונטי בשלב זה.
ט"ז באלול תשפ"א 14:33

ובעיני, זה ממש חוסר אחריות לכתוב דבר כזה. 

אבחון יכול לתת המון וממש לא חייב לתת טיפול תרופתי. 

 

ילד אוטיסט או עם קשיי תקשורת אחרים מקבל טיפולים (קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי אם יש בעיות בויסות החושי ועוד), מעון תקשורת וגן תקשורת. 

בלי שום טיפול תרופתי. 

 

וזה מאוד רלבנטי וכמה שמתחילים טיפולים יותר מוקדם, כך יש יותר סיכוי לילד להתקדם. 

 

מעבר לזה, ילד אוטיסט גם מקבל קצבה מהביטוח הלאומי וההורים שלו מקבלים נקודות זכות במס ההכנסה ותעודת נכה - כך שגם מהבחינה הכלכלית והאישית, יש לזה המון משמעות. 

ט"ז באלול תשפ"א 15:21
לא בטוחה שבגיל כל כך מוקדם זה רלוונטי, זה מה שהתכוונתי ולא רשמתי.
מסייגת את דבריי.
בסופו של דבר מה שרציתי לומר הוא שהכי חשוב בעייני לטפל בלי קשר לאבחון רשמי כזה או אחר. הן בבית והן אצל אנשי מקצוע.

אגב, אצלנו גם ביטוח לאומי לא הכיר בו בגלל שלא עמד באיזה רשימה מוזרה שיש להם של מה שנחשב כזכאי לקצבה. אבל ברור שמיצוי זכויות זה חשוב אם וכאשר זה רלוונטי.
ט"ז באלול תשפ"א 15:27

ילד אוטיסט מקבל אוטומטית קצבה של 100% נכות. 

בלי שאלות. 

ומקבלים את זה רטרואקטיבית בהתאם לתהליך האבחון. (כלומר, מרגע שיש הוכחה לכך שההורים שמו לב שמשהו לא בסדר עם הילד). 

 

ובגיל שנתיים זה בהחלט רלבנטי - זו הסיבה שיש מעונות תקשורת לילדים בגיל הזה. 

כמו כן, הורה לא יידע איך לטפל במצב של הבן שלו בלי הכוונה ואבחון - יש כל מיני גישות טיפול, אבל צריך להכיר אותן כדי לטפל. 

 

וטיפול תרופתי כמעט לא ניתן לילדים אוטיסטים ככה סתם - זה בעיקר אם יש להם אפילספיה שגורמת או נוספת לאוטיזם או שהם אלימים וסובלים מהתפרצויות. 

אין תרופה שמיועדת לטיפול באוטיזם. 

ט"ז באלול תשפ"א 15:58

ASD - הספקטרום האוטיסטי - מי זכאי לקצבת ילד נכה? (לפי מחלות וליקויים) | ביטוח לאומי

 

מה שכתבתי, נכון בודאות - ילד אוטיסט מקבל קצבת נכות בשיעור של 100% - אלא אם הוריו של הילד לא מבוטחים בישראל, הילד לא נמצא בישראל  או שהילד נמצא במוסד\אשפוז. 

 

ילד ישראלי אוטיסט שנמצא בביתו זכאי לקצבת נכה בשיעור של 100% ללא יוצא מן הכלל. 

זה לא נתון לשיקול דעתו של אף אחד ברגע שיש אבחון. 

 

ט"ז באלול תשפ"א 18:46

מסכימה איתך שבלי קשר לאבחון אם יש בעיה כדאי להתחיל לטפל ולא לחכות לקופה (יכול לקחת חודשים), אבל צריך לקחת בחשבון שהטיפולים יקרים

ט"ז באלול תשפ"א 18:42

תראי, אני לא יודעת אם הוא אוטיסט או לא כי אני לא אשת מקצוע, אבל בתור אמא לילד אוטיסט אני רוצה לכתוב שיש שלושה דברים משמעותיים שכתבת שהם סימנים טובים: הוא יודע להביע את הרצון שלו, משתף בחוויה ומשחק משחקי דימיון.

כן יכול להיות שיש לו עיכוב שפתי, אבל זה מאוד שונה מאוטיזם. האם עשיתם לו בדיקת שמיעה? אם לא אז בקשי הפנייה, צריך את זה בשביל אבחון.

 

לגבי זה שכתבת שהוא לא מגיב כשאתם בוכים, אני לא חושבת שזה חריג (אבל למה אתם בוכים??), אבל אין לי כל כך למה להשוות...

 

בכל אופן, זה לא ממש משנה מה אני או אנשים פה חושבים, אם את מודאגת - גשי אתמול לרופא הילדים ובקשי הפנייה להתפתחות הילד. זה בכל מקרה לוקח הרבה מאוד זמן וגם אם יש לו "רק" עיכוב שפתי תצטרכו את זה.

במקרה של אוטיזם, כל חודש הוא חשוב. לא רק בגלל שצריך להתחיל לטפל כמה שיותר מוקדם, אלא גם כי יש ועדות שצריך לעבור בזמן בשביל להגיע למסגרת מתאימה (תאמיני לי שאתם לא רוצים לפספס).

י"ח באלול תשפ"א 08:52
מהתיאור שלך, לגבי ההיבט התקשורתי יש ספק ואי אפשר לדעת, מה שכן, כן יש לו כוונות תקשורתיות ראשוניות- מבקש, משתף ונענה לשמו ולכן זה כבר מסיר דאגה.
אני אישית כקלינאית תקשורת הייתי פונה איתו לאבחון אצל קלינאית בשל איחור שפתי (בגיל הזה כבר אמורים להתחיל לצרף מילים) ובמקביל כמו שאמרו בדיקת שמיעה כדי לשלול קושי שמיעתי. באבחון השפתי אני מניחה שהקלינאית על הדרך תסתכל גם על היבטיים תקשורתיים ותפנה את תשומת לבכם אם היא תראה משהוא חריג שידרוש אבחון יותר נרחב.
בקיצור, מהתיאור שלך בולט יותר איחור שפתי מאשר קושי תקשורתי שזה כבר מרגיע, אבל כמובן אי אפשר לדעת כלום בוודאות וטוב שאת עם יד על הדופק, בהצלחה!
כ"ו באלול תשפ"א 10:53
נשמע לא "ממוצע". האמת שאצלי מדברים מאוחר ועד כמה שזכור לי- בעיקר הבכור גם לא דבר יותר מזה בגיל הזה.
גם אבא שלהם דיבר מאוחר.
מה שכן, הבכור דיבר הכי מאוחר. סביר להניח בגלל שלא היו לו אחים מדברים.

אם כבר, כדאי ללכת לרופא ולבקש אבחון שפתי.
וגם לא נשמע משהו נוראי מידי ....

לגבי מתג- זה הכי נורמאלי שיש. אם הוא לא היה עושה את, זה היה מוזר.
אנחנו ביטלנו מתגים שילדים מגיעים אליהם.
הם ממש אוהבים לשחק עם זה.

אולי יעניין אותך