לא הייתי מבקשת. אלא אם כן מרגישה ממש זוועה

את בע״ה תתקדמי עם ההיריון ויהיה יותר קשה.
תבקשי את העזרה שם..

לא הייתי מבקשת מבעלי
אולי לעיתים כשאני מרגישה לא טוב במיוחד, אבל לא באופן קבוע

עבודה זה לא פיקניק.
לא לעניין לצאת ולחזור מתי שבא לאורך זמן.
הקטע הוא- הוא עם הרכב?
יש מצב שהוא משאיר לך אותו? זה יעזור לך בכלל?
אם הוא בלי רכב אז ברור לא לקרוא לו.
האמת חודש חמישי לא הייתי חולמת לא להתאמץ אבל כל אחת עם הכוחות שלה.
במקומך הייתי חושבת על פתרון אחר שיכול לעזור.
אל תשכחי שהיום היה חריג.
גם חם בחוץ יחסית לעונה, גם הסיפור עם הביוב...

להבא תצטיידי בבקבוק מים קרים, נשנוש לתת לילדים שילכו יפה
ובבית להדליק מזגן..
את מבשלת צהריים לפני שהם חוזרים נכון?

וחיבוק על היום!
יש ימים קשוחים כאלו...
תתפנקי במשהו שיעשה לך טוב עכשיו.
אח"כ תחשבי מה הלאה

כמו שכנה שיכולה להביא הביתה לפחות את אחד מהילדים או נערה שתוציא אותם כל יום תמורת תשלום קבוע לשבוע.
אפשר גם לבקש מבעלך יום - יומיים בשבוע, אם יש יום קבוע שאת יודעת שקשה לך בו יותר (נגיד יום חמישי בגלל הבישולים..)
בסוף השאלה של הפינוק מול הלגיטימיות היא מאוד אישית, תלויה בתנאים שלך. במצב הברזל, במרחק של הגנים מהבית ואחד לשני, ובעוד המון דברים... לכן הדעות שלנו לא לגמרי משנות..
בכללי העניין של התשלום ממש יכול לעזור לך להחליט. לשלם לבייביסיטר שרק תוציא ותביא הביתה - בא בחשבון או שאת מרגישה שזו התפנקות? תחשבי על זה שגם הדלק הנוסף של הנסיעה הלוך חזור מצטבר לסכום כלשהו..
עוד משהו -
יכול להיות, שמבחינתו זה יהיה בשמחה ולא טרחה כזאת גדולה, אז לדעתי שווה לדבר על זה - לא לבקש אלא לחשוב ביחד אם זה הגיוני...
בקיצור - אם יש את האופציה להקל על עצמך, אני לא רואה סיבה שלא.

אבל במקומך הייתי בודקת למה את כל כך מותשת. בחודש חמישי בישולים רגילים לשבת כשהם לא אחרי יום שלם של עבודה לא אמורים להתיש ברמה שקשה לתפקד בהמשך היום.

תבדקי אולי חסר לך ברזל/ ויטמין b12

אולי יהיה לו רעיון אחר?
לשמוע איך הוא רואה את הדברים, לקבל הערכה גדולה על איך שאת מתפקדת למרות הקושי והשתתפות איתך בקושי ברמה הרגשית לפחות.

הוא עם רכב, מרחק של רבע שעה נסיעה, הגנים ממש קרובים לבית אז זה לא שצריך לנסוע ברכב, ובכ"ז המרחק 5 דק' הזה גומר עלי, בטח עם הסיבובים שהיו היום
האמת המחשבה שלי היתה לבקש נגיד מהורים בגן של הילד שיקחו אותו (בגלל שהבית שלנו קרוב אז זה יכול להיות בדרך לחלק) אבל לא נעים לי כי אין סיבה ממשית.. למצוא ביביסיטר וכד' לא נראה לי שיש סיכוי כי זאת שעה שנערות עדיין לומדות..
אני מכינה אוכל לפני שהם חוזרים, אבל להגיש להם אותו כשאני מותשת והם עצבנים זה קשה נורא..
(ואני באמת עם ברזל ובי 12 נמוכים, לוקחת כדורים אבל זה לוקח לזה מלא זמן לעלות.. ומצד שני זה לא במצב נמוך כ"כ בשביל לקחת ערוי וזריקות וכד'..)
טוב, תודה ששמתם את האמת מול העיניים
אני ממש מקווה שמה שקרה היום לא יחזור שוב..
(אולי היום היה לי קשה במיוחד עם זה שאני צריכה לקחת אותם, כי בעלי כן חזר לקראת סוף הבוקר כי היה צריך משהו מהבית ואז שאלתי אותו אם הוא יוכל לקחת אותם (גם כי הייתי באמצע הבישולים וזה גם היה מקל עלי מהבחינה הזאת) ואז הוא אמר שהוא קבע פגישה בדיוק ל2 בצהריים..)

תבדקי עם רופאה אפשרות להגביר מינון. כשלי היה חסר שכבתי בחוסר אונים

עם בקושי יכולת להרים יד...

(הוא בערך 200 מהבדיקה האחרונה שעשיתי לפני כמה חודשים)
רק מפה אני יודעת שזה נקרא נמוך (נגיד @מיואשת****** כתבה על זה) אז אני לוקחת כדורים
וגם הברזל, ההמוגלובין בסדר רק הפריטין נמוך אבל עדיין בטווח
וחוץ מזה יש לי גם קצת תת פעילות בלוטת התריס (אבל את זה הרופאה כן לקחה ברצינות אז אני לוקחת מינון לפי מה שאמרה לי)
ואני פשוט יודעת שככה אני בהריונות 🤷‍♀️ לא סתם אני לא ממש עובדת.. (רק מדי פעם מזדמן)

קחי שתי כדורים ליום (מציצה מתחת ללשון כן? לא בליעה) לחודש לפחות. עד שתרגישי שיפור משמעותי.

סביב 200 לא יכולתי לזוז מהספה. לא אוהבת לחלק עצות רפואיות למי שאני לא מכירה,

אבל אני הכפלתי מינון בערך כזה. (כי העדפתי זאת ע"פ זריקה בישבן...)

אם הבי12 שלך כל כך נמוך מי שלא היתה שם לא מבינה מה זה . היו זמנים שהרגשתי שזה כמו לבקש מנכה ללכת. נכון לא רואים כלום אבל פשוט לא מ ס ו ג ל י ם לזוז. פשוט לא. אז תכפילי מינון, תבדקי גם פריטין אם לא בדקת לאחרונה, ותבקשי ממנו בחודש הקרוב עד שהערכים יעלו ותתחזקי שיבוא בימים שהוא יכול. לא כחובה, אבל כל יום ישיש לו אפשרות להקל עליך- שיקל.

טווח הנורמה הוא 170-712

ממה שהבנתי מתחילים להרגיש חולשה מ300-400, אבל משום מה הערכים שנחשבים תקינים לא מותאמים להרגשה בפועל

כל אשה לפי יכולתה
אני במאתיים זחלתי מהמיטה לשירותים. פשוט כך.
הטווח למטה לרב האנשים מרגיש די נורא. כל אשה צריכה להכיר את
עצמה אבל כן זה נמוך.
תשמעי גם ברזל זה תקין בי 10 ל14 בערך, וכל רופא יגיד לקחת
תוספים בעשר כן? (סליחה אם לא דייקתי במספרים לא זוכרת בדיוק)
מתחת למאתיים זה חסר. מאתיים זה נמוך.

הלכתי לבדוק כמה יצא לי בבדיקה שעשיתי שבוע שעבר
820!
אני חלשה ועייפה נטו בגלל מונו..

כלומר זה ה- מהות של המחלה הזו, מה את רוצה מעצמך!? תנוחי!!

הבעיה שאני ממשיכה 'כרגיל' כלפי חוץ, כמה אפשר עוד לתרץ במונו?? תיכף חותמת חצי שנה של מונו
ב"ה שרואים כבר ירידה משמעותית מקווה תיכף לסיים עם זה.

ומצטרפת למיואשת בהמלצה לקחת 2 כדורים ביום.

וזה ממש מסביר את החולשה שאת מרגישה..

מנסיון.. תוך חודש תרגישי אחרת..

אז אני בולעת
אבל אולי באמת אקח 2 ביום
פריטין יש לי 11
איך את הצלחת להסביר לרופא שזה נמוך? כי גם הרופאת משםחה וגם האנדו' (שאני הולכת בגלל בלוטת התריס) אמרו לי שזה לא נחשב נמוך ושיש בי 12 בפרנטל אז זה מספיק..

את יכולה עד מחר לבלוע. זה לא נספג
אם את רוצה להרגיש יותר טוב תמחלי על החמש דקות ביום שלא טעים לך בפה ותעשי את זה כמו שצריך
את
לא צריכה רופא בשביל זה

לא דרך מערכת העיכול!

כי זאת בדיוק הבעיה!

לרוב הנשים בי12 נמוך לא ג
כי הן לא צורכות מסםיק אלא כי הוא לא נספג.

כשמוצצים מתחת ללשון זה מגיע לדם במסלול ש"עוקף" את מערכת העיכול וככה הבעיה נפתרת.

גם ככה אני גרועה בלקיחת כל הויטמנים (פשוט שוכחת. נזכרת רק לפני השינה אבל אם בדיוק יש לי בחילה אין סיכוי שאני יצליח לקחת..)
מקווה אבל שזה באמת יעזור..
תןדה!!

אני שמה בחדר שלי ליד הדאודורנט.

כל בןקר כשאני שמה דאודורנט אני דוחפת על הדרך כדור מתחת ללשון..

ואם זה לא מתאים תחשבי על משהן אחר שאת משתמשת כל בוקר..

ואסור להצמיד אותו לשום דבר, לא לאוכל ולא לכדורים אחרים (זה באמת נמצא לי ליד המיטה כל הכדורים, אז אני רואה אותם או בבוקר או בלילה. לא עולה לי משהו אחר קבוע במהלך היום שאני יכולה להצמיד לו את הלקיחה של הכדורים..)

הויטמינים על השיש, אז רואה אותם כל פעם שנכנסת למטבח

הוא גילה שזה גועל נפש, לא יתקרב לזה יותר לעולם, בהתחייבות 

הוא לקח כיסא והוציא בעצמו מהארון. מודעת לזה שזה יכול להיות מאוד מסוכן, ספציפית זה היה רק ברזל אבל לגמרי הטפתי לו על זה מוסר והוא הבין שזה משהו שאסור לעשות..

שימי את הבי12 ליד משהו שאת לוקחת כשאת יוצאת בצהריים להחזיר את הילדים (מפתח, משקפי שמש, מסיכה..)

או במטבח ליד משהו שאת צורכת קבוע (ליד הנס-קפה, איפה שהספל שלך, ליד פריכיות/קרקרים או כל דבר שאת מגיעה אליו כל יום..)

אין להם מקום קבוע ובארנק אין מקום לכל הויטמנים..

צריך להבין איך לגרום לך לתפקד יותר כי לא הגיוני חודש חמישי שככה קשה לך
אולי צריך להעלות מינון של הברזל או משהו..
תרגישי טוב
⁦❤️⁩

בס״ד

- כמה מורכב זה בשבילו לצאת? כמה זה יקשה עליו? מבחינת הריכוז שלו / הקטע החברתי בעבודה / הכסף...
- כמה זה להערכתך הפטור הזה מאיסוף עשוי לעשות הבדל בתפקוד שלך בהמשך היום?
- איך את צופה שזה יטיב גם עמו, אם תקבלי את המנוחה הזאת? (נגיד תקבלי אותו ביותר נועם בסוף היום / תצליחי להכין ארוחת ערב / יהיה לך יותר כוח לזוגיות..)
- כמה הילדים שלכם עשוים להרוויח מזה שתקבלי מנוחה כזאת?
- ולהפך - כמה זה בעייתי שאת בלי כוחות לטפל בהם? (האם זה אומר שאת נגיד מוותרת יותר על מקלחות (סביר ?) או שזה יותר לכיוון שאת הולכת לפקעת עצבים (פחות אופטימלי לחיות עם זה לאורך זמן)?)
- האם יש אופציות אחרות של מיקור חוץ? להתחלק בימים עם הורים אחרים? לשלם לנערה וכו׳.

ולפי המכלול של הכל מגיעים למסקנה מעשית מה הכי נכון ״לכם״ כמשפחה בתקופה הזאת. (אפשר כמובן גם לעשות תקופה של ניסיון ולראות איך זה).

אני מאמינה שלכל זוג ולכל משפחה הצרכים הייחודיים להם. אתם צריכים לעשות את מה שהכי טוב *לכם*, שזה המכלול של מה שהכי טוב לך, מה שהכי טוב לו ומה שהכי טוב לילדים שלכם.

ומסכימה עם מי שכתבה שכדאי לבדוק למה את מרגישה כל-כך עייפה. נגיד אצלי מצב כזה היה קשור לאנמיה וקיבלתי ברזל לווריד....

בהצלחה רבה!!!

ואולי הוא בעצמו יציע פתרונות...
תודה על התגובה המושקעת!!

קודם כל, בדקת ברזל לאחרונה? העייפות שלך נשמעת קצת קיצונית...

דבר שני, לפעמים דווקא כשנמצאים בבית העייפות חזקה יותר, וכדאי לצאת להתרענן ולהזרים את האנרגיה.

ענו לך יפה אז רק אגיד שזה ממש לא גזירת גורל!
אפשר להעלות ערכים, ותבדקי אולי לשנות סוגי כדורים, היו כאן המון שירשורים על זה ולכל אחת מתאים משהו אחר.

משהו חשוב אני אוסיף שמחסור בהריון בא לידי ביטוי לא רק התשישות.
זה משפיע המון על מצב הרוח!! וגם על התיאבון.
אז זה כמו מעגל כזה כשכיוצאים ממנו הכל נראה אחרת ויותר טוב.

אל תזניחי זה ממש ישנה לך את כל היום יום.

ועוד בעניין מצב הרוח, אחרי שתעלי את הערכים מציעה לך להתחיל לשלב ספורט שמתאים להריון בבקרים זה גם יעשה לך נפלאות.

יש לך עוד כמה חודשים להריון כדאי ממש להשקיע בעצמך! זה לטובת כולם.

רק טוב ובריאות

בניגוד למה שכתבו לך, אם את מרגישה שזה גומר אותך אז ככה את מרגישה. מה זה משנה חודש חמישי או שמיני, זו את וזה ההריון שלך. אני הייתי מדברת איתו ומספרת לו על הקושי. אולי יהיו ימים שזה יסתדר לו ובימים אחרים לא, אבל לא הייתי מבטלת את התחושות ובטח לא קוראת להן פינוק.

לי זה לא נשמע מוגזם בכלל לבקש, אבל לקחת בחשבון שאולי הוא לא יוכל. אולי אפשר לקבוע יום או יומיים מסוימים בשבוע שהוא יאסוף אותם.
אני מרגישה כמוך בהריונות, והערכים שלי תקינים. אז בהריון כל מה שיכול להקל עלי אני לוקחת בלי היסוס... אין מה לעשות, כל אחת חווה אחרת את ההריון.
(כמובן כל זה לא בגדר המלצה לא לעשות שוב בדיקת דם ולהגביר מינון של מה שצריך)

שמחודש שמיני יש פחות מחודשיים עד ללידה,
ומחודש חמישי קצת יותר..
המשאבים שלנו הם מוגבלים, ואם משתמשים התותחים הכבדים בהתחלה,
לא נשארת תחמושת לסוף.
לכן צריך להפעיל שיקול דעת מתי להשתמש וכמה מתוך האמצעים העומדים לרשותה.
שלא יקרה מצב שעכשיו הוא אוסף בשמחה ועוד חודשיים הבוס אומר לו חביבי נגמרו החגיגות...

וכמובן לבחון חלופות.

ובכל מקרה לא מנתחת את המצב על סמך מקרה חריג אלא מחכה לאיזון לבדוק מה הצורך המדוייק כשמדובר בשינוי יומיומי

תבקשי בצורה שיבין כמה הוא יכול לשמח אותך בזה שיעזור לך אפילו רק בחלק מהימים כמה זה מקל עליך והצלה בשבילך. וכמובן אחרי שהוא עושה לא לשכוח לשבח בצורה שיהיה לו חשק להמשיך. כלומר כמה זה חשוב לך/נותן לך כוח/עושה אותך שמחה שהוא מוכן להתאמץ בשבילך וכו'.
תאמיני שבעלך רוצה לשמח אותך באמת. כל חייו. ותתמידי בבקשה. תני לו להיות הגיבור שלך שעוזר ומציל אותך...

והוא באמת עושה בשבילי המון ועוזר לי ממש בהריונות וגם בלי קשר
ולכן שאלתי פה קודם אם זה בכלל הגיוני לבקש ממנו, כי אבקש אז הוא יסכים אבל השאלה אם זה לא מוגזם ומעמיס עליו יותר מדי..

את צריכה לבקש. קשה לך? משהו יעשה לך טוב? תגידי. את החשבון שלו הוא יעשה בעצמו. אולי יהיה לו יותר "עומס" אבל הוא יקבל תחושה שהוא חיוני לך ומשמח אותך. כשגבר יודע שהוא משמעותי לאישתו ומשמח אותה אין כמוהו מאושר בעולם וזה נותן לו הרבה כוחות נפש. גם אם זה מאמץ פיזי יותר גדול בשבילו.

אישית הייתי מבקשת. ואני סומכת על בעלי שהיה עושה בשמחה.

רק רוצה לשתף שאני בסביבות פסח הייתי חודש חמישי או שישי לא זוכרת. ובדכ אני עושה פסח לבד, עשיתי וערב פסח מצאנו את עצמנו במיון. כי זהו נגמרתי ופשוט כל פעם שקמתי הייתי מסתחררת דופק מהיר קוצר נשימה וכל הכיף. בסוף התברר כחוסר ברזל מטורף.
אז רק שתדעי כן ללהקשיב לעצמך. אולי בימי חמישי של הבישולים אז שהוא יאסוף. את יכולה גם םמצוא מישהי קצת יותר בוגרת ליום יומיים בשבוע לאסוף

ובפרט שתיכף מתחיל חורף וגשום וכו'

ביחד למצוא פתרון לעניין

באמת אולי הורים שיסכימו אפילו בתשלום להחזיר אותם.

אלא מצד זה שזה לא תקין כ"כ שאת מותשת רק מההוצאה של הילדים.
תבדקי אם חלילה יש לך חוסרים בברזל וויטמינים, תבדקי מה את עושה שגורם לך להיות מותשת מזה ואיך אפשר להקל עליך (נעליים לא נוחות, בגד לוחץ) אולי יש לך אפשרות לנוח קצת לפני שאת מוציאה אותם...


המצב לא הולך להשתפר וחבל שכבר מעכשיו תתחילי לסבול.