ט"ו בשבט תשס"ח 18:13
סליחה על האיחור, אמנם כבר מוצאי טו בשבט, אבל מצאתי בדיוק מאמר שנראה לי עדיין רלוונטי... זה סיכום מקוצרר של שיעור שנערך בטו בשבט שלפני הגירוש במאהל המחאה בגן הוורדים (זוכרים שהיה משהו כזה?) על ידי הרב יצחק גינזבורג שליט"א.

התוכן בתמצית הוא שבהתהוות כל מציאות, כמו בצמיחת פרי חדש, "קליפה קדמה לפרי". תנועת הציונות הצמיחה פרי חדש בארץ הקודש – פרי טוב של מליוני יהודים היושבים בארץ. את הפרי הזה עטפו, מראשית התהליך, קליפות שונות מהן מורכב הממסד בארץ.
בתחילה מילאו הקליפות תפקיד של שמירת הפרי והזנתו, אך כעת הן מאיימות לחנוק אותו, ויש לשבור אותן ולחלץ את הפרי מלפיתת החנק שלהן.

נכון נשמע קצת קשה? כדאי לקרוא את כל המאמר בכדי להבין בדיוק א הרקע ואת תפיסת העולם המתוקנת העומדת מאחורי המאמר.

כמובן שמאז עברו גלים רבים בחוף של גוש קטיף, הגירוש כבר התבצע ועוד "עבר על כולנו מה שעבר", אבל עדיין הדברים נראים רלוונטים לא פחות ואולי אף יותר ברורים ונהירים.

אשמח לקבל תגובות.

ואחרי כל ההקדמות, המאמר לפניכם (מועתק מהספר "קומי אורי", במקור יש גם מראי מקום והערות שוליים חשובות):

בדברי חז"ל נמשלו ישראל לאגוז. האגוז מתייחד ביחס בין קליפותיו הקשות לבין הפרי המזין הטמון בתוכן.
בקבלה מנתחים את האגוז לשלש קליפות קשות, בלתי אכילות, וקליפה פנימית רכה שניתן לאכול אותה. זהו המבנה הבסיסי של הקליפות הסובבות את הקדושה – ישנן שלש קליפות טמאות ואסורות, שלא ניתן להעלות, וקליפה אחת המעורבת מטוב ורע, שניתן לתקנה ולהעלותה.

במרכבת יחזקאל שלש הקליפות ה'קשות'-הטמאות נקראות "רוח סערה… וענן גדול ואש מתלקחת" ועל הקליפה
ה'רכה'-המעורבת נאמר "ונֹגה לו סביב".
תוך כדי גדילת האגוז שומרת הקליפה על הפרי ומזינה אותו, אך כשהאגוז בשל הופכת הקליפה למחסום המונע את ההנאה ממנו, ואף מאיימת לחנוק אותו. אז בא הזמן לפצח את האגוז – לשבור ולזרוק את הקליפות ולהנות מאכילת הפרי.

דימוי האגוז מתאים במיוחד לעם ישראל השב לארצו במאה השנים האחרונות. השיבה לארץ הצמיחה פרי מזין וטוב – יהודים רבים וטובים שבו לכאן, כשבלבם שאיפות טובות של שיבת ציון וכינון מדינה יהודית בארץ. אבל, פרי זה עטוף בקליפה – הורתו ברוח שאיננה נאמנה לערכי התורה ולידתו בממסד שאיננו מכיר ביעודו של "גוי אחד בארץ". קליפה זו – אשר אפשרה לפרי לגדול ולהבשיל – מתחילה משלב מסוים לסכן את הפרי, להסתיר
ולחנוק אותו.

היום ניתן לזהות במבנה ה"אגוז" שלנו את שלש הקליפות כסובבות – זו למעלה מזו – את הפרי הטוב של יהודי ארץ ישראל. בעומק, אפשר לזהות כי שלש הקליפות הללו, התומכות זו את זו, שייכות לשלש העבירות החמורות – עבודה זרה (או כפירה), גילוי עריות ושפיכות דמים:

הקליפה המקיפה את האגוז היא "הרוח" של המפעל הציוני, "רוח סערה" שהפיחה חיים במהלך שיבת ציון אך לוותה בכפירה גדולה ומודעת. הרוח העיקרית של המפעל הציוני יזמה דמות של "יהודי חדש", כופר בה' ובתורתו, וניסתה לעצב בכח יהודים בדמות זו. אוירת הכפירה והמרידה בה' מלוה את המפעל הציוני עד היום, והשופר העיקרי שלה הוא התקשורת. היא הנותנת את הטון הכפרני לשיח הציבורי במדינת ישראל, ויוצרת אוירה בה
הדיבור בשם התורה נתפס כאנרכוניסיטי, פרימיטיבי ולא רלוונטי לכל דיון מהותי לחיינו. הרמז לקליפה זו הוא כי ציונות עולה בגימטריא "דבר פעור" (כינויה של עבודה זרה הנושקת לגילוי עריות והתבוללות בעמים, כנודע, כאשר השם "דבר פעור" רומז להופעת קליפת מינות זו בדברי התקשורת הפוערת את פיה לבלי חוק).

הקליפה השניה, המוחשית והקרובה יותר לאגוז, היא הממסד הבלתי-מתחלף, שעיקרו מערכת החוק והמשפט. מערכת זו כופה על העם, בכח ובחוצפה, ערכים שליליים – ערכים שאינם יונקים מן התורה, מן המוסר ומן הטבע היהודי. המניע העמוק להתנהלות המשפט הוא חפץ ההתבוללות וטשטוש ההבדלים בין ישראל לעמים. אין זה מניע ערכי בדווקא, אלא בעיקר מניע נהנתני – השייך לתחום העריות – המשתוקק לפרוץ כל גדר ולהתיר כל איסור, כל עוד איננו כופה עצמו בכח על הזולת. לקליפה זו שייכת גם מערכת החינוך, המתאמצת גם היא, בסגנונה שלה, לכפות על הנוער את אותם ערכים זרים ומטשטשים. הרמז לקליפה זו הוא כי ציונות עולה בגימטריא "לא תנאף".

הקליפה השלישית היא הממסד המתחלף במדינה – הכנסת והממשלה. תפקיד השלטון הוא לדאוג לחיי האזרחים ולבטחון העם החלפת תפקיד זה במגוון אידיאולוגיות, טיעונים ואינטרסים המזיקים לו, היא שפיכות דמים. המנגנונים כאן החליפו באופן מוחלט את סדר העדיפויות הראוי להנהגת עם ישראל, יש בהם נכונות לפגוע בחיי אדם ר"ל על מנת לקדם את מטרותיהם, ודמי הרבים תלויים בצווארם. הרמז לקליפה זו הוא כי ציונות עולה
בגימטריא "וימלך… וימת" (פסוק המלמד גם כי הציונות הינה מהלך של עולם התהו, המועד מראשיתו לשבירה-מיתה, בסוד "ז מלכין קדמאין דמיתו", וד"ל).

קיימת גם קליפה רביעית, רכה וטובה לאכילה – הצבא. הצבא מעורב מטוב ורע בצורה קיצונית. מחד, זהו "צבא העם" של צעירים (כמו גם אנשי מילואים) בעלי מסירות נפש לשמירת העם וארצו. מאידך, קיימים בצבא קלקולים רבים, שהשרש לכולם הוא תחושת "כחי ועֹצם ידי". בעטיה של תחושה זו אובד הצורך ב"מחנה קדוש" שה' הולך בקרבו ומסייע לו, ואזי נכשלים בערכי מוסר מעוותים ובהשחתת המדות בתחומי העריות וכו' (כאשר הרע שבקליפת נגה הוא המזין את ג הקליפות הטמאות לגמרי: "טוהר הנשק" הטמא והמעוות מזין את קליפת שפיכות הדמים, עירוב המינים והפריצות בצבא מזינים את קליפת גילוי העריות, ונוכחותם של זרים בצבא ישראל מזינה את קליפת הכפירה והעבודה הזרה).
הזכרון הקריטי לחיינו וקיומנו בארץ ישראל – "וזכרת את הוי' אלהיך כי הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל" – הוא
המפתח לתיקון הצבא (לצד בטול הקליפות הקשות שמעליו, כמובן).

על ימינו אלו יש לומר "אל גנת אגוז ירדתי" – הפרי התפתח והבשיל, והגיע הזמן לשבור את הקליפות. כעת, יותר מבעבר, חשים כי הקליפה, לאחר שנים של שמירה, הפכה לגורם המתנגד ומפריע להתפתחות עם ישראל בארצו.

על שבירת הקליפות העוטפות את הפרי אנו מתפללים שלש פעמים בכל יום "ואת מלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותמגר [כנגד ג הקליפות הטמאות לגמרי], ותכניע [כנגד הקליפה הרכה, קליפת נגה]".

ובתמצית:

יש לעקר את הרוח הציונית, בעצם ההכרה שהיא עקרה מללדת – שאין היא גורם מפרה ומצמיח חיים בעם ישראל (ואדרבה, כיום, גם בשאריות המהדורה הראשונה של הרוח הציונית וגם במהדורה החדשה של הפוסט-ציונות, היא המסרסת והפוגעת בכל צמיחה רוחנית או שאיפה לגאולה אמיתית ושלמה).

את בית המשפט עלינו לשבר. לשבירה יש גם משמעות של קושיא ופירכא. אדם חכם ועדין איננו שובר בכח אלא מפרק בעדינות – יש להתמודד עם בית המשפט בשום שכל, תוך הצגה מתמדת של מעלת חוקיה החכמים והנבונים של התורה, לעומת החלטותיו השגויות, הפגומות והנפשעות של בית המשפט. זהו המקום לטיעוני העומק החכמים והערכיים של תורתנו הקדושה, תוך הגחכה ו"בזיון בית המשפט" חכם וחינני בכל תחום בו הוא עוסק.

את הממשלה – ממשלת השמאל או הימין – עלינו למגר. יש להפיל את הממשלה, ולכשתקום חדשה להפיל גם אותה, וכך הלאה – עד לכינון ממשל תורני בארץ. בעומק לבנו אנו מבינים כי זו הדרך, וכך פעלנו בשנים האחרונות. הנזקים כתוצאה ממיגור הממשלות הקודמות נבעו מכך שהדבר לא לווה בהכרה מפוכחת שאין במערכת הקיימת סיכוי להעמיד אלטרנטיבה אמיתית. אם נראה בבהירות את היעד, ולא נצפה כל פעם לממשלה חדשה שתשוב ותכזיב, מיגור הממשלות (והפיכתן מהיותן ממשלות- יוזמה לממשלות-שרידה) יהפוך לשיטה היעילה לנטרול שפיכות הדמים הנגרמת בעטיה של הממשלה.

החשוב והמשמעותי ביותר היום הוא תיקון "ותכניע" לכחות הבטחון. הצבא טוב ביסודו – ובוודאי ברמות של החילים הפשוטים, שאינם נושאים עדיין את עיניהם לכסאות המובטחים להם במערכת הקליפה הממשלתית – אלא שיש להכניעו תחת יד הקדושה. הכלי לכך הוא סירוב הפקודה הנוגדת את דעת התורה.

האמירה למפקד ולמערכת כולה כי "אני אוהב אותך, ושמח למלא את הפקודות, אך התורה היא מקור הסמכות העליון, גם שלי וגם שלך" מעמידה באור פשוט ונכון את היחסים הבריאים בין הצבא לתורה, וממילא מגמדת את תחושת "כחי ועֹצם ידי" ומגלה את מקור הכח והסמכות האמיתי.
הסירוב לא יעקר, ישבר, יפרק וימגר את הצבא (כמו שחוששים רבים) – הוא בסך הכל יעניק לו את קורטוב ההכנעה החסר לו. אם כן, הסירוב רצוי לכתחילה – זהו ערך עיקרי שיוביל את הצבא ואת העם היושב בציון בדרך טובה, שמחה ומאירה יותר.

כמובן, עיקר האגוז הוא הפרי. חשיפת הפרי היא האמונה וההבנה הנחושות כי "ועמך כֻלם צדיקים" ולכן "לעולם יירשו ארץ". הגדלת ההתנגדות לקליפות צריכה לנבוע מתוך הכרה בפרי הנפלא הטמון בתוכן, בכוחם האדיר של היהודים להקים מלכות שתהיה באמת "כסא ה' בעולם" ותפעל באמת כ"אור לגוים".

פרי זה, הטמון בקליפתו, מבורך באמונה טבעית וטהורה ונכונות להתפתות ולהמשך אחרי חזון גאולה אמיתי (והרמז: ציונות = "יונה פותה", כינוי שהוא שבח לעם ישראל, גם אם התבטא לעיתים בהתפתות אחר חזונות שליליים), ברגש בריא וחזק כלפי ארצו (והרמז: ציונות = "תנה לנו אחֻזה", כתביעת בנות צלפחד שחבבו את הארץ) ובכח לברר את ההשקפות והדעות ולהכיר בטוב האמיתי, המאיר והמשמח (והרמז: ציונות = "ישמח צדיק", המרמז ל"ישמח צדיק כי חזה נקם", בשמחה נכונה ומבוררת בנצחון הטוב על הרע, וגם ל"ישמח צדיק בהוי'", במימוש תכלית היעוד של קיומנו בעולם בכלל ובארץ הקדש בפרט, לעשות לה' יתברך דירה בתחתונים). חלקיו השונים של הפרי (ארבעה חלקים, כפי שרואים בפרי האגוז), מתקנים את רבדיה השונים של הקליפה, ואין כאן המקום להאריך.

"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", ולכן אין לצפות לכך שהפרי הכלוא יביא לשינוי 'מבפנים', תוך השתלבות במערכת הקליפות של הממסד. "מפצח האגוזים" חייב לבוא מחוץ לאגוז – רק מי שתודעתו משוחררת מהמערכת העוטפת את האגוז יכול לומר את האמת בבהירות, ולפעול לפיצוח האגוז. אכן, על הפרי הכלוא לייחל לשבירת הקליפה, לסייע לכך מבפנים ולהכיר בכך שהוא בשל ליצור מציאות טובה ושמחה שתחליף את הממסד הקיים כעת.

ט"ז בשבט תשס"ח 15:56
א - לא הקלדתי, זה מועתק מקובץ.

ב- למה את חושבת שחבר'ה כאן לא יקראו? זה לא ארוך יחסית, בלי מושגים מסובכים ומאד פשוט ועניני. צריך רק לנסות...
ט"ז בשבט תשס"ח 23:32
י"ז בשבט תשס"ח 12:40
נקודב למחשבה..
י"ז בשבט תשס"ח 12:43
פשוט הרב גיזבובורג עם כל הכבוד לא הרב של כולנו..
י"ז בשבט תשס"ח 13:45
ככל הידוע לי, לא תמצא היום אף רב שכולם מסכימים שהוא הרב של "כולנו"...
אם כן, ידידי השומרוני, אולי תנסה לשפוט את הדברים מצד עצמם, בלי להחליט לפני כן אם הרב שאמר אותם הוא הרב שלך או לא.
אלא אם כן מדובר במקרה קיצוני של אדם שאסור לשמוע דברי תורה מפיו.

כל הישועות
י"ז בשבט תשס"ח 14:34
ולא הרב גינזבורג שהוא רב שמשתייך לחסידות מסויימת, ולחלק מתושבי יצהר וסביבותיה (דרך אגב גם אני גר "בסביבותיה") יש הבנה
י"ז בשבט תשס"ח 14:38
וכמובן לא באתי להמעיט בדמותו של הגר"מ אליהו שליט"א
י"ז בשבט תשס"ח 14:45
י"ז בשבט תשס"ח 23:25
זה צריך להיות לשני הכיוונים וד"ל..
י"ז בשבט תשס"ח 15:51
לא בטח שמי שמכריז שהרב גינזבורג לא הרב שלו יודע באמת מי הוא ומה הוא אומר. זה נכון שרוב דבריו של הרב קשים אולי למי שלא התרגל אליהם, וגם למי שכן, אבל אפשר ללמוד ולשמוע מתלמידיו, ותמיד זה טוב להתקשר לצדיקים! אין עוד הרבה רבנים בימנו שיש להם אמירות ברורות גם בנושאי ציבור שכאלו, ושווה לנסות להבין בכל זאת! בהצלחה!
י"ז בשבט תשס"ח 14:15
על פי הרב גינזבורג, עד כמה שזכור לי, (השיעור היה לפני הגרוש...) את שלוש הקליפות החיצוניות צריך כבר מזמן להוריד. לא צריך להיות חכמים גדולים מידי כדי להבין את זה, זה ברור אם מסתכלים על המציאות בפשטות ובלי לנסות ללכת "הפוך על הפוך". ברור שמערכת המשפט וכו כרגע משמשות כקליפות שרק חוסמות את האמת והתורה. באשר לקליפת הנגה, שכוללת את כל המקרים שלא ממש ברור מתי באמת צריך להוריד אותה, צריך לפעמים לקחת סיכון, ללכת על החיים ועל המוות. כגודל הסיכון גודל הסיכוי, וכשמנסים לעשות הכל לשם שמים ללא פניות אישיות בכלל ה' יכוון אותנו לדעת בדיוק מה צריך לעשות ומתי. כמו מרדכי היהודי שידע שבמעשהו כשלא השתחווה להמן יכול להיות קידוש ה' גדול כמו שבאמת היה, אבל יכולהיות גם הפסד מזה כשכל היהודים ימותו בגללו. הוא לקח סיכון גדול ובסוף נהיה מזה סיכוי גדול. באמת לא תמיד יודעים. פעם שמעתי שמי ששואל כזאת שאלה, (שעלתה גם במוחי המון) הוא לפחות ב"הכנעה", ובעזרת ה' ימשיך מזה הלאה. (הכנעה זה מושג ברור? זה השלב בחסידות שלפני ההבדלה. לפני שבאמת יודעים מה ומתי, קודם להתבטל לה'.)
י"ז בשבט תשס"ח 14:34
השומרוני שאל "מתי ומי צריך להוריד את הקליפה"
ישתבח-שמו השיב שאת 3 הקליפות החיצוניות צריך כבר מזמן להוריד וכו'..
אני חושב שהכי חשוב זה עצם ההבנה שיש כאן פרי ויש קליפות. גם אם במציאות יכול להיות שלא כ"כ פשוט להשתחרר מהן [כמו במשל החבית והדרקון...].
על בסיס ההבנה הזו, יכולות להגיע נפקא-מינות מעשיות שמדגדג לי בקצה האצבעות לכתוב אותם. אולי בהמשך אם זה מעניין מישהו.

דרך אגב, קשה לכתוב תגובות ל"ישתבח שמו", כי איך נכתוב למשל שישתבח שמו מקשקש בשכל... (מזל שזה לא כך).
י"ז בשבט תשס"ח 15:43
י"ז בשבט תשס"ח 15:51
בודאי שמענין אות מאד לשמוע מה הנפקא מינות המעשיות... קרא דרור לאצבעותיך המדגדגות...

לשומרוני - מעבר לצער שלי על זה שמשום מה אתה חושב שאתה לא מקושר לצדיק הדור, לגוף הדברים אודות עץ עושה פרי: בודאי שהתכלית שבסוף יחזור להיות עץ עושה פרי, והרע יתגלה לנו כטוב גמור וכו' וכו', אך יש שלבים ברורים.

הרבה מהאסונות הרוחניים הגדולים של עם ישראל נוצרו כתוצאה מ"המתקה" (= "הכל טוב, הכי טוב אח שלי", שבתאות למשל) ללא "הבדלה" מוקדמת בין טוב לרע.

בכדי להגיע להמתקה - בה טעם העץ כטעם הפרי ואז החזיר יחזור להיות כשר כדברי חז"ל, ויתברר לנו כיצד קרח שחולק על משה רבינו מתגלה בסופי תיבות של צדי'ק כתמ'ר יפר'ח, ואז נהיה כולנו "מעל השמים" ולא נרגיש צורך למחות את זכר עמלק - וכל שאר החזונות האיז'ביצים-רב-קוקניקים (שהם למעשה כתובים כולם בחז"ל ובחסידות אך אתה מכיר אותם מן הסתם מספרים של שני הצדיקים הנ"ל) המופלאים שכולנו מצפים להם יתגשמו - אנו חייבים ראשית לעקר, לשבר ולמגר - ולהכניע את הקליפות.

הדברים בקצרצרה מפאת קוצר הזמן אבל תתבונן בכך ואולי בהזדמנות אכתוב ביתר ישוב הדעת.
י"ז בשבט תשס"ח 14:41
שזה אומר שגם הקליפות יהיו פרי, מה שציינת לגבי מערכת המשפט אז צריך להסיר חלק מהקליפה שזה אומר להסיר את האנשים ואת המוחות הכופרים של מי שעומד בראשה של מערכת זו. ולא את כלל מערכת המשפט שהיא מיסודה דבר טוב וחיובי שתפקידה המקורי הוא השמירה על החוק והסדר במדינה וכו' כנ"ל לשאר המערכות האחרות במדינה, צבא, משטרה וכו'
י"ז בשבט תשס"ח 16:01

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם: וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה':
וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם: כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמַּה עֹשִׂים גַּם לָךְ:

ואומר המצודות: כי המשפט מסור הוא לשופטים לדון על פי התורה ולא למלך לדון על פי דעתו

עצם האמירה שהמוסדות שנוצרו על ידי הציונות החילונית ע"מ להיות ככל הגויים הם לכתחילה, זו מהות הקליפה הממלכתית. ולכן נאמר שמי שהולך לבי"ד של גויים ואפילו שופט לפי דיני ישראל הוא כמרים יד בתורת משה. ויש בזה דיון ארוך של הציץ אליעזר.

י"ז בשבט תשס"ח 16:20
כי אני לא מצליח להבין איך אפשר לומר דבר והיפוכו בנשימה אחת.

אם אתה מודה שמי שעומד בראש מערכת המשפט הם אנשים ו"מוחות כופרים" שצריך להסיר - אז מה זו בדיוק המערכת עצמה שהיא מיסודה דבר טוב וחיובי?

אם הכוונה שעצם הרעיון העקרוני שצריך להיות סדר ומשפט הוא רעיון טוב ביסודו - על זה אף אחד לא חולק. [אם כבר מדברים במושגים של קליפות: זה הניצוץ שמתחבא שם בתוך הקליפה...]

אבל המהות של מערכת המשפט היא המשפט עצמו, וכל עוד זה לא המשפט-העברי, משפט התורה - פירוש הדבר שצריך להסיר את הכל. [כמובן שיתכן שנשתמש בחוקי תעבורה וכדו', ]

ואם אתה מתכוון שלא צריך לנתץ את המבנים - אין לי בעיה עם זה...
י"ז בשבט תשס"ח 22:15
גם אני מסכים שהאידיאל שלנו הוא בתי דין שיפסקו לפי דין תורה. אבל השאלה היא מה הם התנאים לכך, איזה אנשים צריכים לעמוד בראש בתי דין אלו, והאם באמת הגיע הזמן ועם ישראל מוכן ובשל בשביל מהלך כזה,וזה כמובן בידיים שלנו אם עם ישראל יהיה מוכן. ורק אנחנו אלו שנבשיל ונעלה את עם ישראל למדרגה כזו. ולא סתם ללכת ראש בקיר, ויש (לדעתי) אפשרות כמעט יחידה להגיע לזה, וזה על ידי שנחזיר את החילוניים בתשובה, ונכשיר אותם למהלך כזה
י"ז בשבט תשס"ח 22:39
עכשיו דיברתי עם מישהו שמבין בענינים אלו ויצא שבחלק צדקתי וחלק טעיתי.
דיני נפשות ודיני קנסות רק כאשר בעזרת ה' יבוא משיח צדקנו רק אז נוכל לשפוט בענינים אלו. ודיני ממונות ( וכאן אני מודה בטעות שלי) צריך וחייבים ללכת לפי דין תורה, ואסור לפנות לבית משפט אזרחי. ובענין הצבא והמשטרה ובשאר המערכות שלא מתנגשות עם התורה צריך להפוך את הקליפות לפרי שנאמר"עץ פרי עושה פרי וכו'" ולא ללכת ראש בקיר ולהרוס הכל מהיסוד, אלה לתקן את המעוות. וכולנו תפלה שיבוא המשיח, ויהיו רבנים ברמה שיוכלו לפסוק בדינים שאנחנו לא יכולים לדון בהם היום אמן.
י"ז בשבט תשס"ח 22:48
י"ז בשבט תשס"ח 23:01
אם אתה רוצה לתבוע מישהו בדין תורה והוא לא רוצה ללכת לדין תורה מותר לך ללכת לבית משפט אזרחי
י"ז בשבט תשס"ח 23:01
י"ח בשבט תשס"ח 01:26
חייבים לפעול למנהיגות יהודית במהרה - שתסלול את הדרך למלכות בית דוד וממילא גם תפעל להבאתה מהרה בעז"ה. מי שלא מבין שלמאפייה החמסנית השלטת בארצנו הקדושה אין עוד עתיד, וכי חייבים להחליפה במהרה - מי שלא מבין זאת...כדאי אולי שירכוש את הספר 'מלחמת החלומות' של משה פיגלין, יקרא אותו ויחזור ויקרא כמה פעמים, וכמעט בטוח שמשהו בחשיבה שלו ישתנה. שווה לנסות.
י"ח בשבט תשס"ח 14:09
בהתפקדות, בחסימות כבישים ובשאר הדברים שהיא פועלת בהם.
י"ח בשבט תשס"ח 11:41
זה נכון שכיף מאד שהרמה עולה וזה מצוין שיוסי כותב, אבל בשביל שבאמת הרמה תמשיך לעלות כדאי שכולם ירגישו אחריות ויכתבו בהתאם.
י"ט בשבט תשס"ח 23:28
נראה שהמשתרשרים הגיעו להסכמה בעניין מערכת המשפט...
אני רוצה להעלות עוד נושא שלדעתי קשור:
בואו נניח שמחר הממשלה מחליטה לצאת מחלקים מיו"ש. נניח.
בואו נניח שמבחינה ריאלית אנחנו יכולים להמשיך להשאר כאן. נניח.
אלא שאנחנו נשאר כאן בלי דגל ישראל ובלי צה"ל. נניח.
עכשיו השאלה היא האם אנחנו רוצים/צריכים לעשות את זה.
מי שמתייחס למסגרת המדינית הקיימת (הממסד) כחלק מהותי של פרי - או כקליפה שחייבים להפוך אותה לפרי, כדברי שומרוני - לא ילך על דבר כזה.
אבל מי שמבין שהפרי - העיקר - זה היהודים עצמם, ולא הממסד כשלעצמו, לא יהסס לענות את התשובה המתבקשת: ודאי וודאי.

כ' בשבט תשס"ח 00:17
בס"ד לק"י

לאישה שהוכתה עד זוב דם ויותר מכך.

"תפנימי שככה זה חיי נישואין. אולי יש בהם טיפה בעיות אבל זה מה שיש לך ולא צריך להתחיל לנסות. תגידי תודה שזה כך". כך ומה? והוא לא רוצח? כך ומה? והמדינה לא טובחת מתנחלים בחוצות ירושלים?

תודה! באמת תודה!!
כ' בשבט תשס"ח 22:02
הרי ודאי שחלק אחד בתסריט שכתבתי הוא, לצערנו, אפשרי.
היה גירוש מגוש קטיף (ואולי אני מדמיין?), ויש יותר מדי גורמים ואנשים בשלטון שרוצים לצאת מיו"ש. - זה באמת חמור מאוד!
עכשיו, האם כאשר אני דן על אפשרות להשאר כאן גם במקרה כזה - הדיון הוא "חמור מאוד"?
או אולי רק המסקנה שלי "חמורה מאוד"? ומדוע?

אולי יעניין אותך