י"ד בתמוז תשע"ה 21:09
עבר עריכה על ידי אנחנו יחד נבנה בתאריך ט"ז בתמוז תשע"ה 16:28

הוא מחלחל לאט

ברגע אחד,

פתאום מוצא מקום.

בלאט

כובש אותי יגוני.

 

תופס לעצמו מרחב

בלב שלי,

והוא לא מוכן לפנות.

מאוהב

בעצב של עצמי.

 

ואני לא אדע

האם לגרשו

בשרי לא יוריד

פאר מלבושו

 

שוכן הוא שם קבע

לפעמים הוא קופץ

אך איך זאת אדע

אם הוא לי לרועץ?

 

ולכן

לא יעזבני הכאב המדקר.

בתוכי הוא חי,

לעיתים גם יבוא לבקר

 

ואני אשמח בבואו.

הייתכן?

ט"ז בתמוז תשע"ה 16:28


י"ז בתמוז תשע"ה 21:28

כאב יכול להיות טוב,

אם צומחים ממנו.

אם יודעים לקחת את הקושי כמקפצה -

כהזדמנות להיות טובים יותר.

 

אבל אם הכאב מוביל לדכדוך, לשקיעה,

לדשדוש בביצה של רחמים עצמיים - 

הוא לא טוב.

בכלל.

 

אבל מאיזה שהוא מקום הוא מהנה - 

כיף לרחם על עצמך.

לא?

י"ח בתמוז תשע"ה 00:33
הכאב חי בתוכך את בוחרת אם לתת לו את המקום או לא ..

כתוב מדהים , תודה לך ..

אולי יעניין אותך