רעב בי חוגג,
נפשי עייפה
רגליי כבר כלו
מעומקת הנשיפה.
נשמתי שנפחה
אט הוסיפה לקום,
בלי מילים יד אושיט
תקוותי לשיקום.
פניי השתנו
ואין עוד היכר,
'הזאת נעמי',
ילחש המנכר?
פוסעת בזהירות
בנופי העולם
בולעת הכל
לבד בין כולם
אור מעל זורח
מציץ הוא אלי
אחשוב שכבר אין
אשגה, אללי
ואז אתעורר.
משהו בי חל
הזרע מתוכי מבצבץ,
השינוי המיוחל.