חשבנו שבעלי ילך לבד.
מה הייתם עושים במצב כזה? הולכים? לא הולכים? רק שמים מתנה?
כל החבר'ה (הלא דתיים) של הישוב הולכים.
להחליף מילה שתיים עם החבר, לאחל מזל טוב מכל הלב ולשים מתנה.
אח"כ הולכים, את החתן שימחתם וממילא אף אחד לא ישים לב לעובדה שאתם לא רוקדים עם כולם, וגם אם ישימו לב- יבינו למה...
לא חייבים להשאיר הרבה , גם לא לריקודים .
נשארים לחופה ואלי עוד קצת , תלוי במצב ....ובאים לחתן ולכלה להגיד מזל טוב וללכת .
לבוא לכבד , גם אם זה ממש לא לרוחכם . זאת דעתי .
משתדלת לכבד אד כמה שאפשר ונח לי .....
לעבור פעם-פעמיים מול המצלמה שיראו אותו, להגיד מזל טוב, נשיקה על הלחי ולהתראות
ששם הבעיה היא פחות עצם זה שזה מעורב, אלא זה שחלק מהקהל שכח להתלבש.
סיטואציה באמת לא נעימה.
בחתונות כאלה אנחנו בדרך כלל באים להראות נוכחות בחופה- והולכים לאחר מכן.
אם הוא רוצה, שילך ,
אם לא בא לך , את לא חייבת לבוא....
אם חשוב לו שתהיי גם את, הייתי עושה מאמץ והולכת.
סה"כ, בדרך כלל, כשזה חבר'ה דתלשים או חילונים בסיגנון של יישוב / מושב / קיבוץ
ולא עירוניסטים בליינים כאלה או ארסים ,
אז אין אווירה מוגזמת של מועדון חשפנות.
לא תצאו משם עם כוויות בנפש.. לא לדאוג..
לחתונות בסיגנון "ארסי" של המשפחה המורחבת אני שונאת ללכת, ולמזלי אין כמעט כאלה,
הולכים לחופה , יושבים ליד סבתא/ דודה מבוגרת, אוכלים משהו במנה הראשונה, מראים לה תמונות של הילדים,
מתעניינים בשלומה , מדברים איתה בצעקות לאוזן קצת כי עם המוזיקה היא לא שומעת, וחותכים הבייתה כשמתחיל להיות דוחה.
לא צריך לקחת את זה קשה..
בחתונות של דתלשים או חילונים בסטייל לא ארסי שאין אווירה של מועדון,
אנחנו נשארים יותר, נכון שלא כולן שם לבושות כמו אולפניסטיות ,
אבל המראות לא מוגזמים ואין הרגשה, לפחות לנו, של פריצות, אולי יש צדיקים מאיתנו שירגישו שזה פרוץ.
היינו לא מזמן בחתונה של קרובת משפחה דתלשית שהתחתנה עם תימני גם מבית דתי ,
היו ריקודים מעורבים עם חבר'ה צעירים ובלגן יחסית, והסבתות והדודות עם המטפחות שלמות/ כובעים וחצאיות ארוכות
רקדו בצד בכיף צעד תימני ומעגלים ושמחו, היו גם צעירות דתיות במדד צניעות גבוה שהצטרפו אליהן, אבל לא הרבה.
נראה לי שלדור של הבנות 60-70 יש יותר בריאות הנפש מאיתנו בקטעים האלה,
בדור שחופרים בשכל כל היום על צניעות... הן גם צנועות, וגם לא עושות יותר מידי עניין.