אני רוצה בית שבו:
הולכים עפ ההלכה כקו מנחה ולא רק כעיצה
האידיאלים מגיעים מהשקפה אמונית עפ התורה
הערכה לתורה וללומדיה
רצון ועזרה בקביעת עיתים לתורה

תודה.נראה לי הכי קולע!

שירשרתי בטעות לא נכון...

בס"ד

סתם.

בית שהתורה נוכחת בו. בית שחי תורה, לא רק לומד אותה כמערכת חוקים.

"ה והתורה נמצאים בכל התחומים"
@מוטיבציה
לא מבין את כל ההגדרות האלו מה זה אומר בתכלס?

בס"ד

זה הקטע.

בוא נגיד את זה ככה-
כשאחפש חתן לא אחפש מישהו שרוצה בית של תורה.
אדם דתי שפוי בטוח רוצה בית של תורה.
איך זה מתבטא אצל כל אחד זאת שאלה אחרת.
אישית למשל לא אתחתן עם אדם שמתעתד להיות אברך.
בכל מקרה, לחיים על פי תורה יש כ"כ הרבה פרשנויות שעצם האמירה "בית של תורה" מגוחכת טיפה בעיניי.
אם אדם הוא שומר תורה ומצוות אז הבית שלו הוא בית של תורה.

בקיצור, לא הגדרה שאני מחבבת במיוחד כי היא לא פרקטית.
מה שאתה תיארת למשל בחלקו מתאים לי ובחלקו לא. הכל תלוי באיזה צורה הדברים נעשים.

הדרך "לחיות תורה" היא ללמוד את "החוקים" (והמשפטים...) הכתובים בה ולקיימם.

בס"ד

בכל מקרה זה לא משהו שאפשר להסביר.
כשאני רואה אדם כזה אני מזהה אותו.
זהו.

זה שהתורה מאד חשובה בו.

 

נוכחת בשיח באופן טבעי, כי זה חשוב לאנשים שם.

 

כמובן בשביל זה, צריך גם לדעת משהו. איש שלמד/לומד. לא עם הארץ חסיד. אשה שזה חשוב לה.

 

לימוד תורה נוכח. מידות מתוכה. ומקיימים למעשה.

קיום הלכה למעשה.

ושיח סביב עבודת ה' ורצון להתקדמות אישית/זוגית/משפחתית מתמדת.

בית מלא ספרים
קביעת עיתים לתורה (להוות דוגמה לילדים)
שינון פסוקי תורה בע''פ מגיל קטן
לימוד תורה עם הילדים
לעורר אהבה ללימוד
לעודד את הילדים ללמוד תורה
להקנות להם דרכים בלימוד
לכוון אותם לשילוב הנכון של תורה ועולם המעשה...



על חיים ע"פ תורה הייתי אומר פשוט 'בית דתי'.

בית שזמן קונפליקט נותן לתורה לגבור על מערכת השיקולים הטבעיים שלו.

נותן לרב להתוות עבורו את הדרך. (ככה כותבים?)

היה לי עוד הגדרה, אבל שכחתי

בית שהמודעות לקודש
הן במחשבה
הן בדיבור
והן במעשה
ולא המדרש הוא העיקר בו....




תכלס
קישור להשם בכל ההנהגות
רצונות
מעשים
ומחשבות....

ומעשית- בית שקול תורה נשמע בו...

ומהנה את

שומעיו.

רואיו.

 

ומנחיל בם

אהבת תורה

 ויראת שמיים....

בית שבו חיים את התורה כדרך חיים. שהדבר הראשון והמרכזי ביותר הוא התורה, לומדיה ופרטיה. שהתורה לא תהיה ספר חוקים מגביל אלא מעיין חיים שמפעם כל הזמן, משו שכעף לשחות בתוכו

הוא נשוי עד כמה שידוע..

כשבונים בית, יוצרים משהו חדש, רק של שניכם, יחד מחליטים על איזה בסיס לבנות אותו- התורה והמצוות לענ"ד הן הבסיס הכי יציב ואיתן לבניית בית מלא בכל הטוב והשמחה

בית שהתורה בו זו לא הערך הכי חשוב. אלא הערך היחיד שקיים ובעל משמעות וכל הערכים האחרים מקבלים את ערכם ממנו.

בית שכל קניית ערכיו נבנית על הערך העליון והכי חשוב שזה התורה תורת ה' התורה של הקדוש ברוך הוא.

בית שיש בו מסירות ללימוד התורה מצד בני הבית
קביעות עתים לתורה
חיבור לתלמידי חכמים ומורי הוראה
מידת חסידות ולפנים משורת הדין בקיום מצוות
דבר תורה על השולחן עם השתתפות פעילה
פחות נוכחות למחשב ואינטרנט וכלי תקשורת
מוזיקה תורנית ברקע

או ארון קודש

אבל בגדול בית של תורה בהגדרה.

שכל מהות הבית תהיה של תורה.

כלומר - האישה תעדיף שבעלה ילך ללמוד תורה.

אפילו שיצטרכו לחיות בתנאים קשים. (אין הרבה כאלו היום.)

 

כל מה שרשמו כאן זה בית שמחבב תורה.

 

אחד הדברים המופלאים ביהדות זה החיבור בין קודש לחול.
ההפרדה הזו, שמהות תורנית זה רק ללמוד תורה ועיסוק בחול מעקר אותה, פשוט לא מתיישבת עם התפיסה היהודית.

ברור שלא כל העם צריך לחיות במצב של ״פת במלח תאכל...״ ולהשקיע את כל כולו בלימוד התורה, אבל לומר שזה לא תפיסה יהודית זה שגוי בעיני.

ידוע ההסכמים בין שבטי יששכר וזבולון, כשאחד מהם שקוע בלימוד תורה והשני מפרנס אותו, ידוע שגם שבט שמעון היה סוג של ״שנוררים״ ומלמדי תינוקות. זה לא המצאה של החרדים בדורות האחרונים...

ואחרי כל הידוע החגיגי שלי, פליז אל תבקשי ממני מקורות, כי זה החלק החלש שלי...

וחשוב להוסיף שההתחלה שלך נכונה בהחלט, ואהבתי את הניסוח שלך

או מקורות שכך נהגו בזמן הגמרא.
יש אגדה על הסכם יששכר וזבולון ואין כאן המקום להאריך על האגדות אבל ידוע שאין למדים הלכה מאגדה.
ומקור פשוט שרבים עשו כרשבי ולא עלתה בידם (ללמוד בלי לעבוד) רבים עשו כר ישמעאל ועלתה בידם (ללמוד ולעבוד).
וכך נהגו בעצמם כל האמוראים לבד מבית הנשיא ומבית ראש הגולה (שתפקדו כרבנות הראשית)

ממש מצטער אבל מי שרוצה לטעון טענות בשם התורה צריך להביא מקורות.

שים לב לפסקה הראשונה...

רק אמרתי שלומר שזו תפיסה לא יהודית זה שגוי.

אני בהחלט חושבת שרוב העם צריך לשלב תורה עם דרך ארץ.

אמנם יכול להיות יהודי שהכל מקבל את המשמעות שלו מתוקה. אבל כבר כתב השו"ע בכסף משנה שלו שבימינו עת לעשות...הפרו תורתך ולכן ר' ישמעאל לא רלוונטי היום כפי שעינינו רואות שאין אולי אחד בדורנו שהוא תלמיד חכם וגם עובד לפרנסתו. והזמנים הולכים ומוסיפים ליצור מצב בו התעשייה מאד דורשת מהאדם לעבוד ולעבוד וכלל לא שייך לעשות תורתו עיקר ומלאכתו עראי.והרמבם כותב ביד החזקה שגם אלו שנוהגים כלוי להגות בתורה תמיד ...הוא נחלתם" אשרי חלקם ועל הציבור לפרנסם.וללא שימצאו מיעוט כזה כל עם ישראל ילך לדיכאון וברית כרת איתנו שלא תישכח פי זרעו