שישחקו במשחקים ממשיים, שישחקו עם האחים, חברים..
ילד מפתח כחות וכשרים ע"י העיסוקים הממשיים. העולם הוירטואלי לא כך. יוצר תלות שיש בה, לדעתי, ניוון מסויים, מוטורי, רגשי, שכלי, חברתי.
בגיל ממש קטן - זה לחלוטין גרוע.
בגיל שמעבר לכך, תלוי בסביבה ובמושגים. גם אם רוצים, אפשר בהחלט להגביל - משהו מסויים בערוץ מאיר, חצי שעה ביום וכד'.
זה אפשרי לחלוטין. ומה השאלה "איך אתם מצליחים".. ילדים בגיל צעיר, אמורים לשמוע להוריהם בעניינים האלו..
אלא שצריך לעשות דברים בחוכמה. אם עושים מזה ענין גדול, ש"מגבילים" אותו - אז זה יוצר רצון לההיפך.
צריך שתהיה תעסוקה אחרת, מעניינת. מחשבש נמצא במקום מסויים בבית (ברור שלא אישי לכל ילד קטן..), ואפשר זמן מה אם צריך - וזהו.
ילדים שגדלים כך, אין להם ענין מיוחד דווקא במחשב.
וגם - יש שוני בין ילדים, צריך לשים לב לכך. יש ילדים (לא מדובר על קטנים ממש), שצריכים את זה יותר, ויש פחות. צריך להיות ערניים לענין ולהלוך כנגד רוחו של כל אחד.
[שמעתי בדיחה, שיש בה המחשה קצת של דור שגדל על זה... חייל נמצא באימונים; שואלים אותו, מה אתה עושה אם מגיע אוייב ממול - "יורה ישר" ומה אם אחד מכאן ואחד מכאן - "זורק רימון לשם ויורה לשם". ומה אם משלושה כיוונים - "לוחץ esc ויוצא מהמשחק"...]