אני קלינאית תקשורת שעובדת עם הקטנטנים
אז ככה: בגיל שנתיים:
מצופה מהילד לצרופים של 2 מילים בדיבור החופשי. (יש תמיד את המקדימים והמאחרים קצת)
הילד מתחיל להגביר את קצב הוספת מילים חדשות.
הדיבור בהחלט לא תמיד ברור, במיוחד שמדבר בהפקות ארוכות. תהליך המובנות משתפר לקראת גיל 3 (שגם אז עדיין יש צלילים שעדיין לא מצופה שיהגה נכון).
בגיל הזה יש התקדמות משמעותית ביכולת ההבנה והחשיבה של דברים שלא נמצאים באופן מוחשי ליד הילד וישנם הרבה חוויות חדשות שהם במעגל רחב יותר בחייו.
תפקיד ההורים בגיל הזה הוא להראות לילד שאתם שמקשיבים לו, גם אם לא תמיד מבינים.
אפשר לנחש לפי סיטואציה.
בשאלות יזומות כדאי לדעת מה הסיטואציה או החוויה שהילד עבר ואז יהיה יותר קל להבין את מה שהוא אומר.
אפשר לחזור באופן יצירתי על מילה שהבנת, כמו " הילד אומר: "רוצה טוס" (כשהוא מצביע על הכוס), ההורה יכול לומר לו " אה, אתה רוצה כוס, אתה רוצה לשתות!", ולהמשיך בזמן שהוא שותה " הנה , עכשיו אתה שותה מיץ מהכוס, איזה כיף לך" וכד'
בשלב הזה מאד חשוב לדבר עם הילד על כל דבר, לנהל איתו שיחות "כמו עם מבוגר", לשאול שאלות חשיבה, לתאר פעילות שאתם עושים וכו.
רק אוסיף שהנורות האדומות בגיל הזה הם:
ילד מתוסכל או אלים. ילד שלא נמצא בהתקדמות מתמדת של הדיבור, ילד עם קושי רציני במובנות. ילד שמראה קשיי הבנה.
בכל מקרה של ספק כדאי להתייעץ עם קלינאית תקשורת, אפילו רק לפעם אחת.
ולגבי בדיקת שמיעה- לא תמיד ילד שאנחנו חושבים ששומע, שומע כמו שצריך. בד"כ הכל בסדר אך לפעמים עדיף בדיקת שמיעה כאמצעי לשלילה.
בהצלחה רבה, ותהני מהדיבור המתוק של הגיל הזה!