@נפש חיה.@איוושה@סאפסאפ@רחפת..@חיהל'ה@משיחנאו@תפוחית 1

@ע מ @קול דממה 

וכל מי שרוצה שיתיגו אותו בהזדמנויות כאלה או שרוצה שלא-תרשמו לי במסר!

עובדת בגן עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי  

אבל אשמח להתעדכן ולהחכים ממה שיתפתח בשירשור! 

מתי זה יהיה?

התחלתי עכשיו חונכות חדשה עם ילדה בכיתה א' עם ADHD.

איך אני מקנה לה את המיומנויות הבסיסיות הללו?

המטרה שלי איתה זה הכנת שיעורי בית וחזרה כללית.

אבל אנחנו עם התחלה גרועה.שהאמא לא הכינה איתה ש.ב והיא מפריעה בכיתה.

אני אחרי פגישה ראשונה איתה ונראה שהיא כן רוצה להצליח,

אך היא קופצת כצפוי מענין לענין(אימפולסיביות)ולא דוחה סיפוקים.

יש לזה השלכה בקריאה כשהיא קוראת לא מדויק.ואני מתלבטת האם לדייק אותה או שזה יוריד לה את המוטיבציה(היא ילדה מאוד מתוסכלת).

לסיכום:אשמח לקצת רקע על יסודות מיומנויות הבסיס 

ולשמוע דעתך האם לתת לה לזרום בקריאה או לדייק.וגם אם להעיר לה כמה כדאי?

אני חושבת שאי אפשר לעבוד רק על שיעורי בית בכללי, כי את שמה פלסטר, ולא עובדת מהשורש.

והשורש לקוי. אז או שתוסיפי מפגשים ושם תעבדי רק על קריאה או שתחלקי את הזמן- חצי קריאה חצי שיעורי בית.

ובכיתה א', ההתמקדות היא בדיוק, פחות בשטף, אחרי הדיוק- הפיענוח, יבוא השטף, אם לא יבוא- נטפל אז..

להעיר או לא- יש לפתח כבר מהגיל הזה את מיומנות הבקרה, היא צריכה לבד לשים לב אם קריאתה מדויקת או לא.

איך?

את נותנת לה 2 מילים, אחת נכונה אחת שגויה, (יש לי הרבה דפי עבודה מתאימים אם את רוצה)

והיא קוראת את שניהם ואומרת מה נכון, ולא רק זה אלא- מה השגיאה במילה השניה. למשל חנוכה- פעם הנ' מנוקדת בחולם ופעם בשורוק (לא טעות כתיב אלא טעות פונולוגית, כן?), זה מפתח בקרה!

יש?

תודה!

זה כבר דורש אבחון מדוקדק ועמוק.

למה הוא הגיע עד כיתה ט' עם קושי בקריאה.

איזה סוג קושי? מה רמתו עכשיו יחסית לני גילו. וכו'.

ויתכן שאם יתברר שהוא עם לקות קשה, שנעבוד על אסטרטגיות- על עיקוף הקושי ולא על פיענוח ושטף.

הרי סוג הקריאה שלנו משתנה בכל סוג טקסט.

למשל- לפעמים הקריאה היא מרפרפת- קריאת כתבה שאני רוצה להבין את התוכן העיקרי.

לפעמים הקריאה חייבת להיות מדויקת- כמו בלימוד גמרא/תורה/תפילה וכו'.

בקריאת תהילים למשל- ההנה פחות משמעותית, העיקר הדיוק.

צריך ללמד אותו מתי קוראים איך.

לא להתעכב איתו על כל מילה שהוא טועה, אם קרא "ישבה" במקום "ישבו"- זה לא יפריע לו להפקת המשמעות, 

סימני פיסוק- חייב לשלוט בהם בקריאהמצוין- כי זה יפריע לו להבין וכו.

היום המשכתי עם החניכה הנל .ונוכחתי לראות שיש לה בעיה קשה בזיכרון

ועוד משהו היא מתבלבלת בדברים מוזרים: וקוראת לדודה שלה שהיא אחותה

(ביקשתי ממנה לספר על המשפחה שלה ולצייר והיא ציירה את האחות הגדולה שבתיכון ואז שאלתי איך קוראים לה והיא אמרה לא זוכרת ובעצם זה לא אחותי זה דודה שלי ולאחותי קוראים אודליה.

מוזר.לא?מה זה אומר?

וכן כשביקשתי ממנה לעשות מטלה שקודם עשינו אותה בעל פה(תיכנון מקדים) ואז היתה אמורה להשלים.פתאום אמרה אני לא זוכרת.(והשניה עשינו את זה)

זה כנראה פגיעה בזיכרון לטווח הקצר או עבודה אבל אני לא זוכרת מה עושים עם זה.

אמרתי לה לעשות מה שהיא יכולה ויודעת.(ניסיתי להפחית לה את החרדה מהכישלון.יש לה הרבה כאלה)

אבל לא היו לי כלים איך להתמודד.

(סליחה שזה לא  בנושא מיומנות אבל זה הבסיס להכל)

אשמח אם תעני

לא חייב להיות קושי בזכרון, יכול להיות שזה קושי בשליפה.

לגבי משפחה ספציפית- הרבה ילדים מתבלבלים, בעיקר אם הדודה גרה קרוב אליהם ונמצאת הרבה בחייהם.

לכן, לי זה נשמע יותר קושי שפתי. ואולי תקחו כפרויקט את נושא המשפחה, תעבדו על זה, תעשו עץ משפחה. תדברו על מי זה כל אחד במשפחה- למשל- דוד זה אח של אבא או אמא, וכו'.

עכשיו, לגבי המטלה בע"פ- זה מאוד קשה להעביר את הידע מע"פ לכתב, זה לא חייב להיות זכרון כמו שוב, שליפה, כלומר היא הבינה אבל לא מצליחה לכתוב.

לכן, תתחילו עם שאלות ממש קצרות וקלות. שהיא אומרת בע"פ את התשובה וכותבת מיד, בתחילה מילה אחת, שתים ולעלות בהדרגה. עד למצב שהיא לא אומרת לך קודם את התשובה אלא ישר כותבת.

מקווה שעזרתי

יש לי כבר משימות לשנה שלימה בעזרת ד'

אני אמנם לא רופאת ילדים אבל הייתי נותנת לך- 1. הפניה למבחן מוקסו- מבחן קשב ממוחשב- לעשות אותו פעם עם ריטלין ופעם בלי. 2. אבחון דידקטי, לא פסיכולוגי!! עייני אם את רוצה הסבר למה- באתר של ד"ר נויה ספקטור, יש לה מאמרים שלמים על כך. ו-3. -הכי חשוב  הוראה מתקנת.

בגיל הזה כבר לא עובדים עם קלינאית שעובדת רק על השפה, אני רוצה עודה על השפה אל דרך הקריאה. מה שאומר- בגדול- הבנת הנקרא. כל מה שהקלינאית עובדת- רק דרך הקריאה.

תמצאי משהי טובה, מקצועית, עם המון נסיון (הכי חשוב!!) ותתחילי אתמול!

מורה טובה תעבוד איתה גם על ההתנהלות באופן כללי, על התמודדות עם מצבי קושי בלמידה, אסטרטגיות למידה וגם קריאה והבנת הנקרא באופן מדורג.

המון בהצלחה.

ועוד 2 נקודות חשובות:

א. תני אמון מוחלט במורה! תאמיני (בלב- זה כבר ישודר לילדה) שהמורה הזאת תעזור לילדתך לצאת לדרך חדשה.

ב. עקבי בעירנות אחרי המצב, לא להתפס לשאננות כי"משהו מטפל בילדה". לבדוק ולראות האם ישנה התקדמות. בפרק זמן של נגיד- 3 חודשים, התקדמות, אפילו קטנה, תוכיח שהדרך נכונה.

לא יודעת אם זה המצב כאן,

אבל בעיקרון קלינאית תקשורת עובדת גם עם ילדים בגילאי בי"ס ואפילו בגיל תיכון, אם הקושי הלימודי הוא בין היתר על רקע שפתי.

הבנת הנקרא מתבססת על הרבה מיומנויות שפתיות-

ידע מילוני

היכולת ללמוד מילים חדשות- לפי הקשר, לפי ידע על מילים דומות (ידע מורפולוגי בעצם)

הבנה של תחביר מורכב

ולפעמים אם יש בעיית שפה קלה-

הבעיה תתעורר רק כשהדרישות השפתיות נהיות גבוהות יותר, ולא בגיל צעיר.

כמובן שלא בהכרח קלינאית תקשורת צריכה לטפל, ויש חפיפה בין המקצועות השונים , ואני גם לא יודעת אם זה המקרה כאן-

אבל קלינאית תקשורת מטפלת בשפה על כל ערוציה- דבורה וגם כתובה

(מניחה גם שלא כל קלינאית תקשורת עובדת עם הגיל הזה, וכנראה שרובן לא. אבל הן אמורות לדעת לעשות את זה )

תודה רבה על התשובות המפורטות והמלמדות בשרשור

וש לי קשר עם כמה קלינאיות ועוד לא נתקלתי באחת שעושה את זה.

התחום היחיד בו אני שולחת ילד בגיל בית ספר לקלינאית זה קשיי היגוי.

היי,

אני חונכת ילדה בכיתה ד', שממש מתקשה בחשבון-

מחשבת חיבור חיסור בתחום ה20 עם אצבעות. 

לפעמים אפילו עד 10 משתמשת באצבעות.

כפל וחילוק יודעת מעט תרגילים בסיסיים ממש.

אני משתלת למצא דרכים כיפיות לתרגל ולשנן איתה את התרגילים, בתקווה שאחרי הרבה שינון בסוף הידע יטמע.

יש עוד דברים חוץ משינון שניתן לעשות?

תודה רבה

לעבוד עם האצבעות זה מצוין. זה כלי שנקרא "יצוג כמותי סביבתי"- שנמצא איתנו כל הזמן. מאידך- הוא גם "יצוג מובנה" כי הוא משמש לנו למטרות ספצפיות בחשון.

רק מה? צריך להשתמש באצבעות ביעילות.

בחשבון מה שחשוב זה קצב שליפה מהיר, בתרגילי עשרת ראשונה, שבירת עשרת וכפל וחילוק?.

זה מה שחשוב- מהירות וכמובן דיוק.

האם את יודעת אם יש לה עיבוד גלובלי טוב  שמתבטא ביכולת לתפוס כמויות/ תבניות או עיבוד ברצף שמתבטא ביכולת להשתמש ברצף המספרים קדימה ואחור ביעילות.

לפי זה נחליט באיזה שיטה נשתמש.

האם ניסית פעם תבניות ליי?

לא אמורים להגיע בשלב מסוים לשליפה אוטומטית של התשובה?

(אני מתכוונת לתרגילים פשוטים: 5+4, 9+3, 8-2)

קצב שליפה מהיר בטוח אין לה,

וכשהיא מנסה לשלוף מהר זה מגיע יחד עם טעויות.

אף פעם לא הסתכלתי על היכולות שכתבת כאן, אבל לא נראה לי טוב במיוחד.

מותר לשאול מה זה תבניות ליי?

(אני לא ממש מהתחום )

לא אסביר כרגע את כל התאוריה. רק אומר שתבניות ליי של שיטת דסי סגל הרבה יותר טובות ומוכיחות את עצמן ואיתן משתמשות כיום רוב המורות.

אני לא מצליחה לעלות את זה כרגע

1. יש הבדל בתרגילים שהבאת, יש עשרת ראשונה שזה השלב הראשון.

אחריו מלמדים עשרת שניה בלי שבירת עשרת: 14+2, 18-5 וכו' ורק אחרי מגיע שבירת עשרת שזה כמו התרגיל שהבאת: 9+3.

2.עכשיו היא לא מצליחה לפתור. זה המצב, נכון? 

היא משתמשת באצבעות אבל באופן לא יעיל (אחרת היא כבר היתה מגיעה לאוטומציה)

אז בואי נעזור לה עם כלי שהיא מכירה אבל לא משתמשת נכון.

הרעיון באצבעות הוא "לצלם" אותם, כלומר, קודם את עובדת על צילום של אצבעות- את שואלת כמה זה והיא עונה, בלי לספור!! עד 10 כמובן.

ואז נגיד בתרגיל 5+4- היא מוציאה בבת אחת 5 אצבעות ומוסיפה בבת אחת 4, באופן חזותי.

נכון שבתחילה זה יאט עוד יותר את הקצב אבל מהנסיון שלי- הם פותרים אח"כ ממש במהירות.

חשוב לי להדגיש שילדה בכיתה ד שלא פותרת תרגילים של ע.ראשונה אוטומטי יש לה קושי מהותי.

והכלים לעזור לה הם כלים של הוראה מתקנת.

תבניות ליי- התשובה בתגובה ל-רק אמונה

עזרת לי מאד ונתת לי כיווני חשיבה.

(אני לא מורה מתקנת. אני חונכת שלה במסגרת פר"ח ככה שהחלק הלימודי הוא רק חלק, ולא חלק עיקרי, מהתפקיד שלי. אבל נתת לי רעיונות איך למקסם את מה שאני כן יכולה לעשות)

ממשממש תודה.

שאני בת 23 אוטוטו, לא מאובחנת בשום לקות למידה, וחישוב עם שבירת עשרת (כלומר 12-3, 23+9.. כל דבר שלא נמצא באותה עשרת ושאי אפשר לחשב אותו כמו בעשרת הראשונה)- אני עושה עם האצבעות. בתרגילים פשוטים יותר כמו 12-4 ישלי תבנית במוח אבל של האצבעות שלי, אבל בתרגילים כמו 23+8 אני לפעמים אשכרה שולפת אצבעות וסופרת, ולפעמים שולפת אצבעות דמיוניות וסופרת. 

אני עושה את זה במהירות וביעילות יחסית (לא כמו שהייתי עושה אם הייתי שולפת בע"פ) אבל זה ממש לא הפריע ולא מפריע לי בחיים.

אצבעות זה כלי נהדר!!!!! יש לי אותו חינמי, הוא מותר לשימוש במבחנים ובגרויות רק צריך לדעת להשתמש בו. אפשר לעבוד עם התלמידה על שימוש נכון בכלי הזה, במקום לנסות לנטרל אותו.. בעיקר אם יש לה קשיי שליפה...

פעם אמא של תלמידה שאלה את אמא שלי אם זה לא בעייתי. היא הביאה אותי כדוגמא למה זה סבבה לא שהוצאתי 100 ב5 יחידות מתמטיקה (86 ב3 יחידות, תודה ששאלתם E אבל בואי נגדיר את זה ככה... האצבעות לא היו הבעיה אלא הפתרון בבגרות הזאת ;)

 (אני בערך מהתחום. סטודנטית לחנ"מ ואנגלית, ועובדת כמורה לאנגלית בכיתות יסודי רגילות ומקדמות... וגם סתם יש לי "ניסיון" כי אמא שלי מורה לחנ"מ כבר שנים ועובדת עם ה"אוכלוסיה"...)

אני מדברת על ילדה שבשביל לפתור 9-5 מרימה 9 אצבעות, מורידה 5 אצבעות -אצבע אצבע, כשהיא סופרת אותן מ1 עד 5, ורק אז יודעת שזה 4.

ומצוין שמצאת אסטרטגיה יעילה שמוכיחה את עצמה.

לא הבנתי את מה היא רכשה יפה?

כי זאת הקריאה, אם תחשבי על זה, המעברים! מעבר בין אות ותנועה לאות אחרת עם תנועה. נכון?

אז יתכן שרכשה רק תנועות בנפרד. וזה גם משהו.

בינתיים הייתי אומרת שתשננו בבית המון המון. כל יום 3 פעמים, כל פעם 5 דקות. לא יותר, כדי לא ליצור ריאקציה.

איך לשנן? 

מתחילה בקמץ- פתח: אותיות עם קמץ או פתח ואותיות בלי כלום-עיצורים. חשוב מאוד לשלב מיד גם עיצורים כי זה יצור את ההבדל.

שלב שני: פתח וחיריק ועיצורים, כנ"ל באותיות.

אח"כ תשלבי מילים בפתח חיריק- הברה פתוחה: גינה, אני וכו'.

לאט לאט תעלי את מורכבות המילים, משפטם של 2 מילים: אבי קנה וכו'.

אח"כ תוסיפי עוד תנועות, כאשר כל תנועה שאת מוסיפה- את מצרפת אותה בתחילה רק לתנועה אחת ואח"כ עושה שילוב.

עודה עקבית, יומיומית, ברוגע ובהנאה- יקנו לה את המיומנות הזאת.

תחשבי שזאת מיומנות כמו רכיבה על אופנים, אם לא מתאמנים- לא מפנימים.

בהצלחה רבה.

את תראי שלאט לאט היא תבין יותר ויותר את המשמעות. זה אופיני לילדים צעירים.

לגבי הזמן שזה לוקח, אני חושבת שזה הזמן לעשות את זה, גם אם יש לה קצת פחחות זמן למשחקים.

אין ברירה.

אני באופן אישי- כשילדיי בכיתה א'- אני לא רושמת אפילו לחוגים. יש חוג קריאה וחוג חשבון.

תאמיני לי שהם משלימים את זה בשנים הבאות, זה הבסיס של כל החיים וחייבים להשקיע בזה, בעיקר אם הם קצת מתקשים.

אם בתוך חודש-חודשיים את לא רואה שיפור, הייתי כן ממליצה על הוראה מתקנת.

אל תשכחי שגם קשה לאמא, רגשית לעבוד עם ילד שיותר מתקשה.

אפילו אמא מנוסה כמוני- יכולה ללמד את כל העולם- אבל כשילדי התקשה שלחתי אותו למורה אחרת...

תעשי הרחבה לתרגול של העיצורים שכרגע חשוב יותר מההבנה- כלומר: מקריאת הטקסטים.

אותיות זהות- פעם עם קמץ, פעם עם פתח ופעם עיצור, לסרוגין.

כדי לא לתת לה לשגות- תביאי לה 2 מילים.דוגמא: גינה- גיני. מה נכון?

היא התרגלה לשים לב למשמעות על חשבון הפיענוח- הדיוק.

ולא יותר מ-10 דקות.

אחרת יצא שכרך בהפסדך

החכמנו מהשאלות כאן על תחומי הלמידה

תודה לשואלים

ותודה רבה לעונה המקסימה @אמא +7

אשמח לשמוע מכם רעיונות לשרשורי אירוח נוספים

עם עוד בעלי מקצוע שמענינים אתכם/רעיון אחר לשרשור מהנה מחכים.

ואם יש עוד שאלות ליהודית המאבחנת(אמא +7)

נא לשלוח אלי מסר שיש ביקוש לעוד שרשור

ויהודית תמשיך לענות בשמחה(אבל ניתן לה קצת זמן לנשום)

הבן שלי קיבל שנה אחת גננת שיח (גננת שילוב לא בסל אישי)

היה צריך קצת חיזוק לקראת כיתה א, לא היה צורך בגן שפתי/התפתחותי, גננת שיח בנוסף לריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת שקיבל בהתפתחות הילד בקופת חולים, הספיקו לו. (בבית הספר כבר היה בלי שילוב).

ילד שצריך גן שפתי/התפתחותי זה ילד עם קשיים יותר מקיפים ולא נקודתיים, צריך גם לעבור ועדת זכאות ואפיון (לגננת שיח מספיקה ועדת שילוב).

גם במקרה כזה אפשר לבחור להשאיר בגן רגיל ולקבל שם את העזרה, אך בדרך כלל העזרה תהיה פחות מקיפה ויהיו שם יותר ילדים.

כדאי לבדוק את הצרכים של הילד, לבדוק איזה גנים יש בסביבה (רגילים ומיוחדים), לקחת בחשבון את השיקול החברתי.

במקביל נאמר לנו לתת לו טיפולים ולרשום לגן רגיל כי הוא יכול להשתפר.

ב"ה הוא השתפר מאוד ולכן בסוף החלטנו גן רגיל

יש לו בסל 5.5 ש"ש. איך ממשים אותן?

ממה שהבנתי אחת הבעיות בגן רגיל עם סל אישי היא איך מממשים את השעות.

מקווה שיש פה מישהי עם יותר ניסיון וידע שתדע להגיד לך איך.

אני חושבת שאמורה להיות ועדה בין מקצועית (מתי"א וצוות הגן) שממליצה איך לממש אותם.

ממה שאני מכירה (יותר מכירה בבי"ס על יסודי אז לא יודעת אם רלוונטי לגן), חשוב מאוד שההורים יהיו מעורבים ויראו שהילד באמת מקבל את מה שמגיע לו.

מהבחינה הזו גן מיוחד עדיף כי שם יש מערכת יותר גדולה שאמורה להיות מותאמת לילדים שצריכים עזרה.

בדרך כלל זו בחירה מועדפת.

אם הצוות מקצועי, ואם הילדים האחרים לא בפער מהילד שלך, אז בשיקול ארוך טווח, עדיף לתת לילד שזכאי לעזרה הזו, שנה או כמה שנים במסגרת כזו. ההשתלבות אחר כך במסגרת רגילה, תהיה הרבה יותר טובה בעזרת השם. כי הוא יגיע לרמה גבוהה יותר ולמסוגלות אישית, בטחון בעצמו, ויכולת רגשית טובה יותר.

הענין הוא שבגן התפתחותי הוא בפוקוס לאורך כל היום, וגם בשעות 'הרגילות' הוא מקבל התיחסות מגננת מיומנת יותר, עם כלים טובים הרבה יותר מאשר גננת במסגרת הרגילה.

כלומר, לב הענין הוא לא השעות של העזרה שהוא מקבל בגן ההתפתחותי, אלא היחס לאורך היום כולו.

הרבה סיעתא דשמיא שתהיה לכם!

יש את סאונדינג בורד וטאצ'אט (השניה יותר משוכללת, ויקרה...).

וחבל

למשל ילדה עם קושי מוטורי אצלינו לא מקבלת הקלה

וצריכה לקבל הקלה לכתוב במחשב

בחנ"מ יש בנות שלומדות את הנושא הטכנולוגי מכירה מישהי שבזה היא עובדת

אולי זה גם תלוי בסוג בית הספר ובמגזר?

לא בכל המקומות יש את הטכנולוגיה הזו

ועדיין לא ישבנו על הזכאויות זה תהליך

כי למשל בכיתה של הבן שלי יש תלמיד עם לקות ראיה, ויש לו עזרה טכנולוגית

זה לא המצב אצלינו ברוך ה’

את היית בסדר מהמקום שלך.

יש הרבה מאד הורים בהכחשה (וגם מורים) לגבי מצב הילד שלהם.

ממליצה לדבר בשיחה רגועה כשאתן נפגשות (אולי גם כשבעלה נוכח) על האחיין.

להראות שיש דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם ושאת באה לטובתם.

לא לדבר על איבחון, כן לדבר אפמטית "אני ממש רואה שלא פשוט לך/לכם להתמודד עם הבריחה של X"

"מתי הוא משתולל במיוחד" , "האם שמתם לב שיש לו בעית יצירת קשר עין"... וכן על זה הדרך.

זה מסוג הדברים שצריכים לחלחל.

ובמוסד הלימודים, כל עוד הילד "שקט" , לא רוצים שום ענייני איבחונים ותוספות מצידו. יש להם מספיק התמודדות.

לק"י

כשאת מניחה שמשהו איתו "לא בסדר", וההורים לא מוכנים לשמוע.

אבל כנראה שאת לא צריכה להתערב באמת. זה נשמע שאת קצת לוחצת ומתערבת מידי.

אמרת מה שיש לך לומר, ותני להורים לעשות את שלהם.

בגדול לא באמת יודעים.

כנראה גם כי עכשיו יודעים יותר לאבחן ופעם היו פשוט "אנשים מוזרים".

אבל זה לא מסביר הכל, יש כאלה שטוענים על קשר למסכים, יש כאלה שקושרים לעניינים אחרים.

אבל המחקר להבנתי עדיין לא ממש מבין את ההצפה של המאובחנים על הרצף ברמות השונות.

עשיתי על זה עבודת גמר בקורס באנגלית לפני עשור.

(בלי לזרוק עליי עגבניות, תשאירו אותם לשקשוקה)

מחקרים מורים על עליה באיבחוני אוטיזם בעקבות אורח החיים שלנו שבו אנחנו מוקפים וצורכים מיקרו-פלסטיקים, אוכל מתועש שבו דוחפים לנו מתכות כבדות ושאר דברים...

זה משפיע על קשב וריכוז, על תקשורת .

על הגוף והנפש.

(המחקרים באנגלית, לא מצאתי הרבה חומר בעברית)

לכן נברתי שנה שלמה וקראתי.

כשיהיה לי יותר מדקה על המחשב אצרף מקורות אם תרצו

ברור שרוצה מקורות

אם אפשר שיהיה מתורגם אפילו בגוגל זה טוב

בטוחים שזה לא מחיסונים?

@משה תוכל להעלות לראשי ת’שאלה?

אשמח לתשובות בפורום

למרות שהשאלה עצמה, או יותר נכון, כמה הנחות יסוד שיש לך בשאלה הזו, לא נכונות ומעצבנות.

אבל אני אכתוב על זה בזמן אחר.

וכן. זה בטוח לא מחיסונים.

(אם משה יגיע לכאן מהתיוג הוא דווקא יגיד שכן)

ואם פתחת את השרשור רק כדי שיגידו לך שזה כן - אז בשביל מה? רק כדי שתוכלי להפיץ קונספירציות ילדותיות?

ומגדלים את הילדים כשאנחנו בעצמנו מכורים למסכים ופחות "מתקשרים" עם הילדים

לא בדקתי אבל זו התחושה שלי. גם לי יש מאובחנים...

מעבר לזה גם שינו את ההגדרות כך שכל מה שנכנס תחת בעיות תקשורת זה בעצם על הספקטרום....

האם יש מתאם בין כמות המסכים בבית, זמן המסך שמביאים לילדים, האם בכלל יש מכשירים חכמים בבית וכו', 

לכמות המאובחנים?

לק"י

הזאת.

דברים שפעם אולי לא הגדירו כאוטיזם.

אבל גם בלי קשר, זה נראה שיש פשוט עליה בכמות.

בעיסוקי משיקה למעגלי האבחון, לטעמי יש הרבה תמריצים 

(כמו הכרה של ביטוח לאומי ומערכת חינוכית משקיעה ו"שווה") לטייטל של בעיות תקשורת או "על הרצף" 

הרף היום מאוד רגיש וילד , אפילו פעוט, שאינו מספיק מפותח ברובד הבין אישי כבר נחשב לבלתי תקין עם חותמת. 

להורים שקבלו אבחון אני מייעצת להנות מההקלה שיש עם הידיעה שמילד זה יש להנמיך ציפיות. מערכות היחסים בבית ממש נרגעות

אבל לשקול בזהירות אם ואיך לשתף את הצוות החינוכי,

לעניות דעתי שם עדיף שלא יוכר כבעל מגבלה אלא בבית לתמוך ובמסגרת למצוא את הכוחות להיות אחד מכולם, ובסבלנות הסימפטומים מטשטשים עם הגיל.

א. אין דבר כזה לקבל חותמת של אוטיסט רק בגלל ''לא מספיק מפותח''. יש קריטריונים מאוד מאוד ברורים להכרה באוטיזם, כאשר הם מחולקים לשני חלקים:

בתחום הפרעות התקשורת חייבים לעמוד בכל הקריטריונים, ובתחום החזרתיות, דפוסי התנהגות, תחומי עניין, תגובתיות יתר וכו' חייבים לעמוד לפחות בשניים מהקריטריונים, כאשר יש להוכיח שהבעיות היו קיימים כבר בתקופת ההתפתחות המוקדמת.

מצורף מתוך סיכום האבחון של בני:

כלומר אפילו אם יש בעיות תקשורת קשות אבל הילד לא מנופף בידיים ולא מראה חזרתיות קיצונית ולא סובל מתחושתיות יתר או חוסר תחושתיות וכו', הילד לא יוכר כאוטיסט.

ב. אני כמובן לא טוען שאין מאבחנים גרועים או מושחתים שמאבחנים יותר מדי. אבל מי שמקצועי ולא מחפף, לא ייתן כותרת של אוטיסט רק בגלל עיכוב.

ג. לרגע אחד לא הנמכתי ציפיות אחרי האבחון, רק שיניתי אותן. הוא כנראה לא יוכל להיות פסיכולוג קליני, אבל הוא יכול להיות כ''כ מוצלח באלף ואחד תחומים אחרים כך שאין שום סיבה שנוותר לו או נוריד ממנו ציפיות. יש דברים שבהם כן למדנו לשחרר בעקבות האבחון, כמובן, פתאום הבנו למה יש לו קשיים מסוימים וזה פשוט דרבן אותנו למצוא את הדרך שתתאים לו בכל דבר אבל ממש לא להנמיך ציפיות.

למשל הוא לא מסוגל להיות במקום רועש - אז מביאים אזניות. ואם יש תפילה רועשת כמו בשמחת תורה או פורים, אז מתפללים ותיקין או שמזמינים כמה שכנים לקריאת מגילה אצלנו בבית, וכן על זו הדרך.

זה לא להנמיך ציפיות אלא פשוט להתאים אותן.

ד. התלבטנו המון אם לשתף את הצוות בבית הספר. בסוף החלטנו לשתף רק את המחנכת, כדי שתבין את הקשיים שלו (ולא תכעס עליו כאשר הוא מתחצף, למשל, וזה אחרי שזמן רב הוא אמר לנו שהוא לא מבין מה נחשב חוצפה ואנחנו חשבנו שהוא סתם מתחכם, ולכן הוא לא הבין למה לפעמים כועסים עליו ולפעמים לא).

אחר כך היו עוד ועוד תקלים עם מורים, עד שהבנו שאין ברירה אלא לספר לכולם.

למשל כאשר מורה אומרת לכל התלמידים לסדר את הכיתה אז נוצר המון רעש, כיסאות זזים, ילדים מתרוצצים וכו', אז הוא מוריד את הראש וסוגר את האוזניים בכוח.

אז המורה בטוחה שהוא עצלן שלא רוצה לעזור כשכולם מסדרים, ולא מבינה שהוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם רעש ובלגן, אז היא כועסת עליו ומענישה אותו.

למה? למה שהוא יסבול ככה? למה שהמורה לא תבין שזו לא עצלנות אלא אוטיזם? למה שלא תדע שהוא צריך סדר ושקט אחרת המוח שלו בכאוס נוראי?

אז הבנו שצריך לספר לכל המורים שלו. עשינו זאת באסיפת הורים, פנים מול פנים עם כל אחד מהמורים. ואיזה תגובות קיבלנו!

''אהההה! עכשיו הכל ברור! באמת לא הבנתי למה ככה וככה!'' או ''וואי עכשיו אני אדע איך להתייחס כשהוא עושה את זה ואת זה...''.

היה מדהים.

יום אחד המורה המחנכת הייתה חולה, והייתה מורה מחליפה אשר לא ידעה את יוסף.

והיא לא הצליחה להשתלט על הכיתה, היה המון רעש. אז הוא הוריד את הראש לשולחן וסתם אוזניים.

המורה נעלבה וחשבה שהוא חוצפן, אז במקום לכעוס על הילדים המרעישים היא כעסה עליו מול כולם ושלחה אותו החוצה למנהל.

הוא לא הבין למה היא כועסת עליו, ובקיצור המקרה הזה נגמר רע מאוד. הוא התחיל להתנהג בצורה מאוד מאוד חזרתית ולא הצליח לצאת מזה, עד שקראו לי לבוא מהעבודה כדי להרגיע אותו.

מאז אמרנו למורה וליועצת שהם חייבים לעדכן כל מורה מחליף, אפילו כזה שמגיע לשעה אחת בלבד.

את יודעת מה זה עושה לילד אם בטוחים שהוא סתם מוזר, או עצלן, או חוצפן, כשהוא בעצם פשוט אוטיסט? איזה עוול נגרם לו? כמה עונשים מיותרים הוא מקבל?

ה. ''להיות אחד מכולם'' זה בדיוק מה שרצינו שהוא יהיה, עד שהבאנו שהוא אוטיסט. למה אתה לא יכול לשבת בבית הכנסת כמו כולם? למה אתה חייב לאכול את החולצות שלך עד שהן נהרסות? למה אתה לא יכול פשוט להפסיק להגיד דברים לא מתאימים?

ברגע שהבנו שהוא לא כמו כולם, שהוא יחיד ומיוחד, ירד מאיתנו המון לחץ וגם עליו זה השפיע לטובה. אין שום סיבה להניח שילד אוטיסט יכול פשוט בלחיצת כפתור ''להיות כמו כולם'', לא בבית ולא בבית הספר. אוטיזם זה לא משהו שאפשר לשים במגירה כשזה לא נוח.

כשאת כותבת ''למצוא את הכוחות להיות אחד מכולם'' את עושה האשמת הקורבן, לא פחות (לא שהוא קורבן אבל לא מצאתי ביטוי מתאים יותר). כאילו הוא פשוט חלש ולכן לא מצליח, אז הוא רק צריך למצוא את הכוחות ו... מה בדיוק? ''להבריא'' 6 שעות ביום מהאוטיזם שלו? איך בדיוק?

ו. הסימפטומים מטשטשים עם הגיל? איך? אם כבר אז להפך, ככל שהרמה החברתית והיכולת לנהל קשרים מורכבים עולה אצל חבריו, כך הוא נשאר יותר מאחור.

כמובן הוא מקבל המון עזרה מקצועית, פסיכולוגית וריפוי בעיסוק וקבוצת מיומנויות חברתיות ועוד כל מיני שמות יפים, וזה באמת עוזר לו ותורם לו, אבל זה לא שבהמשך הוא יהפוך להיות ''כמו כולם'' (ע''ע סעיף ה).

שכוייח וכל טוב.

מקומות שקטים ואםהוא מעניין אותו מדע אז מוזיאון המדע או מוזיאום המוסיקה

תודה!

לק"י

ויש כאלה שממש כן....

וגם תלוי בתחומי העניין שלו.

מוזיאון ישראל בירושלים מארגן שעות שקטות באגף הילדים והנוער. היינו פעם אחת היה מצויין. כדאי לברר על זה