תיכננו לחכות לשלבים מאוחרים של ההריון...אבל מסתבר שהקטנה בבית קולטת שיש התרחשויות וכבר שואלת שאלות שקשורות לבטן השמנמנה ולתינוקות שנולדים לאנשים...היא לא שואלת ישירות. בקיצור- מתי לספר?
כאלו שאומרים שצריך וטוב לספר
וכאלו שאומרים שזה יוצר ציפיה ארוכה לכן לספר בשלב יותר מתקדם....
הבן שלי בן שנתיים וחצי וסיפרתי לו כבר שיצאה בטן והסברתי לו מה יש שם ושיהיה לו אח ושהוא יעזור וכו וכו
אם היא כבר שואלת נשמע שכן כדאי להגיד לה....
למרות שאל תהיי בטוחה שהיא יודעת ילדים הם ישירים בדרך כלל אז היא הייתה אומרת לך ישירות אמא את בהריון?
תראי לפי העניין מה נראה לך מתאים
מה שכן, לא הייתי מספרת על 'יהיה לך אח קטן' אלא בכיוון של 'יש לאמא תינוק קטן בבטן, ולאט לאט הוא גדל' ואפשר להוסיף (בעיקר אם היא מכירה את זה מאמהות אחרות שילדו) 'עוד הרבה הרבה זמן כשהתינוק יהיה מספיק מוכן אז הוא יצא ויהיה לנו תינוק חדש'. ככה זה מוריד את האלמנט של הציפייה, ומדגיש את השיח על מה שיש עכשיו.
לא לספר על זה שהוא יוולד וכו אלא בעיקר על העכשיו. אבל מסתבר שהבת שלי (פחות מגיל 3) כבר מכירה את עובדות החיים ומייד השלימה בהתרגשות שהוא יוולד ויהיה לה אח והוא יגור איתנו בבית והתחילה לחפש בבית את כל הדברים שלה שהיא הייתה קטנה שהיא תביא לו כשיוולד. בהתחלה קצת חששתי שסיפרתי מוקדם מידי (5 דקות אחרי שסיפרתי היא ביקשה ליראות אותו אז אמרתי שאי אפשר שהוא בתוך הבטן אז היא כזה אה חשבתי הוא כבר יצא...) אבל תוך כמה ימים המחשבה שהוא יצא כל רגע נשכחה היא כבר לא חושבת על זה רק יודעת שצריך להיזהר על הבטן של אמא. ותכלס די ריגש אותי שהיא ככה מתרגשת ושמחה בהריון (אפשר להגיד שזאת התגובה הכי מרוגשת שקיבלתי על ההריון)
בשום אופן לא רציתי שישמעו את זה ממישהו אחר אפילו במקרה או שיבינו כבדרך אגב.. רציתי שיידעו ממני. החיסרון שאכן ההמתנה היתה ארוכה ממש וכבר לא האמינו שבאמת בסוף יוולד תינוק...
היתרון שהם היו שותפים לכל התהליך, גם לציפייה ולהתרגשות וגם להריון עצמו וכך יכלו יותר להבין שעכשיו קשה לאמא.. או שעייפה או שזקוקה לעזרה/למנוחה. וגם יש להם זמן לעכל את זה ולהתכונן. זה שינוי לא פשוט עבורם.
שהגננת שלה למשל תגיד לה משהו בקטע נחמד ומעורר שיחה כמו ״לאמא שלך יש תינוק בבטן. איזה כיף לך״...
אני אמרתי מוקדם מידי באחד ההריונות, כי פחדתי שהיא תשמע מחברות שלה, שכבר שאלו אותי: "נכון את בראיון?" (הטעות במקור) והיה קשה לה הציפיה, והיא דיברה על זה עם חברות שלה, והצטערתי על זה..
בהריון האחרון, (לא ראו עליי כי אני שמנה) אמרתי לגדולה בערך חודש -חודש וחצי לפני הלידה. אחת הקטנות שאלה אותי אם יש לי תינוק בבטן, ולא רציתי לשקר, אז אמרתי שכן, אבל הם לא היו בטוחים אם אני רצינית או לא, לא הפריע לי... אחרי הלידה כולם כבר ידעו, והכל היה בסדר
כך אם את רוצה שזה ישמר בסוד אל תספרי להם. חבל שהם ילכו ויספרו לכולם לפני שאת רוצה.
וחוצמזה כבר רואים עלי לצערי..אז גם אם הייתי רוצה להמשיך לשמור על זה בסוד זו הייתה בעיה
סיפרנו אחרי הסקירה כי רצינו שישמעו את זה ממנו ולא מאחרים
וגם בגיל הזה הם יכולים להבין יפה מאוד, ולהתרגש איתכם.
נכון שהציפייה ארוכה, אבל גם חודש של ציפייה זה זמן ארוך עד בלתי נתפס בגיל הזה, כך שציפייה ארוכה בטוח תהיה.
אז הציפיה פחות קשה להם.
אולי תלוי בילד..
שלי לא נראה לא מוטרד מהנושא.. למרות שמידי פעם אנחנו מדברים על זה.
מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:
הייתי בחודש חמישי בערך.
הוא לא היה בשלב שמספרים לכולם, וגם אם כן- זה היה בסדר מצידי.
לא יודעת מה בדיוק הוא הבין, ועד כמה הוא באמת תופס שיש ממש תינוק בתוך הבטן.
וזה לא מונע ממנו לנסות לזנק עלי...
(הוא בן קרוב לשלוש כבר).
מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:
ההמתנה היתה קשה.
אבל העדפתי ככה מאשר שישמעו דיבורים ולא בצורה מסודרת ממני.
לעולם לא שמתי לב שהיה ארוך מידי. ויש לי מגוון גילאים.
מראש אומרים התינוק יצא בעזרת ד' אחרי פסח/סכות/חנוכה וכן על זו הדרך.
לא מבלבל ולא קשה בכלל. למה שירצו לפני אם מסבירים להם שזה הזמן וזה התהליך?