בתור מישהי שמלמדת ציור והילדים תמיד שואלים: זה טוב? זה טוב? אני תמיד אומרת אין דבר כזה ציור לא טוב. אתה ציירת וזה שלך זה יצא ממך אז זה טוב. אתה רוצה עוד קצת לשפר- בבקשה. אפשר למחוק משהו או להוסיף אפשר גם להתחיל מההתחלה. גם זה בסדר. וגם לא חייבים לתלות כל מה שמציירים.
בגיל הזה הציור הוא עדיין אינטואטיבי, הוא מבטא בלא יודעין את רגשותיו של הילד. יכול להיות שהוא לא מעריך את עצמו מספיק אז זה משתקף לו גם בציור. רצוי כשמסתכלים על ציור של ילד להימנע מראש מאמירות כמו: הציור יפה וכדו', אלא לתאר מה אני רואה בציור. למשל: אני רואה שציירת היום טרקטור או בית, אני רואה שבחרת היום להשתמש בהרבה צבע אדום, השמש הזו ממש מחייכת זה עושה לי הרגשה שמחה גם לך?
להשאיר את הציור ברמת הרגש, לא לתת לו ציונים. ואז יש סיכוי טוב יותר שהוא יתחבר אליו.
אישית אני גם מתנגדת מאוד ללמד ילדים בגיל כזה איך לצייר או להעתיק. לחכות לגיל גדול בהרבה כדי להתחיל עם זה. לא להרוס להם בינתיים את הטבעיות.
בקשר לשאר -חיזוקים חיוביים על כל דבר קטן שעושהוגם להרעיף חיבה שירגיש אהוב. זה מחזק מאוד אבל לוקח לו זמן להפנים.
בהצלחה. גם לי יש התמודדות כזאת בבית עם יותר גדולה.