להיות גם בפרופורציה. בגיל הזה הדמיון עובד נורא חזק ולעיתים קרובות הדמיון והמציאות מתערבבים להם. ואם תגידי- אבל זה 7 ילדים שמספרים אותו דבר!! אז יכול להיות שזה קבוצה שמשחקת יחד וזה משחק הכאילו שלהם. אחי הקטן לדוג' דיבר עם חברים והם החליטו שהיה מגה פיגוע ברחוב שההורים שלי גרים והוא ממש תיאר בפירוט איך המחבל רץ ממקום למקום ואיך היה איש שכל הבפנים של הבטן שלו נשפך החוצה ואיך הגיעו אמבולנסים והיה בלאגן ברחוב. הוא תיאר את זה מאוד מוחשי ופחד לצאת לרחוב. האם זה באמת קרה? ממש לא... נקודה נוספת, בגיל הזה לפעמים ילדים אומרים שהרביצו להם אם הם חוו חוויה לא נעימה עם מבוגר, למשל הגננת צעקה ממש חזק ואז בבית הם יספרו שהיא הרביצה להם. אני לא אומרת שבוודאי לא קרה שום דבר. כדאי מאוד להיות ערניים למה שהילדים מספרים כי גם אם לא מרביצים להם ורק מעליבים או מתנהגים אליהם לא יפה, זה יכול להיות נורא והרסני לילדים.

בשורות טובות!
ותעדכני אם את פותרת את התעלומה ;)

וכדאי להגביל חדשות לילד הזה. או סרטים או משחקי מחשב. ילד לא ימציא דבר כזה מכלום. ראה או קרא איפהשהו

עם חברים, משם הגיע הרעיון. בבית מאוד מסננים את התוכן שמוצע לו.

אפשר להבין מזה שמשהו מאוד לא טוב קורה שם בגן. וכדאי לבדוק מהר ובצורה יסודית מה זה.
גם אם הגננת לא הרביצה לה- העובדה שזו החוויה של שמונה ילדים בגן היא בעייתית מאוד.
יש לנו נסיון עגום מאוד בענין הזה.
גן שבאמצע השנה התפוצצה העובדה שהיו בו דברים מאוד בעייתיים. יש כמה ילדים שעד היום ארבע שנים אחרי עוד סוחבים בעיות משם. ורוב הילדים, כולל הבת שלי הלכו בשמחה וחזרו בשמחה. אבל באמצע- נשרטו קשה.
לא להזניח בכלל בכלל.

בסופו של דבר הגן נסגר ותלונות הילדים נמצאו מוצדקות.

 

והתיאור של ילדים שארבע שנים אחרי עוד סוחבים בעיות משם, תיאור שנכון גם אצלנו.

והוא אפילו לא נפגע ישירות - רק היה חשוף לאלימות שהקטנים, בני ה 3 חוו סביב גמילה, גן טרום.

 

שאלנו הורים נוספים, הסתבר שילדים נוספים חוו אלימות - לשאלת האמהות "האם הגננת אוהבת אותך"? היו קטנטנים שהגיבו במלל, ואחרים שפשוט תפסו את הלחי או מחווה גופנית אחרת.

אם יש בגן ילדים יותר בוגרים בני ארבע וחצי אז לשאול אותם מה קורה. ילדים בדרך כלל אומרים רק מה שראו או שמעו.

לדמיין מציאויות מעבר כי הם לא מכירים דברים כאלה. אבל ילדים לא תמיד יודעים לתאר במדוייק או להשתמש במינוחים נכונים. הנה דוג' שהייתה אצלנו: ילדה סיפרה בגן שאמא שלה חנקה אותה בבית. הגננת אמרה לאמא של אותה ילדה שזה מה שהיא סיפרה היום. בפועל מה שבאמת קרה זה שהילדה רצה ועמדה ליפול ואמא שלה ניסתה לתפוס אותה לפני הנפילה והצליחה לתפוס אותה רק בכובע של הג'קט וכתוצאה מכך הילדה הרגישה חנק.
מדובר על ילדה בת 4.

ופעם כשבאתי איתה- הגננת חיבקה אותה וטפחה לה על הגב תוך כדי חיבוק.
אומרת לי הילדה תוך כדי: את רואה? היא מרביצה לי!!!

צריכים מאוד להיזהר. היום מחריבים בקלות רבה חיים של אנשים ממילה של ילד.
צריכים להתייחס ברצינות ולבדוק- אבל לא כל מילה של ילד בן 3 היא קודש הקודשים.

שיחקתי קצת עם הילדים בחצר על הרצפה ואז כשקמתי אמרתי לילדים שימשיכו לבד ונתתי טפיחה על הגב בעדינות לאחד הילדים שהפעיל יפה ואמרתי לו שימשיך ככה למרות שאני קמה.
ואז הוא אומר לילד שלידו 'הגננת הרביצה לי'

אם ילדים בגיל הזה חושבים שגננת הרביצה אז זה מה שהם הרגישו. אותו דבר כלפי צביטות לחי, חיבוקים חזקים מדי, נשיקות רטובות. ..
זה לא נעים

זאת באמת הייתה המסקנה שלי
אבל מה לעשות שזה משהו שלמדתי רק מתוך ניסיון?!
אז באותו רגע התחושה של הילד הייתה שהרבצתי לו. למרות שזה לא מה שקרה במציאות אלא רק בתחושה שלו.
והבאתי את הדוגמא כדי לחזק את מה ש@mp8 אמרה. שלא תמיד מה שהם אומרים זה מה שקרה במציאות ממש.

ושאם הרגיש לא נעים מזה את מתנצלת ולא תעשי זאת שוב.
אבל לא להתעלם, ובשום אופן לא לעשות זאת שוב.
לנו יש גננת שנותנת לביתי נשיקות בפה ואין לי מושג איך להתמודד עם זה.
אמרתי לה שלא והיא אמרה שהיא חייבת כי היא אוהבת אותה.
באמת לא יודעת מה לעשות

וגם התנצלתי
וגם הסברתי לכל הילדים שהיו באיזור שאם עושים להם משהו לא נעים, גם אם זה אני, שיגידו

זה נוראי. במיוחד אם ביקשת.
לילדה זה מפריע? היא לא יכולה להתנגד?

אני כל בוקר במפגש עוברת בין הילדים ואומרת לכל ילד בוקר טוב עם לטיפה או חיבוק קטן, ילד שלא רוצה יודע שהוא יכול לומר ואני אגיד לו בוקר טוב בצורה שנעימה לו.

האמת שמאוד קשה היום, ממש ללכת בין הטיפות.

אני שמחה שלא הפסקת לחבק וללטף את הילדים שמעוניינים בכך, לרוב הילדים חום וחיבה שמובעים במגע מצד הגננת זה ממש אוויר לנשימה.

ואת האווירה בגן לדבר חמור שצריכים לחקור.

אין דרך אחרת , את לא נמצאת שם. אני לא אומרת לרוץ למשטרה אבל כן לדבר עם גננת, לברר. אני גם לא בטוחה שגננת ששומעת מילד שהרביצו לו בבית קודם כל תדון לכף זכות .

אבל מניסיוני- לילדים קטנים דימיון מפותח וראיית מציאות לא תמיד מדוייקת.
הבת שלי יכולה לספר על הגננת המרביצה- ובאותה נשימה לספר לי על האריה שמסתובב לנו בחצר, והגמל שנכנס להם לגן.
חשדהו- אבל קודם כל כבדהו.

לא מאמינים לסיפור אחד שהילד מספר, ולא לשניים
חוקרים ובודקים בכמה דרכים שונות עד שמחליטים שיש צורך בדיווח

אם נתחיל להאמין בעיניים עצומות לכל מה שהילד מספר, לא נצא מזה

לדבר עם הילדים שיתארו או יציירו מה קורה בגן.

מה סדר היום.

ומתוך כך להגיע לנקודה שהילד מתאר שהגננת מרביצה.

לבדוק מתי הילד רוצה שאמא תבוא לקחת אותו כדי שהגננת לא תרביץ לו.

אולי צריך תיווך, כמו שנאמר כאן, ואולי באמת יש בעיה חמורה שצריך לטפל בה.

בכל מקרה - אנא אמא יקרה, בדקי את הנושא לעומק. 

ילד שמתאר שמרביצים לו, ויודע שאסור להרביץ, ולא נעים שמרביצים לו, הוא ילד שצריך עזרה.

בין אם מרביצים לו באמת ובין אם לאו.

הילד חייב לקבל התערבות של מבוגר אוהב ואחראי בשגרת יומו הנוכחית.

בהצלחה!

 

ואם שייך, נשמח לקרוא מה התפתח, וללמוד לגבי העתיד של ילדי כולנו.

כי בסופו של דבר הם ילדים.
צריך בירור עם הסייעות או עם דמות מבוגרת שנמצאת בגן באופן תדיר.
זה קצת בעיה,כי מבחינה חוקית לסייעת אסור משום מה לספר דברים מסוימים. לפחות אצלנו זו היתה הבעיה, עד שסיעת פרטית החליטה שנפש הילדים יותר חשובה מכל דבר אחר ופוצצה את הענין.

קורה

כי התגובות של הילדה סותרות קצת.

אם היתה מצוקה בגן- היית רואה את זה בתגובות שלה כשנכנסת לגן.

מצד שני- היא מדברת על כך וזו גם תגובה.

זה מה שאני הייתי עושה, מכשיר הקלטה.