זה בסדר? או שעלול להזיק לו?
זה בסדר? או שעלול להזיק לו?
נשמע לי לא נעים לו ולך.
תחבקי תנשקי תנסי לתת בקהוק או הנקה.
יהיו ימים שרק תרצי לנשק ולחבק אותו לפני השינה והוא לא יסכים. בינתיים תהני מזה.
אני לא משתמשת בשיטות האלה בשום גיל, ניסיתי עם הבכורה כשהיתה בת שנה וחצי בערך, לא עבד, והבנתי שזה לא בשבילי, מרגיש לי אכזרי מידי.
אמנם את באה אליו כל 3 דקות, אולי זה קצת מיטיב את המצב. אבל למה לצער אותו?
מי החליט שהתינוק בן חצי שנה או שנה צריך לדעת להרדם לבד?
כי במעון הוא יעבור את זה כשהוא לבד... תכלס מטפלת לא יכולה להרדים כל תינוק ותינוק, מה לעשות שיש לה 7 תינוקות שהיא צריכה לטפל בהם
מניסיון
ויש מצב שגם אם תרגילי אותו זה לא יעזור ואז
סתם עשית לו את זה..
את המקור חום ואהבה שלו.
בכל אופן במעון שאני שולחת אליו, באתי במגוון שעות ולא ראיתי בדרך כלל , תינוקות צורחים בלול.
אם כבר, עדיף להרגיל למוצץ, וזה יעזור לו להרדם במעון.
דבר נוסף- למדתי מאשה שעוסקת בתחום טיפולי בהשתלמות שעשיתי שהתינוק/ ילד קטן שההורים מרגיעים אותו כשהוא קטן , ילמד להרגיע את עצמו בקלות כשיגדל, כי כשאנחנו נותנים לו את זה מבחוץ, אנחנו מפתחים בתוכו את יכולת ההרגעות ולאט , לאט הוא ילמד להרגיע את עצמו. אם זורקים אותו למיים בגיל צעיר ומצפים שילמד להרגיע את עצמו , יותר קשה ליכולת הזו להתפתח בתוכו. צריך קודם בטחון בסיסי בעולם ובעיקר בהורים( שהם הדמות המשמעותית עבור התינוק, שבונה את עולמו הפנימי) , כדי ללמד להרגע לבד( לפעמים תינוק שנותנים לו לבכות , לומד להרדם, אבל לדעתי זה מתוך יאוש, וחוסר בררה) לדעתי צריך בגיל הזה את ההרגעה של ההורים.
את לא תוכלי להרגיל אותו למעון בבית בכל אופן, הוא ילמד שם מהר מאוד. תני לו את החום והאהבה שהוא זקוק להם. אין לו שום דבר חוץ ממך!
אצלי ישן בקושי שעה ואצלה היה ישן שעתיים בכיף ובזמן קבוע
זה פלא אבל זה ככה
והיא מטפלת מקסימה ולא נתנה לאף אחד לבכות בכלל
זה הרי לא אנושי
אבל היא לא נתנה לילד לבכות כדי שיתרגל או כדי שיישן עם כולם
מי שלא נרדם היתה משחקת איתו בחדר אחר.
והיא באמת מישהי מהממת שכל כך אוהבת אותם שלא ראיתי דבר כזה
על כל אחת אחרת מסכימה שאין לדעת
היא פשוט באמת היתה משהו מיוחד שלא פגשתי
אצל המטפלת, שהיה אצלה מגיל 8-9 חודשים הוא נרדם נהדר בעגלה או במיטה בלי הנקה,בלי מוצץ ובלי בקבוק. לקח לו בערך יומיים להבין ששם נרדמים בלי הנקה וזהו.
אני לא רואה שום סיבה להתיש את עצמך ואותו... תחשבי איך הכי קל ונעים להרדים ואל תדאגי לגבי המעון.
ויש בכי של היסטריה.
אז צריך להגיע למצב שהוא לא בוכה בהסטריה.
אבל אני כן בעד ללמד תינוק להרדפ במיטה לבד
בשאר היום הוא דווקא נח, כך שלא נראה שדבר מה מציק לו
לדעתי להתחיל מלידה זה הדבר. להתחיל פתאום בגיל יחסית גדול אולי יהווה יותר אתגר, אבל עדיין אפשרי (כמובן בהדרגה וכו)
בהצלחה
בשלב שהם בוכים מהכל, גם על ידיים, לא רואה עניין עוד להתקע איתם שעות על הידיים.
נשמע שאצלך זה באופן קבוע אז אולי זה דרך שלו לקבל תשומת לב.. אז צריך עור קשה ואחרי יום יומיים שהם בוכים הם מפסיקים. מנסיון אצלי. אבל זה רק אם אני שלימה עם זה. אם יש לי ספקות הוא מרגיש את זה וממשיך לבכות...
אם זיהת אותי אשמח לדעת....
אני ברצינות שואלת.
גם אם הקטן שלי קם בלילה עשרות פעמים, ועוד יש לנו לילות כאלה, אני קמה אליו מחבקת ומנשקת. ובמידת הצורך מאכילה.
אני לא חושבת שיש עודף תשומת לב בגילאים האלה.
אבל כל אחת שתעשה כראות עיניה
גם אם הוא יתעורר באמצע הלילה הוא ידע להרדים את עצמו וזה יהיה לטובתו.
לפי השיטה שלי- ילד שלא יודע להרדים את עצמו סובל!!
הילד שלי יודע להרדים את עצמו אבל יודע שגם אם קרה ולא הצליח אז אמא פה לעזור לו.
סובל הוא לא.
הכל בסדר, הזמן יטוס ושנינו נתגעגע לזה.
כי אני יודעת שזה זמני. ואני יודעת שיום יבוא ואני אתגעגע לזה וזה לא יחזור על עצמו.
אז לא, איןלי בעיה להעביר את התינוק שלי אלי למיטה *מדי פעם, לא קבוע* אם זה עושה לו טוב כרגע. (כמובן שזה קורה רק בלילות שאני רואה שהוא סובל מהשיניים).
לא ראיתי נער מתבגר או חייל שישן עם אמא שלו. הכל זמני.
כל אחת ומה שהיא מסוגלת
אני לא מרדימה בבכי
ומצד שני אף ילד לא ישן איתנו
אני יכולה להבין כאלו שישנים עם הילדים
אין לי בעיה כל עוד זה אצל אחרים
לי זה פשוט ממש לא נח
הילדים אפילו לא מבקשים זו לא אופציה
אם הם לא מוכנים לחזור למיטה לישון בלילה (הגדולים יותר) הם עוברים לספה או לפוף וזה לא מפריע לי..שישנו שם העיקר שישנו..
אבל בדר''כ ישנים כבר רצוף.
התינוקת- קמה אליה כל פעם ומניקה ומרדימה
אני כן מפנקת את התינוקות אבל בגיל שנתיים וחצי ברור שהם שבמיטה שלהם. כל גיל ומה שמתאים לו.
אף אחד לא בכה.
אבל אם כבר עשינו טעות והרגלנו להרדים בידיים או בנדנוד אז ברור שהם יבכו ולא יקרה להם כלום אם יבכו מעט. זו הדרך שלהם להביע מחאה והיא מובנת, אבל קצת בכי לא צריך להפחיד אותנו.
אבל אם זה נמשך ארבעים דקות אז לא. צריך גם לקחת בחשבון שיש ילדים שונים. יש כאלו ששמים במיטה והם משחקים לבד או נרדמים ויש כאלו שצורחים כאילו הורגים אותם ולא מצליחים להירדם לבד גם אם מאוד עייפים. יש לי גם וגם. זה יכול להיות מאוד מאכזב כשאחרי תינוק יותר נוח בא תינוק ששיטה כזאת לא עובדת. מכירה הרבה אמהות שזה קרה להן
ילדתי בת החודשיים וחצי לפעצים מרדימה את עצמה לבד ע"י מציצת אצבע. אני רואה שהיא מכניסה אצבע לפה, מניחה אותה והיא נרדמת לבד.
נס ופלא עבורי
(ואני מאמינה שאפשר לפעמים להצליח ללמד ילד להרדם לבד, אבל בדרכי נועם).
מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:
אם לך זה בלתי אפשרי, תעשי אחרת, אבל לתת לתינוק קטן לבכות לבד עד שירדם מרגיש לי אכזרי.
מתישהוא אחרי שכל השיניים כבר בקעו הם לומדים לישון
אחרי לידה אני מניקה בשכיבה, לפעמים מחזירה לעריסה לפעמים קורה שישנים איתי במיטה, לרוב כן מחזירה לעריסה. ואחרי שמוציאה אותם מחדר שינה שלנו כבר לא ישנים איתי במיטה יותר, אצלי זה עקרוני - לא מסוגלת לישון כשיש איתי ילד במיטה.
קורה שילד גדול יותר מתעורר מאיזשהיא סיבה - חלם חלום/משהו כואב לו, בא אלי - אני הולכת איתו לחדר שלו, מרגיעה, מלטפת. חוזר לישון והכל טוב.
אם זיהת אותי אשמח לדעת....
העור הקשה הזה - אוי... ממש עצוב לי להיזכר בימים שבהם התאמצתי ללמוד להקשות את לבי כלפיו. בהתחלה היה נראה שהולך מעולה והוא אכן למד להירדם לבד ולישון טוב. הקשיים הרגשיים צצו רק בהמשך... ואנחנו מתמודדים איתם עד היום.
ב"ה שבילדים הבאים הייתי חכמה יותר.
כשמשאירים את הלב פתוח לילד, לכל מצוקה שלו, גם בשעות לא נוחות - אחר כך הזרימה הרגשית איתו נשארת לתמיד ערוץ פתוח, נינוח, זורם... וזה ממש נחוץ בגידול ילדים.
ממליצה על הספר הורים גם בלילה. החליף לי ראש.
אבל נראה לי שחבל על הדיון כי אנחנו לא נשכנע זו את זו. מופנה גם ל @סמ@סמיילי12
זה 2 גישות שונות, ולשתיהן יש מקום. אני חושבת שמה שחשוב זה להיות שלמים עם השיטה שבחרת.לא משנה איזה... וללמוד איך עושים אותה בצורה נכונה.
ולא לחשוב שמי שעושה אחרת ממך זה לא טוב, כל משפחה ומה שטוב לה...
אם זיהת אותי אשמח לדעת....
אבל בכ"א הפסקתי את השיטה.
מניקה לפי דרישה ומשתדלת לזכור שהכל זמני ובר חלוף.
וכשקשה ממש (לפעמים היא מתעוררת בלילה ומתחילה לזוז ולשחק, זה גם מסוכן)אני מניחה אותה במיטה שלה ומניחה שם את היד, עכשיו היא למדה לשכב עליה ולהירדם.
ההורים שלי סיפרו לי על השכנים שלהם שניסו להרגיל את הילדים להירדם לבד וגם להרגיל אותם שאם קמים חוזרים לישון ולא קמים לאכול והם סיפרו על צרחות אימים והתעלמות מוחלטת של ההורים. אז ברור שהילד מבין שאין מענה אז אפילו לא מנסה. (ההורים סיפרו שיועצת שינה הגיעה אל השכנים וזה מה שהמליצה, התעלמות מוחלטת, נחרדתי)
*וברור לי לגמרי, שלא תהיה שום טעות, שהבנות פה לא מדברות על מקרה קיצון כזה, כי זה באמת כבר גובל בהתעללות. *
אלא על מצב שבאמת הילד צריך לישון ומתעלמים מהבכי (לא מצרחות) כדי שיבין שנרדמים לבד.
באופן אישי, לא מסוגלת.
על ניסיון העבר ברמה הבסיסית.
אם חייכתי ונתנו לי נשיקה והיה לי נעים אני אחיך בפעם הבאה.
אם משכתי שערות וקיבלתי "גערה קטנה" אז זה חיזוק שלילי/ עונש ואני לא אעשה את זה בפעם הבאה.
ככה בבכי, אם אני לא מקבל מה שאני רוצה אני אלמד לא לבכות בלי יותר מידי ניתוחים. (עשו בעבר ניסוי וגילו שתינוקות להורים חירשים לומדים לא לבכות כי זה לא עוזר אלא להכות במשהו מסוים ש"מודיע" להורים שלהם שהם צריכים משהו).
זו צורת למידה שיש לה שם בפסיכולוגיה. לא זוכרת את המונח.
אגב בכי של תינוק מודיע על "רצון" של התינוק. כמו ילד בן 4 שבוכה שהוא רוצה משהו או שמנדנד שהוא רוצה משהו.
זה יכול להיות צורך ויכול להיות שלא. הבכי מודיע על רצון.
"אף אחד לא יגיע" על כל השלכותיה זה מורכב מידי.
הילד זקוק לחום של אמא חיבוק ליטוף לא לתת לא להיות מתוסכל ולהרדם בסוף מתסכול...
יש שם הרבה טיפים ועצות איך ללמד ילד להרדם לבד, לישון רצוף יותר וכו'.
מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:
מה שאהבתי בספר שהמלצתי עליו זה שהיא מחלקת את העצות שלה לכל מיני סוגים, וכל אחד בוחר מה מתאים לו ולתינוק.
מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:
המחברת מחלקת את הספר לשתי קבוצות גיל.
מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:
מסתבר שעשינו טעויות רבות בהרדמות. למרות שהוא כבר ילד שלישי..
הוא התרגל שאנחנו מנדנדים אותו למשך חצי שעה כדי שיירדם וגם במהלך הנדנוד הוא לא רגוע
זה מתסכל ומייאש אותנו ויש מין הרגשה של עצבים שמתפשטת בבית סביב הזמן שצריך להרדים אותו
לא נתתי לו לבכות בהרדמות אבל זה סיוטטט
מדברת על ההרדמות ביום. בלילה הוא ישן איתי וזה סבבה
מה אתן מייעצות לי לעשות? משהו באמצע..מצד אחד לא לתת לו לבכות מצד שני שילמד לישון בכוחות עצמו או עם עזרה מינמלית שלא תגמור אותי
ממליצה לך לנסות כמה דברים:
- להפסיק עם הנידנודים
- להגיע אליו, ולומר לילה טוב אמא/ אבא יתנו נשיקה ואנחנו הולכים לישון. אפשר לשיר איתו המלאך הגואל/ לשים נורה בחדר
- כשהוא בוכה לחכות כמה שניות (כמובן בהנחה שהטיטול יבש/ הוא לא רעב וכו), להגיע ולומר: הנה אבא/אמא לידך.. לתת ליטוף/ חיבוק/ החזקת יד לכמה שניות-מבלי להוציא מהלול. ואז שוב לומר לילה טוב, ולצאת.
להמשיך באותה הדרך כך כמה פעמים, אם ממשיך. אם ממש לא רגוע להחזיק על הידיים ולהקדים ולומר אמא/ אבא יתנו לך חיבוק קטן ואחרכך תלך לישון. גם אבא וגם אמא הולכים לישון..
בהחלט מתיש.. ונשמע ארוך.. מנסיוני- עוזר!! אם מתמידים.
עוד דברים שיכולים לעזור:
אם הוא איתך לתת לו לשחק במהלך היום הרבה- כדי שבאמת יהיה עייף בלילה
לתת לו לאכול טוב כחצי שעה לפני האוכל
לדחות את המקלחת לערב, כדי לעייף עוד קצת
לקצר את שנת הצהריים, אם יש
בהצלחה!!
זה יעוץ שינה שמלמד את הילדים להרדם בכוחות עצמם אבל כל התהליך נעשה בהדרגתיות ובנוכחות מלאה של ההורים ולא משאירה את התינוק לבכות בלי מענה.
וכמו בגל שיטה, תשמרי את ליבך פתוח כך שאם פרט כזה או אחר יישמע לך לא נכון, תדעי לזכור שרווחת הילד שלך קודמת לכל.
בהצלחה רבה רבה ❤️
וגם הספר "לישון בלי לבכות".
מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:
נשללו כל שאר הדברים: תולעים, שיניים, רעב, חוסר עייפות, צמא, חיתול מלוכלך וכד'... ?
ובעקרון ליזור כל 3 ד' זה ממש לא לתת לו להרדם לבד.
כמה זמן לוקח לו להרדם לבד?
זה ילד ראשון? (עם מספר ילדים גדול יותר זה קורה הרבה פעמים במילא כי צריך להתפנות גם לילדים האחרים).