בכיסא האחורי?
גם ימנע מאיתנו להתעסק איתו במהלך הנהיגה וגם נוכל להשתמש בו כאמצעי זיכרון.
באמצע הלילה זה קצת פדיחות😝
אבל לי יש אותה ככ הרבה זמן שכבר כל פעם שאני מכבה את הרכב אני שומעת את זה בראש.
גם כיום שהבלוטוס שלי שבור אז זה לא עובד לי
רוטינה!
כמו שברור שלא נצא מהבית בלי פלאפון או בלי מפתח. זה לא משהו שעושים במודע, כי זה נכנס לשגרה.
ככה גם עם האוטו, להיכנס לרוטינה- נועלים+מציצים בחלונות במקביל.
שלא נדע
2. מערכת שמורכבת מחיישני משקל ששמים בכיסאות של הילדים וחלק נוסף על המפתח. במידה ומתרחקים מהאוטו בזמן שילד עדיין יושב בכיסא החחק של השלט מצפצף.
3. מאוורר סולרי על החלון של הרכב. לא מונע שיכחה אבל מוריד משמעותית את התחממות הרכב.
4. במידה ויש ילדים במעון - להתארגן כל ההורים ולקנות טאבלט. על הטאבלט מתקינים אפליקציה. כל הורה שמביא את הילד מסמן שהביא. ב8:30 (או כל שעה אחרת שבוחרים) נשלחת הודעה לכל הורה שלא סימן שהביא את הילד.
חיפוש בגוגל בטח יניב תוצאות, וכמדומני שפה בערוץ יש פירסומת למשהו כזה.
בנוסף ויחד עם זאת, לראות את הרכב כמשהו יעיל, אבל מסוכן: בנסיעה עצמה, הוא עלול מאוד לתאונות; אחרי הנסיעה, הוא מתחמם - וילד שנשאר לבד עלול ח"ו להיפגע. אז לתפוס את הרכב לא כמשהו יומיומי וקליל, אלא כמשהו שבעת השימוש בו, צריך המון תשומת לב וזהירות.
אבל זה לטווח רחוק.
לטווח קרוב - דברים כמו מה שאמרו פה.
אני מכיר גם מערכת שמחוברת בקביעות לכוחות הצלה, ואם היא מזהה שעדיין יש משקל על הכסא והרכב לא בנסיעה - דבר ראשון היא מצפצפת. אחרי 2-3 דקות אם עדיין יש משקל, מתקשרים אליך, ואם אתה לא עונה ואומר שהכל בסדר - שולחים מיד כוחות הצלה למקום לחלץ את הילד... ככה זה בטחון כפול
קוראים לזה הכפתור בייבי או משהו כזה
כלומר, פתאום האבא לקח במקום האמא וכדו'
וגם אם זה כן חלק מהרוטינה לקחת אותם.
אפשר להיעזר בבן/ בת הזוג.
סמס קטן, הורדת את הקטן במעון? וכדו'
משהו יומיומי.
עם זה שאנחנו לפעמים עובדים על אוטומט, כמה שעצוב בהקשר של ילדים להגיד זאת, אבל אנחנו מתנהלים במערכת 1 ולא במערכת 2 (למי שמכירה ספרים בקבלת החלטות) ולכן אולי צריך לנצל את האוטומט לטובתנו.
+לשים את הפלאפון מאחורה
אין במציאות שטח סטרילי.
אם מחליטים להיעזר בטריקים, אז לחדש כל כמה חודשים.
לשים על ההגה מדבקה שמזכירה את הילד.
יש כבל שראיתי שמוכרים, שמחבר בין הכסא תינוק למפתח הרכב. בתחילת כל נסיעה מחברים אותו למפתח, וככה בסיום הנסיעה אי אפשר להוציא את המפתח מבלי לנתק אותו.
"היכן הילד ?"
ב. זה בדיוק העניין, לא כל יום יוצא לך לקחת ברכב מזוודה עם מלא כסף ולכן לא תשכח אותה. הסעת ילדים לעומת זו זו פעולה יומיומית ודווקא בגלל זה היא מאוד מסוכנת.
היית רוצה שילמדו עליך זכות,נכון?
(וזה יכול לקרות לך, כן, לך, כמו לכל אדם אחר עם אחריות שמפספס אותה פעם אחת)
כשאימא אומרת לעצמה שזה יכול לקרות לכל אחת וצריכים ללמוד זכות אז זה קצת מוריד את האחריות.
מבחינתי זו רמת השתדלות לחפש משהו שיעזור למנוע ח"ו מקרה כזה. כולנו בני אדם ויש ללמוד מטעויות של אחרים.
אני בטוחה שאף אחד לא דמיין שיקרה לו כזה דבר.
כשאמא אומרת לעצמה שזה יכול לקרות לכל אחד - היא נזהרת פי 10.
כשהיא אומרת לעצמה שזה קורה רק לרשעים ולרוצחי ילדים וברור שלא לה כי היא הרי אוהבת את הילדים שלה הכי בעולם - זה מרופף את הזהירות.
ומשפט אחרון never say never
כדי שלא תפרח נשמתכם אקדים מיד ואומַר: ביום שבו שכחתי ילד ברכב לא קרה שום דבר, ב"ה ב"ה. כי לא הייתי לבד. אני שכחתי לגמרי - אבל בעלי זכר לגמרי. לא אשכח את ההפתעה שלי אחרי שירדנו מהרכב, כשבמקום לנעול הוא ניגש לדלת האחורית, פתח והוציא את המתוק. נשארתי פעורת פה, כי שכחתי לחלוטין שהילד אתנו. זה היכה בי באותו רגע כמו אגרוף עצום - הידיעה הוודאית שאם בעלי לא היה איתי, הייתי מתחילה באותו רגע את מסע הקניות והסידורים בלי הילד. ולא נזכרת בו, גם לא אחרי חצי שעה.
נראה לי שעד אז, כשהייתי שומעת על מקרים של ילדים שנשכחו, הייתה לי איזו הנחה כאילו ההורה התבלבל לרגע כשיצא מהאוטו. דעתו הוסחה. אבל משהו בטח נשאר מציק ומנקר, או התעורר אחרי כמה דקות - רגע, אוף, משהו חסר, אני יודע ששכחתי משהו, מה זה יכול להיות? עד שקולטים מה זה ורצים באטרף לאוטו. רק כשזה קרה לי קלטתי כמה עמוקה יכולה להיות השכחה. כמו בהלכות שבת - שיש שוגג כי שכח שאסור לעשות בשבת, אבל יש גם שוגג כי שכח את עצם היום. אני שכחתי את עצם ההימצאות של הילד ברכב. שכחתי שלקחנו אותו איתנו לנסיעה. לפני כן, כשעמדנו לצאת, לא היה ברור לגמרי את מי ניקח ואת מי נשאיר בהשגחת קרובים. בסוף הוחלט שכולם יישארו חוץ מהמתוק הזה, שרצה לבוא איתנו. הוא ישב באוטו בשקט וחלם, ואני שכחתי שהוא שם וחשבתי שנסענו רק שנינו. אם חלילה חלילה הייתי לבד...
אז... גיליתי על בשרי שגם לי זה יכול לקרות. להיזהר, להיזהר, להיזהר.
התחלתי להתקדם לכיוון הבית ופתאום נזכרתי ששכחתי משהו באוטו
אז חזרתי לקחת אותו וגיליתי שהדבר העיקרי ששכחתי הוא בכלל הילד