חג שמח, בעקבות כמה אירועים משמחים שקרו לחבריי לאחרונה וסיפורים ששמעתי על אירוסין בשמינית ובשביעית, עלתה לי הסוגיה הזו לראש. אתם לא חושבים שזה קצת פזיז להחליט להתחתן בשמינית/שביעית (ולאנשים מסויימים אף אחר כך)? עם כל הרצון הטוב והקדוש אנשים יכולים לשנות כיווני חיים בגיל הזה תוך מספר חודשים ומספר פעמים וזה די בעייתי לצד השני... אשמח לשמוע ממי שמכיר מקרים כאלה ברמה אישית ויוכל לתת לי את חוות דעתו... (אני שואל פה ולא בלנ"ו כי אני מעוניין בדעת הצעירים ולא בזקני לנ"ו ...)
נכון שהאדם מתפתח, אבל ההתפתחות שלנו מושפעת מהסביבה...
ואם הסביבה זה בן הזוג, ומתחתנים צעירים בסביבות 18, 19,
אז המשך ההתבגרות היא ביחד, ומי שהכי משפיע לאיזה אדם כל אחד מבני הזוג יהפך-
זה בן/בת זוגו. ככה יש הרבה יותר מקום להסתנכרנות , לפתוח הרגלים משותפים,
ולבנייה העצמית ביחד.
נוסף לזה אין גיל בו האדם חסין מני שינויים.
אנשים עשו שינויים מרחיקי לכת בכל מני שלבים מהחיים, שלא לדבר על עצם החיים,
וחוויות החיים המשתנות שמשנות אותנו. הורות למשל זה דבר שמאד משנה.
אדם שמתחיל קריירה במקום אחד ואז עושה הסבה מקצועית,
ובסביבה החדשה עם הדרישות החדשות יכול להשתנות מאד,
אדם שעושה שינוי רוחני יזום בחיים או בהשקפה שלו..
האדם הוא יצור מתפתח, וההתפתחות לא מסתיימת בגיל 21.
לכן מהבחינה הזאת יש דווקא יתרון בחתונה בגילאים צעירים,
שכל זה מתחיל להסתנכרן הרבה יותר מוקדם.
ייתכן שאדם יהיה בטוח בשמינית שהוא הולך להיות קצין או לתחום ההייטק ואז לאחר שנה בישיבה ישנה את גישתו הכללית לחיים ויחליט שברצונו להעמיק בתורה וללכת למסלול תורני, ואז למרות שיש התאמה רגש במידות יש שוני משמעותי בכיוון החיים...
הוא מתעצב בין השאר לפי הסביבה שלו... אם הוא מתחתן לפני שהוא סיים להתעצב, לבנות את האופי שלו ולבחור כיוונים לחיים, כל אלה בהכרח יושפעו מהאשה שתהיה איתו ואם הוא יחשוב לשנות כיוון, יש לו מישהי שהוא יכול לשבת איתה, לדבר איתה ולהגיע איתה למסקנה משותפת הרבה יותר בקלות... כי הוא עדיין לא התחיל כלום...
אבל, אם אדם רוצה לתחתן רק אחרי שהוא סיים את כל תהליך בניית האופי, העיצוב ולאחר שהוא כבר סידר לעצמו כיוון לחיים, יהיה קשה לו מאוד למצוא מישהי שתתאים בדיוק לאופיו ותסכים לכיוון החיים שהוא בחר לעצמו...
אם בכלל... שהרי, רוב המקרים (בנישואים לאחר הבנייה והעיצוב) יש כל מיני התפשרויות מצד בני הזוג והם עמלים הרבה בכדי ליישב אותם בסופו שלדבר. .
יותר מדאיג אותי להתחתן ואז לשנות כיוון חיים...
כשרואים הרבה מבוגרים שאינם מוכנים, ואז השאלה האם הם באמת מוכנים...
כשאתה לא רואה דוגמאות ואנשים אידאליים מספיק אך יש לך שאיפה לגדלות, כיצד תדע היכן אתה?
אדם שיחליט להיות בוגר יהיה בוגר ואדם שלא... ימשיך להתנהג כמו ילד כל חייו, ואם כל זאת בכל זאת לא הייתי ממליץ לכל אחד לעשות את זה.
החשש שלך נובע מחוסר הבנה מה זה חיי זוגיות, אתן דוגמא, אח שלי ואשתו התחתנו דיי דוסים, והיום הם רחמנות גדול לייטים . אבל, זה שינוי שהם עברו "ביחד" וזה כל היופי. כעיקרון חתונה זה דבר מקבע, השינויים שעוברים הם פחות דרסטיים, אתה יכול לטעון שהשינויים האלו חשובים לפיתוח האישויות של האדם (ובמובן מסויים זה נכון) ולכן גם לא הייתי ממליץ לכל אחד, אבל בגדול אני רואה את זה כדבר האידאלי. ככל שמתחתנים בגיל יותר מאוחר אדם נהיה יותר קשה לחיי זוגיות, כשמתחתנים בגיל צעיר נבנים ביחד לתוך מציאות כזאת אידאלית של איש ואישה.
חוץ מזה שהשו"ע, הטור, הרמב"ם, הגמרא, וכל שאר הפוסקים (חוץ מהרב אבינר) ממליצים על נישואין בדיוק גיל הזה.
הפוך, בגיל 25 אתה מתרגל לחיות לבד ולהתנהל לבד, בגיל 17 אתה עוד מחומר רך, וקל לך לעצב את עצמך לכיוונים שונים (כמו זוגיות).
אולי 20...
ואם אתה רוצה ממש להשקיע עוד בתורה בכל הכח אז 24...
בתורה אפשר גם אחרי שמתחתנים, יש כויללים ואפשר ללמוד בהשקעה והאשה יכולה לעזור בפרנסת הבית
אדם שלא רוצה להיות טרוד בפרנסה תוך כדי הלימוד (שו"ע אבן העזר סימן א' ונושאי כליו).
שיהיה לי לחתונה בית לימודים אם יהיה צריך. עשיתי חתונה מאד צנועה וגם הבית עלה גרושים אז נשאר לנו גם לפרנסה. בעלי לומד ואני שומרת על תינוקות וגם תופרת כ"מ דברים
ולצערנו בדרך כלל למי שיש זמן לענות בפורומים אין חשק מספיק גדול לתורה...
לחילופין, הורים בעלי יכולת כלכלית גבוהה.
והבעל בטח לא יושב ולומד בשקט.....
יש הסכמה שנישואין זו לא מצווה שנתחייבים בה בגיל 13 כי היא מצריכה הכנה ובגרות נפשית. מתי זה בדיוק קורה זה באמת כל מקרה לגופו וגם שנותנים גיל זה לפי המצב בשטח, בדור.
א. שמעתי גם בשם הרב נבנצאל והרב צפניה דרורי.
ב. השו"ע אומר ש13 מצווה מן המובחר.
ג. גדר 18 לחופה של פעם לא קשור למוכנות נפשית, הוא פשוט כדי שיהיה לך 3 שנים ללמוד גמרא (מגיל 15),
כיום מתחילים ללמוד גמרא בד"כ באיזור 12-13, אז אדרבה, צריך להתחתן ב16!
18 קשור גם לדברים רוחניים/נפשיים באדם...
אין קשר בין לימוד גמרא לחתונה, אלף נכנסים למקרא וכו'...
קראתי לאחרונה בעניין ולא ראיתי אזכור לגבי לימוד גמרא... ולפי מה שאתה אומר על אותה דרך צריך גם להקדים את היציאה לצבא כי 20 לרדוף...
שולחן ערוך
מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר. אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. בשום ענין לא יעבור מך' שנה בלא אשה ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא בית דין כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. ומיהו אם עוסק בתורה וטרח בה ומתיירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה מותר להתאחר.
חלקת מחוקק
(ב) שישא אשה בן י"ח: אף על גב דכל המצות חייב לקיים מיד כשנעשה בן י"ג מ"מ מצוה זו קבלו חז"ל שבן י"ח לחופה מאחר שצריך ללמוד קודם שישא אשה (כמבואר בש"ע טור יורה דעה סי' רמ"ו סעיף ב') התחלת למוד גמ' הוא מבן ט"ו ואילך:
כט: למטה, שהתחתן בגיל 16 ואמר אילו הייתי מתחתן בגיל 14... לא נראה לי שרב חסדא היה מתחתן אם זה היה מעכב לימוד תורה..
ובפועל הסוגיה שאנו עוסקים בה זה החלק הנפשי, שבעבר לא היה כמעט רלוונטי...
ויש גם את הסוגיה של ההוגנת לו כפי שראינו שיצחק ויעקב חיכו לא מעט עשרות שנים בהיתר גמור...
אבל העניין הוא שיש גם דברים רוחניים מעבר להבנה הפשוטה...
ב. זה לא שיש כלה שמחכה ומחכים ליום הולדת x כדי להתחתן איתה. בציבור הדתי לאומי לא נדיר בכלל לצאת כמה שנים עד שמוצרים בן זוג. ככה שקשה ל"קלוע" לגיל מסויים.
לא כתבתי גיל שצריך להתחתן בו,
כתבתי גיל מינימום שרוב הרבנים אומרים לא להתחתן לפני.
את אומרת מניסיון? לפי מה ששמעתי מאנשים שהתחתנו בגיל מבוגר ואפילו מאוד מבוגר עדיף להתחתן בגיל צעיר...
להתחתן בגיל צעיר! קחו לדוג אצל החסידים מתחתנים שם הרבה פעמים מוקדם (14-15 בנות, 16-18 בנים) כמעט אין מקרי גירושים. אני אישית התחתנתי בגיל 17 ובעלי היה בן 17 וחצי וברוך ה אנחנו חיים חיים שמחים ומאושרים. חוזרת על דברי קודמי- כשמתחתנים צעירים בונים ביחד את האישיות של כל אחד מבני הזוג ומחליטים ביחד את הדרך והכוון שלנו בחיים. ככל שאדם יותר מבוגר הוא יותר סגור על עצמו ואז קשה לו הרבה יותר למצוא בן זוג מתאים. עם זאת צריך לעשות אתזה מתוך שיקול דעת ולא מתוך פזיזות כי "באלי להתחתן". אבל זה מאוד תלוי בנאדם. בהצלוחה!
הם מתייחסים לזה באופן שונה, ולכן אין מכאן ראיה.
ב. כמה שנים את כבר נשואה?
ג. בכל זאת אני מסכים.
זה שאצל חסידים אין גירושים זה לא הוכחה כי גם שם לא חסר בעיות ולפעמים הם נשואים אבל מה שנקרא בני גרושת הלב ודומיהם בגלל לחץ מהקהילה ודאגה לעתיד.
בעבר הקשר לא היה ברמה של היום, לא היה זמן לעומק שכלי ונפשי כמו בימינו...
המקרה שלך לא הוכחה כי אוכל למצוא מקרים הפוכים...
והשאלה העיקרית היא האם הבנייה ביחד זה אפשרי כשלא יודעים מה רוצים לבנות בכלל...
(בכלל באירופה שלפני 100 שנה+++ רב הבנות והבנים בכלל לא היו בוגרים מינית בגילאים האלו).
אצל חבידים מתחתנחם יותר לכיוון גיל 18, אולי 17 לבנות.
שהזוג הזה שיאה צדיקים! הם שיאה פועלים בקטע של ארץ ישראל הקימו מלא גבעות וזה גרים שם באיזה אורוות סוסים (סתם..) משו דומה בית שמוטי כזה כדי ליישב את ארץ ישראל אנחנו מפעילים דוכנים של התרמות לבניין ארץ ישראל השלמה(תרומות לגבעות ולמאחזים) קיצר אז אם אתם רוצים לתרום וכזה... שלחו הודעה למספר 058-6068715 אה ושחכנו לזוג הזה יש ילד צדיק שיאה מתוק
וכתוב שמותר לדחות את החתונה לצורך לימוד תורה רק אם אין יצר.
אבל גם בתור נשואים אפשר "לפול".
נכון, זה אחרת וזה יותר קל אבל עדיין....
אני לא הייתי רוצה להתחתן עם מישהו בגלל היצר....
לי אישית, זו נשמעת סיבה רדודה..
אבל יש הרבה שמתחתנים מסיבות טובות יותר אך רדודות ביחס לעיקר...
ומי שעש לו יצר בגיל 13 יתחתן בגיל 13?
גם צריך להפריד מהותית בין 2 מצבים:
1. בני הזוג מכירים והקשר ללא כוונת תחילה. המקרה הקלאסי: הדריכו ביחד בבנ"ע.
2. נערים/ נערות שרוצים להתחיל לצאת בגילאים האלו ועושים פעילות אקטיבית למציאת בן זוג.
במקרה הראשון, הטוב ביותר ללכת לרב או לדמות בעלת ניסיון וידע בתחום הן מבחינה תורנית והן מבחינה זוגית. כל מקרה לגופו.
במקרה השני, צריך לדעת לא להכנס לזה.
רב מוחלט של הנערים והנערות לא מתאימים לחתונה בגיל הזה. בגרות זו לא רק יכולת ונטיה ביולוגית/ גנטית. בגרות לא מעט יושפעת מדברים שהאדם חווה.
כך למשל נערה בת 17 שחוותה מות אם ועזרה בגידול ילדים מאד יכול להיות שתהיה בוגרת יותר מבת 22.
רב בני הגילאים הנ"ל לא יצאו לעולם, לא יצאו ממסגרת שאומרת להם מה לעשות, לא היו ברשות עצמם ולכן לא נראה לי מתאימים לנישואין בגיל הזה.
באמת שאת זה אני לא מצליחה להבין.
זה חוק שלא ניתן לעקוף אותו במיוחד שקיום יחסים בגיל הנ"ל מותר בחוק.
עד שהוריו של אדם נפטרים, לפחות בצורה סימבולית בעיניו... השאלה איך עושים את זה...
אז מה כן עושים במקרה 2? וניתן להתחתן באישור הורים...
מה אני מחפש?- ובכן (לדעתי) בגיל 17 ו45 ימים (בשנה לא מעוברת כי תוספת חודש אז סבבה) זה פשוט לא נארמלי.
1) להגיד אני יודע מה אני רוצה שווה לבלטות שמתחת לפח. כשאין נסיון בחיים- לא יודעים עדיין מה לא יודעים. לוקח זמן עד שהראש מסוגל להגדיר (עקב נסוי ותעיה) איזה אדם מתאים לו בחיים. (וכל זה בהנחה שהוא לא נשאב כמו עלוקה למין השני בגלל שזה פעם ראשונה שלו).
הסיכון הוא ענק. זה יכול להוביל לחיי נשואים פח, או לגרושין עם דמי מזונות או אמא + 2 לבחירה.
כמובן שבלה בלה בלה. אבל דרכינו ללכת עם השכל. ולא עם תאוריות שפעם התחתנו ב17
2) כסף. כשמתחתנים ובכן. צריך להביא מטבעות עגולות מזהב. כי יש שכירות+אוכל. (נחשו כמה זה עולה) אתה מסוגל להיכנס בבום לשוק העבודה. יודע מאיפה להתחיל? יודע שאם תקח איזה דירה בחור ותשלם פחות שכירות...אז למצוא עבודה יתנגש לך בפנים. מה לגבי האחריות כאדם שמתחייב לפרנס את אשתו וביום אחרי החתונה הוא מחפש עבודה. (ואיך תתקדם בעבודה? בהמשך ההוצאות גודלות ותוך כדי תלמד תואר (מחכה לבייניש שילמד גם 5 שעות ויעזור לאשתו)
3) האדמה לא יציבה. מה אתה רוצה ללמוד? תורה? תואר? איזה עבודה? יש לך כיוון הלכתי מסוים שהיא תהיה כמוך? ורב? ידעת שצריך רב? טוב ברור שכן.... אבל תכלס ינחת עליך מליון דברים בבת אחת. לקנות דירה. לקנות חפצים. ילד בן 17 הוא קטן. דברים כאלה דורשים יכולת פסיכולוגית שחלקנו לא יראו כקשה.
השאלה היא כללית. תמיד יש חכם וגם עשיר שיש לו רב (או כבר פוסק לעצמו...)
אבל בכללי 17 ו-45 ימים. זה פשוט לא!
מה הלחץ??
אגב בעיני חוסר אחריות משווע למי שמביא גמ' בלי ללמוד לעומק. (חח פששש חח פששש חח פששש הלכות משתנות בהתאם לדור. אם יש מצב שונה אז היחס שונה. אפשרי) בכל זאת לאלו שהביאו וחיזקו ידם של צעירים זה לגמרי אחריותכם! אני כותב שדברי אגב לא בהכרח מסתדרים עם כל הגמ'.
אבל אם הרבה מהגדולים אמרו אז כנראה וכו'
אני בן 24 ועדיין מרגיש לי ממש מוקדם להתחתן, רק לאחרונה יוצא לדייטים. כנל הרבה מחבריי, אפשר להגיד שאנחנו דתיים סטנדרטים יחסית בוגרי ישיבות וסטודנטים אז ככה שאל תחשבו שהדעות פה מייצגות משהו, אנשים שחושבים על חתונה בתיכון הם מיעוט ממש נדיר.
אין ספק שזה אינדוודואלי אבל כשאני מסתכל אחורה לימי התיכון אין שום מוכנות נפשית לנישואין, זה גיל ממש צעיר ועוד לא הספקת לעבור כלום בחיים. זה פשוט לנסות לדלג על שלב בהתבגרות שלך על ידי חתונה, וצריך לחשוב האם המטרה של דבר כל כך משמעותי בחיים שלך היא כדי למנוע ממך לחטוא או ליפול בגיל מבוגר? לשמור עליך דתי? להספיק לעשות כמה שיותר ילדים? או שאתה מתחתן בגלל שאתה באמת מוכן להקים בית/ מצאת מישהי שאתה באמת מכיר ואוהב אותה מספיק כדי להתחתן איתה?
אנשים שחושבים על חתונה בתיכון הם מיעוט ממש נדיר. - מסכים, בדרך כלל זה החברה הרציניים שנמאס להם לבזבז זמן על שטויות
אין שום מוכנות נפשית לנישואין - כפי שאתה מעיד על עצמך, אין קשר בין הגיל אלא לחוויות החיים, אם כן מה הפתרון?
זה גיל ממש צעיר ועוד לא הספקת לעבור כלום בחיים. - כמובן שאינך יודע מי עבר מה, אז מה צריך לעבור לשיטתך?
זה פשוט לנסות לדלג על שלב בהתבגרות שלך על ידי חתונה, - לא ברור לי איזה שלב.
וצריך לחשוב האם המטרה של דבר כל כך משמעותי בחיים שלך היא כדי למנוע ממך לחטוא או ליפול בגיל מבוגר? - אני ורוב מי שאני מכיר אפילו לא חושבים להתחתן מסיבות מיניות, אבל לא הייתי פוסל את האפשרות כי גדולי התנאים מצדדים בעניין של חתונה על מנת למנוע הרהורי עבירה וכו׳.
לשמור עליך דתי? - לא ברור לי
להספיק לעשות כמה שיותר ילדים? - גם לא ברור לי
או שאתה מתחתן בגלל שאתה באמת מוכן להקים בית/ מצאת מישהי שאתה באמת מכיר ואוהב אותה מספיק כדי להתחתן איתה? - זאת השאיפה, ואם אני לא מוכן אז להיות כזה.
ובנוסף, היציאה לעולם (הצבא הוא סוג של יציאה לעולם).
הבגרות זה לא רק תלוי גיל זה גם חוויות שעברת.
באותה מידה שאני בעולם בתיכון אני בעולם גם אחרי הצבא. אולי בבועה טיפה יותר גדולה.
התיכון הוא החיים האמיתיים בדיוק כמו מה שאחריו, והמבוגרים מפחדים למצוא אנשים צעירים באותה רמה כמוהם. זה הכל.
'היציאה לעולם'- ההגדרה זה להכיר את השוק ואיך אנשים פועלים. זה לדעת איך למצוא עבודה. האם להשאר בה. איך להגדיל הכנסה. איך להתייחס ללקוח/לבוס. מה לחפש באישה. הבנות שמגיעים בגיל מאוחר יותר לא יסולא! (אתה שוכח שיש הבנות שמתווסף עם הזמן)
המבוגרים לא מפחדים. צעירים בכלל לא ברמה כדי לפחד מהם. ממה יש לפחד? מבחור שפותר מהר תשובות באלגברה.
אחי תתאפס!
מזמין אותך לאישי כדי להראות לך שאין לך נסיון קרוב אלי (כנראה, אם אתה צעיר בן 18) ומוכן לשתף אותך בהבנות. אני רציני. זה חמוד לחשוב שצעירים באותו ליגה... אבל העולם עובד הרבה על נסוי ותעיה. שלזה צריך זמן.
את כל זה אתה כותב מחוסר הבנה ודעות קדומות.
אתה עוד מבוגר טיפש מיני רבים.
תגיד גם ילד בן 9 הוא ב'חיים האמיתים'
הויכוח שלנו כושל מראש שהרי לא טרחת להסביר מה הם החיים האמיתים.
אם הכוונה לחיות ולהתקדם. אז כל גיל זה החיים האמיתים.
אבל אם תהיה מוכן להבין שיש הבנות ש*לרוב* באים אם הזמן. ואתה מתייחס למשהו בחיים אז תדע שצריך זמן.
מה לגבי להתחתן ולהיות עקרת בית בגיל 9?
מארק טווין: כשהייתי בן 14 אבא שלי היה כל כך טיפש להימצא בקרבתו, כשהגעתי לגיל 21 גיליתי כמה הזקן למד ב7 שנים"
(והעומק הוא שעדיין בגיל 21 לא מוכנים לומר שלאבא יש נסיון חיים שלמים. אלא רק 7...)
אתה מוזמן להסביר את דעתך. ודעות קדומות לא הופך אנשים מבוגרים לאדם טיפש במכלול...
אולי אתה טיפש!
בהצלחה!
נ.ב.
אני לא סובל מבוגרים שנכנסים לפורום נוער וגיל ההתבגרות.
זה לא מתאים לכם! אתם טיפשים מידי!
כתבתי שיש הבדל בין תובנות של מבוגרים, שיש להם (לרוב) יותר, מצעירים.
אתה מוכן להעלות טענה נגד? מה יהיה?
להביא את הפוסקים. זה חוסר הבנה!
הם דיברו ביחס לנישואים! אתה מדבר ככלל.
אני לא מבין איך אתה מסוגל להבין את מה שאתה אומר.
אבל כמובן אני טיפש ואתה חכם..(כי אתה צעיר)
אני קורא למהפך. אנא מבוגרים! (גם בני 50) החזיקו ידים וננסה להוכיח שאנו שווים בידע שלנו לתיכוניסט שוקיסט.
@אטריה רכרוכית מה יהיה?
ניחא אם היה נוח לך עם העול, אבל אתה מתקשה להתמודד איתו כלשונך...
הצבא מבגר מאוד וגם לגור בשכירות.
לצערי הישיבה והחיים הסטודנטיאלים בבית ההורים דוחים את ההתבגרות האישית לגילאים מוגזמים. כשמישהו אחר סועד אותך אתה עדיין ילד, ולא חשוב בן כמה תהיה.
(לא מדברת על כאלה שעושים את עבודות הבית ומממנים את שהותם אצל ההורים, זה כבר יותר טוב למרות שהעצמאות עדיין לא מוחלטת).