"פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון"(תהלים קמ"ה, ט"ז)
"שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם"(ישעיה נ"ה, ב')
עולם של אור לי,
היושר והטוב האלוקי אוהביי,
ההנוני באהבתם במלחמת חיי.
נפשי בשאלתי
ויהי ה' אור לי.
אלוקים לי למעוז,
כוחות בנפשי וליבי לעבדו אאחוז,
מאור פני מלך שאבתי כוחות חיי.
נפשי בשאלתי
ויהי ה' אור לי.
אספרכם תוקף הדר נפלאותיו,
השביעני. רצון החיים. מהיכליו.
אך טרם הוטב לי,
כי רע - רע לי על אחרים,
שאורות נפשם האלוקי להם זרים.
אוי! שורף לי, ביום של זוהר,
נשאתי בי בכפל סלעי צער.
לוואי לאזנם תגיע זעקתי קרבי:
רחמוני, רחמוני.
שמא תכירו זעקתי מקרבי,
תבקשו אורות נפשכם האלוקי לשמחתי.
כשלבבכם יתמלא מהאור האמיתי,
משמחתכם אז ישוב אורי לי.
"ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם"
["מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה,
סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו"(תהלים ל"ד, י"ג - ט"ו).
נכון להישאל: מה דוד המלך שואל מי האיש בה"א הידיעה החפץ חיים, הלא מי לא חפץ חיים?
והרי אינו שואל שאלה רטורית (שהתשובה ברורה)? אלא כוונתו שיש חיים של תורה והנאה בדיוק כרצון החיים,
כשהם מבוססים על הנאה רוחנית - "להתענג על ה'" (מס"י הקדמה), או הנאה מכוחות נפש רצוניים בעבודת ה'.
לחפש ולמצוא אותם צריך להיות "החפץ חיים" בה"א הידיעה! צריך להיות אדם שיודע מה הוא מחפש באמת.]
תגובהתגובות