"הלווואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירן למוטב"(ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז)
סלע חלול ליבם, אוד מוצל מאש ויאושם - מפתיעם כשמחרדת אדמת סלעם,
שכבתה בם, ועודנו חם, תוסס, מבקש. משתברים סלעיהם, ורוצצים רעיהם בחמתם!
סביב ליבם חגים כמחוג, ומבקשים לחוג ולו רק נתנו ליבם לאוזנים סבלניות קשובות,
רק מאשר סלע אדמת חבריהם שוקק לספוג. לא יסיטו עינהם מגו הוורד מקוציו - גדריו
ודמעותיו הזולגות,
כשלולית היין שבהקה לעיניהם, ויתבוננו בעלי כותרתו,
ובצמאונם המציפם נפתחו לבולעה לנקיקיהם. מטובנו, מניחוחו, מתורתו.
ולא. זו היתה שלולית דם, אדמדמה, להימלט מחיי יתמות
מדם דמה לאדמה זב מאדם, ולו משבריר - שלמות,
מוורד, חייו פרץ מבינות הסלעים, שבריר חדש לפעימת חיות,
בערגה דמו השותת שוטטים ושותים. ולו משבריר שלמות אדם
לפרוץ לחיים.
עיסוקם רק ברסיס ודם
שמריחים באפם כעסיס,
אך בטנם אינה מעכלת לשובע רוע, יש אנשים שמתאוננים שלשושנים יש קוצים
ומקיאים מרירותו. השכחוהו, ששבים לגמוע? ואני שמח שלקוצים יש שושנים!
בתורת טוב ה' לא עסקו לשבוע.
"ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך: בדמייך חיי ואומר לך: בדמייך חיי"
(ב"ה השלום מתרבה בעם ישראל, ואין בקטע זה כוונה לחוג מסויים בעם, כוונתי בזה רק שה' יעזור שיפתח הלב)
תגובהתגובות