חיים, תקווה ולא ידעתי שלום,
ולב ואבן הם חיי,
החיים, האבודים עד תום.
ושקט, ואין מרגוע לנפשי,
כרוח ים, כמי נהר,
כחול אשר על שפת הים,
כך אני חולף עם 'השקיע'.
ושוב שקט,
כותב מכתב ללב של אבן,
כותב מכתב ללבי.
ואני כאן, ומחר אינני,
אעלה אני בין רוחות הים,
ואז אדע שקט, תקווה,
ואתם תדעו חיים.
ואני אינני כמו שלעולם לא הייתי.
תגובהתגובות