בלוג: 1 הסלט שלי

מאת
betzalel
פורסם בתאריך ג' בשבט תשע"ז, 30/01/2017

היום הסתכלה בי יעל במבט משונה.

חשבתי לרגע שזה בגלל שהוספתי משהו לסלט.

לסלט שלי, לא לסלט שלה. לסלט שלה לא הייתי יודע איך להתקרב.

אז נזכרתי שתמיד שנשים משונות תמיד גילו בי התעניינות, גם כשזה בכלל לא היה רלוונטי, כמו נשים שהיו צעירות ממני בהרבה או ממש מבוגרות.

עד אותו היום, לא הגדרתי את יעל בתוך "משונה". היא הייתה מין סוג של אריסטוקרטית , מאורגנת ויהירה, שדיברה בעיקר על עצמה ועל הדברים שהיא נאלצת לעשות.

בדרך כלל היה מדובר בעבודות או במחקרים או בקורסים אקדמיים כאלו, שרק אנשים עם הרבה כסף, הרבה זמן פנוי ומאגר לא מבוטל של מגלומניה, טרחו לבצע.

אותי זה לא עניין.

כסף, זמן והופעה אצילית ומוקפדת, כל אלו היו תולדה של מזל, וכמויות גדולות של מזל גרמו לי להתנהג בצורה סר טעם ונלעגת ואני ממש לא רציתי להיות ללעג אז שמרתי מרחק סביר מכל אותם אנשים שהחשבתי כברי מזל.

אני לא שחשבתי שיעל "בסדר".

ממש לא, כמו הרבה נשים מצליחות וזוהרות, גם היא הייתה רוויה בדפקטים נפשיים, אבל זה היה נורמאלי.

נורמאלי עד אותו היום של המבט המשונה.

אילו הייתי בטוח, אילו הייתי משוכנע שיעל היא אישה "משונה" , הייתי חושב לעשות משהו בנידון, הייתי חושב איך לנצל את המצב לטובתי.

במקרה כזה הייתי מנסה לברר עליה יותר, הייתי אולי מנסה לגלות איפה היא גרה ומה ההורים שלה עושים והאם יש לה אחות קטנה ומעניינת.

אבל לא הייתי לגמרי בטוח, כי עד אותו היום חשבתי שהיא בת מזל, וההגדרה שלה כאישה "משונה" הייתה יכולה לטרוף לי את הקלפים. 

אני עדיין חושב על דרך לבדוק את העניין לעומק.

 

תגובהתגובות