פסיפס אתר יצירה

זו הייתה שושנה

מאת
נגה980
פורסם בתאריך י"ח בסיון תשע"ז, 12/06/2017


 

ועל כן בוודאי היה זה סימן מאלוה-ים כשנתקלה בגלעין, או לפחות בשבילה. כשהיא נתקלה בחרצן הכדורי, הקשיח והמחוספס- טמנה אותו בזהירות באדמה הלחה מתחת לבניין בשכונת ג' בבאר שבע,. כיסתה אותו בבוץ וקברה אותו, ממש כמו שקברה את שמעון שלה. זו הייתה מין תקווה משונה שבאה מייאוש גמור; כבר בשום דבר אחר לא היה ניתן להיאחז יותר.

ומתוך הקליפה הקשה באמת צמח משהו,וזה היה בין לילה; זו הייתה שושנה. והיא הייתה קטנה וכעורה כל כך, לפחות לעומת הורדים והכלניות הצבעוניות של שכניה, אבל פריחתה המיסה את ליבה של שולה בכל מקרה. והשושנה שלה, לא הייתה מעוניינת לבקוע כלל וכלל מתוך גרעין של משמש רקוב באיזו אדמה של זקנה טרוטת עיניים, אבל זה לא שמישהו שאל אותה, ולא היה נעים לאכזב את שולה.

ובבקרים הייתה שולה משקה אותה בהבלים של תקוות ואהבה תמה ובלילות הייתה מספרת לה סיפורים על החושך הגדול. ושושנה הייתה מאזינה לקול הרך והחלוד של שולה,ומחייכת בביישנות. אלו היו הרגעים הגדולים ביותר בכל העולם.

וכך שולה, שכבר באה בימים, הייתה מכתתת רגליה כל יום אל עבר שושנתה. ושושנה הייתה רק מצפה לרגעים הללו, רגליה נקועות באדמה ועלי הכותרת שלה פעורים לרווחה.

יום אחד שולה קטפה את שושנה, לשמור אותה קרוב לליבה

וכך זה נגמר בעצם.


 

תגובהתגובות