הוי כמה שאת אוהבת אותו
ילדה אני ורכה בשנים, המתיני מעט ומשובת הנעורים תחלוף
שבי והסכיתי בתי,
אולי עוד אצליח להחדיר במוחך האטום,
מה נזק את גורמת לליבך העקום
ובכן השמיעני ואשמעך
פניו השעירות והמחוספסות, עיניו הירוקות אש,
ואילו פנייך
ואילו פני
פנייך מים ועינייך אדמה רכה
זה העניין?
האמנם חשבת שבזאת תמו עילותיי שבחיקי?
מודה אני כי לא חשבתי
ובכן,
אינכם בני אותו סכום אביבים
וכי למה תעמוד עובדה זוטרה זו כחומה בצורה?
שבע ימים ואהבות, ואת בתי
ואני
ליבך הרך ושפתייך, לא ידעו גבר מהו
צדקת ממני ומילותיי מפי נעקרו
יש עוד דבר אשר בחשיבותו עצם
כולי נתונה לך, דברי
מהותך זועקת,
ענני ה' ואענה!
י-ה צבא-ות בליבך תמיד ונשמתו,
נשמתו חסרה
תגובהתגובות