הטור השמיני - טדי קולק/פסח

חול המועד פסח, תשס"ז

בגידה

על חשיפת שיתוף הפעולה בין טדי קולק, לבין אנשי הבולשת הבריטית לפני קום המדינה

החרון מתעייף עם חולפו של יובל,
ופשעים של דמויות מוכרות נמרחים,
וכוחו של הרגל את השכל כובל
לא לראות את האיש כְּבּוֹגֵד בְּאחים.

תחת עומס שנים קצת קשה להרים
קול זועק, שקורע שרשרת כְּבֵדָה.
זו שרשרת של שוחד, שבה נקשרים
אנשים הגורסים כי פג תוקף בגידה.

לבגידה אין לא זמן, ולא תוקף תפוגה
אלא רק במקרה, שֶתִכְבָּד יד נוֹקֵם
והיד הנוקמת סוגרת חוּגָה,
וקונָה מֵחֲדַש את כְּבוֹד כל איש מכם...

אל תאמרו "הרוחות אז היו מתוחות",
אל תאמרו כי "פעל הוא כטוב בעיניו" -
מעשיו של האיש נפסלים לסליחות,
כי נוכרים ואויבים הוא שיסה באחיו.

כי כנגד אחים ויריבים לדעה,
הוא שלח את הבריטי לצוד ולכלוא,
כי אויב מר יותר, באֵחַיו הוא זיהה,
ובכך בגידתו מתפרשת במלוא

איכותה וטבעה, שפלותה ופשרה...
והיות ושְלַחוּהו אותה לעשות,
הדבר רק יותר מתועב ונורא,
ובזאת אין חומרות מעשיו נמסות.

אך היד עצלה, ועצֵל זיכרון,
וקשָה נקמה, אם לנקום אין במי...
לפחות אעשה חסד זה אחרון,
לפחות את השיר עוד אכתוב בעצמי.

לרגל חג הפסח

חרות: מתת מידי שמיים,
אשר מוצעת על מגש.
מוצעת פעם, פעמיים
בכל שנה, כְּמֵחַדש.

קם דור אשר אותה לוקח.
בא דור אשר אותה שומט.
קם דור אשר בה מתלקח,
ובה בוער בְּאֵש-אמת.

ישמור האל אותה שלהבת
של יחידי נרות חרות!
ישמור אתכם ביד אוהבת
עד בוא תקופת ההיזכרות